זכריא מוחי א-דין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
זכריא מוחי א-דין
זכריא מוחי א-דין (מימין) מקבל את פני הקוסמונאוט יורי גגארין (במרכז) בביקורו במצרים ב-1962

זכריא מוחי א-דיןערבית: زكريا محيى الدين; ‏ 7 במאי 1918 - 15 במאי 2012) היה איש צבא ומדינאי מצרי בזמן שלטונו של גמאל עבד אל נאצר כנשיא מצרים. היה ראש המודיעין הכללי של מצרים הראשון ב-1954 ובשנות ה-60 שימש, בין היתר, פעמיים כסגן נשיא מצרים ובמשך כשנה כראש ממשלת מצרים.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בכפר שוכר (كفر شكر (אנ')),[1] שבמחוז אל-קליוביה, 60 קילומטר מצפון לקהיר. ב-1936 החל ללמוד באקדמיה הצבאית המצרית ונמנה שם על מחזורם של גמאל עבד אל נאצר ושל אנואר סאדאת[1] שסיים את לימודיו באקדמיה ב-1938. מוחי א-דין נטל חלק במלחמת העצמאות כקצין בחיל המשלוח המצרי. הוא היה מכותר יחד עם נאצר בכיס פלוג'ה ועוטר על לחימתו בזכות פעולה בה הצליח לחצות עם יחידתו את הכיתור הישראלי בין הכיס ובין רצועת עזה. לאחר המלחמה שימש כמדריך באקדמיה הצבאית ומאוחר יותר כמרצה במכללה לפיקוד ומטה. ערב מהפכת הקצינים החופשיים הצטרף מוחי א-דין לקבוצת הקצינים החופשיים שיזמה וביצעה את המהפכה. הוא נחשב כמי שהיה מבין מתכנני פרטי תוכניות ההשתלטות על מרכזי הכוח של שלטון המלך פארוק בפרוץ המהפכה, ב-23 ביולי.[2][3] בין מנהיגי המהפכה היה גם בן דודו, ח'אלד מוחי א-דין, שבשנים שלאחר מכן ייצג את האגף השמאלי בחוגי השלטון המצרי, בעוד שמוחי א-דין נחשב באופן מסורתי כמייצג האגף הימני.[1]

ב-1953 התמנה כשר הפנים וב-1954 שימש במקביל גם כראש המודיעין הכללי (עד 1957). ב-1958, עם כינון האיחוד בין מצרים וסוריה, מונה לשר הפנים של הרפובליקה הערבית המאוחדת. ב-1961, עם פירוק הרע"ם, התמנה מחדש לשר הפנים ובמקביל, נבחר על ידי נאצר לכהונת סגן נשיא. ב-3 באוקטובר 1965 מונה לראש הממשלה, במקביל לכהונתו כסגן נשיא. קודמו בתפקיד ראש הממשלה היה יריבו הפוליטי הבולט, עלי סברי. לאחר פחות משנה, ב-10 בספטמבר 1966, התפטר מוחי א-דין מראשות הממשלה לאחר חילוקי דעות עם נאצר בקשר עם המדיניות הכלכלית הנדרשת במצרים וייתכן כי גם בעניין רמת המעורבות במלחמת האזרחים בתימן.[4]

מוחי א-דין המשיך לכהן כסגן הנשיא וב-11 ביוני 1967, מיד לאחר המפלה המצרית במלחמת ששת הימים, נאם נאצר והודיע על התפטרותו ועל מינויו של מוחי א-דין כנשיא. אולם, בלחץ המוני מצרים שיצאו לרחובות בהפגנות כנגד ההתפטרות ויחד עם סירובו של מוחי א-דין לקחת על עצמו את התפקיד, חזר בו למחרת נאצר מההתפטרות. ב-20 במרץ 1968 הדיח נאצר את מוחי א-דין ממשרתו כסגן נשיא. בסוף שנות ה-60 היה נטוש מאבק פנימי ב"איחוד הלאומי", מפלגת השלטון במצרים באותה עת, בין האגף הימני בראשות מוחי א-דין ובין האגף השמאלי בראשות עלי סברי. מינויו של אנואר סאדאת ב-1969 לסגן נשיא של נאצר היווה פשרה בין שני הפלגים במפלגת השלטון.[4] לאחר החלפתו כסגן נשיא, לא מילא מוחי א-דין תפקיד רשמי בצמרת השלטון אך נחשב אחד המועמדים לרשת את נאצר לאחר מותו ב-1970.[4] לאחר מינוי סאדאת כנשיא מצרים, תמך בו מוחי א-דין, אך בהמשך הדרך נפרדו דרכי השניים.[1] מוחי א-דין התנגד ליוזמת השלום של סאדאת שהובילה להסכם השלום בין ישראל למצרים.[4]. בשנות ה-70 פרש מוחי א-דין מהחיים הפוליטיים ושב לכפר הולדתו. הוא סירב להתראיין ולא כתב את זכרונותיו. הוא נפטר ב-2012, בן 94, ובהלווייתו נכחו בכירי המשטר במצרים כולל מוחמד חוסיין טנטאווי וסמי ענאן.

מוחי א-דין נחשב כמי שהתנגד ל"סוציאליזם הערבי" ולקשרים החזקים של מצרים עם ברית המועצות, אך הוא נכשל בניסיונו להטות את מדיניות נאצר בכיוון זה.[4] בשנות כהונתו כשר הפנים צבר מוחי א-דין כוח רב בהיותו הממונה על שרותי ביטחון הפנים. גם במחצית השנייה של שנות ה-60, בהן מילא את תפקידי ראש הממשלה וסגן הנשיא, שמר על קשריו במערכת ביטחון הפנים ומנע כניסת תומכי יריביו הפוליטיים לעמדות מפתח בשירותים אלו. זיהויו עם שירותי ביטחון הפנים, שנהגו בפעמים רבות ביד קשה, יצר לו בציבור המצרי תדמית שלילית. חלק מהפרשנים הזרים טענו כי נאצר בחר בנאום ההתפטרות שלו למנות את מוחי א-דין כיורשו כדי לחזק את ההתנגדות העממית למינוי על רקע איבת ההמונים למוחי א-דין.[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זכריא מוחי א-דין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]