יורי גגארין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| יורי גגארין | |
|---|---|
 |
|
| פרופיל | |
| לאום | רוסי |
| בחירה לאסטרונאוט | 1960 |
| פרישה | נהרג בתאונה ב-1968 |
| זמן שהייה בחלל | 108 דקות |
| נולד | 9 במרץ 1934 |
| מקום לידה | קלושינו, רוסיה |
| נפטר | 27 במרץ 1968 |
| מקום פטירה | |
| משימות | |
| ווסטוק 1 | |
יורי אלכסייביץ' גגארין (רוסית: Юрий Алексеевич Гагарин; 9 במרץ 1934 - 27 במרץ 1968) קוסמונאוט סובייטי. גגארין היה האדם הראשון בהיסטוריה ששהה בחלל, והראשון שחג סביב כדור הארץ.
ב-12 באפריל 1961 החללית "ווסטוק" בה טס השלימה הקפה סביב כדור הארץ והשיבה את גגארין בשלום לאדמת ברית המועצות. בכך הפך גגארין לגיבור בארצו ובעולם כולו. ב-27 במרץ 1968 נהרג גגארין בהתרסקות מטוס ה-מיג-15 בו טס עם מדריך-טיסה. עד היום לא התבררה סופית סיבת ההתרסקות וקיימות מספר גרסאות בנושא.
תוכן עניינים |
[עריכה] מצעירותו ועד הכשרתו לטיסה
גגארין נולד ב-9 במרץ 1934, בכפר קלושינו שבמחוז סמולנסק, ברית המועצות (היום רוסיה), למשפחת איכרים בת 4 ילדים. בזמן מלחמת העולם השנייה נלקחו אחותו ואחיו הבכורים לעבודות כפייה בגרמניה הנאצית, לאחר שהכפר בו התגוררו נכבש על ידי הנאצים.
בצעירותו גילה גגארין עניין בחקר החלל. בהשראת מורו למתמטיקה, ששימש כטייס קרב במלחמת העולם השנייה, חלם להיות טייס. גגארין למד בבית-הספר הטכני בסרטוב, ובמקביל ללימודיו למד להטיס מטוס קל. עם סיום לימודיו, בהיותו בן 21, התגייס לחיל האוויר של הצבא האדום ב-1955. אז החל בהכשרה לטיסה-קרבית בבית-הספר לטיסה צבאית באונבורג, אותה סיים ב-1957 בהצטיינות וקיבל את כנפי הטיסה. כחניך מצטיין הוצע לגגארין להצטרף לסגל ההדרכה בבית-הספר, אולם הוא סירב והוצב בבסיס חיל האוויר הסובייטי לוסטרי שבצפון המדינה, קרוב לגבול עם נורבגיה.
ב-1960 נבחר גגארין, בנוסף ל-19 טייסים אחרים, לקחת חלק בתוכנית החלל הסובייטית. הקבוצה עברה תהליך הכשרה פיזי ופסיכולוגי אינטנסיבי, במטרה להכינם לטיסה הראשונה שלהם לחלל. בסופו של התהליך נבחרו על ידי חיל האוויר הסובייטי שני המועדים הסופיים לביצוע הטיסה: יורי גגארין כמועמד עיקרי וגרמן טיטוב כמחליפו.
[עריכה] טיסתו לחלל
ב-12 באפריל 1961 שוגרה החללית ווסטוק 1 (Vostok 1), ובה גגארין, מאתר-השיגור קוסמודרום בייקונור שבקזחסטן, ובכך הפך גגארין לאדם הראשון ששהה בחלל. טיסתו של גגארין ארכה כ-108 דקות, והביאה ליתרון לברית המועצות על ארצות הברית במירוץ לחלל. בזמן שהייתו בחלל זמזם גגארין את מנגינת השיר "המולדת שומעת, המולדת יודעת" שנכתב ב-1951. שורותיו הראשונות של השיר הן: "המולדת שומעת, המולדת יודעת / היכן בנה טס בשמיים". בזמן היותו בחלל קודם גגארין לדרגת רב סרן.
עם נחיתתו, הפך גגארין לגיבור-תרבות, והתפרסם בכל רחבי העולם. הוא ביקר, בין השאר, בבריטניה, גרמניה, קנדה ויפן, על-מנת לקדם את ההישג של ברית המועצות במירוץ החלל. לאחר זמן קצר בו שימש בתפקיד פוליטי בסובייט העליון, חזר גגארין ב"עיר הכוכבים" (מרכז סוכנות החלל הסובייטית), והחל לעסוק בעיצוב חלליות הניתנות לשימוש רב-פעמי (מעבורת חלל). הוא עבד ב"עיר הכוכבים" כ-7 שנים, עד למותו, עת שימש כסגן-מנהל האימונים במרכז. במהלך עבודתו קודם גגארין בדרגות, לדרגת סגן אלוף של חיל-האוויר הסובייטי (מקביל לאלוף משנה) ב-1962 ושנה לאחר מכן לדרגת אלוף משנה.
במקביל, בהיותו סמל-תרבות, השתדלו גורמים רשמיים להרחיק את גגארין ממשימות נוספות לחלל ואף מאימוני-טיסה במסגרת חיל-האוויר הסובייטי, מחשש לחייו. מספר שנים מאוחר יותר הותר לו לשוב ולטוס במטוסי-קרב, בתנאי שילווה על ידי מדריך-טיסה. הוא שימש כטייס-גיבוי לולדימיר קומורוב במשימה סויוז 1 (Soyuz 1) שהמריאה ב-23 באפריל 1967, אולם לאחר התרסקותה ומותו של קומורוב כתוצאה מכך הוחלט סופית למנוע מגגארין להשתתף באימונים לקראת משימות-חלל נוספות.
[עריכה] מותו
ב-27 במרץ 1968 התרסק מטוס המיג-15 בו טסו גגארין ומדריך-הטיסה ולדימיר סירוגין, במהלך טיסת אימונים שגרתית, ושניהם נהרגו. עד היום לא ידועה בוודאות הסיבה להתרסקות המטוס, וקיימות לכך מספר גרסאות ותאוריות קונספירציה, לפיהן מטוסו הופל בכוונה או בשוגג על ידי מטוס קרב או כתוצאה מאש נגד מטוסים (נ"מ).
ב-1986 הגיעו חוקרים למסקנה כי כניסת מטוסו של גגארין למערבולות-אוויר שיצרו מבערים אחוריים של מטוס סוחוי-11 הביא לאי-יציבות וכתוצאה מכך לאיבוד שליטה. ב-2003 פורסמו מסמכים מסווגים לפיהם ערך ק.ג.ב. חקירה משלו, אשר בעקבותיה דחה תאוריות קונספירציה שונות והגיע למסקנה כי פקחי-הטיסה בבסיס חיל-האוויר דווחו לגגארין על מצב מזג אוויר לא מעודכן, בעוד שמזג האוויר באזור-הטיסה היה למעשה גרוע מכדי לאפשר טיסה. לפי חקירת הק.ג.ב., ניסיון של המטוס להתחמק מפגיעת ציפור או מהתנגשות עם מטוס אחר גרמה לאיבוד השליטה שכתוצאה ממנו התרסק. ב-2005, קידם חוקר ההתרסקות המקורי תאוריה לפיה הושאר פתח-אוורור פתוח בתא-הטייס על ידי צוות-הקרקע או הטייס הקודם. כתוצאה מכך, ייתכן כי הטייסים סבלו ממחסור בחמצן שהביא לאיבוד-שליטה ולהתרסקות מטוסם. ב-2007 הביא הקרמלין לביטול חקירה נוספת של מותו של גגארין ביוזמת מומחים שהיו מעורבים בחקירה המקורית.
גגארין נקבר בבית הקברות של חומת הקרמלין, בו קבורים אנשי-מפתח רבים מהתקופה הסובייטית. על-שמו נקראו ערים ומחוזות ברחבי ברית-המועצות, ובהם העיר גזאטסק, הסמוכה לכפר הולדתו קלושינו, ששמה שונה ל"גגארין". בנוסף, נקראים על-שמו מכתש גגארין (Gagarin crater) בצד הרחוק ("הצד החשוך") של הירח (צולם לראשונה ב-1959, על ידי הגשושית לונה 3), האסטרואיד 1772 גגארין (התגלה בפברואר 1968, על ידי האסטרונומית הסובייטית לודמילה צ'רניש) ואניית תקשורת וחקר-חלל סובייטית.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
  |
||
|---|---|---|
| תוכניות לא מאוישות | תוכנית ספוטניק • תוכנית לונה • תוכנית ונרה | |
| תוכניות שיגור לחלל | תוכנית ווסטוק • תוכנית ווסחוד • תוכנית סויוז • תוכנית לונוחוד • תוכנית סאליוט • אינטרקוסמוס | |
| משימות בולטות | ספוטניק 1 • ספוטניק 2 • לונה 2 • ווסטוק 1 • סויוז 1 • סויוז 11 • ונרה 11 • אפולו-סויוז | |
| מעבורות ומשגרים | מעבורת החלל בוראן • מעבורת החלל פטיצ'קה • מעבורת 2.02 • מעבורת 2.03 • תחנת החלל מיר • משגר סויוז | |
| קוסמונאוטים | יורי גגארין • גרמן טיטוב • ולנטינה טרשקובה • אלכסיי ליאונוב • לייקה | |
| מתכננים | סרגיי קורוליוב • ולנטין גלושקו • ולדימיר צ'לומי | |
| קוסמודרומים | קוסמודרום בייקונור • קוסמודרום פלסצק • קוסמודרום ווסטוצ'ני • קוסמודרום סבובודני | |
