אדוארד קוזנצוב
 | |
| לידה |
29 בינואר 1939 מוסקבה  |
|---|---|
| פטירה |
22 בדצמבר 2024 (בגיל 85) ישראל |
| שם לידה | אדוארד גרזון |
| מדינה | ישראל |
| יצירות בולטות | יומני כלא, אני אזרח ישראל, מרתון למורדוביה |
| שפות היצירה | רוסית,עברית, אנגלית, רוסית, ספרדית, גרמנית |
| השכלה |
אוניברסיטת מוסקבה |
| עיסוק |
עורך תחנת רדיו "ליברטי", גרמניה. עורך עיתון "ורמיה", עורך עיתון "וסטי", עורך עיתון "מיג ניוז" |
| בת זוג | סילווה זלמנסון 1970–1980, לריסה גרשטיין 1983–2023 |
| ילדים | ענת זלמנסון-קוזנצוב |
| מספר ילדים | 1 |
| פרסים והוקרה | פרס גוליבר לספר הזר בטוב ביותר 1975/ פרס מפעל חיים תרומה לעיתונאות בשפה הרוסית בישראל 2018 (ערוץ 9) |
  | |
אדוארד קוזנצוב (ברוסית: Эдуард Кузнецов; 29 בינואר 1939 – 22 בדצמבר 2024) היה עורך, עיתונאי וסופר סובייטי-ישראלי שהיה אסיר ציון בברית המועצות.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קוזנצוב נולד במוסקבה ב-1939 לאב יהודי, שממנו נתייתם בהיותו בן שנתיים, ולאם רוסיה[1].
בשנת 1960, ביחד עם ולדימיר בוקובסקי ויורי גלנסקוב, נמנה עם מארגני אספות נוער ליד פסל מאיאקובסקי במוסקבה. ב-1961 נעצר לראשונה על ידי המשטר הסובייטי ונכלא לשבע שנים, לאחר שהקריא שירי מחאה מפרי עטו בכיכר מאיאקובסקי במוסקבה, ולאחר שפרסם סאמיזדאט נגד המשטר בשם "פניקס"[2].
ערך מורחב – פרשת חטיפת המטוס של דימשיץ-קוזנצוב
ב-15 ביוני 1970 הנהיג קוזניצוב, לצד מארק דימשיץ, ניסיון של ציונים מתנגדי משטר סובייטים לחטוף מטוס ריק מלנינגרד לשוודיה בדרך לישראל, על מנת לברוח מברית המועצות לאחר שלא קיבלו אישור יציאה[3]. קוזנצוב ודימשיץ נידונו למוות, אך בעקבות לחץ בינלאומי הומתק עונשם ל-15 שנות מאסר. אשתו של קוזניצוב, סילווה זלמנסון, נדונה ל-10 שנות מאסר (שוחררה ב-1974 בעסקת החלפת אסירים ועלתה לישראל)[4]. באפריל 1979 שוחרר קוזניצוב מהכלא במסגרת עסקת חילופי אסירים עם ארצות הברית, יחד עם ארבעה אסירים נוספים, מתנגדי המשטר[5].
לאחר ששוחרר עלה קוזניצוב לישראל[6]. ב-1980 נולדה לו ולאשתו, סילווה זלמנסון, בתם ענת. ב-1981 הזוג התגרש. בשנת 1983 עזב את ישראל עקב קשיי שפה ופרנסה ועבר למינכן, בין השאר כדי שיוכל לעסוק מאירופה בפעילות למען זכויות־האדם בברית־המועצות[6]. שם קיבל משרה כמנהל מחלקת החדשות של רדיו אירופה החופשית, שהוקם בימי המלחמה הקרה על־ידי הקונגרס האמריקאי כדי לשדר אל מעבר למסך־הברזל[6].
ב-1990 חזר לישראל כדי לשמש עורך היומון בשפה הרוסית "ורמיה", שהקים באותה עת איל העיתונות רוברט מקסוול[6]. ב-1992, יחד עם קבוצה גדולה של עיתונאים אשר מחו נגד תנאי העסקתם, עבר לעבוד ב"ווסטי", העיתון הרוסי הנפוץ בישראל, כעורך הראשי[7]. בשנת 1999 פוטר מתפקידו לטענתו בעקבות לחץ שהפעיל נתן שרנסקי, מנהיג מפלגת ישראל בעלייה, לאחר שפרסם תכנים ביקורתיים כלפיו[2]. אחר כך הקים וערך את השבועון "מיג ניוז" שהוקם במימון האוליגרך ודים רבינוביץ'[8]. בשנים 2003–2007 היה העורך הראשי של האלמנך הספרותי והאמנותי "Nota Bene".
קוזנצוב נישא בשנית ללריסה גרשטיין, פעילת ישראל בעליה, שנפטרה בדצמבר 2023. הזוג התגורר ליד ירושלים.
ב-2017 קיבל פרס מפעל חיים מערוץ 9, על תרומתו לעיתונות בשפה הרוסית בישראל[7].
אדוארד קוזניצוב נפטר ב-22 בדצמבר 2024[7], והובא למנוחות בבית העלמין החדש בחדרה.
מספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יומני כלא - ספר אשר כתב ב-1973 בכלא הסובייטי בסתר ואשר הוברח למערב. הספר זכה בפרס "גוליבר" בצרפת ב-1974
- אני אזרח ישראל! - ספר אשר כתב ב-1975 בכלא הסובייטי בסתר ואשר הוברח למערב. תרגם מרוסית מנחם בן־אייר. הוצאת עם עובד, ספריית אופקים' 1975[9]
- ריצת מרתון במורדוביה - 1980, הוצאת כתר
כתבות וסרטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "מבצע חתונה" - דוקומנטרי. סרטה של ענת זלמנסון-קוזנצוב, בתו של אדוארד
- עלייה קשה: המראת העיתונות הרוסית - וקריסתה, באתר nrg
קוזנצוב ודימשיץ מגיעים לישראל, 30 באפריל 1979. בין מקבלי הפנים: מנחם בגין, יגאל ידין, אריה דולצין, דוד לוי. ארכיון AP- שלומית שרביט ברזילי, 50 שנה ל"מבצע חתונה" - בחזרה למטוס החטוף, באתר ynet, 17 בדצמבר 2020
- אמיר לוי, 50 שנה ל'מבצע חתונה': "יצרנו את הסדק הראשון במסך הברזל", באתר מידה, 15 ביוני 2020
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אני אזרח ישראל! : יומן מהכלא / אדוארד קוזנצוב - הספר היחידי שהוברח ממחנות העבודה הסובייטים ופורסם במערב. "יומן שרשם בכלא הסובייטי, בסתר, אדוארד קוזיצוב ואשר הוברח למערב. קוזנצוב שנתיתם בגיל צעיר מאביו היהודי, גודל על ידי אמו כרוסי ללא כל זיקה ליהדות, ורק בהתבגרו זיהה את עצמו עם העם היהודי והחל ללחום על זכותו לעלות לישראל. הוא נאשם בניסיון הנודע לחטוף מטוס (ריק) כדי לצאת מברית-המועצות, ונדון במשפט לנינגרד תחילה למוות, אך לאחר-מכן הוחלף ענשו בחמש-עשרה שנות מאסר". בשפות אחרות הספר נקרא "יומני כלא", אבל בעברית קיבל את הכותרת "אני אזרח ישראל", מאחר שבכלא הודיע שהוא מוותר לא עזרחות סובייטית והוא אזרח ישראל[10]. הספר תורגם מרוסית לאנגלית, צרפתית, גרמנית, ספרדית.
- ריצת מראתון למורדוביה / אדוארד קוזנצוב
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדוארד קוזנצוב, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- נטע שדמי, 'חטיפת המטוס דפקה לי את החיים', מעריב, 15 ביוני 1990
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בחופשי ובמאסר, דבר, 4 בנובמבר 1975
- ^ 1 2 יהושוע סימון, מיג קונטרול, באתר גלובס, 26 בפברואר 2001
- ^ עדויות על התנהגות גבורה של נאשמי לנינגראד, על המשמר, 28 בדצמבר 1970
- ^ יוסף גילת, קבלת־פנים נרגשת לסילבה זלמנסון בניר־עם, על המשמר, 15 בספטמבר 1974
- ^ ארבעה מהמעורבים בעיסקת החליפין: המרגלים הסובייטיים ולדיק אנגר ורודולף צ'רנייב, ומתנגדי המשטר אדוארד קוזנצוב ואלכסנדר גינזבור, דבר, 29 באפריל 1979
- ^ 1 2 3 4 רולי רוזן, העלייה השנייה - שלוש שנים אחרי שעלה ארצה, עטוף תהילת מחנות־הכפייה, נפרד אדוארד קוזנייצוב מהחלום הציוני, לטובת שבע שנות עבודה בתחנת הרדיו האנטי־סובייטית במינכן ופעילות בארגוני דיסידנטים בצרפת. מותה הבלתי צפוי של האימפריה הסובייטית גמר לקוזנייצוב ולחבריו את המלחמה והעלה אותו שוב לארץ. גל העלייה הנוכחי גם סידר לו סוף־סוף עבודה, כל העיר, 16 בנובמבר 1990
- ^ 1 2 3 עידו דוד כהן, אדוארד קוזנצוב, עיתונאי, סופר ואסיר ציון, מת בגיל 85, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2024
- ^ איתמר ב"ז, מי שולט ב"קבוצת מיג", באתר העין השביעית, 11 ביוני 2018
- ^ ★ ספרים חדשים ★, על המשמר, 24 באוקטובר 1975
ספרי עיון - עם עובד, עמדה, 1 באפריל 1976 - ^ חדש - אדוארד קוזנצוב - אני אזרח ישראל!, דבר, 24 באוקטובר 1975
| מאגרי מידע | |
|---|---|
| בקרת זהויות |