אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה

אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה הוא ניב עתיק המביע סוגיה דתית-פילוסופית מרכזית ביהדות ובדתות אחרות שקשורה לשאלת שכר ועונש והגמול האלוהי בעולם, סוגיה זאת דנה בענישת בני משפחה - ענישה של צאצאים על חטאי אבותיהם. כביכול האב אוכל בוסר (פרי שאינו בשל) אך שיניי הבן נחלשות. בניב זה אכילת הבוסר משולה לחטא, וקהות השיניים לעונש.

משמעות נוספת לביטוי היא שהדוגמה הרעה שנותנים הורים לילדיהם גורמת גם לילדיהם לנהוג באותו אופן רע. ולכן הביטוי ממחיש את החשיבות של חינוך ילדים ראוי, שבו ההורים נותנים דוגמה אישית טובה לילדיהם.

מקור הביטוי

הביטוי "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" מופיע פעמיים במקרא, בספר ירמיהו, פרק ל"א, פסוק כ"ח ובספר יחזקאל, פרק י"ח, פסוק ב'. בשני המקורות הללו המושג מופיע כדבר שלילי שעתיד להתבטל בעתיד. ”בימים ההם לא יאמרו עוד אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה.”

ביטויים דומים

• באנגלית: "The sins of the fathers are visited upon the children".

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא פילוסופיה ובנושא דת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.