משה (דרוויש) צורי

משה (דרוויש) צורי (1854–1936) היה מנהיג קהילת יהודי עכו בתחילת המאה ה-20.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה צורי נולד בעכו בשנת 1854. הוא נצר למשפחת צורי, אחת המשפחות הענפות והוותיקות בארץ ישראל מאז המאה ה-18. אבי השושלת, ניסים צורי, עלה לארץ מאזור הבלקן, נישא לאשה טבריינית ועסק בניפוץ צמר ורפדות – מלאכות שעברו בין צאצאי המשפחות מדור לדור במשך כ-200 שנה. כך, גם משה (דרוויש) צורי עסק ברפדות, ונמנה עם בכירי הקהילה היהודית בעיר מגוריו. חברי הקהילה בחרו בו בתחילת המאה ה-20 להיות יושב ראש הוועד ו"מוכתר" היהודים. במסגרת תפקידו טיפל בענייני הכספים של הקהילה, בבית הכנסת, בכרם זיתים שהיה בבעלות הקהילה, בבית הקברות שלה, ובקשר השוטף עם הרשויות.

משה צורי קשר קשרים טובים עם הפחה הטורקי וזכה לכבוד והוקרה מצד בני כל הדתות בעיר. גם פעילים ציונים, כמו יצחק בן-צבי וארתור רופין, נעזרו במעמדו וקשריו כדי לקדם התיישבות יהודית באזור חיפה ועכו.

יחסיו הטובים עם השלטונות סייעו לו לפתור בעיות שהתעוררו בחיי היום-יום, לעזור לחברים שנקלעו לצרות כלכליות, ולשמר את המוסדות הקהילתיים. ביתו של המוכתר היה פתוח לאורחים בכל ימות השבוע, ובעיקר בשבתות ובחגים, אז נהג לארח עוברי אורח שנקלעו במקרה לעיר ולא יכלו להמשיך בנסיעה עקב השבת. בזכות האמון הרב לו זכה, איפשרו לו ראשי השלטון המקומי לקבל לביתו בחגים אסירים יהודיים שנכלאו בכלא עכו, לשתף אותם בסדר פסח ובתפילות ראש השנה ויום הכיפורים. הוא ערב להם כל זמן שהותם אצלו, ובמוצאי החג השיבם לכלא.

בשנות חייו האחרונות עבר צורי לחיפה, שם התגוררו בניו, ובה נפטר בשנת 1936. הוא נקבר בבית הקברות הישן בעיר, סמוך לחוף. על שמו רחוב בעכו.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

למשה דרוויש צורי נולדו שלושה ילדים: אברהם (על שם אביו) ניסים (על שם סבו) ונ'גמה (על שם אמו). אברהם, שהיה איש עסקים, ירש את תפקיד המוכתר אחרי אביו, ושימש כמנהיג קהילה בשנות ה-30 של המאה ה-20.^[1] ני'גמה (אשר שינתה את שמה ל"כוכבה") נולדה בשנת 1895 בעכו, נישאה בשנת 1913 לדוד אלפסי, סוחר תבלינים מחיפה ולהם נולדו שבעה ילדים.

חלק ניכר מבני משפחת צורי הענפה מתגוררים ביישובי צפון הארץ, בעיקר סביב חיפה והקריות. על בניה נמנה חיים צורי, המשמש ראש עיריית קריית מוצקין.