אבג'ד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האלפבית העברי הוא דוגמה לאבג'ד, אשר בשלב מאוחר יותר הצטרפו אליו סימני הניקוד.

אַבְּגַ'ד (אנגלית: Abjad), או כתב עִצּוּרִי, הוא קטגוריה רחבה הכוללת מספר מערכות כתב, בהן לא מסמנים תנועות אלא לעיתים נדירות. כל הסימנים משמשים לסימון עיצורים, וסימון התנועות נעשה באופן עקיף, אם בכלל. המונח אבג'ד במשמעות זו נטבע על ידי הבלשן האמריקאי פיטר דניאלס. שם זה נלקח משמה של מערכת הכתב הנפוצה ביותר בקבוצה זו, הכתב הערבי.

כאשר סימון התנועות בכל זאת מופיע באבג'ד, הוא נעשה באמצעות אמות קריאה, שהן אותיות רב-משמעיות המסמנות גם עיצורים וגם תנועות, או באמצעות סימנים דיאקריטייםניקוד – אך לרוב אינו מופיע כלל.

מקור שמו של המונח הוא המילה הערבית الأبجد (אַלְ-אַבְּגַ'ד – האלף בית). אבג'דים אחרים הם האלפבית העברי והאלפבית הסורי. בעבר היו נפוצים אבג'דים אחרים. השפה העתיקה אוגריתית, למשל, נכתבה באבג'ד שהיה מורכב כולו מסימני יתדות.

האבג'דים שימשו ומשמשים בעיקר שפות שמיות. בהשפעת דת האסלאם, אומץ הכתב הערבי גם בשפות שאינן שמיות, כמו פרסית ואורדו. בשפות אלה נעשה שימוש רחב באותיות דו-משמעיות – אותיות שמסמנות גם עיצורים וגם תנועות. בערבית, בעברית ובסורית התפתחו מערכות של סימנים דיאקרטיים לציון תנועות (בעברית מערכת כזאת מכונה ניקוד), אולם אלה נמצאות בשימוש בעיקר בטקסטים דתיים, בשירה ובספרי ילדים. בכתיבה היומיומית הן אינן בשימוש. בשפות השמיות של קרן אפריקה, למשל אמהרית או השפה העתיקה געז, הסימנים הדיאקריטיים השתלבו בסימני האותיות, והפכו במשך הזמן לחלק בלתי נפרד מהן. לפיכך האלפבית האתיופי הוא כיום אבוגידה, הדומה לכתב הברות.

בכתיבת שפת היידיש, עושים שימוש באותיות עבריות, אך לא כאבג'ד. חלקן הופכות לאותיות תנועה, ויש לציין כל תנועה בכתב בדומה לשפות הגרמנו-לטיניות שמהן היא נובעת. בעוד זהו שימוש משני במערכת אותיות קיימת ושימושית בעברית, בלדינו ובכתיבה ערבית באותיות עבריות, שהייתה נפוצה במשך כאלף שנים ועד לאחרונה בארצות צפון אפריקה, האלף-בית העברי לסוגיו, לרבות דפוס, כתב יד, כתב רש"י, ארמי ופיניקי, נחשב עדיין כאבג'ד בעיני רוב החוקרים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אבג'ד בוויקישיתוף