גדרה
![]() |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הערך לא מסודר, היסטוריה חלקית ביותר.
| |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הערך לא מסודר, היסטוריה חלקית ביותר. |
![]() ![]() | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
![]() | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מדינה | ![]() | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מחוז | המרכז | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מעמד מוניציפלי | מועצה מקומית | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ראש המועצה | יואל גמליאל | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
גובה ממוצע[1] | 57 מטר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
תאריך ייסוד | 1884 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
סוג יישוב | יישוב עירוני 20,000–49,999 תושבים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף אוקטובר 2023 (אומדן)[1] | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- אוכלוסייה | 32,054 תושבים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- דירוג אוכלוסייה ארצי | 71 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- שינוי בגודל האוכלוסייה | 3.6% בשנה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- צפיפות אוכלוסייה | 2,822 תושבים לקמ"ר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- דירוג צפיפות ארצי | 82 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
תחום שיפוט[2] | 11,360 דונם | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- דירוג ארצי | 118 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
![]() מצפון וממזרח: __ מועצה אזורית ברנר ממזרח ומדרום: __ מועצה אזורית נחל שורק מדרום: __ מועצה אזורית באר טוביה ממערב: __ מועצה אזורית גדרות | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2019[3] |
7 מתוך 10 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- דירוג ארצי | 67 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מדד ג'יני לשנת 2019[2] |
0.4317 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- דירוג ארצי | 73 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
פרופיל גדרה נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
http://www.gedera.muni.il |






גְּדֵרָה היא מועצה מקומית באזור השפלה הדרומית במחוז המרכז בישראל. נוסדה כמושבה על ידי קבוצת הביל"ויים בכ"ה בכסלו תרמ"ה (13 בדצמבר 1884), והוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949. היא כונתה "מושבת הביל"ויים", שכן היא המושבה היחידה שהוקמה על ידי אנשי ביל"ו.
נכון לאוקטובר 2023 מתוגררים במושבה 32,000 איש.
אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור השם גדרה בתנ"ך. ספר דברי הימים א', פרק ד', פסוק כ"ג: "הֵמָּה הַיּוֹצְרִים וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים וּגְדֵרָה". בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"א, עמוד ב': "וגדרה זו סנהדרין שגדרו פרצותיהן של ישראל". גדרה הנזכרת בדברי הימים היא גדרה הנזכרת בספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק ל"ו.[4]
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גדרה בנויה על פני 7 גבעות אשר מתנשאות לגובה של כ־90 מטר מעל פני הים. בשטח השיפוט מצויים שטחים ירוקים רבים. מצפון גובל עם תל קטרה וממערב יש שטחים חקלאים. הרי יהודה אשר נמצאים ממזרח לגדרה מופיעים בסמל המועצה המקומית. גדרה גובלת מצפון וממזרח במושב קדרון ובמועצה אזורית ברנר, ממערב במועצה אזורית גדרות ומדרום במועצה אזורית באר טוביה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תל קטרה הוא תל עתיק בצפון גדרה. עד 1948 שכן עליו הכפר קאטרה שנכבש ונהרס במלחמת העצמאות. לפי החרסים שנתגלו במקום הוא היה מיושב בתקופת הברונזה הקדומה, בתקופת הברונזה התיכונה ובתקופת הברזל עד לתקופה הביזנטית. לפי הסברה זה מקומה של העיר קדרון המוכרת ממלחמות החשמונאים. ייתכן שהשם קטרה שמר על השם העתיק קדרון ואכן המושב הסמוך קדרון נקרא בשם זה. בפסגת התל הוקמה תצפית וספסלי מנוחה. משם יש תצפית יפה על גדרה והסביבה. בימי סטראבון "גדריס" נחשבה חלק מפיניקיה, שהיהודים ניכסו לעצמם.[5] על פי דברי זקני השכונה הנתמכים בחפירות ארכאולוגיות,[6] בשטח התל קברים של תושבים ערבים אשר התגוררו באזור התל.
מוזיאון לתולדות גדרה מוצגים ממצאים שנמצאו במערת קבורה מהתקופה הכנענית ומהתקופה הביזנטית אשר התגלו בגבעות הכורכר ו"מחורבת חברא". מערת הקבורה מהתקופה הכנענית כללה חדר אחד בגודל של שישה מטרים מרובעים. המערה נחצבה במדרון הדרום-מזרחי של רכס הכורכר. בקבר נמצאו מנחות קבורה וכן כלי חרס ביתיים, כלי נשק וחרפושיות, המאפשרות תארוך לתקופה הכנענית התיכונה שלב ב'.
במערה מהתקופה הביזנטית חדר אחד ובו תשעה כוכי קבורה ונחתמה באבן גולל. נמצאו בה מנחות קבורה אופייניות ומטבע מימי קונסטנטינוס הראשון. בין הכחים המוצגים המוזיאון: צמידי זכוכית, חרוזי זכוכית ובקבוקי זכוכית.
בצפונה של גדרה באתר "חורבת חברא" נמצאו מבנים, בית בד ובאר וכן לוח שיש עם כתובת בעברית. התאריך המשוער אף הוא מהתקופה הביזנטית.
בכניסה יש ציטוט של השם גדרה ממפת מדבא[7] ומספר דברי הימים.[8] אך הם לא קשורים למושבה החדשה.
הקמת המושבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
1884
גדרה נוסדה על ידי אנשי ביל"ו (בית יעקב לכו ונלכה), שעלו לארץ-ישראל בעקבות פרעות 1882-1881. (ההתעוררות הלאומית שנקראה 'הסופות בנגב'). רבי יחיאל מיכל פינס, רכש ב- 1884 מהקונסול הצרפתי ביפו 3,000 דונם[9] ליד הכפר הערבי קטרה.
בנר שני של חנוכה, כ"ו בכסלו תרמ"ה,[10] 14 בדצמבר 1884, עלו על הקרקע הביל"ויים צבי הורביץ ושלמה זלמן צוקרמן. הם הדליקו על גבעת המושבה שתי מדורות כנגד שני נרות חנוכה. במשך השבועות הבאים עלו גם שאר החברים: מרדכי חנקין (הנקין), בנימין פוקס, דב ליבוביץ, יוסף ליס, יעקב שלמה חזנוב, יעקב מוהילבסקי, מנחם מנדל מוהילבסקי ואליהו סברדלוב.
תשעת הבילויים התיישבו בצריף עץ והחלו לעבד את השדות. בשנים הראשונות התמודדו עם קשיים כלכליים קשים שגרמו לעזיבת חלק מהביל”ויים. לאחר שנים אחדות מספר המתיישבים גדל עם הצטרפותם של משפחות נוספות שביחד עם הבילויים נשארו בגדרה כל חייהם ובזכותם התפתחה המושבה והתבססה.
1885
על הגבעה מצאו המייסדים צריף העץ שבנה עבורם פטרונם יחיאל מיכל פינס. בשנה הראשונה הם נטעו גפנים שהיו במשך עשרות שנים מקור הפרנסה העיקרי בגדרה. בשנים הראשונות הם התקשו להתפרנס. חובבי ציון נרתמו לעזרתם ורכשו מחרשות וסוסים לגדול חיטה . ובעזרתם נבנו אורוות לסוסים ורפתות לפרות. ערביי הכפר השכן קטרה דרשו להרוס את המבנים והצליחו לגרום להריסת הגג. הגדרתים פנו לשלטונן העותומני בבקשה לאפשר להם להשלים את הגג מעל הבור . זה היה המבנה הראשון במושבה, בו חיו גם הגדרתים בתקופה הראשונה.
1887-1888
גדרה הוקמה על שטח שבעבר היה שייך לכפריי קטרה והוחכר או נמכר להם. מכירת האדמות לגדרתים לא איפשרה להם להתפרנס מחקלאות שהיתה מקור חשוב של פרנסתם. היחסים בין אנשי קטרה ואנשי גדרה הורעו והיו תקיפות משני הצדדים. העוינות בין גדרה לקטרה הגיעה לשיאה כשהכפריים גנבו סוס מגדרה, המתיישבים רדפו אחריהם, החזירו את הסוס ותפסו אחד מהם. אותו לילה, ב-17 באוקטובר 1888, תקפו הכפריים את גדרה כדי לשחרר את העציר. יריות נורו באוויר ואבנים יודו, אך שני הצדדים נזהרו שלא להרוג איש והערבים נהדפו. למחרת הגיעה לגדרה תגבורת משתי מושבות שכנות, עקרון וראשון-לציון, אך רק הגעת החיילים הטורקים מנעה תגרה המונית. השלטונות עצרו ארבעה מכפריי קטרה ושחררו את הערבי שהוחזק בידי היהודים.
התגרה שככה, ושני היישובים השכינו שלום ביניהם .נראה שמאז והלאה השלימה קטרה עם קיומה של גדרה. אנשי המושבה קיבלו רישיון לבניית בתים ברחוב היחיד בגדרה, שמאוחר יותר נקרא רחוב הבילויים וכיום הוא רחוב לשימור..[11]
1888-1912
בין הבילויים שהגיעו לגדרה היו בילויים מראשון לציון. כעבור זמן קצר הם חזרו למושבה ראשון לציון . מספר הבילוייים הצטמק והם נאבקו בתנאים ללא-נשוא. מהחזון הגדול של תנועת בילו, נשארו שתי קבוצות קטנות: בראשון-לציון ובגדרה.
מתיישבים חדשים הגיעו למושבה במשך מספר שנים כדי לחזק אותה ולעבוד בחקלאות. הם קנו בכספם את הנחלאות מהמתיישבים שעזבו.
ביחד עם הבילויים שנשארו, משפחות אלו היוו את היסודות של המושבה גדרה: שכביץ, לובצקי, אורשנסקי, שפאק, רצקובסקי, אדמוני, פרנק,ל צרניאבסקי, וגומברג. משפחות אלו ביחד עם הבילויים חיו בגדרה כל חייהם והיו האבות המייסדים של גדרה.
בשנת 1888 קיבלו אנשי המושבה רישיון לבנות בתים במושבה. גם יעקב שכביץ שעלה לארץ ישראל קיבל רשיון בניה והתיישב בגדרה ליד הבילויים, והיה לתלמיד החכם של המושבה.[12]
בשנת 1889 עמדו מתיישבי גדרה במוקד מחלוקת חריפה, בה נטלו חלק רבנים ועסקנים ציונים בישראל ומחוצה לה, בעניין עיבוד אדמותיהם בשנת השמיטה ("פולמוס גדרה").
1912-1929
בשנת 1912 הגיעו למושבה עוד 34 משפחות ממחוז שרעב בתימן, שעלו ארצה בעקבות קריאתו של שמואל יבנאלי. המשפחות הועסקו בבתי הביל"ויים האיכרים, ושכרם הזעום שולם מידי "המשרד הארץ ישראלי". אנשי גדרה אף קנו מכונה לניפוי חיטה, אשר מחירה נוכה במשך שנתיים משכרם של הפועלים התימנים, אף משעה שהמכונה התקלקלה. תושבים תימנים ראשונים אלו במושבה עזבו אותה בשנת 1924, לאחר שלא נתקבלו לחברות במושבה, ולא הוקצתה להם קרקע חקלאית. וכן בשל בדידותם מיתר בני העדה התימנים, והאופי החילוני של המושבה שלא תאם את אורח חייהם.[13]
בשנת 1929 הקים הד"ר אריה בן גפן את בית החולים הראשון לחולי ריאה בארץ ישראל (ביל"ו) בגדרה. ב-1940 שכרו את המקום פרופ' גוידו אהרן מנדס ובנו מאור מאוריציו מנדס. שניהם מומחים למחלות ריאה שעלו שנה קודם לכן מרומא איטליה, והקימו סנטוריום לחולי ריאות שרכש מוניטין בין-לאומי ובו יישמו את שיטת מונלדי לטפול פולשני בחולי שחפת בטרם התגלתה תרופת הסטרפטומיצין.[14]
כמאתיים עולים מגרמניה עלו כחלק מקבוצות של תנועת החלוץ. פלוגה של "הקיבוץ המאוחד. הם גרו ברפתות האיכרים ועבדו בסלילת כבישים, בחקלאות, ומשקי בית. לאחר קום המדינה, שכונת הקבע של העולים הגרמנית בגדרה הוקמה מדרום לגורן הביל"ויים ומכונה "השכונה הגרמנית".
חלק מחברי הקבוצה עברו לעין זרא בגליל העליון והקימו את קיבוץ כפר סאלד. קבוצה שנייה של יוצאי גרמניה הייתה של חברי פועלי אגודת ישראל שעבדו בתחילה במשק פטר הגדול. הקבוצה הקימה בגדרה אוהלים וצריפים, ומאוחר יותר הצטרפו אליה פליטים מליל הבדולח בגרמניה, קבוצת נוער של אגודת ישראל מפולין, וקבוצת ילדים מילדי טהראן. הקיבוץ השלישי שפעל תקופה קצרה בגדרה מנה 20 איש מ"הסתדרות האקדמאים הציונים" יוצאי פולין, אולם הוא התפרק תוך זמן קצר יחסית וחלק מחבריו נותרו לגור בגדרה. שכונת הקבע של העולים הגרמנית בגדרה הוקמה מדרום לגורן הביל"ויים ומכונה "השכונה הגרמנית". בתחילה היו העולים הגרמנים ותרבותם ללעג מצידם של הביל"ויים ותיקי המושבה, אולם אט אט שגשגו בתחום החקלאות, והשתלבו בחיי התרבות של המושבה.[15]
1949–1953 עם קום המדינה, הגיעו לגדרה בעזרתה של הסוכנות היהודית כשלושת אלפים עולים חדשים (פי שלושה מהאוכלוסייה הקיימת[16]) ממדינות שונות: תימן, רומניה, עיראק, פולין, מצרים, מרוקו, תוניסיה, הודו, איראן ולוב.
רוב העולים הגיעו מתימן (38% מכלל המתיישבים בגדרה[16]) בעליית מרבד הקסמים וכנפי נשרים.
העולים שוכנו ב־2 מעברות (מעברת גדרה) זמניות באזור הצפוני של המושבה למשך כשנה עד שלוש שנים. ולאחר מכן החלו באופן הדרגתי לעבור למבני קבע ביישוב הערבי הסמוך קטרה.
שלב סגירת המעברה באופן הסופי היה בשנת 1957.[17]
בשנת 1950 הוקם בגדרה כפר אוריאל – מיזם לשילוב עולים עיוורים במסגרתו שוכנו העולים ובני משפחותיהם בשיכון מגורים מיוחד בתוך היישוב ובסמוך למפעל תעסוקה. המיזם פעל עד שנת 1967.
בסוף שנות השמונים, במסגרת עליית משה, הגיעו לגדרה עולים מאתיופיה אשר שוכנו ברובם בשכונת שפירא שבצפון היישוב. נכון לשנת 2006 חיו בגדרה כ-1,380 בני העדה האתיופית.
החל משנות ה-2000 נבנו כמה שכונות חדשות במזרח גדרה. רוב דיירי השכונות החדשות הם זוגות צעירים ומשפרי דיור. הקמת השכונות החדשות הובילה לצמיחה משמעותית במספר התושבים ביישוב.
בינואר 2009, במהלך מבצע עופרת יצוקה, ספגה גדרה לראשונה פגיעות של טילי גראד שנורו מרצועת עזה.
באוגוסט 2019 במסגרת הקמת השכונות החדשות במזרח העיר נחנך ספורטק בגודל של כ-15 דונם.[18]
ביוני 2022 הרסה הרשות לאכיפה במקרקעין את המתחם הבלתי חוקי של חמולת אבו עסא בגדרה, שנבנה כחמש שנים קודם לכן על קרקעות פרטיות הנמצאת בבעלות משותפת של חקלאים יהודיים באזור גדרה, רחובות, בסיס תל נוף והמושבים הסמוכים.[19]
אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אוקטובר 2023 (אומדן), מתגוררים בגדרה 32,054 תושבים (מקום 71 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של 3.6%. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-2021) היה 93.1%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 11,129 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).[20]
להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בגדרה:

ראשי המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אליהו פרנקל (1949–1962)[21]
- צבי צ'צ'קס (עגנון) (1962–1969)[22]
- יוסף גרפי (1969–1971)[23]
- שלום כהן (1972–1993}[24]
- אלי רדיע (1993–2003)
- ירון בן-נון (2003–2008)
- יואל גמליאל (2008–ואילך)
אתרים בעלי חשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתרי עניין[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בית מינץ – מוזיאון לתולדות גדרה והביל"ויים
- בור הביל"ויים
- מגדל המים
- הפעמון
- בית הכנסת ישורון
- בית לוינסון
- צריף הביל"ויים – הצריף היחיד שנותר מימי העלייה הראשונה
- בית פוקס – מועדון בני ברית
- משטרת קטרה – מצודת טגארט בריטית שהוקמה סמוך לגדרה
- גן הפסלים – גן פסלים פתוח לקהל של הפסל יומה שגב המתגורר במקום. הפסלים עשויים מגרוטאות מתכת שמצא וממלאים בצפיפות את הגן
- גן בילו – גן עתיק שניטע על ידי הבילויים בהגיעם ליישוב
מוסדות רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המרכז הרפואי הגריאטרי הרצפלד – בית חולים גריאטרי ושיקומי
- נווה אורנים – בית אבות לתשושים סיעודי ותשושי נפש ומרכז החלמה
- בית מרפא גנים – בית אבות סיעודי, ובית חולים גריאטרי ושיקומי
חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגדרה פועלים מספר בתי ספר, רובם נפתחו החל מתחילת המאה ה-21 עם בניית השכונות החדשות במזרח גדרה.
- בתי ספר יסודיים:
- ממלכתי: בית הספר "פינס", בית הספר "רעות", בית הספר "גוונים", בית הספר "רימונים", בית הספר "הביל"ויים".
- ממלכתי משלב: בית הספר "קשת"
- ממלכתי דתי: בית הספר "אוהל שלום".
- חב"ד: בית הספר "שלהבות".
- בתי ספר על-יסודיים (חטיבות ביניים ותיכונים):
- ממלכתי: תיכון ע"ש מנחם בגין (לשעבר: תיכון אזורי גדרה), תיכון דרכא רמון ע"ש אילן ואסף רמון ותיכון חדש גדרה שנפתח בשכונות החדשות.
- ממלכתי דתי: תיכון נתיבי נועם.
- אולפנה: אולפנת הרב בהר"ן.
תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
הפעמון (2010)
-
בנייני קומות במרכז
-
הפעמון ובית הכנסת (2006)
-
מגדל המים
-
בית פוקס
-
בית פוקס – מועדון בני ברית
-
אנדרטה לחללי מלחמות ישראל
-
צריף סברדלוב (צריף הבילויים)
-
מוזיאון בית מינץ
-
גלגל עינויים בגן הפסלים של יומה שגב
-
יהודי עם תפילין בגן הפסלים של יומה שגב
-
הגן בחזיתו של בית מינץ
-
שכונת מגורים חדשה בגדרה
-
מצודת טיגארט נטושה בשולי היישוב
-
משטרת קטרה
-
הקומה הראשונה במשטרת קטרה
-
המנהרה. למעלה המגדל בקטרה
-
שלט הכניסה המקורי של משטרת קטרה
-
בנייני דירות בגדרה

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ואלה תולדות גדרה, הפקה עופר שמש, הוצאת מוזיאון גדרה, 2009
- רן אהרונסון, לכו ונלכה, ירושלים: הוצאת יד בן-צבי, 2004
- דורית ישראל, "גדרה - בית יעקב לכו ונלכה", בתוך: זאב ענר (עורך), סיפורי מושבות: סיפורן של חמישים ושתיים המושבות בא"י, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1996 (הספר בקטלוג ULI).
- משה סמילנסקי, פרקים בתולדות היישוב, תל אביב: הוצאת דביר, 1939
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מועצה מקומית גדרה
- פרופיל גדרה נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס
- מצודת הרפאים על כביש 40 – מצודת משטרת קטרה QATRA (אורכב 27.01.2020 בארכיון Wayback Machine)
- גבעת התצפית על גדרה / תל קטרה QATRA (אורכב 27.01.2020 בארכיון Wayback Machine)
- גדרה, באתר למטייל בישראל
- כי בת 80 היא, באתר ynet, 18 באוגוסט 2008
ענת ג'ורג'י, חגי עמית, פוטנציאל לא ממומש: גרים בגדרה, חולמים על זכרון יעקב, באתר TheMarker, 16 באוגוסט 2013
- מיטל שרעבי, מקום לביל"ויים: גדרה חוגגת 135 בפריחה ושלל אטרקציות מסביב, באתר מעריב אונליין, 29 במרץ 2019
- אבנר הילמן, גדרה - צריף הבילויים: שימור ושיקום מבנה עץ, אתר רשות העתיקות – מינהל שימור.
- אדר' שחר פוני, תל קטרה: תוכנית נופית, אתר רשות העתיקות – מינהל שימור, יוני 2005.
- י.ד. דרור, גדרה - חצי יובל, הצבי, 9 בדצמבר 1909
- צבי שוסטר - צלם המושבה, תערוכת צילומים 1950 - 1970 | באתר ישראל היום | באתר הארץ | 6 ביוני 2019
אגי משעול, שיר: גְדֵרָה הָיְתָה הָעוֹלָם, 1958, באתר הארץ, 6 ביוני 2019
חג הביל"ויים במושבה גדרה, 1913
יובל חמישים לגדרה, 1935, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
גדרה (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוקטובר 2023 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2021.
- ^ 1 2 3 4 5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2021
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ במפת מידבא מנסים לאתר את העיר "גדור" (יהושע, ט"ו, נ"ח) בכפר הערבי קטרה. הארכאולוג מיכאל אבי יונה סבור כי "גדור" הוחלפה ב"גזר" - איתור המתאים למיקום. מקור: ארץ ישראל במפת מידבא הוצאת אריאל יולי 1996
- ^ סטראבון, גאוגרפיקה, 16.2.29 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
- ^ גדרה, סקר מפה, באתר רשות העתיקות
- ^ ראו ההערה מטה
- ^ לפי הפסוק המתאר את נחלת שבט יהודה : הֵמָּה, הַיּוֹצְרִים, וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים, וּגְדֵרָה; עִם-הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ, יָשְׁבוּ שָׁם; ספר דברי הימים א', פרק ד', פסוק כ"ג.
- ^ באוצר ישראל, הערך: קולוניות, כרך ט' עמ' 143, כתוב 330 הקטאר, שהם 3,300 דונם
- ^ הצבי, כ"ט טבת תרמ"ה (1885), "תשעה עלו לגדרה - השתכנו עם החמור ונרתמו לעבודה", מתוך: שלמה שבא, דן בן אמוץ, "ארץ ציון ירושלים", הוצאת זמורה, ביתן, מודן, תל אביב, 1973, עמוד 71
- ^ בני מוריס, קורבנות. תולדות הסכסוך הציוני-הערבי 1881–2001, ראשון לציון: עם עובד, 2003, עמ' 61
- ^ ד. זכאי, מראשיתו, דבר, 11 בספטמבר 1944
- ^ ההתיישבות התימנית, באתר המועצה
- ^ איפה האוויר יותר טוב לבריאות: בגדרה או בשווייץ? מי היה ד"ר בן גפן, ומה הקשר לרחל המשוררת"חכמת הארץ", נעה שרמן-גולדפינגר, 24 במרץ 2016
- ^ יורם קניוק, "גדרה כמשל": סיפור מאת יורם קניוק, באתר ynet, 14 באפריל 2012
- ^ 1 2 פוקס בנימין, ואלה תולדות גדרה עד 120, גדרה: המוזיאון לתולדות גדרה והבילו"יים, 2004, עמ' 193
- ^ לרנר נירה, גדרה מהבילו"יים ועד מאה ועשרים, גדרה: המוזיאון לתולדות גדרה והבילו"יים, 2004, עמ' 39
- ^ איילת רוטה-גבאי, במסגרת פיתוח שכונה חדשה במזרח גדרה: ספורטק חדש נולד, באתר mynet רחובות, 13 באוגוסט 2019
- ^ regavim, 5 שנים של מאבק משפטי הגיעו לסיומן - סולקה הפלישה "לאדמות הבילויים" בגדרה, באתר Regavim, 2022-06-01
- ^ פרופיל גדרה באתר הלמ"ס
- ^ אחרי שנתיים נתחלפו יושבי ראש מועצת גדרה, מעריב, 17 בינואר 1962
- ^ גדרה, צבי עגנון נבחר לראש המועצה, מעריב, 24 בנובמבר 1965
גדרה, מעריב, 29 באוקטובר 1969 - ^ נבחר סגן בשכר לראש מועצת גדרה, מעריב, 10 בדצמבר 1969
- ^ מץ אלמוג, הכלנתריזם של המפד"ל, דבר, 7 בפברואר 1972
אהרן פריאל, בגדרה:מ"מ ראש המועצה עוסק בתיווך קרקעות, מעריב, 5 באפריל 1973
גדרה על המפה, מעריב, 17 בפברואר 1987
מחוז המרכז | ||
---|---|---|
נפות | נפת השרון • נפת פתח תקווה • נפת רמלה • נפת רחובות |
לחצו כדי להקטין חזרה ![]() |
ערים | אלעד • באר יעקב • גבעת שמואל • גני תקווה • הוד השרון • טייבה • טירה • יבנה • יהוד-מונוסון • כפר יונה • כפר סבא • כפר קאסם • לוד • מודיעין-מכבים-רעות • נס ציונה • נתניה • פתח תקווה • קלנסווה • ראש העין • ראשון לציון • רחובות • רמלה • רעננה | |
מועצות מקומיות | אבן יהודה • אליכין • בית דגן • בני עי"ש • גדרה • ג'לג'וליה • גן יבנה • זמר • כוכב יאיר צור יגאל • כפר ברא • מזכרת בתיה • סביון • פרדסיה • קדימה-צורן • קריית עקרון • שוהם • תל מונד | |
מועצות אזוריות | ברנר • גדרות • גזר • גן רווה • דרום השרון • חבל יבנה • חבל מודיעין • חוף השרון • לב השרון • נחל שורק • עמק חפר • שדות דן | |
ועדי רובע עירוני | נוה מונוסון • מכבים-רעות |