אגודת הכורמים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

"אגודת הכורמים" היא אגודה שיתופית של יקבי זכרון יעקב ושל יקבי ראשון לציון. היא  נוסדה ב-1905 בישראל בתקופת העלייה הראשונה. האגודה נוסדה עקב משא ומתן שיזמו כורמים מהיקבים הגדולים עם הברון רוטשילד ועם החברה היהודית להתיישבות - יק"א, על מנת לקבל אחריות על היקבים בעצמם. האגודה פעילה.[1]

הרקע להקמת אגודת הכורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1901 ביקשו הכורמים ביקבים הגדולים בראשון לציון ובזיכרון יעקב מהברון רוטשילד ליטול את האחריות על היקבים לידיהם, ולנהל את ענייני השיווק והמסחר של היין. זאת, עקב כישלון כלכלי חרוץ שנחלו היקבים, למרות הכספים הרבים שהושקעו בהם והיבולים הברוכים שהניבו הגפנים שיועדו עבורם.[2] עם חלוף הזמן החליט הברון להיענות לבקשתם של הכורמים, וכשנה מאוחר יותר נוסדה חברת "כרמל מזרחי", אשר ניתן לה זיכיון בלעדי לשיווק היין במזרח הקרוב בשיתוף עם הכורמים.

שלוש שנים מאוחר יותר, בשנת 1904, הכורמים החלו משא ומתן עם יק"א על מנת לקבל אחריות על כלל היקבים. לאחר המשא ומתן הזה נוצרה אגודה שיתופית של הכורמים ביקבי זכרון יעקב וראשון לציון.[1][3]

השתלשלות האירועים מעת הקמתה של האגודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1905 נחתם הסכם שתוקפו חמש שנים בין נציגי הכורמים ליק"א ולברון רוטשילד. בהסכם זה נקבע כי החברה תקצה סכום נכבד לאגודה החדשה לצורך טיפול בגפנים וחידושן. מצדם של יק"א ורוטשילד נאמר:

אנו מניחים חופש פעולה לקואופרטיב לפעול כאן כרצונו בלי לקבל על עצמו איזו אחריות, מוסרית או מעשית. כשיק"א מסכימה עכשיו להביא את הקרבנות העצומים האלה למען הבטחת מעמדו של היקב, היא רוצה לגמור לנצח באופן רשמי עם הכורמים לבל תוסיף לעסוק עוד לעולם בגורלם

מבוא בתוך: מרדכי נאור ודן גלעדי, ארץ ישראל במאה העשרים, מיישוב למדינה 1900–1950, הוצאת משרד הביטחון

זאב גלוסקין, מנהל המשא ומתן מטעם הכורמים, עמד בראש האגודה שנים רבות לאחר הקמתה. בזמנו, האגודה פעלה בדפוסים שיתופיים והתנהלה בצורה דמוקרטית. כבר מתחילת דרכה התברר כי לאנשי האגודה כושר מסחרי מצוין, ויחד עם תמיכתם של הברון רוטשילד וייק"א, כושר המסחר של אנשי האגודה הביא להגדלת המכירות, להשגת מחירים טובים יותר עבור היין, ולהפיכת היקבים הפכו מכושלים למצליחים. העודפים של מלאי היין נעלמו, והשיטות הפסולות שננקטו בעבר כדי להיפטר מהם נשכחו. בנוסף, מספרם של הכורמים, חברי הקואופרטיב, גדל, ורובם נטלו חלק באספות הכלכליות השנתיות. זו הייתה עדות למעורבותם בקופרטיב.[1]

בשנת 1912, הסתיימו חמש שנות הניסיון שניתנו לכורמים בהתאם לחוזה שנחתם בין יק"א לאגודה. הברון רוטשילד שהיה מרוצה מאוד מהתוצאות ומהצלחותיהם של הכורמים בשיווק היין וייצורו, חידש בשנת  1912 את החוזה לעוד שלושים ושלוש שנים, עד לשנת 1945. בהסכם החדש נרשם כי על האגודה להחזיר חובותיה ליק"א, דבר שהעיד כי הענף הגיע לרמה טובה של רווחיות, ולא נזקק עוד לעזרה חיצונית כבעבר. בשנים 1912–1914 חודשו נטיעות כרמים חדשים לאחר הפסקה ארוכה, אשר הביאו לגידול בתוצרת היין.[1]

מאז ועד היום ממשיכה האגודה בפיתוח גידולים חקלאיים, תוך מתן דגש על גידולי הגפן, על ייצור היין ואף על הוספת מוצרים חדשים כגון משקאות אלכוהול ומוצרי מזון.[1]

אגודת הכורמים המאוחדת ראשון לציון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כורמי המושבות ראשון לציון, רחובות, פתח תקווה, גדרה וואדי חנין חברו יחד על בסיס של שיתוף מסחרי, וכך הוקמה אגודה בשם "אגודת הכורמים המאוחדת ראשון לציון". שתי מטרות עיקריות עמדו בפני האגודה. ראשית, לעבד יחדיו במרתפי ראשון לציון את יבול הענבים של חמש המושבות. המטרה הנוספת הייתה מכירת המשקאות שהופקו מיבול המושבות הללו. עיקר פעילותה של האגודה היה בראשון לציון, אך היו לה סניפים נוספים ברחבי הארץ. כל כורם מחמש המושבות, אשר סיפק ענבים ליקבי ראשון לציון במשך ארבע השנים שבין  1902-1905, היה רשאי להימנות כחבר באגודה.[4]

מדי שנה, לפני הבציר, ההנהלה הייתה נוהגת להכין תוכנית, ובה פירוט קבלת הענבים מכל מושבה. הפירוט כלל כמויות ומינים שונים של הענבים. התשלום ניתן על תוצרת משובחת בלבד. האגודה שילמה בעד הענבים מחיר קבוע לכל חבריה. התשלום התבצע בקנטרים על פי משקל הענבים, הן במצב גולמי והן במצב נוזל. כל קנטר הכיל 300 קילו. מחירי הענבים נקבעו מדי שנה על ידי מועצת ההנהגה בלבד.[4]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 מרדכי נאור, דן גלעדי, ארץ ישראל במאה העשרים, מיישוב למדינה 1900–1950, משרד הבטחון
  2. ^ הקמת אגודת הכורמים
  3. ^ עלייה והתיישבות : "העלייה הראשונה" (1882-1903), lib.cet.ac.il
  4. ^ 4.0 4.1 אברהם משה לונץ, ספר התקנות לאגודת הכורמים המשותפת של יקבי ראשון לציון וזכרון יעקב, ההוצאה לאור