אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: קביעות לא נכונות וטעויות בתוכן הערך.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה הוא ניב המביע סוגיה דתית-פילוסופית מרכזית ביהדות ובדתות אחרות, אשר דנה בענישה של צאצאים על חטאי אבותיהם. בניב זה אכילת הבוסר משולה לחטא, וקהות השיניים לעונש.

משמעותו של פסוק זה, המוזכר בספר ירמיהו, פרק ל"א, פסוק כ"ח בספר יחזקאל, פרק י"ח, פסוק ב' ובמלכים א' היא שבנים נושאים בעונש על העוונות של אבותיהם. זהו משפט מוסרי הדן באחריות של בנים כלפי חטאים שחטאו אבותיהם. במשפט זה מוחים הנביאים על התפיסה הרווחת בעם, ששוב אין סיכוי לשנות את גורל החורבן שנגזר בעטיים של מעשי אבותיהם, שמקורה בפסוק:"פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי" מתוך עשרת הדיברות, שמות כ/ה.

הסוגיה הזאת מערערת את יסודות תפיסת תורת הגמול, על ידי הרחבת גבולות האחריות מעבר לאחריות האישית של האדם על מעשיו, ובהתאם לכך הצגת האפשרות של ענישה על מעשים שביצע אחר – אחד האבות.

פסוק זה הוביל הוגי דעות לעסוק גם במהותה ומוסריותה של אלוהות הנוקטת גישה זו או הנמנעת ממנה.

במסכת אבות ניתן לפסוק זה פירוש המבהיר שעוון אבות יוטל על הבנים רק אם ימשיכו במעשי אבותיהם, כי עוון של דורות חמור יותר מעוון של פרט אחד.

ביטוי ביהדות המתכתב עם ביטוי זה הוא "מעשה אבות סימן לבנים".

P yin yang.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא פילוסופיה ובנושא דת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.