רוברט קריפן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רוברט קריפן
Robert Crippen.jpg
אסטרונאוט בשירות נאס"א
לאום אמריקאי Flag of the United States.svg
לידה 11 בספטמבר 1937 (בן 76)
באומונט, טקסס
עיסוק בעבר טייס ניסוי
בחירה לטייס חלל 1969
פרישה 1995
דרגה קפטן בצי ארצות הברית
זמן בחלל 23 ימים, 13 שעות ו-46 דקות
משימות
STS-1,‏ STS-7,‏ STS-41-C,‏ STS-41-G
Sts-1-patch.png Sts-7-patch.png STS-41-C patch.png STS-41-G patch.png
עיטורים
סיכת האסטרונאוט של צי ארצות הברית
SpaceMOH.jpgמדליית השירות המצטיין של נאס"א

רוברט לורל "בוב" "קריפ" קריפן (באנגלית Robert Laurel Crippen) (נולד ב-11 בספטמבר 1937) היה אסטרונאוט בתוכנית מעבורות החלל של נאס"א. הוא טס במשימות STS-1,‏ STS-7,‏ STS-41-C ו-STS-41-G.

קריפן נולד בבאומונט שבמדינת טקסס בארצות הברית.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוגר במדעים בהנדסת אירוספייס מאוניברסיטת טקסס, 1960.

שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום לימודיו האקדמיים התקבל לתוכנית קציני התעופה של הצי בפנסקולה, פלורידה. לאחר קבלת דרגות קצונה, המשיך באימוניו בוויטינג פילד שבפלורידה, ולאחר מכן בצ'ייס פילד שבטקסס, שם קיבל את כנפי הטייס שלו. בין 1962 ל-1964 שירת על נושאת המטוסים USS אינדיפנדס, כטייס תקיפה בטייסת VA-72. לאחר מכן עבר אל בית הספר לטייסי מחקר אירוספייס בבסיס חיל האוויר אדוארדס, ולאחר סיום הלימודים, נשאר שם כמדריך עד שנבחר ב-1966 לתוכנית המעבדה המאוישת הלווינית של חיל האוויר.

בסך הכל צבר יותר מ-6,500 שעות טיסה, מתוכם 5,500 שעות במטוסי סילון.

שירות בנאס"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1969, עם ביטול תוכנית המעבדה המאוישת, עבר לנאס"א והפך לאסטרונאוט אזרחי. הוא היה בצוות התמיכה של סקיילאב 2, 3 ו-4, וכן במשימת אפולו-סויוז.

טיסתו הראשונה לחלל הייתה במשימה STS-1, הטיסה הראשונה של מעבורת חלל, בה היה טייס, יחד עם ג'ון יאנג כמפקד הטיסה. משימה זו שוגרה ב-12 באפריל 1981 וחזרה יומיים אחר כך, ב-13 באפריל. הוא היה מפקד המשימה ב-STS-7‏ (18 ביוני עד 24 ביוני 1983), STS-41-C‏ (6 באפריל-13 באפריל 1984), STS-41-G‏ (5 באוקטובר-13 באוקטובר 1984). בסך הכל צבר 565 שעות טיסה בחלל. הוא נבחר גם למפקד משימת המעבורת הראשונה שיועדה לשיגור מבסיס חיל האוויר ונדנברג, שיגור שבוטל בעקבות אסון מעבורת החלל צ'לנג'ר.[1]

בין 1986 ל-1989 היה סגן מנהל לפעולות המעבורת עבור מטה נאס"א במרכז החלל קנדי בפלורידה. במסגרת התפקיד היה אחראי על ההכנות האחרונות של המעבורת, ביצוע המשימה, והחזרת המעבורת לפלורידה לאחר נחיתה בבסיס חיל האוויר אדוארדס בקליפורניה.

בין 1990 ל-1992 היה מנהל פעולות המעבורת במטה נאס"א בוושינגטון. בתפקיד זה פיקח על כל תוכנית המעבורת, כולל ביצועים, תקציבים, לוחות זמנים ותוכן התוכנית.

לאחר מכן מונה למנהל מרכז החלל קנדי, שם היה אחראי על הכנה, שיגור והחזרה של מעבורות החלל. הוא שירת בתפקיד זה עד ינואר 1995.[2]

לאחר נאס"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום תפקידו כמנהל מרכז קנדי, עבר אל לוקהיד מרטין, שם היה סגן נשיא למערכות הדמיית אימונים בחטיבת מערכות המידע של החברה. בדצמבר 1996 מונה לנשיא קבוצת ההנעה של תיוקול, החברה המייצרת עבור נאס"א את מנועי הדלק המוצק של מעבורת החלל.

אותות ועיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אות השירות יוצא הדופן של נאס"א, 1972
  • היכל התהילה של התעופה, 1981
  • פרס השירות הראוי לציון של מחלקת ההגנה, 1981
  • אות השירות הראוי לציון של נאס"א, 1981
  • אות טיסת החלל של נאס"א, 1981, 1983, פעמיים ב-1984
  • גביע הזיכרון על שם גודארד, 1982
  • צלב הטיסה הראויה לציון של הצי, 1984
  • אות המנהיגות הבולטת של נאס"א, 1988

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]