יורי גגארין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יורי גגארין
Gagarin in Sweden.jpg
קוסמונאוט בשירות תוכנית החלל הסובייטית
האדם הראשון בחלל
לאום Flag of the Soviet Union.svg ברית המועצות
לידה 9 במרץ 1934
קלושינו, ברית המועצות
פטירה 27 במרץ 1968 (בגיל 34)
עיסוקים נוספים טייס
בחירה לטייס חלל 1960
פרישה נהרג בתאונה ב-1968
דרגה קולונל בחיל האוויר הסובייטי
זמן בחלל שעה ו-48 דקות
משימות
ווסטוק 1
Vostok-1 patch.svg
עיטורים
גיבור ברית המועצותאות מסדר לניןטייס-קוסמונאוט של ברית המועצות

יורי אלכסייביץ' גגאריןרוסית: Юрий Алексеевич Гагарин‏; 9 במרץ 1934 - 27 במרץ 1968) קוסמונאוט סובייטי. גגארין היה האדם הראשון בהיסטוריה ששהה בחלל, והראשון שחג סביב כדור הארץ.

ב-12 באפריל 1961 החללית "ווסטוק" בה טס השלימה הקפה סביב כדור הארץ והשיבה את גגארין בשלום לאדמת ברית המועצות. בכך הפך גגארין לגיבור בארצו ובעולם כולו. ב-27 במרץ 1968 נהרג גגארין בהתרסקות מטוס המיג-15 בו טס עם מדריך-טיסה. עד היום לא התבררה סופית סיבת ההתרסקות וקיימות מספר גרסאות בנושא.

מצעירותו ועד הכשרתו לטיסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גגארין נולד ב-9 במרץ 1934, בכפר קלושינו שבמחוז סמולנסק, ברית המועצות (היום רוסיה), למשפחת איכרים בת 4 ילדים. בזמן מלחמת העולם השנייה נלקחו אחותו ואחיו הבכורים לעבודות כפייה בגרמניה הנאצית, לאחר שהכפר בו התגוררו נכבש על ידי הנאצים.

בצעירותו גילה גגארין עניין בחקר החלל. בהשראת מורו למתמטיקה, ששירת כטייס קרב במלחמת העולם השנייה, חלם להיות טייס. גגארין למד בבית-הספר להנדסאים בסרטוב, ובמקביל ללימודיו למד להטיס מטוס קל. עם סיום לימודיו, בהיותו בן 21, התגייס לחיל האוויר הסובייטי ב-1955. אז החל בהכשרה לטיסה-קרבית בבית-הספר לטיסה צבאית באונבורג, אותה סיים ב-1957 בהצטיינות וקיבל את כנפי הטיסה. כחניך מצטיין הוצע לגגארין להצטרף לסגל ההדרכה בבית-הספר, אולם הוא סירב והוצב בבסיס חיל האוויר הסובייטי לוסטרי שבצפון המדינה, קרוב לגבול עם נורבגיה.

ב-1960 נבחר גגארין, בנוסף ל-19 טייסים אחרים, לקחת חלק בתוכנית החלל הסובייטית. חברי הקבוצה עברו תהליך הכשרה פיזי ופסיכולוגי אינטנסיבי, במטרה להכינם לטיסה הראשונה שלהם לחלל. בסופו של התהליך נבחרו על ידי חיל האוויר הסובייטי שני המועמדים הסופיים לביצוע הטיסה: יורי גגארין כמועמד עיקרי וגרמן טיטוב כמחליפו.

טיסתו לחלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 באפריל 1961 שוגרה החללית ווסטוק 1 (Vostok 1), ובה גגארין, מאתר-השיגור קוסמודרום בייקונור שבקזחסטן, ובכך הפך גגארין לאדם הראשון ששהה בחלל. טיסתו של גגארין ארכה כ-108 דקות, והביאה ליתרון לברית המועצות על ארצות הברית במרוץ לחלל. בזמן שהייתו בחלל זמזם גגארין את מנגינת השיר "המולדת שומעת, המולדת יודעת" שנכתב ב-1951. שורותיו הראשונות של השיר הן: "המולדת שומעת, המולדת יודעת / היכן בנה טס בשמיים". בזמן היותו בחלל קודם גגארין לדרגת רב סרן.

עם נחיתתו, הפך גגארין לגיבור-תרבות, והתפרסם בכל רחבי העולם. הוא ביקר, בין השאר, בבריטניה, גרמניה, קנדה ויפן, כדי לקדם את ההישג של ברית המועצות במרוץ החלל. לאחר זמן קצר בו שימש בתפקיד פוליטי בסובייט העליון, חזר גגארין ל"עיר הכוכבים" (מרכז סוכנות החלל הסובייטית), והחל לעסוק בעיצוב חלליות הניתנות לשימוש רב-פעמי (מעבורת חלל). הוא עבד ב"עיר הכוכבים" כ-7 שנים, עד למותו, עת שימש כסגן-מנהל האימונים במרכז. במהלך עבודתו קודם גגארין בדרגות, לדרגת סגן אלוף של חיל-האוויר הסובייטי (מקביל לאלוף משנה) ב-1962 ושנה לאחר מכן לדרגת אלוף משנה.

במקביל, בהיותו סמל-תרבות, השתדלו גורמים רשמיים להרחיק את גגארין ממשימות נוספות לחלל ואף מאימוני-טיסה במסגרת חיל-האוויר הסובייטי, מחשש לחייו. מספר שנים מאוחר יותר הותר לו לשוב ולטוס במטוסי-קרב, בתנאי שילווה על ידי מדריך-טיסה. הוא שימש כטייס-גיבוי לולדימיר קומארוב במשימה סויוז 1 (Soyuz 1) שהמריאה ב-23 באפריל 1967, אולם לאחר התרסקותה ומותו של קומארוב כתוצאה מכך הוחלט סופית למנוע מגגארין להשתתף באימונים לקראת משימות-חלל נוספות.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 במרץ 1968 התרסק מטוס המיג-15 בו טסו גגארין ומדריך-הטיסה ולדימיר סירוגין, במהלך טיסת אימונים שגרתית, ושניהם נהרגו. עד היום לא ידועה בוודאות סיבת ההתרסקות.

ב-1986 הגיעו חוקרים למסקנה כי כניסת מטוסו של גגארין למערבולות-אוויר שיצרו מבערים אחוריים של מטוס סוחוי-11 הביאה לאי-יציבותו ולאיבוד שליטה. ב-2003 פורסמו מסמכים מסווגים לפיהם ערך הק.ג.ב. חקירה משלו, אשר בעקבותיה דחה תאוריות שונות והגיע למסקנה כי פקחי-הטיסה בבסיס חיל-האוויר דווחו לגגארין על מצב מזג האוויר לא מעודכן, בעוד שמזג האוויר באזור הטיסה היה למעשה גרוע מכדי לאשר טיסה. לפי חקירת הק.ג.ב., ניסיונו של הטייס להתחמק מפגיעת ציפור או מהתנגשות עם מטוס אחר גרמה לאיבוד השליטה שכתוצאה ממנו התרסק. ב-2005, קידם חוקר ההתרסקות המקורי תאוריה, לפיה הושאר פתח-אוורור פתוח בתא-הטייס על ידי צוות-הקרקע או הטייס הקודם. כתוצאה מכך, ייתכן כי הטייסים סבלו ממחסור בחמצן שהביא לאיבוד השליטה ולהתרסקות מטוסם. ב-2007 הביא הקרמלין לביטול חקירה נוספת של מותו של גגארין ביוזמת מומחים שהיו מעורבים בחקירה המקורית.

גופתו של גגארין נשרפה והאפר נקבר בחומת בית הקברות של חומת הקרמלין, בו קבורים אנשי-מפתח רבים מהתקופה הסובייטית. על-שמו נקראו ערים ומחוזות ברחבי ברית-המועצות, ובהם העיר גזאטסק, הסמוכה לכפר הולדתו קלושינו, ששמה שונה ל"גגארין". בנוסף, נקראים על-שמו מכתש גגארין (Gagarin crater) בצד הרחוק ("הצד החשוך") של הירח (צולם לראשונה ב-1959, על ידי הגשושית לונה 3), האסטרואיד 1772 גגארין (התגלה בפברואר 1968, על ידי האסטרונומית הסובייטית לודמילה צ'רניש) ואניית תקשורת וחקר-חלל סובייטית.

לאחר מותו הוצבה במוסקבה אנדרטה ענקית בדמותו בכיכר הנושאת את שמו ממול האקדמיה הרוסית למדעים.

על שמו מוענקת מדליית הזהב על שם יורי גגארין על ידי הפדרציה הבינלאומית לאווירונאוטיקה.

היה נשוי ואב לשתי בנות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]