"Heroes"

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"Heroes"
DavidBowie HeroesCover.jpg
אלבום אולפן מאת דייוויד בואי
יצא לאור 14 באוקטובר 1977 (בריטניה),
הוקלט יולי-אוגוסט 1977 בברלין שבגרמניה המערבית
סוגה ארט רוק
אורך 40:36
חברת תקליטים RCA Records
הפקה דייוויד בואי וטוני ויסקונטי
Allmusic mw0000098921
כרונולוגיית דייוויד בואי
Low
(1977)
"Heroes"
(1977)
Stage
(1978)

"Heroes" (בתרגום לעברית: "גיבורים") הוא אלבום של המוזיקאי הבריטי דייוויד בואי משנת 1977, ומהווה את חלקה השני של טרילוגיית אלבומים שהוקלטו בהשראת העיר ברלין, בשיתוף פעולה עם המוזיקאי בריאן אינו.

המרכאות הכפולות מהוות חלק משם האלבום ומשמו של שיר הנושא שלו. בראיון לכתב העת NME בשנת 1977 בואי הסביר שקיבל את ההשראה לכתיבת השיר מזוג אוהבים שנפגש מספר פעמים ליד מגדלי השמירה של חומת ברלין, שלידם נמצא גם אולפן ההקלטות. מכיוון ש"סיפור הגבורה" שלהם נראה לו אירוני, הוא הוסיף לשם השיר את המרכאות[1]. השיר נחשב לאחד מהשירים המזוהים ביותר עם בואי.

אלבום זה קרוב בסגנונו לאלבום הראשון בטרילוגיה Low, בשונה מהאלבום Lodger. מבין השלושה זהו האלבום המושפע ביותר מהאווירה הברלינאית של אותה העת, והיחיד שהוקלט כולו בעיר ברלין עצמה.

האלבום נחשב לאחד מהאלבומים הטובים ביותר שהוציא בואי במהלך הקריירה שלו, לא מעט הודות לעבודת נגן הגיטרה באלבום, רוברט פריפ, שהקליט את חלקו לאלבום במהלך יום הקלטות אחד בלבד. ג'ון לנון טען כי כשהקליט את אלבומו Double Fantasy, כוונתו הייתה ליצור אלבום שיהיה טוב לפחות כמו "Heroes"[2].

הפקת האלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום הוקלט באולפני הנזה בצמוד לחומת ברלין בצידה המערבי של העיר ברלין. "Heroes" מאפיין את רוח תקופת המלחמה הקרה והרוח ששררה בברלין החצויה. השותף של בואי להפקת האלבום, טוני ויסקונטי, ראה בהפקת האלבום את פסגת יצירתו, וזאת הודות לשילוב טכניקות הקלטה ייחודיות במטרה להשיג איכויות צליל רצויות.

שם האלבום ושיר הנושא הם גם מחווה לשיר Hero של הלהקה הגרמנית Neu!. שם השיר V-2 Schneider, הוא מחווה לחבר להקת קרפטוורק פלוריאן שניידר, וזאת בעקבות הכללת שמו של בואי בלהיטה של הלהקה Trans-Europe Express מאותה שנה.

עטיפת האלבום צולמה בהשראת עבודתו של הצייר הגרמני מייסד תנועת "הגשר", אריק הקל. עטיפה דומה נוצרה באותה שנה גם לאלבומו של איגי פופ The Idiot, אותו הפיק בואי בברלין.

על אף שהאלבום כולל מספר קטעים בעלי אווירה קודרת ואפלה, נחשב האלבום ליצירה בעלת אמירה חיובית, זאת הודות לשיר הפתיחה של האלבום Joe the Lion, והשיר החותם את האלבום, The Secret Life of Arabia.

עם יציאתו לווה האלבום במסע יחסי ציבור ייחודי, שכותרתו הייתה: "There’s Old Wave. There’s New Wave. And there's David Bowie..." ("יש גל ישן. יש גל חדש. ויש דייוויד בואי..."). האלבום זכה לביקורות משבחות, והגיע למקום השלישי במצעדי המכירות בבריטניה בו נשאר במשך 26 שבועות. בארצות הברית זכה האלבום להצלחה מועטה יחסית והגיע למקום ה-35 בלבד.

שירי האלבום הופיעו במסע ההופעות שקיים בואי באותו זמן, ונכללו באלבום Stage שהוקלט בארצות הברית בשנה לאחר מכן. בשנת 1996 הקליט המלחין האמריקאי פיליפ גלאס עיבוד משלו למספר קטעים מהאלבום, בביצוע תזמורתי. היצירה הוקלטה לאלבום Heroes" Symphony". שיר הנושא של האלבום זכה לגרסאות כיסוי רבות. בואי עצמו שר את השיר במופע המחווה וההתרמה לכבאי העיר ניו יורק בשנת 2001.

שירי האלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. Beauty and the Beast
  2. Joe the Lion
  3. "Heroes"[3]
  4. Sons of the Silent Age
  5. Blackout
  6. V-2 Schneider
  7. Sense of Doubt
  8. Moss Garden
  9. Neuköln
  10. The Secret Life of Arabia
  11. Abdulmajid (רצועת בונוס שהוקלטה בין השנים 1976-79)
  12. Joe the Lion (רצועת בונוס, מיקס משנת 1991 להקלטה המקורית)

משתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Bowie Golden Years (באנגלית)
  2. ^ Christopher Sandford, Bowie: Loving The Alien, Da Capo Press, 2, 22 באוגוסט 1998, עמ' 193, ISBN 0306808544
  3. ^ בשנת 1981 נכלל השיר "heroes" באלבום פסקול הסרט אני כריסטיאנה פ.. בואי ביצע את הגרסה הגרמנית בשם "Helden", שאותה כתבה זמרת הליווי הגרמניה אנטוניה מאאס.