אגודה שיתופית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חברי קיבוץ אפיקים מכונסים באסיפת האגודה (1937)
הצגת התקציב באסיפה כללית של האגודה השיתופית בעפרה

אגודה שיתופית היא הגדרה ישראלית לתאגיד המהווה מסגרת לפעילות כלכלית לצד היבטים אישיים ושיתופיים[1]. רישום האגודות השיתופיות מפוקח על ידי רשם האגודות השיתופיות במשרד הכלכלה והתעשייה.

חקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פקודת האגודות השיתופיות חוקקה בשנת 1933 והיא קובעת כי בתור אגודה שיתופית יוכלו להרשם "אגודה שמטרותיה הן טיפוח החסכון, עזרה עצמית ועזרת גומלין בין אנשים בעלי אינטרסים כלכליים משותפים, כדי להביא לידי שיפור תנאי חייהם, עסקיהם ושיטות הייצור שלהם, או אגודה שנתכוננה כדי להקל על פעולותיהן של אגודות כאלה". על פי אותה פקודה, כל חבר בני-אדם המונה לפחות שבעה אנשים רשאי להתאגד כאגודה שיתופית.

אגודות שיתופיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין האגודות השיתופיות ניתן למנות את כלל הקיבוצים והמושבים, ישובים קהילתיים רבים, קואופרטיבים מסוגים שונים, דוגמת אגד ובעבר גם דן, אגודות שיתופיות לאספקת מים, אגודות צרכניות כדוגמת הצרכניות ורשתות מרכולים, חברות יצרניות כמו הארגז (עד שנת 2000), עוף העמק, קרנות פנסיה וארגונים נוספים.

אגודה שיתופית היא אחת מ-4 צורות התאגיד הפרטי כפי שמוגדר בחוק הישראלי. אגודות שיתופיות יכולות להיות מסווגות כמרכזיות או התיישבותיות. על האגודות המרכזיות נמנות "ברית פיקוח" שמטרתה לפקח חשבונאית על אגודות שיתופיות, "ברית סיוע" שמטרתה לחנך ברוח ערכי הקואופרציה ולסייע להקמה והפעלה של אגודות שיתופיות. אגודה חקלאית, יצרנית, בתחום השירותים ואגודות נוספות.

אגודה שיתופית תאגד לרוב פרטים ממעמד דומה או בעלי תכונה משותפת.

ניהול האגודה השיתופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגודה שיתופית מבוססת על ניהול עצמי בדרך דמוקרטית, לרווחת החברים. חברי האגודה הם גם הבעלים של האגודה ונכסיה.

במושבי העובדים, בהם הייצור הוא נפרד, מטפלת האגודה השיתופית בשיווק התוצרת, ובעיבוד שטחים חקלאיים המשותפים לכל חברי המושב. בקיבוץ, בו אמצעי הייצור ותהליך הייצור הם משותפים, השיתוף מתבצע גם בתחומי הייצור, צריכה, חינוך, תרבות.

רשויות האגודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוטוקול אסיפת החברים בקבוצת כנרת 1913

שתי הרשויות החשובות ביותר באגודה שיתופית הן: האסיפה הכללית והוועד.

האסיפה הכללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האסיפה הכללית היא אסיפת כל החברים באגודה השיתופית והיא הסמכות העליונה לקבלת החלטות באגודה השיתופית.[2] לאסיפה מפורסם מראש סדר יום. באסיפה נמסרות הודעות מטעם הנהלת האגודה ונערכים דיונים בנושאים הנמצאים בסדר היום של האסיפה. לכל חבר באגודה יש זכות להשתתף בדיון ויש לו זכות הצבעה (קול אחד). ההצבעה על ההחלטות המוצעות מתקיימת, אם באסיפה עצמה ואם בצורה אחרת שאושרה באסיפה (כגון קלפי במועד מאוחר יותר).

כל אגודה שיתופית מחויבת לערוך לפחות אסיפה אחת בשנה, המכונה "האסיפה השנתית". לאסיפה השנתית יש סדר יום קבוע שבו חייבים להופיע סעיפים מסוימים שנקבעו על ידי רשם האגודות השיתופיות ונועדו להבטיח את התנהלותה התקינה של האגודה.[3]

האסיפה הכללית מכונה לעיתים גם "אסיפת חברים". היא מהווה דוגמא לדמוקרטיה השתתפותית,[2] אך יש בה גם מאפיינים הנתפסים על ידי חלק מהחברים כבעייתיים בשל חוסר המקצועיות של חלק מהחברים בנושאים העומדים על סדר היום וכן מצבים בהם מיעוט חברים שמשתתפים באסיפה עשוי לקבוע החלטות המשפיעות על כלל הציבור.[2] בהיסטוריה של הקיבוצים נכנסו אסיפות החברים להווי החיים הקיבוצי. הן בגלל התכנסויותיהן התכופות והן בגלל הדינמיקה הפנימית של האסיפות שלעיתים, באו בהן לידי ביטוי מתחים פנימיים וחילוקי דעות בין החברים, שלא תמיד היה להם ביטוי במקום אחר. אסיפות אלו גם זכו לייצוגים בתרבות הישראלית. למשל בספרות ב"אפרים חוזר לאספסת" ובקולנוע ב"סלאח שבתי".

הוועד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוועד, או ועד ההנהלה, משמש כהנהלה בפועל של האגודה השיתופית. רק חברי האגודה יכולים להיות חברים בוועד.[3] מספר חברי הוועד ומשך הקדנציה של כהונתם נקבע על פי תקנון האגודה השיתופית הספציפית. הוועד נבחר בבחירות אישיות שנערכות באסיפה הכללית. בדרך כלל הוועד כולל גם בעלי תפקידים מרכזיים באגודה כגון: מזכיר וגזבר וכולל גם חברים מן השורה המכונים "נציגי ציבור". יושב ראש הוועד נבחר בדרך כלל באסיפה הכללית. הוועד עוסק בכל ענייניה השוטפים של האגודה; הן החברתיים והן הכלכליים והכספיים. בחלק מהנושאים הוועד מקבל את ההחלטות בעצמו ובחלק אחר הוא מביא את הצעות ההחלטה לדיון ולהחלטה באסיפה הכללית.

חובת חברות באגודה שיתופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שנת 1998 לא היה הליך שבו חבר מושב יכול לפרוש מהאגודה השיתופית של המושב. בשנת 1998 החליט מינהל מקרקעי ישראל לאפשר לחברי מושב שאינם חברי האגודה השיתופית לחתום על חוזה ישירות מול המנהל. בשנת 2003 החליט מינהל מקרקעי ישראל החלטה דומה לגבי חלקה ב'[4]. עד שנת 2016 טרם נחתם חוזה של המינהל ישירות עם תושב במושב שלא היה חבר האגודה, עקב התמשכות הטיפול בנושא[5].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ע"א 2483/14, סעיף 36
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 המדריך המקצועי להנהגות הישובים (אסיפות חברים), עמ' 12, באתר "מפעם" של משרד הפנים, נובמבר 2015
  3. ^ 3.0 3.1 תקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), תשל"ה-1975, באתר Nevo.co.il
  4. ^ בג"ץ 1793/03
  5. ^ 7049-05-14 באדר נגד בית נקופה מושב עובדים, פסק דין מיום 6 ביולי 2016, סעיף 9
US Department of Justice Scales Of Justice.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.