אבראהים עבד אל-האדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אבראהים עבד אל-האדי
ابراهيم عبد الهادي
Ibrahim Abdel Hadi Pasha.jpg
לידה 1896
מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 בפברואר 1981 (בגיל 85 בערך)
מדינה מצרים
עיסוק פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה הגוש הסעדי
ראש ממשלת מצרים
28 בדצמבר 194826 ביולי 1949
(30 שבועות ויום)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אבראהים עבד אל-האדיערבית: ابراهيم عبد الهادي; 1896 - 18 בפברואר 1981), היה פוליטיקאי מצרי שכיהן כראש ממשלת מצרים בשנים 1948‏-1949. הוא מונה בעקבות ההתנקשות בחייו של קודמו בתפקיד מחמוד פהמי נוקראשי בידי ארגון האחים המוסלמים. במהלך כהונתו נחתמו הסכמי שביתת הנשק עם ישראל שסיימו את השותפות המצרית במלחמת העצמאות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבראהים עבד אל-האדי נולד בשנת 1896. הוא היה חבר בגוש הסעדי שהתפצל בשנת 1938 ממפלגת הופד, הדומיננטית שבמפלגות השלטון במצרים. מנהיג הגוש הסעדי מחמוד פהמי נוקראשי, התמנה לראשות הממשלה לאחר התפטרותו של איסמעיל צדקי מהתפקיד בדצמבר 1946. ממשלה זו, שבה היה אל-האדי גורם דומיננטי, החליטה על הצטרפות הצבא המצרי לפלישה למדינת ישראל עם הקמתה במאי 1948. לאור התבוסות שספג הצבא המצרי נגד צה"ל התגברו המהומות מבית, בשיאן החליט נוקראשי להוציא את ארגון האחים המוסלמים מחוץ לחוק ב-6 בדצמבר 1948. בעקבות זאת האחים המוסלמים התנקשו בחייו של נוקראשי ב-28 בדצמבר, ובמקומו מונה עבד אל-האדי לראשות הממשלה[1].

פעולותיו הראשונות של עבד אל-האדי בתפקיד ראש הממשלה היו הגברת אמצעי הביטחון ודיכוי המהומות המתגברות במצרים, עדיין במסגרת המשטר הצבאי שהונהג במדינה. כחלק מהתנגשויות אלו נרצח מנהיג האחים המוסלמים חסן אל-בנא בידי גורמי השלטון ב-12 בפברואר 1949. עוד באותו חודש חתם עבד אל-האדי, לאור המצב הקשה בחזית והכוח המצרי המכותר בכיס פלוג'ה, על הסכמי שביתת הנשק עם ישראל. המצב הביטחוני במדינה הידרדר עוד יותר, ובמאי ניתנה ארכה נוספת למשטר הצבאי. המלך פארוק פעל להחזיר את מפלגת הופד ומנהיגה מוסטפא אל-נחאס להנהגת מצרים, כדי ליצור קואליציה רחבה ככל האפשר ולהקטין את המהומות. אולם הופד הסכימה להצטרפות לממשלה רק אם יסולק עבד אל-האדי. המלך נענה לדרישה זו ועבד אל-האדי פוטר ב-26 ביולי 1949 והוחלף בידי חוסיין סירי, מקורבו של המלך, ועמד בראש ממשלה שבה היו נציגים מכלל המפלגות[2]. היה זה גם צעד בדרך לעריכת בחירות כלליות שתוכננו לינואר 1950[3].

בבחירות שנערכו בראשית 1950 אכן הצליחה מפלגת הופד לחזור לשלטון, והגוש הסעדי חזר לאופוזיציה. עבד אל-האדי לא בחל באמצעים כנגד השלטון, והתסיס סטודנטים ומשכילים ממעמד הביניים להפגנות ולהתנגשויות עם כוחות הביטחון ברחבי הבירה קהיר. פעולות אלו, בין היתר, הובילו בסופו של דבר לנפילת ממשלתו של אל-נחאס ולאחר מכן למהפכת הקצינים החופשיים ביולי 1952[4]. לאחר עלייתם לשלטון של הקצינים בראשות מוחמד נגיב, הוצאו בינואר 1953 כל המפלגות מחוץ לחוק, ובהמשך אותה שנה נשפטו פוליטיקאים רבים בפני בית דין של אנשי המהפכה על שחיתות ופגיעה בעם המצרי. עבד אל-האדי גם הוא נשפט בפני בית דין זה, שבראשו עמדו הקצינים עבד אל-לטיף בגדאדי ואנואר סאדאת. בתחילה נשפט לגזר דין מוות, אולם בשנת 1954 הומתק עונשו בידי הנשיא מוחמד נגיב והוא שוחרר מטעמים בריאותיים[5].

אבראהים עבד אל-האדי נפטר ב-18 בפברואר 1981 בקהיר[6].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חגי ארליך, מצרים: האחות הבכירה, עמ' 88-90
  2. ^ פ. ג'. וטיקיוטיס, מצרים: ממוחמד עלי עד סאדאת, עמ' 358-359
  3. ^ חגי ארליך, מצרים: האחות הבכירה, עמ' 91
  4. ^ חגי ארליך, מצרים: האחות הבכירה, עמ' 96
  5. ^ חגי ארליך, מצרים: האחות הבכירה, עמ' 118
  6. ^ http://www.nytimes.com/1981/02/19/obituaries/ibrahim-abdel-hadi-is-dead-at-82-served-as-premier-under-farouk.html