מירה אברך
.jpg) | |
| מירה אברך, 1986 | |
| לידה |
6 ביוני 1925 קיל, רפובליקת ויימאר  |
|---|---|
| פטירה |
17 בספטמבר 2013 (בגיל 88) עֵינַת, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
עינת |
  | |
מירה אברך (6 ביוני 1925 – 17 בספטמבר 2013) הייתה עיתונאית ישראלית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מירה אברך נולדה בעיר קיל שבגרמניה. בשנת 1933 עלתה לישראל במסגרת העלייה החמישית. במלחמת העולם השנייה שירתה בצבא הבריטי ולאחר המלחמה הצטרפה לאצ"ל והשתתפה בהתקפת האצ"ל על יפו.
בשנת 1950 החלה לעסוק בעיתונות, תחילה כציירת אופנה בעיתון "חרות". ביוזמתו של דב יודקובסקי החלה, בתחילת שנות ה-50, לכתוב טור בנושאי חברה בעיתון "ידיעות אחרונות". כך, הייתה לכתבת-החברה הראשונה של העיתון, בימים בהם טורי הרכילות בעיתונות הישראלית היו מועטים מאוד. אברך הקפידה לטעון שהכתוב בטורים שלה אינו בגדר רכילות ושהיא כותבת רק על הצדדים החיוביים באנשים אותם היא מסקרת. בתפקידה זה התמידה עד אמצע שנות ה-90, ובמהלך השנים כתבה בעיקר על מדינאים, בישראל ובחו"ל.
פרסמה מספר ספרים, בהם "פולה" על אשת ראש הממשלה דוד בן-גוריון, "עולמם הקטן של גדולי עולם" והרומן "שש שעות-שנה". מחזה שכתבה בשם "תקרית גבול" הועלה בלונדון. בביוגרפיה של המחזאי סמואל בקט (חתן פרס נובל לספרות) מוזכר רומן קצרצר שהיה לו עם אברך.
אברך נישאה בשנת 1996 לד"ר מקס רייס.
היא נפטרה ב-17 בספטמבר 2013 ונקברה בבית העלמין בקיבוץ עינת.[1]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מירה אברך: דברים שלא כתבתי, הוצאת ידיעות אחרונות, 2011
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרדכי נאור, האשה שידעה הכל, באתר העין השביעית, 23 בפברואר 2012
- מירה אברך, קשה להיות עתונאית..., באתר ynet, 9 בדצמבר 2009
- העיתונאית מירה אברך הלכה לעולמה, באתר ynet, 18 בספטמבר 2013
- מידע על מירה אברך בקטלוג הספרייה הלאומית
על כתביה:
- מרים גורן, כזאת היא פולה, דבר, 12 ביולי 1965
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בני דודקביץ', מירה אברך הובאה למנוחות בקיבוץ עינת, קול ישראל, 18 בספטמבר 2013
