אבג'ד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אבּג'ד או אלפבית עיצורי (אנגלית: Abjad) הוא כינוי לסוג של אלפבית שבו אין סימנים מיוחדים לציון תנועות, אלא כל הסימנים משמשים לסימון עיצורים, וסימון התנועות נעשה באופן עקיף, אם בכלל. המונח אבג'ד במשמעות זו נטבע על ידי הבלשן האמריקאי פיטר דניאלס. לפניו, שימש המונח אבג'ד אך ורק כאחד משמות האלפבית הערבי.

סימון התנועות באבג'ד נעשה באמצעות אמות קריאה, שהן אותיות רב-משמעיות המסמנות גם עיצורים וגם תנועות, או באמצעות סימנים דיאקריטיים - ניקוד, אבל פעמים רבות אינו מופיע כלל. אבג'דים בהם נעשה שימוש באמות קריאה נקראים אבג'דים לא טהורים. אבג'דים עם ניקוד מלא נחשבים כאבוגידה.

מקור שמו של המונח הוא המילה הערבית الأبجد אל-אבג'ד שפירושה: האלפבית. השימוש במילה שמקורה ערבית נעוץ בכך שהאלפבית הערבי הוא האלפבית העיצורי הנפוץ ביותר כיום. אבג'דים אחרים הם האלפבית העברי והאלפבית הסורי. בעבר היו נפוצים אבג'דים אחרים. השפה העתיקה אוגריתית, למשל, נכתבה באבג'ד שהיה מורכב כולו מסימני יתדות.

האבג'דים שימשו ומשמשים בעיקר שפות שמיות. בהשפעת דת האסלאם, אומץ הכתב הערבי גם בשפות שאינן שמיות כמו פרסית, אורדו ועוד. בשפות אלה נעשה שימוש רחב באותיות דו-משמעיות - אותיות שמסמנות גם עיצורים וגם תנועות. בערבית, בעברית ובסורית התפתחו מערכות של סימנים דיאקרטיים לציון תנועות (בעברית מערכת כזאת מכונה ניקוד), אולם אלה נמצאות בשימוש בעיקר בטקסטים דתיים, בשירה, ובספרי ילדים. בכתיבה היומיומית הן אינן בשימוש. בשפות השמיות של קרן אפריקה (למשל, אמהרית או השפה העתיקה געז), הסימנים הדיאקריטיים השתלבו בסימני האותיות, והפכו במשך הזמן לחלק בלתי נפרד מהן. לפיכך האלפבית האתיופי הוא כיום אבוגידה - סוג של כתב הברתי ולא אבג'ד.

בכתיבת שפת היידיש, השתמשו בחלק מהאותיות כתנועות, בדומה לשפות הגרמנו-לטיניות מהם היא נובעת. אך מכיוון שזהו שימוש משני במערכת אותיות קיימת ושימושית בעברית, בלדינו ובכתיבה ערבית באותיות עבריות (שהייתה נפוצה במשך כאלף שנים ועד לאחרונה בארצות צפון אפריקה) האלף-בית העברי לסוגיו (דפוס, כתב יד, כתב רש"י, ארמי ופיניקי) נחשב עדיין כאבג'ד בעיני רוב החוקרים.