מצמוץ

מצמוץ הוא הסגירה והפתיחה המהירות של העפעפיים. הוא פעולה הכרחית של העין המסייעת לפזר דמעות ולהסיר גורמים מגרים ממשטח הקרנית והלחמית. בממוצע, מצמוץ לוקח מעט יותר מעשירית שנייה. מהירות המצמוץ עשויה להיות מושפעת מגורמים כגון עייפות, פגיעת עין, תרופה ומחלה. אדם ממצמץ בממוצע 15 פעמים בדקה. שיעור המצמוץ מוחלט על ידי "מרכז המצמוץ", אבל עשוי להיות מושפע על ידי תמריץ חיצוני. כאשר בעל-חיים (בדרך-כלל אדם) בוחר למצמץ רק עין אחת בתור אות לאחר בקביעה חברתית (צורה של שפת-גוף), הפעולה נקראת קריצת-עין. לעומת זאת, ישנן חיות (לדוגמה, צבים ואוגרים) הממצמצות את עינן האחת ללא תלות בעינן השנייה.

תפקוד ומבנה המצמוץ

המצמוץ מספק לחות לעין על ידי שטיפה בדמעות וחומר סיכה שהעיניים מייצרות. העפעף מספק יניקה לרוחב העין מצינור הדמעות אל כל גלגל העין לשמירה מהתייבשות.

נמצא שהעפעפיים סגורים בין 3 ל–8 אחוזים מזמן הערות של האדם — הרבה יותר משנחוץ כדי לשמור על העין לחה. מחקר שפורסם בשנת 2024 מציע שלמצמוץ יש תפקיד נוסף: כשהתמונה אינה משתנה, הקולטנים בעין עוברים הסתגלות ומפסיקים לקלוט. המצמוץ בעצם מכבה את התמונה ומדליק אותה מחדש.

בנוסף, המצמוץ מגן על העין מגורמי גירוי. הריסים הם שערות הצומחות מהעפעף העליון והתחתון היוצרות קו הגנה נגד אבק וגורמים מזיקים אחרים המזיקים לעין. הריסים לוכדים את רוב הגורמים המזיקים לפני שהם מגיעים אל גלגל העין.

ישנם מספר שרירים השולטים בהחזר המצמוץ. השרירים העיקריים, השוכנים בעפעף העליון ואחראים לפעולת הסגירה והפתיחה הם שריר העין החוגי (Orbicularis oculi) והשריר מרים העפעף העליון (levator palpebrae superioris). התכווצותו של שריר העין החוגי סוגר את העין, בעוד הרפייתו ובמקביל התכווצות שריר מרים העפעף העליון פותח את העין. שריר המולר (או שריר העפעף העליון) ושריר העפעף התחתון אחראים להרחבת העין. שרירים אלו אינם אחראים למצמוץ גרידא, אלא חיוניים גם בפעולות רבות אחרות, ביניהן גם פזילה וקריצת-עין.

מצמוץ בחיי היום-יום

בילדים

תינוקות אינם ממצמצים באותו שיעור כמבוגרים, למעשה תינוקות ממצמצים רק בשיעור ממוצע של פעם או פעמיים בדקה. הסיבה להבדל אינה ידועה, אבל ההשערה המוצעת היא שתינוקות אינם דורשים את אותה הכמות של סיכוך עין כמבוגרים בגלל שפקיחת עיניהם קטנה יותר יחסית למבוגרים. בנוסף, תינוקות אינם מייצרים דמעות במהלך החודש הראשון לחייהם. תינוקות גם ישנים בכמות משמעותית יותר שינה ממבוגרים, וכדלקמן, עיניים עייפות ממצמצות יותר. לעומת זאת, במשך הילדות שיעור המצמוץ גדל, ועד גיל ההתבגרות, הוא בדרך-כלל שווה למבוגרים.

במבוגרים

גברים ונשים אינם נבדלים בשיעור המצמוץ הספונטני, המוערך בממוצע של 10 מצמוצים בדקה בסביבת מעבדה. ברם, כאשר העיניים מתמקדות בעצם למשך זמן ממושך, כמו בקריאה בספר או בצג מחשב, שיעור המצמוץ פוחת לבערך 3 - 4 פעמים בדקה. זוהי הסיבה העיקרית להתייבשות העיניים ולהתעייפותן בזמן קריאה.

מצמוץ העיניים עלול להיות אמת-מידה לאיבחון מצבים רפואיים. לדוגמה: מצמוץ מופרז עלול לסייע לאבחן התקפה של תסמונת טורט, שבץ, ואפילו הפרעה במערכת העצבים. שיעור מופחת של מצמוץ מיוחס למחלת פרקינסון, לחולים מבט חודר ניכר ודמוי-ערמומי אשר ניתן לזיהוי בקלות.
מידת המצמוץ יכולה להעיד על מצב נפשי: אנשים מדוכאים מצמצו עד 18 פעמים בדקה לעומת 28 פעמים במצב נפשי טוב.