דוד גורמישווילי
 | |
| מטבע אוקראיני עליה מונצחת דמותו של דוד גורמישווילי | |
| לידה |
1705 כפר גוריסובני, ממלכת אימרתי (כיום גאורגיה) |
|---|---|
| פטירה |
1 באוגוסט 1792 (בגיל 87 בערך) אוקראינה |
| מדינה |
ממלכת כארתלי  |
| לאום |
 גאורגיה |
| מקום קבורה |
מירהורוד |
| שפות היצירה |
גאורגית |
| סוגה |
שירה |
| יצירות בולטות | משורר גאורגי. מחבר היצירה דוויתיאני |
  | |
.jpg)
דוד גוּרַמישווילי (בגאורגית: დავით გურამიშვილი; 1705 – 1 באוגוסט 1792) היה משורר גאורגי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דוד גורמישווילי נולד בשנת 1705 בכפר גוֹרִיסאוּבַּנִי (גאו') שבממלכת אימרתי למשפחת אצולה מכארתלי. בנעוריו הוא גר באחוזה של משפחתו בכפר סַגוּרָמוֹ (גאו') שבממלכת כארתלי.
בשנת 1723/24 דוד גורמישווילי לחם בקרב זֵדַווֵלי (גאו') שבו צבא כארתלי נוצח על ידי הטורקים העות'מאנים, שהסתייעו בלזגינים ובבני ברית גאורגים מקרב האצולה.
בשנים שלאחר מכן הפכה גאורגיה, המסוכסכת והמפוצלת, למוקד מאבק בין האימפריה הפרסית לאימפריה העות'מאנית. משפחתו של דוד גורמישווילי נאלצה לעזוב את אחוזתה ולמצוא מחסה בכפר למיסקנה שבכארתלי הפנימית.
בשנת 1728 דוד גורמישווילי נחטף על ידי שודדים לזגינים, שכנופיותיהם ניצלו את התוהו ובוהו במזרח גאורגיה לפשיטות ביזה ולחטיפת גאורגים למטרת מכירתם לעבדות. גורמישווילי הועבר לכפר אוסוכול שבדאגסטן והיה כלוא מספר חודשים, עד שהצליח להימלט; הוא הגיע במסע רגלי, דרך ההרים, עד עמק הנהר טרק, שבו קיבל סיוע ביישוב של קוזאקים רוסים.
מצפון קווקז דוד גורמישווילי נסע למוסקבה, שם הצטרף למלך כארתלי הגולה - וחטנג השישי. גורמישווילי היה חלק מהפמליה של המלך, שסייעה לו במפעלו התרבותי.
בשנת 1737 המלך וחטנג השישי מת בגולה. בני פמלייתו האצילים נואשו מלחזור לגאורגיה ונשבעו אמונים לכתר הרוסי; בשנת 1738 הם הקימו פלוגת הוסרים גאורגית (שמאוחר יותר הורחבה ואורגנה כרגימנט).
האצילים הגאורגים הנאמנים קיבלו אחוזות ברחבי האימפריה הרוסית, רובם באוקראינה. דוד גורמישווילי זכה באחוזה ליד העיר מירהורוד שבמרכז אוקראינה.
כקצין הוסרים בצבא הרוסי, דוד גורמישווילי השתתף בשלוש מלחמות: בהמלחמה העות'מאנית-רוסית (1739-1735), במלחמה הרוסית-שוודית (1743-1741) (אנ') ובמלחמת שבע השנים (שרוסיה לחמה בה בשנים 1762-1757); במלחמתו האחרונה, הוא נפצע בקרב מול הפרוסים בשנת 1758 ונשבה על ידם. גורמישווילי הוחזק בכלא מגדבורג ושוחרר רק בדצמבר של שנת 1759.
בשנת 1760 דוד גורמישווילי שוחרר מהצבא הרוסי בגלל נכות חלקית. המצב הפוליטי והביטחוני הקשה בגאורגיה אילץ את גורמישווילי להישאר בגולה; הוא השתקע בקביעות באחוזתו שליד העיר מירהורוד (באוקראינה) עם אשתו הצעירה טטיאנה אַווַלישווילי.
דוד גורמישווילי שיקם את המשק החקלאי של אחוזתו אחרי הזנחה ממושכת ולימד את האיכרים האוקראינים שבּה להשתמש בטחנות מים (שנפוצות בגאורגיה); במקביל, הוא התחיל ביצירתו הספרותית - מחזור ענקי של שירה לירית ושתי פואמות, שלבסוף הועתקו על ידו בשנת 1787 לאסופה בשם "דַוויתיאני" (אנ') (על שם המחבר בגרסה הגאורגית - דַווית). גורמישווילי שלח את כתב היד לקרמנצ'וג - העיר האוקראינית שאליה הגיע בנו של מלך ממלכת כארתלי-קאחתי ב-1787 בדרכו לפגוש את הצאר הרוסי - בתקווה שיצירתו תתפרסם בגאורגיה.
דוד גורמישווילי מת בשנת 1792 ונקבר בחצר קתדרלת עליית מרים שבעיר מירהורוד.
יצירה ספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיריו הליריים של דוד גורמישווילי מייצגים השקפת עולם טרגית ברוח הנצרות; בשירים הללו, המשורר מתאר את העולם כאכזר, מבכה את גורלו הארצי של האדם ודן בשאלת המוות.
בשירתו הדתית, דוד גורמישווילי אימץ מוטיבים מההימנוגרפיה הכנסייתית של ימי הביניים; שירים אלה, כמו שירי האהבה שלו, ספוגים בהלך רוח מיסטי. ברעיונותיה המיסטיים, שירתו של גורמישווילי הושפעה מהפילוסוף האוקראיני הריהורי סקובורודה, שאותו המשורר הכיר אישית.
בפואמה ההיסטורית "חוֹליהּ של כארתלי" (או "צרותיה של גאורגיה"; כַּארתלִיס צִ'ירִי), דוד גורמישווילי מבכה את גורל מולדתו, שהפכה לקורבן התקיפות של הטורקים, הפרסים ועמי הקווקז: האוסטים, הלזגינים, הצ'רקסים, הדידואים והכיסטים; הוא מאשים במפלתה לא רק את האויבים החיצוניים, אלא גם את המלחמות הפנימיות - על רקע חוסר נאמנותם של האצילים לשלטון המרכזי. גורמישווילי מצייר בפואמה תמונות מזעזעות מתקופת הגוויעה המדינית של גאורגיה ושוזר בה סיפורים טרגיים מחייו האישיים. פרקי המבוא בפואמה הם בעלי אופי דידקטי ובהם נפרשת משנתו של גורמישווילי לגבי תפקיד ההשכלה בתקומתה העתידית של גאורגיה.
הפואמה השנייה באסופת "דוויתיאני" של דוד גורמישווילי היא "הקיץ השמח", המוכרת בשם "הרוֹעֶה כַּצוויַה"; עלילתה של פואמה זו מתרחשת בגאורגיה המדומיינת על פי משאלת ליבו של המשורר. "הרועה כצוויה" מתאר חברת איכרים אידילית, שזוכה באושר ארצי בזכות שילובה בטבע.
דוד גורמישווילי עיצב את קווי האופי של הדמויות בפואמה זו בהתאמה לתפישות המוסר הנוצרי שלו; גיבורי הפואמה מזכירים בתמימותם בני אדם לפני חטא עץ הדעת ומתאפיינים בכנות, בבלתי-אמצעיות ובטוהר רגשי ומוסרי.
למרות מרכיביה האוטופיים, "הרועה כצוויה" הייתה היצירה הראשונה בספרות הגאורגית, שתיארה הווי ארצי - חיי כפר; בפואמה זו משתקפים, שלא בצורה מכוונת, רשמיו של דוד גורמישווילי מהנופים ומאורח החיים באוקראינה.
הבסיס הלשוני לרבים משיריו של דוד גורמישווילי הוא ניב השאוב מהפולקלור הגאורגי, אך מבחינה סגנונית ניכרת גם השפעת שירי עם אוקראינים, רוסים ופולנים. לפעמים, ההשפעה הזאת חורגת מהסגנון ומתבטאת בתוכן; אחת הדוגמאות לכך הוא השיר "זוּבּוֹבקה" (על שם כפר באחוזתו של המשורר), שמתאר פלרטוט עם נערת איכרים.
גורמישווילי היה מהיוצרים הראשונים בספרות הגאורגית, שדחו את השפה המקושטת, אשר שלטה בה בהשפעה מזרחית; בכך, הוא קירב את השפה הספרותית הגאורגית גם לסגנון אירופי וגם לגאורגית מדוברת.
בעיבודים לשירים הכנסייתיים, דוד גורמישווילי זנח את שפתם הארכאית והפך את התוכן שלהם לנגיש בעבור הקהל הרחב.
בשנת 1787 העתיק גורמישווילי את כל יצירתו הספרותית לאסופה בשם "דַוויתיאני" (על שמו בגרסה הגאורגית); הוא שלח את כתב היד אל הנסיך מיריאן, בנו של מלך ממלכת כארתלי-קאחתי ארקלה השני, שחלף בעיר האוקראינית קרמנצ'וג בדרכו אל חצר הצאר בסנקט פטרבורג במסגרת שליחותו הדיפלומטית.
דוד גורמישווילי קיווה, שהנסיך יביא את כתב היד לגאורגיה ושיצירתו תתפרסם במולדתו; בפועל, העתקים בלבד של "דוויתיאני" הגיעו אל גאורגיה ובהתבסס עליהם האסופה הודפסה, אך רק בשנת 1870.
גורל כתב היד המקורי היה בלתי ידוע, עד שהוא נקנה בחנות עתיקות בשדרות ליטֵייני שבסנקט פטרבורג, כמאה שנה אחרי מותו של גורמישווילי; סטודנט, שראה את "דוויתיאני" במקרה, יכול היה לקרוא את כותרות השירים ואת הדפים הראשונים, הכיר בערך המציאה והביא לחשיפתה לציבור.
מאז ההדפסה הראשונה בשנת 1870, "דַוויתיאני" הוצאה לאור בגאורגית פעמים רבות כספר קריאה; בשנת 1955 היא פורסמה גם על ידי הוצאה לאור אקדמית, בליווי מחקר ספרותי מאת ג' נַטרוֹשווילי.
אסופת "דוויתיאני" מאת דוד גורמישווילי תורגמה במלואה לרוסית ולאוקראינית (על ידי ניקולאי זבולוצקי ומיקולה בז'ן, בהתאמה). חלק מיצירתו של גורמישווילי תורגמה למספר שפות נוספות.
