חוסיין סירי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חוסיין סירי פאשה
حسين سري باشا
Hussein Serri Basha.jpg
לידה 1894
מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1960 (בגיל 66 בערך)
מדינה מצרים
עיסוק פוליטיקאי, דיפלומט עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש ממשלת מצרים
תקופת כהונה 15 בנובמבר 19406 בפברואר 1942 (שנה ו-11 שבועות)
הקודם חסן סברי
הבא מוסטפא אל-נחאס
ראש ממשלת מצרים
תקופת כהונה 26 ביולי 194912 בינואר 1950 (24 שבועות ו-3 ימים)
הקודם אבראהים עבד אל-האדי
הבא מוסטפא אל-נחאס
ראש ממשלת מצרים
תקופת כהונה 2 ביולי 195222 ביולי 1952 (3 שבועות)
הקודם נג'יב אל-הלאלי
הבא נג'יב אל-הלאלי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חוסיין סירי פאשה (ערבית: حسين سري باشا; 18941960) היה פוליטיקאי מצרי ששימש שלוש פעמים כראש ממשלת מצרים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוסיין סירי נולד בשנת 1894. הוא היה פוליטיקאי עצמאי ולא נמנה עם מפלגה כלשהי, אבל היה מקורב למונרכיה ולכן התברג בעמדות מפתח פוליטיות[1]. כהונתו הראשונה של סירי כראש ממשלה החלה ב-15 בנובמבר 1940, לאחר מותו של קודמו חסן סברי. כהונה זו הייתה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, כאשר החשש מפני הפסד הבריטים לקורפוס אפריקה של ארווין רומל הגרמני היה בשיאו. במאי 1941 הגיעו הכוחות הגרמנים עד לגבולה המערבי של מצרים, ובאותה עת גם בוצעה הפיכה בעיראק והוקמה בה ממשלה פרו-נאצית. ממשלת סירי אמנם ניהלה מדיניות פרו-בריטית, אך הייתה נתונה ללחצים עזים מבית ומחוץ. ביולי ביצע סירי חילופי גברי בממשלתו, לאחר שהצליח לגייס את הגוש הסעדי לתמיכה בממשלתו ומינה מן המפלגה שרים בהתאם. אולם תמיכה זו לא הספיקה, בייחוד כאשר מפלגת הופד החזקה ישבה באופוזיציה. בקיץ 1941 אמנם החזית הצבאית בלוב התייצבה, אבל המצב הכלכלי היה בכי רע ומחירים של מוצרי יסוד רבים האמירו. בינואר 1952 בעקבות מחסור בלחם החלו מהומות בקהיר, שבעקבותיהן התפטרו מספר שרים מן הממשלה. באותו חדש הממשלה ניתקה את היחסים עם צרפת של וישי, בדרישה בריטית, והדבר אך הגביר את התרעומת מצד הפרלמנט ומצד המלך. בפברואר 1942 חידשו הגרמנים את ההתקדמות הצבאית לעבר מצרים, ובמצב זה התגברו המהומות. ב-2 בפברואר 1952 התפטר סירי מראשות הממשלה. הבריטים כפו על המלך פארוק דרך אולטימטום צבאי את מינוי ראש מפלגת הופד, מוסטפא אל-נחאס, למחליפו[2].

כהונתו השנייה של סירי החלה ב-26 ביולי 1949, בעקבות מינוי ישיר של פארוק. סירי החליף את אבראהים עבד אל-האדי מהגוש הסעדי. נוכח המהומות הגוברות במצרים לאור הסכמי שביתת הנשק עם ישראל שחתמו את מלחמת העצמאות, וכן בעקבות הוצאת האחים המוסלמים מחוץ לחוק, קיווה פארוק שאם יפטר את עבד אל-האדי יוכל מחליפו ליצור קואליציה ממשלתית רחבה. סירי אכן הצליח להרכיב ממשלה ולשתף בה את הופד ומפלגות גדולות אחרות, וכך אפשר יציבות שלטונית לזמן מה. סירי ביטל את הממשל הצבאי שנקבע בעקבות הפלישה של הצבא המצרי לארץ ישראל, וכן שחרר אסירים מדיניים רבים. אולם, המבנה הרב-מפלגתי של הממשלה היה שברירי וקרס לאחר מספר חודשים. ב-3 בנובמבר 1949 הוטל על סירי להקים ממשלת מעבר עד לבחירות. בבחירות שנערכו ב-12 בינואר 1950 זכתה מפלגת הופד, ומוסטפא אל-נחאס חזר לראשות הממשלה[3].

כהונתו השלישית של סירי באה בעקבות קריסת שלטון הופד בינואר 1952. קריסת השלטון הביאה לשורה של ממשלות קצרות-טווח שנפלו בזו אחר זו. סירי החליף ב-2 ביולי 1952 את נג'יב אל-הלאלי בתפקיד, לאחר שזה התפטר, אך ממשלתו שרדה פחות מחודש ונפלה ב-22 ביולי. סירי, שהפנים את המחלוקות הקשות שהתגלעו בין הצבא לבין המלך, ניסה לשכנע את פארוק למנות את נציג הקצינים מוחמד נגיב לשר ההגנה בממשלתו. המלך סירב בתוקף לדרישה זו, ובעקבות זאת נפלה ממשלתו של סירי.[4] אל-הלאלי החליף את סירי, אך ממשלתו נפלה למחרת בעקבות מהפכת הקצינים החופשיים[5].

חוסיין סירי נפטר בשנת 1960.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חגי ארליך, מצרים: האחות הבכירה, עמ' 91
  2. ^ פ. ג'. וטיקיוטיס, מצרים: ממוחמד עלי עד סאדאת, עמ' 340-342
  3. ^ פ. ג'. וטיקיוטיס, מצרים: ממוחמד עלי עד סאדאת, עמ' 358-359
  4. ^ פ. ג'. וטיקיוטיס, מצרים: ממוחמד עלי עד סאדאת, עמ' 367
  5. ^ חגי ארליך, מצרים: האחות הבכירה, עמ' 101