חגי ישראל ומועדיו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עיינו גם בפורטל

PShabat.png

פורטל שבת ומועדי ישראל הוא שער לכל הנושאים הקשורים לשבת ולמועדי ישראל. הפורטל כולל את זמני החגים, מצוות ומנהגים, פרשת השבוע, מידע על התעניות ועוד.

כרטיס ברכה לראש השנה. ביום זה מתחילים עשרת ימי תשובה, לכן מאחלים "לשנה טובה תכתבו". הפסוק בתחתית מתייחס לארבעת המינים, אותם אוחזים בחג הסוכות (ראו תמונה).

חגי ישראל ומועדיו הוא כינוי לכלל החגים היהודיים הקיימים. זמנם של החגים נקבע על פי הלוח העברי. תחת הגדרה זאת נכנסים ימים רבים: חלקם מצווים עוד מהתורה, חלקם נקבעו על ידי חז"ל וחלקם נוספו במשך השנים, במיוחד בעקבות הקמת מדינת ישראל. ניתן לסווג את החגים למספר סוגים: קיימים חגים שהם ימי שמחה, תעניות, ימי אבל וזיכרון וימים של חשבון נפש.

מקורו של המונח בתקופה המקראית; המילה "חג" מבטאת הקרבת קרבן חגיגה בימים שאותם קבעה התורה, ולעתים התורה מכנה את הקרבן בשם המקוצר "חג".‏[1] מקורה של המילה חג הוא מלחוג, בעלייה לרגל היו חגים בבית המקדש. הערבית משמרת מונח זה במילה חאג' - עלייה לרגל. במקרא מצוינים שלושה חגים והם המועדים לעלייה לרגל: פסח, שבועות וסוכות.

במשנה ובתלמוד מובאים דיונים והלכות על רוב החגים. רוב מוחלט של דינים אלה מובאים בסדר מועד.

מועדים מהתורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדר פסח, ברלין, שנות העשרים

בתורה מוזכרים שמונה מועדים. כל המועדים מדאורייתא (כולל השבת) מוזכרים כזכר ליציאת מצרים, אך לכל אחד מהם משמעות שונה ולרובם מצוות המיוחדות להם:

שבעת המועדים מלבד ראש חודש נקראים "מקראי קודש", כלומר אסורים בעשיית מלאכה, ומדרבנן גם איסורי שבות ושאר איסורי חז"ל לשבתות. מצווה המשותפת לכל ימי מקרא קודש היא הדלקת נרות שבת ויום טוב. שבת ויום הכיפורים אסורים בעשיית כל מלאכה, אך המועדים האחרים (כולל היום האחרון של פסח) מוגדרים כ"יום טוב" ומותרים בעשיית מלאכת אוכל נפש. ראש חודש מותר בעשיית מלאכה, אך נוהגים בו יותר בחגיגיות ויש הנוהגים שלא לעשות בו מלאכות מסוימות. חול המועד מותר במלאכה פשוטה, אך אסור לעבוד בו.

שלושת הרגלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוכה

החגים פסח, שבועות וסוכות, מיוחדים במצוות עלייה לרגל שיש בהם, ועל כן הם מכונים "שלושת הרגלים" ומקריבים בהם עולת ראייה ושלמי חגיגה. התורה מדגישה כי שלוש הרגלים הן זכר ליציאת מצרים. התורה חוזרת ואומרת במצוות החגים: "וְזָכַרְתָּ כִּי־עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם"‏[2] ומכאן נובע גם האופי הסוציאלי של החגים: לזכור את החלש בחברה, את הגר, העני, היתום והאלמנה, כשם שה' זכר את בני ישראל שהיו גרים במצרים.

  • יציאת מצרים: ט"ו בניסן, היום הראשון של חג הפסח הוא היום בו יצא עם ישראל ממצרים, כמו שנאמר: "אֶת־חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי־בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא־יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם".‏[3] וכן: "כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה".‏[4] שביעי של פסח נחשב ליום שבו אירעה קריעת ים סוף.
  • מתן תורה: חג השבועות הוא היום בו קיבל עם ישראל את התורה.
  • נדודים במדבר: חג הסוכות הוא זכר לענני כבוד שבהם הקיף ה' את עם ישראל בצאתם ממצרים, שנאמר: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל־הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (וי' כג,מג). חז"ל מסבירים שהתורה ציוותה לחוג את חג הסוכות בתשרי ולא בניסן מפני שגם בלי ציווי התורה הרבה אנשים יוצאים בניסן מהבית לשדה בגלל החום ובונים סוכות, ואז לא היה היכר שהסוכה היא זכר ליציאת מצרים ולא בגלל שחם בבית.

פרט לכך, התורה קושרת את שלוש הרגלים למנהגי החקלאות:

  • חג האביב: חג הפסח חל בתחילת עונת הבשלת החיטה והשעורה. במהלך ימי החג מתקיים טקס הנפת העומר מהתבואה הבשלה הראשונה ואחריו מתחילה ספירת העומר עד חג שבועות, "מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה".‏[5].
  • חג הקציר: חג השבועות נקרא 'חג הקציר'. "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה" (שמ' כג,טז); על חג השבועות נאמר גם: "וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים" (שמ' לד,כב).
  • חג האסיף: חג סוכות נקרא 'חג האסיף'. "וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת־מַעֲשֶׂיךָ מִן־הַשָּׂדֶה" (שם).

מקורות בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועד הראשון שמוזכר הוא שבת, מיד לאחר סיפור מעשה בראשית: "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ" (ספר בראשית, פרק ב', פסוק ג') שבת מוזכרת במקומות רבים נוספים בתורה.‏[6]. לאחריה מוזכרים גם שלושת הרגלים, פסח שבועות וסוכות: "שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה. אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ... וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה" (ספר שמות, פרק כ"ג, פסוקים י"ד-ט"ז). הרגלים נזכרים גם בספר דברים, פרק ט"ז.

המקום הראשון בו מוזכרים כל מועדי השנה באופן מסודר הוא בספר ויקרא, פרק כ"ג. בפרק זה מפורטים המועדים השונים, עם הכינוי "מקרא קודש" ואיסור עשיית מלאכה: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי..." (ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוקים א'-ב') בפרק מפורטות מצוות השבת, פסח, שבועות, סוכות, ראש השנה ויום הכיפורים, ובנוסף גם ספירת העומר, שתי הלחם ולקט ופאה. על כל מועד מוזכר התאריך שלו והמצוות המיוחדות לו.

מקור בולט נוסף לחגים בתורה הוא ספר במדבר, פרקים כ"ח-כ"ט, שם מצוינים כל הקורבנות שיש להקריב בימים אלה. כאן מוזכר גם ראש חודש. אזכור נוסף מובא קודם לכן: "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת" (ספר במדבר, פרק י', פסוק י').

בנוסף, סדר יום הכיפורים בבית המקדש מתואר בהרחבה בספר ויקרא, פרק ט"ז.

המועדים הללו מוזכרים גם בנביאים ובכתובים. כך למשל נאמר "אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד..." (ספר ישעיהו, פרק נ"ח, פסוק י"ג)

מקורות בספרות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשבת מוקדשת מסכת שבת, מהארוכות שבמסכתות הש"ס. לפסח מוקדשת מסכת פסחים, לסוכות מסכת סוכה, לראש השנה מסכת ראש השנה, וליום הכיפורים מסכת יומא. לשבועות אין מסכת בפני עצמו, אך דיני יום טוב בכללותם מוצגים במסכת ביצה. לחול המועד מוקדשת מסכת מועד קטן.

שמות החגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם פופולרי שם מקראי כינוי חקלאי שם חז"לי כינויים נוספים
פסח חג המצות‏[7] חג האביב‏[8] פסח חג החירות, זמן חירותנו
שבועות חג (ה)שבועות‏[9], יום הביכורים‏[10], חג הקציר‏[11] חג הקציר עצרת חג מתן תורה, יום הקהל, יום החמישים
ראש השנה זיכרון תרועה‏[12], יום תרועה‏[13] אין ראש השנה יום הזיכרון
יום כיפור יום (ה)כיפורים‏[14], שבת שבתון‏[15] אין אין אין
סוכות חג הסוכות‏[16], חג האסיף‏[17] חג האסיף חג אין

מועדים מדרבנן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדלקת נרות חנוכה, מצווה מדרבנן.

חז"ל קבעו ימי שמחה בימים שנעשו בהם ניסים לעם ישראל כדי לפרסם את הנס ועל ידי כך לחזק את האמונה בה'. את ימי הצום קבעו חז"ל כזכר לחורבן כדי להתאבל על בית המקדש וכדי שיהיו תזכורת לעוונות שהחריבו את בתי המקדש, דבר שיגרום לחזור בתשובה.

ימי השמחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי בית שני הוסיפו חז"ל למועדים מדאורייתא ימי שמחה מדרבנן בימים בהם נעשו ניסים. העיקריים בהם אלו "ימי הפורים", שנקבע בתקופה הפרסית, וחנוכה שנקבע בימי מרד החשמונאים. בעבר צוינו ימים רבים נוספים המפורטים במגילת תענית, כדוגמת "יום ניקנור" על תבוסת המצביא היווני בפני המכבים, אולם בעקבות חורבן בית המקדש השני בטלו מועדים אלה שמלכתחילה נקבעו בעקבות אירועים מקומיים ובעלי חשיבות פחותה. למעשה מלבד פורים וחנוכה, אין ימים אחרים בעלי מחויבות דתית.

בחנוכה תיקנו חכמים להדליק נרות ולגמור את ההלל בכל יום, ובפורים תיקנו אנשי כנסת הגדולה 4 מצוות: קריאת מגילה, מתנות לאביונים, משלוח מנות ומשתה ושמחה. בחנוכה ובפורים מותר לעבוד, אם כי נהגו שלא לעבוד ביום הפורים. בשני ה"חגים" החדשים תיקנו חכמים להוסיף בתפילה ובברכת המזון את נוסח "על הניסים" המיוחד לכל אחד משני החגים. בימי החנוכה אין מצוות שמחה, אבל בפורים, כאמור לעיל, אחת המצוות היא משתה ושמחה ובכלל זה נהגו להרבות בבשר (שמחה) ויין (משתה).

חז"ל הגדירו גם את יום ט"ו באב כיום טוב, אולם לא קבעו לגביו הלכות מיוחדות. גם ל"ג בעומר נחשב החל מימי הביניים כיום שמחה, אך בלי מצוות והלכות מיוחדות. ימים אלו מתבטאים כיום מבחינה הלכתית רק בכך שאין אומרים בהם תחנון ושאסור להתענות בהם ולהספיד בהם. עם זאת, ישנם מנהגים שונים הקשורים לל"ג בעומר: הדלקת מדורות, עלייה לקבר רשב"י וביצוע חלאקה.

הצומות וימי האבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנביאים שהיו בזמן חורבן בית המקדש הראשון תיקנו ארבע תעניות כאבל על חורבן בית המקדש:

  • ביום עשרה בטבת היום בו החל המצור על ירושלים,
  • ביום שבעה עשר בתמוז בו נפרצה חומת ירושלים,
  • ביום תשעה באב בו נחרב בית המקדש,
  • וביום שלושה בתשרי בו נרצח גדליה בן אחיקם על ידי ישמעאל בן נתינה, דבר שעורר את חמתו של נבוכדנצר על שארית הפליטה.

לאחר בניין בית המקדש השני התבטלו מרבית התעניות והפכו לימי חג, אולם לאחר חורבן בית המקדש השני חזרו התעניות להיות ימי צום ואבל. צום תשעה בתמוז הפך לצום ביום שבעה עשר בתמוז, היום בו נבקעה חומת ירושלים בזמן בית המקדש השני. פרט לארבע התעניות, נוהגים לצום ביום י"ג באדר, תענית הנקראת תענית אסתר והיא לזכר התענית שצמה אסתר לפני שנכנסה למלך אחשוורוש.

כל ימי הצום הינם ימים שבהם הצום הוא רק מעלות השחר ועד צאת הכוכבים מלבד תשעה באב שצמים בו בין בלילה ובין ביום. כל הצומות אסורים רק באכילה ושתייה, פרט לתשעה באב שאסור גם בנעילת נעלי עור, ברחיצה וסיכה ובתשמיש המיטה.

ראשי שנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס הבסיסה, מנהג של יהדות צפון אפריקה לא' בניסן.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ראשי שנים ביהדות

חז"ל קבעו ארבעה תאריכים בשנה שבהם מתחיל מניין השנה עבור תחומים שונים:

  • א' בניסן – ראש השנה למלכים ולרגלים: מיום זה מתחילים לספור את שנות שלטונם של מלכים או מנהיגים אחרים, וכן את חגי השנה.
  • א' באלול – ראש השנה למעשר בהמה: מיום זה התחילו לספור את שנות חייהן של הבהמות בתקופת המקדש.
  • א' בתשרי – ראש השנה לשמיטה ויובל, לנטיעות ולירקות: מיום זה מתחילים לספור את שנותיהם של העצים לשם קיום מצוות ערלה, וכן את שנות השמיטה והיובל. על פי המסורת, מקובל לספור מיום זה את שנות העולם. ביום זה מתקיים גם חג מהתורה הנקרא בימינו "ראש השנה", שפותח את עשרת ימי תשובה.
  • ט"ו בשבט – ראש השנה לאילנות: מיום זה מתחילים לספור את שנותיהם של פירות האילן, לשם קביעת מעשרות. בגלות איבד יום זה את משמעותו המקורית, וברבות השנים קיבל אופי של געגוע לארץ ישראל ולפירותיה. כיום יש הנוהגים לערוך בו סדר ט"ו בשבט.

מקורות בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורים מתואר כולו במגילת אסתר, כולל הציווי לחגוג.

ארבע התעניות מוזכרות באופן עקיף: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים" (ספר זכריה, פרק ח', פסוק ט')

מקורות בספרות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפורים מוקדשת מסכת מגילה. לחנוכה אין מקור, ולמעשה רוב דיני חז"ל מובאים בגמרא.‏[18] סיפור חנוכה מתואר בספרים החיצוניים מקבים. דיני התעניות מצויים במסכת תענית.

מועדים אזרחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית מקושט בדגלי ישראל לכבוד יום העצמאות.

מבחינה חוקית אזרחית טעמיהם הוא לציין את מה שקרה באותם ימים. מבחינה דתית (לחוגים שמכירים בהם ככאלה) המטרה היא הודיה לאלוקים על הניסים שנעשו בהם.

מבחינה חוקית ואזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת החדשה קבעה הכנסת את ה' באייר, יום עצמאות המדינה, כחג אזרחי, ובין היתר קבעה אותו כיום שבתון. עם הזמן נקבע גם יום שמחה נוסף, יום ירושלים, שחל ביום כ"ח באייר, היום שבו שוחרר הכותל המערבי על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים. הכנסת גם קבעה ימי עצב אזרחיים ללוח השנה, כמו יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום הזיכרון לשואה ולגבורה, ומאוחר יותר גם יום רציחתו של ראש הממשלה יצחק רבין.

מבחינה דתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה דתית קבעה הרבנות הראשית לישראל את יום העצמאות ויום ירושלים כימי שמחה והודיה והנהיגה בהם תפילות הודיה (כגון קריאת פרקי "הלל" ותפילה לשלום המדינה), אולם יהודים חרדים סירבו להכיר בהם כמועדים דתיים.

חגים עדתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהן מביתא ישראל בחג הסיגד בירושלים, 2008

עדות מסוימות נוהגות לציין מועדים מיוחדים:

שמירת החגים לאורך הדורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית אזרחי ישראל, גם כאלה שמגדירים את עצמם חילונים, מקיימים חלק ממצוות החגים. על פי סקר הלמ"ס לשנת 2009[19] המצווה הפופולרית ביותר היא סדר פסח - 88% מהאוכלוסייה היהודית מקיימת אותו. בנוסף, 79.3% מדליקים נרות חנוכה, 49.4% צמים ביום כיפור, 47.9% אינם אוכלים חמץ בפסח ו-29% בונים סוכה בסוכות.

לצד הקפדה על קיום מסורתי, ישנם מנהגים חדשים שהחלו נוהגים בשנים האחרונות. כך לדוגמה, מאז תחילת ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, נהגו תושבי הקיבוצים והמושבים לערוך בשבועות טקסי הבאת ביכורים מודרניים ובהם מקיימים הופעות עם שירים וריקודים, תהלוכות של כלים חקלאיים מקושטים, הבאת פירות בשלים בתוך סלים ועוד.‏[20] כמו כן, בפסח יש שנוהגים להגיד "הגדה של פסח אלטרנטיבית"‏[21] ובה, בנוסף (או במקום) לטקסט המקורי, גם שיבוץ של שירים עבריים, סיפורים וכן הלאה.

שמירת החגים בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן השואה, יהודים רבים, (כולל כאלה שלא שמרו מסורת לפני המלחמה) הקפידו על קיום מצוות החגים.‏[22] יהודים דבקו במסורת כדי לא לאבד צלם אנוש, ולזכור מי הם ומאיפה באו. כך מספר הרב סיני אדלר:

Cquote2.svg

בהגיע ימי חנוכה, הצלחנו, להשיג נר אחד, אשר היה בשבילנו נכס רב משמעות. בלילה הראשון של חנוכה התאספנו בקומה העליונה של אחד הדרגשים והדלקנו בצוותא את הנר היקר לנו עד מאד. בוודאי שהדלקה זאת של הנר הדליקה גם בלבנו תקוות חדשות לעתיד טוב שבוא יבוא, וחיזקה את ביטחוננו הגדול ב"מעוז צור ישועתי". ברגע כזה התעוררו בנו הגעגועים הגדולים אל העבר, אל הימים שבהם חגגנו את ימי החנוכה כל אחד בבית הוריו ברוב שמחה. אבל העבר הזה נעלם ואיננו ולכן התעוררה ביתר שאת הבקשה הבוקעת מעומק לבנו לעתיד שאמנם רחוק עדיין, אבל בו תתקיים תפילתנו ששרנוה גם אז: "תכון בית תפלתי ושם תודה נזבח, לעת תכין מטבח מצר המנבח, אז אגמור בשיר מזמור חנוכת המזבח"‏[23]

Cquote3.svg

בתנאי מחנות העבודה היה בלתי-אפשרי שלא לעבוד בשבת וחגים. על כן, היו יהודים שהיו מסתפקים במצוות זכירת שבת, או שהיו שומרים אותה בד' אמות (בפרטיות). היו יהודים שהיו מתאמצים מאוד כדי להשיג בחירוף-נפש תשמישים למצוות.‏[24]

חגי ישראל בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס ביכורים במושב נהלל, 2006

החגים מהווים, גם בדורות האחרונים, חלק חשוב בתרבות היהודית. וכך אמר למשל חיים נחמן ביאליק:

Cquote2.svg

"עצתי האחת היא : חוגו את חגי אבותיכם והוסיפו עליהם קצת משלכם לפי כוחכם ולפי מסיבתכם. העיקר, שתעשו הכל באמונה ומתוך הרגשה חיה וצורך נפשי, ואל תתחכמו הרבה. אבותינו לא נמאסו עליהם שבתותיהם ומועדיהם, אף על פי שחזרו עליהם כל ימי חייהם כמה וכמה פעמים בנוסח אחד. הם מצאו בהם כל פעם טעם אחר והתערותא [התעוררות] חדשה. ויודע אתה מפני מה? מפני שהייתה בהם לחלוחית וברכת החג שכנה בנפשם. אלה שאינם מוצאים טעם בחגים ובמועדים, סימן שנפשם ריקה ותוכם חול, ולאלה אין תקנה.

Cquote3.svg

כחלק מנסיונות השימור של החגים בתרבות, נחגגים בחגים אירועי תרבות שונים, הקשורים למסורת.‏[25] לדוגמה, בפורים נוהגים לקיים "עדלאידע" תהלוכה גדולה וצבעונית עם סממנים הקשורים לחג.

בחוקי מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפקודת סדרי השלטון והמשפט אימץ החוק הישראלי את ההגדרה ההלכתית והגדיר רק את חגי התורה כימי מנוחה, שבהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה אסור להעביד יהודי בהם. בימים טובים שאינם "חגים דאורייתא", כמו פורים וחנוכה, אין החוק אוסר עבודה, וכן בימי חול המועד.

יום העצמאות מוגדר כיום שבתון,‏[26] אך אין איסור לפתוח בו חנויות.

רשימת החגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חגים דתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת החגים הדתיים
שם החג סיבה לקיומו מצוות מיוחדות תאריך יום עסקים
ראש השנה תחילת השנה, יום דין לכל ברואי העולם תקיעת שופר, נוהגים לקיים סדר ליל ראש השנה א' בתשרי - ב' בתשרי לא
יום הכיפורים מחילה על החטאים צום, חשבון נפש י' בתשרי לא
סוכות הסוכות שבהם ישבו בני ישראל בזמן יציאת מצרים ישיבה בסוכה, נטילת ארבעת המינים ט"ו בתשרי - כ"א בתשרי לא
הושענא רבא היום האחרון של סוכות, בו נגזר הדין על כל אדם נוהגים לחבוט ערבות כ"א בתשרי לא
שמיני עצרת לאחר סיום סוכות, שמיועד לכל העולם, יום המיוחד לעם ישראל בלבד אין כ"ב בתשרי לא
שמחת תורה סיום קריאת כל התורה והתחלת קריאה חדשה נוהגים להעלות לתורה את כל המתפללים כ"ב בתשרי בישראל וכ"ג בתשרי מחוץ לישראל לא
חנוכה ניצחון החשמונאים על היוונים וכן נס פך השמן הדלקת נרות חנוכה כ"ה בכסלו - ב' בטבת/ג' בטבת כן
ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות אין (נוהגים לנטוע עצים ולאכול פירות) ט"ו בשבט כן
פורים הצלת היהודים מגזרות ההשמדה של המן במלכות אחשוורוש מקרא מגילה, משלוח מנות, מתנות לאביונים, נוהגים להתחפש י"ד באדר בערים מפורזות, וט"ו באדר בערים מוקפות לא
פסח יציאת מצרים - יציאת בני ישראל מעבדות לחרות והפיכתם לעם איסור אכילת חמץ, אכילת מצות, סיפור יציאת מצרים, בעבר קורבן פסח ט"ו בניסן - כ"א בניסן לא
שביעי של פסח קריעת ים סוף אין כ"א בניסן לא
ל"ג בעומר פטירת רשב"י והפסקת המגפה של תלמידי רבי עקיבא אין (נוהגים להדליק מדורות ולעלות לקבר רשב"י) י"ח באייר כן
שבועות קבלת התורה במעמד הר סיני נוהגים ללמוד תורה כל הלילה (בעבר הבאת ביכורים) ו' בסיוון לא
ט"ו באב חמישה דברים שאירעו בו היה היום שהותרו השבטים להינשא גם עם בת זוג שלא מהשבט שלך ולכן אז היו כל החתונות מאהבה, של בן שבט אחד בת שבט שני ומשם הגיע מושג ומקורו של חג האהבה) ט"ו באב כן

תעניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק י"ח
  2. ^ ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק י"ב
  3. ^ ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ט"ו
  4. ^ ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק א'
  5. ^ ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק ט'
  6. ^ בעיקר ספר שמות, פרק ל"א, פסוקים י"ב-י"ז, וכן עשרת הדברות
  7. ^ שמות פרק כג, פסוק ט"ו; שמות פרק לד, פסוק י"ח; ויקרא פרק כג, פסוק ו'; דברי הימים ב פרק ל, פסוק י"ג ופסוק כ"א; דברי הימים ב פרק לה, פסוק י"ז
  8. ^ בהשראת הציווי לשמור על חודש האביב, החודש בו יצאו בני ישראל ממצרים: שמות פרק כג, פסוק ט"ו; שמות פרק לד, פסוק י"ח; דברים פרק טז, פסוק א
  9. ^ דברים פרק טז, פסוק י' ופסוק ט"ז; דברי הימים ב פרק ח, פסוק י"ג
  10. ^ במדבר פרק כח, פסוק כ"ו
  11. ^ שמות פרק כג, פסוק ט"ז
  12. ^ ויקרא פרק כג, פסוק כ"ד
  13. ^ במדבר פרק כט, פסוק א
  14. ^ ויקרא פרק כג, פסוק כ"ז ופסוק כ"ח; ויקרא פרק כה, פסוק ט
  15. ^ ויקרא פרק טז, פסוק ל"א; ויקרא פרק כג, פסוק ל"ב
  16. ^ ויקרא פרק כג, פסוק ל"ד; דברים פרק טז, פסוק ט"ז; דברים פרק לא, פסוק י'; זכריה פרק יד, פסוק ט"ז-י"ט; דברי הימים ב פרק ח, פסוק י"ג; עזרא פרק ג, פסוק ד
  17. ^ שמות פרק לד, פסוק כ"ב
  18. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א - כג, בעיקר מפורסמת סוגיית "מאי חנוכה" המובאת במסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב'
  19. ^ הסקר החברתי של הלמ"ס, 2009
  20. ^ גילי סופר, מקצות הארץ באנו: טקסי ביכורים ברוח חקלאית, באתר ynet
  21. ^ דוגמה להגדה של פסח חילונית שעוצבה על ידי קהילת שכונת שפירא בת"א בפסח תשס"ו
  22. ^ יפה אליאך, שמירת המסורת היהודית בקרב האסירים היהודים במחנות-הריכוז באתר מטח
  23. ^ מזכרונותיו של הרב סיני אדלר על חנוכה באושוויץ - בירקנאו, באתר מטח
  24. ^ מעדותה של שרה שטרן קטן על החיים הדתיים בגטו לודז', באתר מטח
  25. ^ נכס לתרבות הישראלית, אורי הייטנר, עיתון שווים 2007, מובא באתר "חגים"
  26. ^ יום העצמאות - חוקים באתר הכנסת


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.