עכו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עכו

שם באנגלית

Akko

שם בערבית

عكّا

מחוז

צפון

אוכלוסייה

46,000 תושבים

צפיפות אוכלוסייה

3,399 אנשים לקמ"ר

שטח שיפוט

13,533 דונם

דירוג חברתי-כלכלי

בינוני-נמוך (4 מתוך 10)

עכו

אוכלוסייה לפי גילאים
גילאי 0 - 4	8.0%
גילאי 5 - 9	8.2%
גילאי 10 - 14	7.9%
גילאי 15 - 19	9.0%
גילאי 20 - 29	16.4%
גילאי 30 - 44	17.6%
גילאי 45 - 59	18.3%
גילאי 60 - 64	3.1%
65 ומעלה	11.4%

חינוך
סה"כ בתי ספר	24
– יסודיים	15
– על-יסודיים	14
תלמידים	9,018
– יסודיים	4,533
– על-יסודיים	4,485
מספר כיתות	347
ממוצע תלמידים לכיתה	26

(לפי נתוני הלמ"ס לסוף שנת 2006)

[עריכה]

כנסיית סנט אנדריוס על פי ציור מן המאה ה-16

ח'אן אל עומדאן

קטע מחומת עכו

תותח בחומת עכו, ולידו השלט: "חיים פרחי מול נפוליאון. יד ימינו של אחמד ג'זאר בעומדו במצור הקשה של נפוליאון על עכו היה היהודי חיים פרחי, יועצו הבכיר ושר הכספים."

מפת עכו משנת 1250

עכו (ערבית: عكّا) היא עיר במחוז הצפון בישראל. עכו היא אחת מערי הנמל העתיקות בעולם, ולה היסטוריה מגוונת מאוד. במשך שנים רבות היוותה עיר מפתח לכיבוש ארץ ישראל, שכן מיקומה על רצועת החוף הרחבה אפשר גישה נוחה דרך הגליל אל פנים הארץ. מאז המאה ה-19 פחתה חשיבותה של עכו לעומת חיפה כעיר הנמל הראשית של צפון הארץ, ובהתאם לכך הייתה התפתחותה כעיר איטית בהשוואה לזו של חיפה.

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] היסטוריה עתיקה

מיקומה של עכו מהעת העתיקה ועד התקופה ההלניסטית היה בתל-אפוכאר. עכו מוזכרת כבר בימי הפרעה תחותמס השלישי (בערך 1500 שנה לפני ספירת הנוצרים). כ"עכא" היא מוזכרת במכתבי תל אל עמארנה. עכו הייתה בנחלת שבט אשר. בספר שופטים (א, לא) היא מוזכרת כאחד מן המקומות מהם לא סילקו בני ישראל את הכנענים, ונתן להבין שבני שבט אשר חיו כתושבים עבריים תחת שלטון כנעני.

מספר מסורות מציינות את קברו של אמנון בן דוד בסמוך לעכו, וכן מצוינת דבורה הנביאה.^[1]. לאורך ההיסטוריה העתיקה, הייתה עכו קשורה יותר לערי החוף הפיניקיות בצפון, צור וצידון, מאשר לפלשתים בדרום. כך הצטרפה עכו למרידת הצורים והצידונים כנגד שלמנאסר החמישי מלך אשור בשנת 725 לפנה"ס.

[עריכה] ימי הבית השני

בתקופת שלטון בית תלמי התפתחה עכו לעיר הלניסטית בשם "פטולמאיס" על שמו של פטולמי סוֹטֶר, הידוע בעברית בשם תלמי הראשון. בשנת 165 לפנה"ס הביס שמעון התרסי את הסורים בקרבות רבים בגליל, והם נסוגו לעיר פטולמאיס, שאותה לא עלה בידו לכבוש. בשנת 153 לפנה"ס אלכסנדר באלאס, בנו של אנטיוכוס אפיפנס, התחרה על הכתר הסורי עם דמיטריוס, כבש את העיר, שפתחה בפניו את שעריה. באלאס הגיע להסכם עם יונתן החשמונאי, לפיו יתמכו בו היהודים כנגד יריבו.

לאחר רציחת באלאס בשנת 154 לפנה"ס התחרו על השלטון במלכות הסלאוקים שר הצבא טריפון, שהחזיק בבנו של באלאס, וכנגדו דמיטריוס השני בנו של דמיטריוס. יונתן החשמונאי ביקר בעכו שלוש פעמים. באחד הביקורים השתתף בחתונתם של אלכסנדר ינאי וקלאופטרה השלישית. בשני הביקורים הראשונים יצא בשלום אולם בשנת 143 לפנה"ס, כאשר הגיע יונתן לפטולמאיס לנהל עם טריפון משא ומתן על העברה לידיו של העיר עכו שבה חשק, לכד אותו טריפון בעורמה והחזיקו בעכו. את אנשי פמלייתו של יונתן רצח מיד, ואת יונתן עצמו רצח מאוחר יותר.

בעלי התוספות מציינים ששני חשמונאים קבורים בעכו, וכוונתם כנראה לאלעזר בן חשמונאי שהיה נשוי לבתו של מתתיהו, וליונתן הוופסי, אחיו של יהודה המכבי.

העיר הותקפה אף בימי אלכסנדר ינאי, שנעזר במלכת מצרים קליאופטרה השלישית. אנשי עכו קראו לעזרתם את תלמי לטירוס, מלכה המודח של מצרים. זה פלש אל הגליל והחריבו.

הורדוס בנה מבני ציבור בעיר. הברית החדשה (מעשי השליחים 7:21) מזכירה כי שאול התרסי שהה בעיר במשך יום אחד בדרכו מצור לקיסריה.

בימי הקיסר קליגולה פגשו נכבדי העיר את נציגו פטרוניוס, והתחננו כי יסיר את הגזירה להציב את פסלו של הקיסר בבית המקדש.

בסוף תקופת בית שני כבר ישבו יהודים רבים בעיר. לאחר פרוץ המרד הגדול, בשנת 66, ערך בהם גסיוס פלורוס טבח נורא, והסתייע בידי הסורים ההלינסטים שישבו בעיר. עכו שימשה כנמל הרומאי החשוב בימי המרד. לעכו הגיעו אספסיאנוס וצבאו, ומשם התארגנו ליציאה למלחמה לכיבוש הגליל.

החל מכיבוש ארץ כנען על ידי בני ישראל וכלה בימי הבית השני לא נחשבה עכו לעיר יהודית מובהקת. לעניין שיוכה של עכו לארץ ישראל, לעניין מצוות התלויות בארץ מימי בית שני ואילך, נחלקו הדעות. דעה אחת גרסה כי תחום הארץ עבר בתוככי העיר, כך שחלקה היה בארץ, וחלקה בחוץ לארץ, ואילו דעה שנייה טענה כי כל העיר הייתה בחוץ לארץ, וקו גבול הארץ עבר בחומת עכו הדרומית.

בתקופה שלאחר החורבן שבו היהודים והתיישבו בעיר, והיא מוזכרת בתלמוד פעמים מספר. חיו בה תנאים חשובים כרבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו שהיה תלמידו המובהק של רשב"י, ורבי יהודה בן אגרא. כן היו בה אמוראים רבים, בהם רבי תנחום בן רבי חייא ורבי אבא דמן עכו שהיה גם המנהיג המקומי.

[עריכה] עכו בימי הביניים

[עריכה] השלטון הערבי

בשנת 638 נכבשה העיר על ידי הערבים. מושל מצרים אחמד אבן טולון בנה את נמל עכו מחדש בשנת 780. בשנת 1104 כבש את העיר הצלבן בלדווין הראשון. הצלבנים הפכו את העיר לנמלם העיקרי בארץ הקודש.

[עריכה] העיר הצלבנית

בשנת 1104 החליט המלך בלדווין הראשון, שבא במסע הצלב הראשון (1099), כי נמל יפו ונמל חיפה, שנמצאו בידי הצלבנים, לא מספקים את צורכי הממלכה. תלותם בתגבורת בכח אדם מאירופה הייתה רבה, ולכן החליט לכבוש את עכו. הוא נעזר בצי של ג'נובה שבאיטליה, והעיר הפכה להיות צלבנית. בתמורה העניק בלדווין לאנשי ג'נובה זכויות, שהיוו דגם לזכויות שנתנו הצלבנים לערי הנמל האיטלקיות בנמלי ממלכתם. לג'נובה נמסרה שכונה בפתח נמל עכו, ובה היה לסוחריה וספניה שלטון עצמי. כן קבלו פטור ממסים.

בשנת 1123 הוקם הרובע של ונציה. הוא הוענק לעיר האיטלקית בתמורה על חלקה בכיבוש צור. הזכויות שניתנו ליוצאי העיר ג'נובה שימשו בסיס לאלה שניתנו ליוצאי העיר ונציה, הזכויות הורחבו במטרה להגדיל את אוכלוסיית הנוצרים בעיר. הרובע (ובלשון בני הדור, הקומונה) היווה יחידה אוטונומית לכל דבר. ברובע היו מוסדות ציבור, מוסדות שלטון, כולל שיפוט עצמי, בראשות "קונסול" שנשלח מטעם עיר האם, ואזור מסחר שירותים, הצמוד לרובע. זכויות דומות ניתנו לפיזה ואמלפי.

בשנת 1187 כבש סלאח א-דין את העיר. גי דה ליזיניאן, מלך ממלכת ירושלים, ארגן את שארית הפליטה ששרדה את התבוסה בקרב קרני חיטין ופליטים אחרים ממלכתו שנפלה ברובה לידי המוסלמים, והטיל מצור על העיר. עכו עמדה בהתקפותיו, אך תגבורות גדולות מאירופה שהפכו לנחשול של ממש עם הגעתם של משתתפי מסע הצלב השלישי שינו את יחסי הכוחות לטובת הנוצרים והעיר נפלה בידם בשנת 1191. משלא הצליחו לשחרר את ירושלים, הפכו הצלבנים את עכו לבירת ממלכת ירושלים. בשנת 1229 הגיעו לעיר האבירים ההוספיטלרים אך לבסוף היא נכבשה על ידי הממלוכים בראשות המצרי מאליק אל אשרף בשנת 1291.

ניתן לזהות את הרובעים לפי מפה משנת 1250 (ראו משמאל למעלה). הדמיון הוא עד כדי כך, שבארכיונים שבותיקן נמצא פרוטוקול משפט, של אירוע שהיה במה שמכונה היום "כיכר גנואה". כאשר ניצבים בכיכר וקוראים את הפרוטוקול ניתן להבחין היכן עומד כל אחד מהעדים ומספר את גרסתו.^[2] אחת הכנסיות העתיקות שהוקמה בתקופה הצלבנית הייתה סנט אנה. היא שימשה תמרור לקברטיני האוניות בדרכם לעכו. הכנסייה נחרבה במאה ה-18. על חורבותיה ועל היסודות העתיקים שלה, הוקמה כנסייה חדשה, כנסית סנט אנדריוס השייכת ליוונים הקתולים ופועלת עד היום.

[עריכה] היהודים בתקופה הצלבנית

בזמן השלטון הצלבני התפתחה בעיר קהילה יהודית חשובה. בשנת 1165 עלה הרמב"ם לארץ ישראל דרך עכו וגר בעיר כחצי שנה, כאן יצר קשר עם הרב יפת ואתו התכתב כאשר עבר למצרים. בשנת 1211, במסגרת עליית בעלי התוספות, הגיעו לעיר רבנים חשובים, בהם ר' שמשון בן אברהם משאנץ ורבי יהונתן מלוניל. רבי יחיאל מפריז, החשוב ברבני צרפת באותה תקופה, העתיק את ישיבתו מפריז לעכו לאחר שרפת התלמוד, ושימש כראש ישיבה בעכו משנת 1258. אחרי פטירת רבי יחיאל בשנת 1266, החליף אותו כראש ישיבת דה פריס בעכו, רבי משה בן נחמן. ככלל, הקהילה היהודית בעכו במאה ה-13 נחשבה לקהילה חשובה ומרכזית בעולם היהודי בארץ ישראל ובחו"ל. חכמי עכו היו חלוקים ביחס לכתבי הרמב"ם, ובשנת 1288 דן ר' שלמה פטיט מעכו את הספר "מורה נבוכים" לשריפה^[^{דרוש מקור}^]. החכמים הספרדים התנגדו לגישת רבי שלמה, ואף נידו אותו. הכיבוש הממלוכי, בשנת 1291 הביא קץ על קהילה זו - הקהילה התפזרה, ועכו היהודית איבדה מחשיבותה.

[עריכה] התקופה הממלוכית

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

[עריכה] התקופה העות'מאנית

עכו נכבשה בידי העות'מאנים מידי הממלוכים כבר בראשית המאה ה-16. תחילה לא שיקמוה באופן משמעותי. בסוף המאה ה-16 עד תחילת המאה ה-17 שלט בה המנהיג הדרוזי פאחר א-דין.

בשנת 1741 הגיע לעכו רבי חיים בן עטר (המכונה "אור החיים") עם שתי נשותיו, ועם עשרות תלמידיו בהם כותב קורות חייו רבי ישמעאל מסנגויטי. בן עטר התיישב בעכו והקים בה את ישיבת "כנסת ישראל", ששכנה ככל הנראה במקום שבו ניצב כיום מסגד דאהר אל עומאר. רבי חיים בן עטר ישב בעכו כמעט שנה, ולאחריה עבר לירושלים שם הקים את הישיבה מחדש.

ב-1743 הגיע לעכו רבי משה חיים לוצאטו, יחד עם אשתו צפורה, בנו וכמה מתלמידיו. הרמח"ל, שנרדף על ידי רבנים באיטליה ובהולנד, חש רוגע בעכו, עיר שבה היה דמות נערצת. ב-1747 נספה רמח"ל במגפה, יחד עם אשתו, בנו ורבים אחרים. היות שהיה יום ששי או שבת נקבר, לדעת החוקר הכהן^[^{דרוש מקור}^], למרגלות תל עכו. לפי דעה אחרת נקבר בכפר יאסיף.

[עריכה] דאהר אל עומר

עד לאמצע המאה ה-18 הייתה העיר עכו קטנה ומוזנחת. היא שופצה וחודשה על ידי השליט הבדואי, איש הגליל דאהר אל עומר.

בהגיע דאהר אל עומאר לעכו החרים את בית הכנסת העתיק בו התפללו בעבר רמב"ן ורבי חיים בן עטר ובנה במקום מסגד מפואר הנושא את שמו. ליהודים איפשר להתפלל במבנה קטן הנמצא בסמטה סמוכה למסגד.

בשנת 1750 מונה ידידו של דאהר, עלי ביי, לשליט מצרים. ביי הסתכסך עד מהרה עם השלטון הטורקי המרכזי, ועם הפאשה בדמשק. ב-1769 דרש הסולטן מעלי ביי לאסוף חיל של 12,000 איש על מנת לסייע במלחמת רוסיה-טורקיה. עלי ביי ציית לפקודה, אך משנאסף החיל, החליט הסולטן כי חיל כה רב יכול לשמש את עלי למטרות שונות ולמרידות כנגד השלטון המרכזי (המכונה "השער"). השער שלח שליחים למצרים עם פקודה סודית לרצוח את עלי ביי. משאלו נתגלו על ידי עלי ביי, הכריז זה על עצמאות מצרים. דאהר אל עומר סייע לביי בכך שעצר את הכוחות שנשלחו מדמשק לדכא את כוחו של עלי ביי.

בשנת 1771 שלח עלי ביי כוח של 30,000 חייל לכבוש את דמשק. בסיועו של דאהר אל עומר, עבר המפקד המצרי עבדול דאהב דרך ארץ ישראל אל דמשק, וכבש אותה. בסוריה שינה דאהב את טעמו והחליט לכרות ברית עם "השער". דאהב חזר עם חייליו למצרים, ועלי ביי נאלץ להימלט לעכו, שם קיבל אותו דאהר אל עומר.

בעכו פעלה הברית בין דאהר אל עומר, עלי ביי, והאימפריה הרוסית. ספינה רוסית שעגנה בעכו סיפקה לדאהר ולעלי ביי אספקה, וכן תגבורת של 3,000 חיילים מאלבניה. הכוח המשולב כבש עתה את חלקה הגדול של ארץ ישראל, כולל יפו ועזה, וב-11 ביוני 1772 הביס כוח ימי טורקי, בקרב ליד צידון בו נעזרו בספינות רוסיות.

בפברואר 1773 חזר עלי ביי למצרים, אך הובס על ידי כוחותיו של דאהב, ומת שם. בינתיים, בשנת 1774 הסתיימה המלחמה בין רוסיה לטורקיה, ודאהר נותר ללא תומכים.

ב-1775 החל הצבא הטורקי במצור על עכו. דאהר הזקן נמלט עם רוב נשותיו ופמליה גדולה. לפתע נזכר ששכח בעיר את רעייתו הצעירה והיפה. הוא שב לבדו לעכו, סוסו מעד, הוא נפל, ראשו נכרת, הונח על מגש והוגש כשי לשליט החדש.

[עריכה] אל ג'זאר וממשיכיו

פסלו של נפוליון המוצב ב"גבעת נפוליון" בכניסה המזרחית לעכו, במקום בו הציב נפוליון את תותחיו בעת המצור.

אחמד אל ג'זאר, הקצין הטורקי שירש את דאהר אל עומר, והיה למושל דמשק שיפץ את העיר והרחיב את ביצוריה. בשנת 1780 גירש ג'זאר מהעיר את אנשי המושבה המסחרית הצרפתית שהתיישבו בה, וסירב לקבל קונסול צרפתי בעיר.

בשנת 1799 צר נפוליאון על עכו, במהלך מסעו בארץ במטרה להשתמש בה כבסיס ליצירת מרד כנגד השלטון הטורקי בסוריה כולה. לאחר המצור, שנמשך מחודש מרץ עד חודש מאי, ויתר נפוליאון, והותיר את העיר בידי מגיניה הטורקים, שנעזרו במלחים בריטים בראשות האדמירל סר סידני סמית', ביריבו חברו של נפוליאון פיליפו הצרפתי, ובשר היהודי חיים פרחי. יש מחלוקת בין ההיסטוריונים מי השפיע יותר על הבסת נפוליאון. חוקרים בריטיים מיחסים זאת לאדמירל סמית, צרפתים לפיליפו ויהודים לחיים פרחי^[^{דרוש מקור}^], אולם אין ספק שהדמות היותר חשובה היא אחמד אל ג'זאר שלמרות גילו המבוגר הפיח רוח התלהבות בלוחמיו, והשכיל לנצל ביעילות גורמים שונים שהיו עויינים את נפוליאון.

בנו של אל ג'זאר, סולימאן, שלט בעיר בין מות אביו ב-1804 ובין 1819.

בשנות העשרים של המאה ה-19 שלט בעיר הפאשה עבדאללה. יועצו היהודי, שהיה אף יועצו של אל ג'זאר, חיים פרחי, מונה על ידו לשר האוצר, אך נרצח כמה שנים לאחר מכן. אחיו של הנרצח צרו על העיר בשנת 1821 במטרה להעניש את עבדאללה על רצח אחיהם, כשעמם צבא טורקי גדול, אך לא יכלו לחומות העיר.

בשנות השלושים של המאה ה-19 נפלה העיר בידי מוחמד עלי שליט מצרים, ששלח אליה את בנו איברהים פאשה. ב4 בנובמבר 1840 הופגזה העיר בידי כוחות בריטניה ואוסטריה והושבה לשלטון הטורקים.

[עריכה] מרכז בהאי

עכו היא מרכז עולמי לבני האמונה הבהאית והעיר הקדושה ביותר להם. בהאא אוללה ("זוהר האל") היה הנביא המייסד של הדת הבהאית. עקב פעילותו הדתית גורש מפרס ונשלח על ידי הסולטן הטורקי למקומות שונים ברחבי האימפריה. בשנת 1863 הוגלה בהאא אוללה לעכו, והושב במצודה בעכו למשך עשר שנים. בשנת 1873 שוחרר, והמשיך במגורי קבע בעיר, עד למותו בשנת 1892. כיום ישנם בעיר אתרים הקדושים לדת הבהאית, ובהם גנים ומרכז דתי המכונה "בית עבוד". קברו של בהאא אוללה מצוי בגן בבהג'י בתחומי העיר. המתפללים הבהאים פונים לכיוון עכו ולאחר מותם הם נקברים כשראשם לכיוון העיר.

[עריכה] המנדט הבריטי

גלוית מרב המראה את עכו העתיקה, משנת 1994

בזמן המנדט הבריטי התעכבה התפתחותה של עכו, שכן בזמן זה הפכה חיפה לעיר הנמל המרכזית, וחשיבותה של עכו פחתה, אולם היא המשיכה להיחשב לעיר מחוז חשובה. עם תחילת המנדט הבריטי היו בעיר כ-6,500 תושבים, מהם כמאה יהודים. בעלייה הרביעית הגיעו עולים גם לעכו, ובהם "קבוצת הזיפזיף", הדייגים הסלוניקאים והדייגים מהים השחור. קבוצות אלו חיזקו את היישוב היהודי בעכו והעשירו את חיי התרבות בה. מספר היהודים גדל במאות אחוזים בין השנים 1925-1929. בין היהודים שחיו בעכו בשנות העשרים: משפחת יחיאל ויצמן (אביו של הנשיא עזר ויצמן), נוח ואסתר מישקובסקי (הוריה של הסופרת לאה נאור), משפחת לוריא (הורי ההיסטוריון יהושע לוריא) ועוד.

מצודת עכו שימשה את הבריטים ככלא וגרדום. אסירים יהודים מפורסמים כזאב ז'בוטינסקי ושלמה בן יוסף נכלאו במצודה. בן יוסף היה הראשון בעולי הגרדום. היהודים הספרדים כמו גם האשכנזים סייעו כמיטב יכולתם לאסירי כלא עכו. המוכתאר היהודי אברהם צורי נהג לארח בביתו את אסירי הכלא בשבתות וחגים, תוך שהוא ערב לכך שהם יחזרו אל הכלא עם צאת השבת או החג.

ב4 במאי 1947 פרצו אנשי האצ"ל אל מצודת עכו על מנת לשחרר את האסירים היהודים שנכלאו שם על ידי הבריטים. 27 אסירים שוחררו, מהם 20 מאנשי האצ"ל ו-7 מאנשי הלח"י. 9 לוחמים נהרגו וחמישה נפלו בשבי במהלך הפעולה. הפריצה לכלא עכו היכתה בהלם את דעת הקהל הבריטית.

[עריכה] מדינת ישראל

במלחמת העצמאות נכבשה עכו בידי צה"ל במסגרת מבצע בן עמי על ידי חטיבת כרמלי בין 11 במאי 1948 ו-19 במאי 1948. במסגרת המבצע לשחרור עכו כבשו הלוחמים את כפר אל-מנשייה שנחשב לעויין. כל 900 התושבים נמלטו מהכפר. הכפר אל-מנשייה עצמו נהרס ברובו, ועל חורבותיו נבנו השכונות נווה אלון, רסקו מזרח, בורלא, בן-גוריון ועוד, שהן חלק מעכו. מ"העיר העתיקה" של עכו עצמה נמלטו למעלה מ-10,000 תושבים ופליטי חיפה ורק כ-3,000 ערבים נותרו במקום.

במהלך מלחמת לבנון השנייה, בשנת 2006, פגעו בעכו רקטות שנורו מלבנון, וגרמו למספר הרוגים.

העיר הינה אחת הערים המעורבות בה חיים בצוותא יהודים וערבים. האוכלוסייה הערבית והאוכלוסייה היהודית בעיר חיות לרוב בדו קיום זו עם זו.

חבר הכנסת חסיין פארס מסיעת מפ"ם, אשר שימש בתפקידו בין 1988 ו-1992, הוא תושב עכו. כן גר בה חבר הכנסת וסגן השר לשעבר דוד אזולאי. גם שדר הספורט זוהיר בהלול ידוע כמי שגדל בעיר. בתוכנית החמישיה הקאמרית בוצע מערכון בו השחקן שי אביבי מסרב להודות כי הוא אכן יליד העיר עכו.

עכו היא אחת התחנות במסילה המרכזית של רכבת ישראל המובילה מנהריה לבאר שבע. זה שנים מתקיים בעיר בחול המועד סוכות מדי שנה הפסטיבל לתיאטרון אחר, שהוא אחד האירועים המרכזיים בחיי התיאטרון בישראל.

[עריכה] אתרים עיקריים בעיר

העיר העתיקה בעכו
אתר מורשת עולמית
חומות העיר עכו - מבט ממפרץ עכו
מדינה	ישראל
הוכרז על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2001, לפי קריטריונים 2, 3, 5

שקיעה שרידי חומות העיר העתיקה

מסגד אל ג'זאר

בשנת 2001 הוכרזה עכו העתיקה על ידי אונסקו כאתר מורשת עולמית. העיר כוללת, בין השאר, מנהרה המובילה למבצר האבירים הטמפלרים מן המאה ה-13, ישיבת "דה-פריז" של הרמב"ן מתחת לכנסיית סנט גון ועוד. מאז שנת 1990 התבצעו בעכו עבודות ארכאולוגיות ועבודות שימור נרחבות, על ידי החברה לפיתוח עכו העתיקה.

[עריכה] תל עכו

התל מתנשא לגובה של כשלושים מטר, ומצוי בחלק המזרחי של עכו, סמוך לכביש עכו-צפת. לתל שמות רבים:

"תל אשר" , על שם בני שבט אשר, שחיו על התל כמיעוט בין הכנענים, במשך מאות שנים.
"תל-אפוכאר" בפי הערבים - משום שמצאו עליו הרבה חרסים.
"תל ריצ'רד לב הארי" - על שם מלך אנגליה שניצב על ההר ב-1191 עת לחם נגד צאלח א דין כובש עכו.
"טולון" בפי הצלבנים,
"הר נפוליאון" על שם המצביא הצרפתי שניצב על ההר ב-1799 עת ניסה לכבוש את עכו מידי אחמד אל גזאר.

למעשה התל כולו מהווה אתר ארכאולוגי. בחפירות רבות שנערכו בתל נתגלו ממצאים ארכאולוגים רבים המעידים על כך שבמקום זה שכנה עכו הקדומה, החל מהמאה ה-20 לפנה"ס ועד התקופה ההלניסטית (המאה ה-3 לפנה"ס), עת החלו התושבים "לגלוש" לכיוון עכו העתיקה דהיום.

ממערבית לתל עכו נמצא מגרש הכדורגל העירוני של העיר עכו, וצפונית אליו נמצאת חורשת נפוליאון. על ראש התל ניצב עליו סוס ברזל ענק, כשדמותו של נפוליאון רוכבת עליו.

[עריכה] בית הכנסת העתיק "אוהל חיים" ("בית כנסת הרמח"ל")

בתקופה הצלבנית ובתקופה העות'מאנית, שכן בית כנסת במקום בו נמצא כיום מסגד "אל- מועלק"^[^{דרוש מקור}^] בבית כנסת זה נשא רבי משה בן נחמן, לדעת החוקר דרומי^[^{דרוש מקור}^], את דרשתו בשנת 1268. השליט דאהר אל עומר הפקיע את בית הכנסת ובנה עליו מסגד. באמצע המאה ה-18 העניק דאהר עבור המתפללים היהודים מבנה קטן הנמצא בסוף סמטה צרה. יש האומרים שבמקום זה התפלל הרמח"ל שחי בעכו בין השנים 1743 ל-1747. בית-כנסת זה אכן בנוי ומעוצב בסגנון בתי הכנסת שבפדובה שבאיטליה^[^{דרוש מקור}^], מקום מגורי הרמח"ל בנעוריו. בית הכנסת קרוי על שם השר חיים פרחי שגר בסמוך בתקופת אחמד אל ג'זאר, סולימאן פאשה, ועבדאללה פאשה. בית הכנסת נמצא ברחוב פאחר א דין.

[עריכה] בית הכנסת הטוניסאי "אור תורה" ("הפסיפס")

בית כנסת אור תורה לעולי ג'רבה, הוקם בתחילת שנות השבעים בפאר גדול. בית הכנסת מיוחד בקיבוע ההיסטוריה של עם ישראל החל מבריאת העולם ועד היום על גבי פסיפסים המעטרים כל פינה בבית הכנסת. בבית הכנסת שבעה היכלות בארון הקודש עשויים כסף טהור ועוד סימנים רבים המשקפים את ההיסטוריה היהודית.

[עריכה] חומת עכו

המראה הראשון הבולט לעיני הבא לעכו היא החומה המוצקה, המקיפה את הרובע העתיק של העיר. חומה זו נבנתה בין 1800 ל-1814 בידי אחמד אל ג'זאר ויורשיו, בעזרת יועצם היהודי חיים פרחי. חומה זו נועדה לעמוד בפני ארטילריה והיא כוללת חומת מגן, תעלת הגנה, עמדות לתותחים (חלק מן התותחים עדיין עומדים באתר), ושלושה מגדלים.

בשנת 1750 בנה דאהר אל עומר שליטו הבדואי של הגליל, חומה לעיר משרידי חומה צלבנית שעמדה באזור. חומות אלו חוזקו בין 1775 ו-1779 על ידי אחמד אל ג'זאר, ועמדו אף במצור של נפוליאון. גובה חומות אלו היה 10 - 13 מטרים, ועוביין מטר אחד. החומה הפונה אל הים, שהיא כיום שלמה ברובה, היא החומה המקורית שבנה דאהר אל עומר ואשר חוזקה על ידי אל ג'זאר. החומה הפונה אל היבשה נבנתה על ידי אל ג'זאר משנת 1800 ואילך.

[עריכה] המסגד הגדול

המסגד שבנה אל ג'זאר בסוף המאה ה-18 בסיוע עוזרו הבכיר חיים פרחי, הוא מהמבנים המרשימים בעיר. הוא נבנה מחומרים שנלקחו מעתיקות קיסריה. קברו של אל ג'זאר ושל בנו המאומץ סולימאן פאשה מצוי בחצר המסגד. המסגד נבנה על חורבות כנסייה והכנסייה נבנתה על הריסות מקדש פאגאני .

[עריכה] החמאם

החמאם שנבנה בסוף המאה ה-18 בידי אחמד אל גזאר (ג'זאר פאשה מושל עכו), בנוי על בית מרחץ קדום שהוא עצמו עשוי להיבנות על בית מרחץ מתקופת המשנה^[^{דרוש מקור}^] . ניהול החמאם עבר בירושה.

החמאם היה נקודת הפריצה של האצ"ל אל המצודה בעיר. יש בחמאם, מופע אור -קולי בשם: "הבלן האחרון".

[עריכה] מצודת עכו

המצודה בעכו נבנתה בימי הטורקים על בסיס מצודה של מסדר ההוספיטלרים מתקופת מסעי הצלב המצודה הייתה חלק מן המבנה ההגנתי של עכו, וחיזקה את החומה הצפונית.

במהלך המאה ה-20 שימשה המצודה ככלא, וכן כגרדום. בזמן המנדט הבריטי שימשה המצודה להוצאה להורג של עולי הגרדום. ב-4 במאי 1947 נערך אחד ממבצעי האצ"ל הנועזים ביותר, פריצת כלא עכו, שבמסגרתו פרצו חברי האצ"ל אל המצודה, ושחררו רבים מן הכלואים בה.

כיום ניתן לראות במתחם המצודה את המבנים הבאים:

הביצורים העות'מאניים - כולל מבצר ותעלה.
מרכז המבקרים של עכו העתיקה.
גן שמטופח על פי דוגמת הגן שהיה במקום בתקופת הצלבנים.
מוזיאון אסירי המחתרות שהוקם בכלא עכו, והגרדום שבו הוצאו להורג עולי הגרדום.
מרכז לשמור מורשת עולי הגרדום.
אולמות האבירים.

[עריכה] אולמות האבירים

הרפרקטוריום באולמות האבירים בעכו

מתחת למצודה ולכלא עכו גילו חפירות ארכאולוגיות מתחם נרחב של אולמות שנבנו על ידי אבירי ההיכל. מתחם זה היה חלק מן המצודה הצלבנית בעיר, שחוברה לחומה הצפונית של עכו. המתחם כולל כיום:

שישה אולמות המחוברים ביניהם.
אולם מרכזי אשר נתגלה לאחרונה.
צינוק.
חדר אוכל גדול (רפרקטוריום) אליו מובילה מנהרה.
שרידי כנסייה גותית עתיקה.

בחלק המערבי של העיר נתגלתה לא מזמן מנהרה באורך 300 מטר שקשרה בין הרובע הטמפלרי לצפון העיר והמגדלור. באזור זה חיו רבים מגדולי ישראל במאה ה-12 ובעיקר במאה ה-13. הרמב"ם הגיע לעכו דרך הנמל בשנת 1165 וחי בעכו כחצי שנה. רבי יחיאל מפאריס הקים כאן את ישיבת "דה פאריס", בשנת 1260 לערך. הרמב"ן שימש כראש הישיבה אחרי פטירת רבי יחיאל משנת 1268. כמו כן חיו במקום רבי שמשון משאנץ, רבי יהונתן מלוניל, רבי יוסף משיינוש וחלק מבני עליית בעלי התוספות שהפכו את עכו למרכז רוחני עולמי במאה ה-13.

[עריכה] מנהרת הטמפלרים

ערך מורחב – מנהרת הטמפלרים

מנהרת הטמפלרים היא מעבר תת-קרקעי המובילה מהמצודה הטמפלרית עד לנמל העיר. המנהרה התגלתה באקראי ב-1994 כאשר אחת השכנות התלוננה על ביוב סתום והובילה את הבודקים למערכת מנהרות תת-קרקעיות ברובע הטמפלרי. המנהרה באורך 350 מטר וחצובה בסלע הגזית. היא נפתחה לקהל הרחב באוגוסט 1999.

[עריכה] הנמל והעיר העתיקה

נמל עכו, מבט מקרוב

עכו העתיקה שבין החומות משמשת כאתר תיירות הכולל שוק, מסעדות דגים וסמטאות צרות ומפותלות, היוצאות אל הנמל. החומה כוללת טיילת, והנוף הנשקף ממנה הוא בין היפים בארץ. מדי שנה, מאז תחילת שנות ה-80 בחודש אוקטובר מתקיים בעכו הפסטיבל לתיאטרון אחר, שבו מופעי תיאטרון פרינג'. הפסטיבל כולל העלאת מחזות פרינג' באולמות האבירים, וכן הופעות ומופעי רחוב בסמטאות העיר, בשוק, וברחבה שלפני האולמות.

[עריכה] אוכלוסייה

לפי נתוני הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) נכון לדצמבר 2006, יש בעכו 46,000 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.6%‏. רוב תושבי עכו הם יהודים. היחס בין נשים לגברים הוא 1,026 נשים לכל 1,000 גברים.

לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2006, העיר מדורגת בדרוג חברתי-כלכלי בינוני-נמוך (4 מתוך 10). אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת תשס"ו (2005/2006) היה 44.3%. השכר הממוצע של השכירים בשנת 2005 היה 4,440 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,324 ש"ח).

[עריכה] אתר מורשת עולמית

בשנת 2001 הוכרזה עכו לצד 30 אתרים נוספים בעולם, כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. החשיבות הראשונה במעלה שבעקבותיה זכתה עכו להכרה בינלאומית זו, היא עצם שימורם של רבדים היסטוריים רבים מאז תקופת הצלבנים בשטח כה קטן יחסית. עכו ומצדה הינם האתרים הראשונים בישראל שהוכרו על ידי אונסק"ו כאתרי מורשת עולמית.

[עריכה] ערים תאומות

עכו היא עיר תאומה של:

[עריכה] בולי דואר מישראל


תאור כללי תאריך ההופעה: 14/06/1961 מס' קטלוגי: 216 ערך נקוב 0.25 ל"י מעצב פרידל שטרן	סמל העיר תאריך ההופעה: 24/03/1965 מס' קטלוגי: 345 ערך נקוב 0.25 ל"י מעצב: האחים שמיר	הנמל תאריך ההופעה: 22/03/1967 מס' קטלוגי: 397 ערך נקוב 0.15 ל"י מעצב: אדלר א.	הנמל תאריך ההופעה: 25/10/1971 מס' קטלוגי: 544 ערך נקוב 0.88 ל"י מעצב: ר. אראל	אמת המים תאריך ההופעה: 20/12/1973 מס' קטלוגי: 612 ערך נקוב 1.1 ל"י מעצב: ר. אראל	מסגד אל-ג'זאר תאריך ההופעה: 04/05/1986 מס' קטלוגי: 1038 ערך נקוב 0.3 ש"ח מעצב: אסף ברג	מגדל השעון תאריך ההופעה: 03/05/2004 מס' קטלוגי: 1756 ערך נקוב: 1.30 ש"ח מעצב: רויטמן