גדרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: הערך לא מסודר, היסטוריה חלקית ביותר.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
גדרה
Gedera COA.png
בית כנסת בגדרה
בית הכנסת "ישורון" בגדרה
מחוז המרכז
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה יואל גמליאל
גובה ממוצע ‎57‏ מטר
תאריך ייסוד 1884
סוג יישוב יישוב עירוני 20,000‏–49,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2015:
  - אוכלוסייה 26,217 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎1.5%‏ בשנה עד דצמבר 2015
  - צפיפות אוכלוסייה 2,298 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 11,410 דונם
(למפת השפלה רגילה)
HaShfela.svg
 
גדרה
גדרה
31°48′47″N 34°46′48″E / 31.8131445030749°N 34.7800915818584°E / 31.8131445030749; 34.7800915818584קואורדינטות: 31°48′47″N 34°46′48″E / 31.8131445030749°N 34.7800915818584°E / 31.8131445030749; 34.7800915818584
דירוג חברתי-כלכלי 6 מתוך 10
מדד ג'יני 0.4221
לאום ודת
יהודים: 97.7% ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0% ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0% דרוזים: 0% אחרים: 2.3%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2014
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 10.4%
גילאי 5 - 9 11.5%
גילאי 10 - 14 10.0%
גילאי 15 - 19 8.7%
גילאי 20 - 29 10.2%
גילאי 30 - 44 22.4%
גילאי 45 - 59 14.1%
גילאי 60 - 64 3.3%
גילאי 65 ומעלה 9.5%
לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2014
חינוך
סה"כ בתי ספר 16
–  יסודיים 7
–  על-יסודיים 10
תלמידים 5,700
 –  יסודי 2,931
 –  על-יסודי 2,769
מספר כיתות 207
ממוצע תלמידים לכיתה 28
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ד (2013‏-2014)
פרופיל גדרה נכון לשנת 2014 באתר הלמ"ס
http://www.gedera.muni.il/
עתיקות גדרה
גדרה בגלויה עתיקה
בית מינץ - מוזיאון לתולדות גדרה והביל"ויים
פינת ישיבה בפסגת תל קטרה
גן הפסלים של יומה שגב
התחנה המרכזית בגדרה
רחוב הבילו"ים

גְּדֵרָה היא מושבה המתפקדת כמועצה מקומית באזור השפלה הדרומית במחוז המרכז בישראל. מקור השם גדרה בתנ"ך. ספר דברי הימים א', פרק ד', פסוק כ"ג: "הֵמָּה הַיּוֹצְרִים וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים וּגְדֵרָה" התלמוד במסכת סנהדרין דף צא' עמוד ב': "וגדרה זו סנהדרין שגדרו פרצותיהן של ישראל". גדרה הנזכרת בדברי הימים היא גדרה הנזכרת בספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק ל"ז.[1] ממוקמת ליד כביש 40 כ-10 קילומטר מדרום לרחובות. המושבה הוקמה על ידי קבוצת הביל"ויים בשנת 1884, והוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949. היא מכונה "מושבת הביל"ויים", שכן היא המושבה היחידה שהוקמה על ידי אנשי ביל"ו.

גדרה נחשבת ליישוב שקליטת העלייה בו התרחשה בהצלחה, ותרמה רבות לפיתוח המקום ולהתאקלמות העולים שבאו לגור בתחומה. יהודי תימן הגיעו למושבה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה. התנופה העיקרית הייתה לאחר הקמת מדינת ישראל. במסגרת מבצע על כנפי נשרים הגיעו למושבה יוצאי תימן, אשר היו במרוצת השנים להנהגת המקום. גל נוסף של עלייה הגיע למושבה בשנת 1984 במסגרת מבצע משה. במצודת טגארט ממערב לכביש הראשי הוקם מרכז קליטה ליהדות אתיופיה, אשר נקלטו במושבה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדרה בנויה על פני 7 גבעות אשר מתנשאות לגובה של כ-80 מטר, מעל פני הים. בשטח השיפוט מצויים שטחים ירוקים רבים. מצפון ומערב יש שטחים חקלאים. כחלק מנופה של המושבה, ניתן לראות בבירור את הרי ירושלים אשר נמצאים ממזרח לגדרה, ואף מופיעים בסמל המועצה המקומית. גדרה גובלת מצפון וממזרח במושב קדרון, מועצה אזורית ברנר, ממערב מועצה אזורית גדרות, ומדרום מועצה אזורית באר טוביה

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרידי עתיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תל קטרה הוא תל עתיק בצפון גדרה. עד 1948 שכן עליו הכפר קטרה שנכבש ונהרס במלחמת העצמאות. לפי החרסים שנתגלו במקום הוא היה מיושב בתקופת הברונזה הקדומה, תקופת הברונזה התיכונה ובתקופת הברזל עד לתקופה הביזנטית. לפי הסברה זה מקומה של העיר קדרון המוכרת ממלחמות החשמונאים. ייתכן שהשם קטרה שמר על השם העתיק קדרון ואכן המושב הסמוך קדרון נקרא בשם זה. בפסגת התל הוקמה תצפית וספסלי מנוחה. משם יש תצפית יפה על גדרה והסביבה.

בבית מינץ - מוזיאון לתולדות גדרה והביל"ויים מוצגים ממצאים שנמצאו במערת קבורה מהתקופה הכנענית ומהתקופה הביזאנטית אשר התגלו בגבעות הכורכר ו"מחורבת חברא".

מערת הקבורה מהתקופה הכנענית כללה חדר אחד בגודל של ששה מטרים מרובעים. המערה נחצבה במדרון הדרום-מזרחי של רכס הכורכר. בקבר נמצאו מנחות קבורה וכן כלי חרס ביתיים, כלי נשק וחרפושיות, המאפשרות תארוך לתקופה הכנענית התיכונה שלב ב'.

במערה מהתקופה הביזאנטית חדר אחד ובו תשעה כוכי קבורה ונחתמה באבן גולל. נמצאו בה מנחות קבורה אופייניות ומטבע מימי קונסטנטינוס הראשון. בין הכחים המוצגים המוזיאון: צמידי זכוכית, חרוזי זכוכית ובקבוקי זכוכית.

בצפונה של גדרה באתר "חורבת חברא" נמצאו מבנים, בית בד ובאר וכן לוח שיש עם כתובת בעברית. התאריך המשוער אף הוא מהתקופה הביזאנטית.

בכניסה יש ציטוט של השם גדרה ממפת מדבא[2] ומספר דברי הימים.[3] אך הם לא קשורים למושבה החדשה.

מייסוד המושבה ועד ימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדרה נוסדה, כיישוב שיתופי, על ידי אנשי ביל"ו (בית יעקב לכו ונלכה), שסבלו תלאות רבות במקומות שונים, מאז עלייתם לארץ בי"ז תמוז תרמ"ב (1882). רבי יחיאל מיכל פינס אמר עליהם:

Cquote2.svg

תמת לבם עם הרעיון הקדוש לנו ואת חריצותם הנמרצת לעבודה בפעל-כפיים.

Cquote3.svg
– משה סמילנסקי

.

הוא רכש מהקונסול הצרפתי ביפו, באביב 1884, 3000 דונם[4]ליד הכפר הערבי קטרה. האדמה נרשמה על שמו של ר' עזריאל הילדסהיימר מברלין, חולקה ל-25 חלקות שוות ושליח נאמן מכר את החלקות לנדיבים בחוץ לארץ. בני בילו פרעו את חלקם בתשלומים במשך השנים. ***

בחנוכה, בכ"ו בכסלו תרמ"ה,[5] 14 בדצמבר 1884 (נר שני של חנוכה) עלו על הקרקע הביל"ויים צבי הורביץ ושלמה זלמן צוקרמן. הם הדליקו על גבעת המושבה שתי מדורות כנגד שני נרות חנוכה. במשך השבועות הבאים עלו גם שאר החברים: בנימין פוקס, דב ליבוביץ, יוסף ליס, יעקב שלמה חזנוב, יעקב מוהילבסקי, מנחם מנדל מוהילבסקי ואליהו סברדלוב. על הגבעה מצאו המייסדים את צריף העץ שבנה עבורם פטרונם יחיאל מיכל פינס. ברשותם היו רק חמור, רובה, תשעה מעדרים ומזומנים - 410 פרנק. בשנה הראשונה הם החליטו לנטוע גפנים וקראו לכרמים על שם משה מונטפיורי ורעייתו: "משה" ו"יהודית". בעקבות קשיים במקום, עלה הרעיון לפזר את הבילויים במושבות. פטרונם רבי יחיאל מיכל פינס הגן עליהם. חובבי ציון נרתמו לעזרתם. כעבור שנה רכשו מחרשות וסוסים והחלו לגדל חיטה. האורווה שנבנתה לסוסים נחשבה על ידי ערבי הכפר השכן "קטרה" למבנה והגג נהרס על ידי השלטונות בסיוע ערביי הכפר. אברהם מויאל - בא כח חובבי ציון ביפו - טען לזכותם בפני השלטונות והם הורשו להשלים את הגג מעל הבור ואפילו עברו לגור בו לצד הסוסים.

בינתיים שנים מהראשונים נישאו וזכו לפינה משלהן בפרוזדור של האורווה. שנאת השכנים גברה ובאחת השבתות הותקפה המושבה. מאות ערבים מהסביבה תקפו את המושבה. הם נהדפו בעזרת רוכבים שהגיעו ממזכרת בתיה ומראשון לציון. אך שתי הנשים הפילו את ולדיהן וההתקפה הסתיימה בכריית שני קברים ראשונים במושבה.

בשנת 1888, קיבלו אנשי המושבה רישיון לבנות בתים במושבה. איתם קיבל רישיון יעקב שכביץ שעלה לארץ ישראל בשנת 1893 והתיישב בגדרה ליד הבילויים, והיה לתלמיד החכם של המושבה[6].

בט"ו תמוז תרפ"ג, 1895 דווח בעיתון הצבי תחת הכותרת : "גדרה מייצרת קוניאק", ובהמשך הכתבה : "הקוניאק שהוכן בשנה הזאת במושבתנו על ידי האדון ברוך פפירמיסטר מהולל ומשובח בפי כל סוחרי יפו וגם מסוחרי חוץ לארץ. אפילו עיר הקוניאק ראשון-לציון בעצמה מלאה גיל על שכנתה, כי אין עינה צרה בתחרות הזאת".[7].


1912 הגיעו למושבה עוד 34 משפחות ממחוז שרעב בתימן, שעלו ארצה בעקבות קריאתו של שמואל יבניאלי. המשפחות הועסקו בבתי הביל"ויים האיכרים, ושכרם הזעום שולם מידי "המשרד הארץ ישראלי". אנשי גדרה אף קנו מכונה לניפוי חיטה, אשר מחירה נוכה במשך שנתיים משכרם של הפועלים התימנים, אף משעה שהמכונה התקלקלה. תושבים תימנים ראשונים אלו במושבה עזבו אותה בשנת 1924, לאחר שלא נתקבלו לחברות במושבה, ולא הוקצתה להם קרקע חקלאית. וכן בשל בדידותם מיתר בני העדה התימנים, והאופי החילוני של המושבה שלא תאם את אורח חייהם[8].

בשנים 1933-1944 הגיעו לגדרה מספר קבוצות של עולים גרמנים, אשר רובם עלו כחלק מקבוצות של תנועת החלוץ[9]. פלוגה של "הקיבוץ המאוחד", בת 200 אנשים, התיישבה במושבה, וגרה תחילה ברפתות האיכרים. הקבוצה עבדה בסלילת כבישים, בחקלאות, ונשות הקבוצה עבדו במשקי ביית. לאחר מכן החלו בהקמת אוהלים ופחונים. חלק מחברי הקבוצה עברו לעין-זרא בגליל העליון והקימו את קיבוץ כפר-סולד. קבוצה שנייה של יוצאי גרמניה הייתה של חברי פועלי אגודת ישראל שעבדו בתחילה במשק פטר הגדול. הקבוצה הקיצה בגדרה אוהלים וצריפים, ומאוחר יותר הצטרפו אליה פליטים מליל הבדולח בגרמניה, קבוצת נוער של אגודת ישראל מפולין, וקבוצת ילדים מילדי טהרן. הקיבוץ השלישי שפעל תקופה קצרה בגדרה מנה 20 איש מ"הסתדרות האקדמאים הציונים" יוצאי פולין, אולם הוא התפרק תוך זמן קצר יחסית וחלק מחבריו נותרו לגור בגדרה. שכונת הקבע של העולים הגרמנית בגדרה הוקמה מדרום לגורן הביל"ויים ומכונה "השכונה הגרמנית". בתחילה היו העולים הגרמנים ותרבותם ללעג מצידם של הביל"ויים ותיקי המושבה, אולם אט אט שיגשגו בתחןם החקלאות, והשתלבו בחיי התרבות של המושבה[10].

בשנות החמישים הגיעו לגדרה עולים מתימן מעליות מרבד הקסמים וכנפי נשרים, אשר הקימו את השכונות באזור הצפוני של גדרה. בסוף שנות השמונים במסגרת עליית משה הגיעו לגדרה גם עולים מאתיופיה, רבים מהם מתגוררים בשכונת שפירא, שבצפון המושבה. נכון לשנת 2006 חיו בגדרה כ-1380 בני העדה האתיופית.

בשנות ה-2000 נבנו כמה שכונות חדשות במזרח גדרה. רוב דיירי השכונות החדשות הם זוגות צעירים.

במהלך מבצע עופרת יצוקה, ספגה לראשונה העיירה פגיעות של טילי גראד שנורו מרצועת עזה.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2015, מתגוררים בגדרה 26,217 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.5%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2014, המועצה המקומית מדורגת 6 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ד (2013‏-2014) היה 78.5%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2013 היה 10,231 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,247 ש"ח).[11]

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בגדרה:

ראשי המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אליהו פרנקל(1949-1962)[12]
  • צבי צ'צ'קס (עגנון)(1962-1969)[13]
  • יוסף גרפי (1969-1971)[14]
  • שלום כהן (1972-1993}[15]
  • אלי רדיע (1993-2003)
  • ירון בן-נון (2003-2008)
  • יואל גמליאל (משנת 2008)

אתרי עניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסדות חינוכיים בשטח המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בתי ספר יסודיים - בית הספר "פינס", בית הספר "רעות", בית הספר "גוונים", בית הספר "רימונים", בית הספר "בילויים", בית הספר "אוהל-שלום", בית הספר "קשת".
  • בתי ספר על-יסודיים - נתיבי נועם, תיכון אזורי גדרה ע"ש מנחם בגין, תיכון רמון ע"ש אסף ואילן רמון.
  • חינוך גבוה - מכללת גדרה - מיחמ"ט גדרה, אולפנת הרב בהר"ן.

מוסדות רפואיים בשטח המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה כללי של גדרה מגבעות מראר שמצפון לה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במפת מידבא מנסים לאתר את העיר "גדור" (יהושע, ט"ו, נ"ח) בכפר הערבי קטרה. הארכאולוג מיכאל אבי יונה סבור כי "גדור" הוחלפה ב"גזר" - איתור המתאים למיקום. מקור: ארץ ישראל במפת מידבא הוצאת אריאל יולי 1996
  2. ^ ראו ההערה מטה
  3. ^ לפי הפסוק המתאר את נחלת שבט יהודה : הֵמָּה, הַיּוֹצְרִים, וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים, וּגְדֵרָה; עִם-הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ, יָשְׁבוּ שָׁם; ספר דברי הימים א', פרק ד', פסוק כ"ג.
  4. ^ באוצר ישראל, הערך: קולוניות, כרך ט' עמ' 143, כתוב 330 הקטאר, שהם 3300 דונם
  5. ^ הצבי, כ"ט טבת תרמ"ה (1885), "תשעה עלו לגדרה - השתכנו עם החמור ונרתמו לעבודה", מתוך : שלמה שבא, דן בן אמוץ, "ארץ ציון ירושלים", הוצאת זמורה, ביתן, מודן, תל אביב, 1973, עמוד 71
  6. ^ ד. זכאימראשיתו, דבר, 11 בספטמבר 1944
  7. ^ הצבי, ט"ו תמוז תרפ"ג, (1895), מתוך : "ארץ ציון ירושלים", שלמה שבא, דן בן אמוץ, הוצאת זמורה, ביתן, מודן, 1973, שער שני : "שחקי, שחקי על החלומות (1883-1904), פרק : "כלכלה ופרנסות", עמוד 96
  8. ^ ההתיישבות התימנית, באתר המועצה
  9. ^ תושבים זמניים בגדרה – הקיבוצים, באתר המועצה
  10. ^ יורם קניוק, "גדרה כמשל", ynet 14.4.12
  11. ^ פרופיל גדרה באתר הלמ"ס
  12. ^ אחרי שנתיים נתחלפו יושבי ראש מועצת גדרה, מעריב, 17 בינואר 1962
  13. ^ גדרה, צבי עגנון נבחר לראש המועצה, מעריב, 24 בנובמבר 1965
    גדרה, מעריב, 29 באוקטובר 1969
  14. ^ נבחר סגן בשכר לראש מועצת גדרה, מעריב, 10 בדצמבר 1969
  15. ^ מץ אלמוג, הכלנתריזם של המפד"ל, דבר, 7 בפברואר 1972
    אהרן פריאל, בגדרה:מ"מ ראש המועצה עוסק בתיווך קרקעות, מעריב, 5 באפריל 1973
    גדרה על המפה, מעריב, 17 בפברואר 1987