לדלג לתוכן

אברהם דויטש (רב צרפתי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
אברהם דויטש
Abraham Deutsch
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 14 בפברואר 1902
ט' באדר א' תרס"ב
מילוז
פטירה 25 ביולי 1992 (בגיל 90)
כ"ד בתמוז תשנ"ב
ירושלים
מקום קבורה הר הזיתים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה בית המדרש הרבני של צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות צרפת
בת זוג מרגריט (ג'ילט)
צאצאים מישל יחיאל, משה נפתלי (Guy)
תפקידים נוספים הרב הראשי של שטרסבורג, רב, רב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה קצין בלגיון הכבוד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אברהם דויטשצרפתית: Abraham Deutsch;‏ 14 בפברואר 1902 - 25 ביולי 1992) היה רב צרפתי, העורך הראשי של "עלון הקהילות שלנו", פרופסור בבית lycée Fustel-דה-Coulanges בית ספר תיכון לבנות, ב-Lycée des Pontoniers דה שטרסבורג והרב הראשי של שטרסבורג והקונסיסטוריה של הריין התחתון.

כתבה (מתוך Aufbau) על ביקור דה-גול בבית הכנסת המרכזי בשטרסבורג

אביו היה שוחט (הרב שמעון, נולד ב-Geregezän בתאריך 14/5/1863 ונפטר ב-1933), ולאימו קראו אלין (Aline) לבית לוי (נולדה ב-Mulhouse בתאריך 9/11/1869). סבו, מצד אביו, ישעיה, היה יהודי מכפר קטן באלזס שלא רכש השכלה, ואף לא ידע לקרוא ולכתוב. נולד במילוז (Mulhouse) בבית שבו דברו צרפתית (אך ידע גרמנית, ולימים אף דרש בגרמנית על מנת שהציבור יבין אותו). כילד צעיר (9-11), למד אברהם דויטש שנה אחת בבית ספר נוצרי במילוז בתקופת הכיבוש הגרמני. מאחר שסבל מאנטישמיות בבית הספר, גם מצד המורים, ביקש מאביו לעזוב את בית הספר. הוא עבר לבית ספר יסודי יהודי בגרמניה, בכפר קטן בתוך בוואריה, כ-300 ק"מ מזרחית למילוז. גם המשפחה סבלה מאנטישמיות, ואביו, שהיה חבוש כיפה, הותקף בראשו בסמוך לביתו (בשנת 1910,1911).

במהלך מלחמת העולם הראשונה המשפחה שהתה כשנתיים בגרמניה, והוא למד בבית ספר יהודי של עמנואל קרליבך (Ecole Normale Juive d'Emmanuel Carlebach) ליד קלן, לאחר מכן למד גם בסמינר העברי של צרפת.

הוא מונה לרב של סאר-יוניון בשנת 1924, בגיל 22. מ־1926 היה רב של בישהיים (שם גם נולדו שני ילדיו) והיה אחראי על החינוך הדתי cשטרסבורג במשך חמש עשרה שנה[1]. לאחר מלחמת העולם הראשונה, עם הקמת השלטון הצרפתי באלזס, אנשי הקהילה היהודית שם נדרשו לשקם את בתיהם שנהרסו המלחמה, אך כסף לייסד בתי ספר יהודיים לא היה להם. לכן הם נאלצו ללמוד בבתי ספר גויים וסבלו מתקריות אנטישמיות בבתי הספר התיכוניים ובאוניברסיטה. הרב דויטש, כרב הקהילה, נאלץ לפעול מול השלטונות על מנת למגר תופעות אלו. במקביל הקהילה גם סבלה מניתוץ מצבות וחילול בתי קברות, מבלי שהשלטונות שמו את ידם על המבצעים, וטענו כי מדובר במעשים של ילדים קטנים, אף שהדבר לא היה נכון בעליל.

בין היתר, הפעיל הרב מחנה קיץ עבור נוער ב-St-Gervais.

בסביבות שנת 1932 העביר הרב דויטש שיעורי עברית בשטרסבורג במסגרת שנקרא "פינת עברית". הלימודים נערכו לחלופין בבתים של משתתפים שונים, וגם בביתו של הרב. רוב הלומדים היו גברים אך מעדויות של משתתפים עולה כי הייתה גם אשה שהשתתפה בשיעורים. אריה יהודה דרייפוס, למד במסגרת זו, והעיד שרכש שם עברית מליצית, מודרנית, בהגייה ספרדית.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, האוכלוסייה הצרפתית של אלזס (יהודים ונוצרים כאחד) נאלצה לפנות את אלזס ולהגר למערב צרפת, והרב דויטש החליט לעבור ללימוז' והגיע לשם בנובמבר 1939. בעיר זו הסתתרו מאות משפחות יהודיות מאלזס וממקומות אחרים והרב דויטש היה ראש הקהילה שם במשך 5 שנים[2]. בביתו התקיים באופן קבוע שיעור גמרא שהמשיך כמעט ברציפות עד ליוני 1944[3]. הוא נתפס במהלך מלחמת העולם השנייה 3 פעמים. כאשר נלכד על ידי הגרמנים (9 בנובמבר 1943), הללו גילחו את זקנו, והוא עבר חקירה בנוגע להיכרותו את דה-גול ואת המחתרות. על פי עדותו, הוא זכה מהגרמנים ליחס אנושי ושוחרר לאחר החקירה. להערכתו הוא שוחרר מפני שהיה רב קהילה, והגרמנים לא רצו לזרוע פחד בקרב היהודים ובכך גם למנוע בריחה שלהם. בתוך כך הוא עודד את היהודים להתחבא מפני הגרמנים. באחת הפעמים בהם נלכד על ידי הגרמנים, הוא נכלא בבית סוהר, שם היה היהודי היחיד, והופלה לרעה ביחס לאסירים האחרים. האסירים בכלא נהנו פעמיים ביום מטיול בחצר, אולם הוא לא הורשה לעזוב את תאו. בזכות העובדה שדיבר גרמנית רהוטה, קיבל יחס מיוחד מחייל גרמני אחד. כשהאחרון ראה כי הוא לא אוכל טריפות, הביא לו לתא סכין ולחם, ואף הוציא אותו מתאו וניהל עימו שיחות ארוכות. על בסיס עדותו, היה גם במחנה ריכוז ליד לימוז'. באביב 1944 נתפס על ידי המליציה הצרפתית (Darnandschen Miliz) ששיתפה פעולה עם הגרמנים. הוא הוכה, הושפל וכונה בגנאי "יהודי מסריח". הרב, דויטש קיים קשרים עם המחתרת, ואף היה בקשר עם הכומר של לימוז' שהיה במחתרת, ואחרון הציל אותו באחת הפעמים שנתפס. הוא הגיע לכפר קטן בשם Dinard ושהה שם מספר ימים אצל איכר צרפתי.

לקראת 27 באוגוסט 1942, קיבל הרב דויטש ידיעה מנשיא הצלב האדום על 800 יהודים שעומדים להיעצר. הרב שלח הודעות למשפחות על מנת שהללו יברחו מבעוד מועד. בתאריך זה, ב-4 לפנות בוקר, הגיעו שוטרים גם לביתו של הרב, אך האחרון סירב לתת להם להיכנס בטענה שאין להם צו מתאים[3]. הקשרים של שלו עם הכומר של לימוז' הביאו את האחרון להזהיר אותו מפני כוונת הגרמנים לאסוף יהודים. הרב פיזר בתוך לילה את כל הילדים היהודים בכפר סמוך (ברו-ורנה), והחזיר אותם לבתיהם עם שוך הסכנה. בתקופה שבה שהה הרב דויטש בלימוז, הוא היה בקשר קרוב עם מושל המחוז ופעל לטובת האוכלוסייה היהודית (לדוגמה, פעל לאיתור פתרונות דיור ליהודים באזור). היה נשוי למרגריט (גילא) מקולמר (נולדה כ"ה שבט תרס"ב נפטרה י"א תשרי תשס"א) בת ברוך לוי (נולד 26 באפריל 1868 נפטר ו' כסלו 1962) בן משה, ובת ביילה וויל (נולדה ב-25/4/1879). היו לו 2 בנים, מישל, משה נפתלי גאי (ככל הנראה, היה לו בן נוסף שנפטר סמוך ללידתו). קיבל את העיטור הגבוהה ביותר בצרפת: אות לגיון הכבוד (בדרגת קצין), וכן אות אביר מסדר הדקלים האקדמאי (Ordre des Palmes académiques)[4]. לאחר המלחמה עבר הרב דויטש לשטרסבורג ושם שימש כרב ראשי ושיקם את הקהילה היהודית במקום. הוא הקים מוסדות ומפעלי חסד רבים, ועסק בענייני הציבור. בשנת ה-20 לשחרור בירת אלזס (7/1964) אירח הרב דויטש של דה-גול בבית הכנסת הגדול של שטרסבורג, ובירך אותו.

בשנת 1969 עלה לישראל.

נפטר ב-25 ביולי 1992 בירושלים ונטמן בהר הזיתים. לימים, גם אשתו נקברה שם לצידו.

ב-11/1999 נחנך על שמו גשר בשטרסבורג, בין רחוב טורן לקוואי זורן (rue Turenne et le quai Zorn).

מוסדות בהקמתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1) מסעדה סנדלר בלימוז - 1940
  • 2) בית מושב לזקנים על ידי לימוז - 1941
  • 3) סמנריון קטן (פסי"ל) (P.S.I.L. - Petit Séminaire Israélite de Limoges) - סמינר לרבנים שש שנתי, 4 שנות תיכון ושנתיים נוספות. 1942.5 - 1945[3]
  • 4) עיתון דו-חודשי (ביולטין) - 1945
  • 5) איחוד קהילות שטרסבורג - 1945
  • 6) מסעדת לוי שטרסבורג - 1946
  • 7) מפעל לילדי הנעלמים - 1946
  • 8) הקמת ספרייה של מרכז - 1947
  • 9) בית ספר לחתנים שטרסבורג - 1947
  • 10) בית ספר עקיבא שטרסבורג - 1948[5]
  • 11) הכשרת פנימייה (האם), בית יתומים - 1949
  • 12) רכישת מבנה לבית ספר עקיבא - 1954
  • 13) רכישת מבנה לפנימייה - 1961

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • האוניברסיטה העברית, המכון ליהדות זמננו, המדור לתיעוד בעל פה, ראיון ביוגרפי, סרט מספר 22. ד"ר לזר, 19 בנובמבר 1970

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אברהם דויטש בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ רחל קאופמן, אחרי פטירתו של הרב אברהם דויטש, באתר ליהדות אלזס ולורן.
  2. ^ הרב מקס וורשבסקי, הרב דויטש בלימוז', באתר ליהדות אלזס ולורן.
  3. ^ 1 2 3 לזר לנדאו, קהילת שטרסבורג-לימוז' (1939–1944), באתר ליהדות אלזס ולורן.
  4. ^ תמונת הרב דויטש עם העיטור
  5. ^ [1]