דוד לוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דוד לוי
דוד לוי
תאריך לידה 21 בדצמבר 1937
ממשלות 18, 19, 20, 21, 22, 23, 24, 27, 28, 29
כנסות 7 - 16
סיעה גח"ל, הליכוד, הליכוד-גשר-צומת, גשר, ישראל אחת
תפקידים בולטים

דוד לוי (נולד ב-21 בדצמבר 1937) הוא פוליטיקאי ואיש ציבור ישראלי. כיהן במשך שנים כחבר כנסת וכשר בממשלות ישראל.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכניסה לפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד, גדל והתחנך בעיר רבאט שבמרוקו. עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1957 והתיישב בבית שאן, שם עבד כפועל בניין, והגיע עד לתפקיד של סגן ראש המועצה המקומית. במישור הארצי התחיל את צעדיו כראש סיעת תכלת לבן בהסתדרות.

חברות בכנסת ובממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות לכנסת ה-7 בשנת 1969 נבחר לוי לראשונה לכנסת, מטעם גח"ל - גוש חרות ליברלים, ואחרי המהפך בבחירות לכנסת התשיעית בשנת 1977 הפקיד בידיו מנחם בגין את תיק הקליטה, והחל מ-15 בינואר 1979 גם את תיק הבינוי והשיכון, נוסף על תיק הקליטה.

אחרי הבחירות לכנסת העשירית בשנת 1981 סירב לקבל שוב את תיק השיכון, מאחר שקיווה לקידום למשרד יוקרתי יותר, והוא התרצה רק אחרי שבגין העניק לו את התואר סגן ראש הממשלה. כשר שיכון התנגד לשיתוף הסוכנות היהודית בפרויקט שיקום השכונות, ונלחם על הדומיננטיות בפרויקט עם יגאל ידין, השר הממונה על תיאום פעילות משרדי הממשלה בנושא[1].

דוד לוי היה סמל למזרחים החפצים בשותפות מלאה בממסד, ומוחים כנגד נורמות של קיפוח שהשתרשו. הוא הצליח ללכד סביבו תמיכה גדולה במרוץ הפוליטי אך לא די כדי שיתמנה לראש ממשלה לאחר פרישת מנחם בגין ב-1983. יצחק שמיר ניצח בהתמודדות מולו במרכז הליכוד.

דוד לוי כיהן כסגן ראש הממשלה ושר הבינוי והשיכון בכל ממשלות ישראל בין השנים 1979-1990. בהצבעה בממשלת האחדות הלאומית ב-1985 על הנסיגה מלבנון היה השר היחיד מהליכוד שהצביע בעד הנסיגה, החלטה שעברה על חודו של קול בממשלה.

לאחר התרגיל המסריח בשנת 1990, מונה דוד לוי לשר החוץ בממשלת שמיר. במהלך כהונתו חודשו הקשרים עם רוב מדינות אפריקה ועם מדינות מזרח אירופה. הסיבה העיקרית לתהליך זה הייתה נפילת מסך הברזל.

על רקע החלטת שמיר לעמוד בראש משלחת ישראל לוועידת מדריד באוקטובר 1991 החליט דוד לוי לפרוש מהממשלה. באותן שנים נחשב ל"נץ פוליטי" ונמנה, יחד עם אריאל שרון ויצחק מודעי, על ה"חישוקאים" בליכוד, שהתנגדו לוויתורים בשטחים.

את כעסו ותסכולו מיחסו של שמיר וצמרת הליכוד אליו הוא הביע לאחר מכן ב"נאום הקופים" המפורסם שלו בו הוא טען, כי הוא מקופח בגלל מוצאו. בין היתר ביטא לוי את הרגשתו במילים: "הייתי בפיהם של כמה אנשי ליכוד קוף שזה עתה ירד מהעצים, תוקפים אותי, טוענים שאני פומפוזי, דמגוג ושאיני דואג לבעיות האמיתיות".

אחרי שהליכוד נחל מפלה בבחירות לכנסת השלוש עשרה בשנת 1992 התמודד לוי בבחירות הפנימיות לראשות הליכוד, שלראשונה היו פתוחות לכל חברי הליכוד. בבחירות שנערכו ב-1993 התמודד מול בנימין נתניהו, בני בגין ומשה קצב. נתניהו ניצח ואחריו לוי, בגין וקצב. במהלך ההתמודדות התפרסם סיפור "הקלטת הלוהטת" בו טען נתניהו ש"אדם אחד בליכוד, מוקף בחבורה של פושעים" ניסה לסחוט אותו באמצעות קלטת וידאו בה הוא נראה בוגד באשתו. הרמיזה כלפי דוד לוי ואנשיו כאחראים לפרשה יצרה קרע עמוק בין שני האישים.

פעילות במסגרת גשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד לוי פרש מהליכוד ביוני 1995 והקים את תנועת "גשר". לקראת הבחירות לכנסת הארבע עשרה בשנת 1996 שב והתאחד עם הליכוד. בליל הבחירות נראה היה כי בנימין נתניהו נחל מפלה, ברגע קשה זה עלה לוי עם נתניהו לדוכן הנואמים, ואחז בידו במפגן של תמיכה. מאוחר יותר התברר כי נתניהו ניצח ודוד לוי התמנה לשר חוץ בממשלתו. דוד לוי אף פעל למען הכנסת אריאל שרון לממשלת נתניהו על ידי יצירת "תיק תשתיות מורחב". עם הזמן נוצרו בקיעים ביחסים בין לוי לנתניהו, שהסתיימו בקרע מוחלט. לוי פרש מהממשלה ב-6 בינואר 1998 ברעש גדול לאחר שטען שתקציב המדינה אינו דואג לשכבות החלשות‏[2] ושנתניהו לא משלב אותו מספיק במהלכים המדיניים[דרוש מקור].

"גשר" תרמה להפלת ממשלת נתניהו, אחרי שנתניהו סירב להפקיד בידי לוי את תיק האוצר, בהיותם בעלי תפיסה כלכלית שונה בתכלית[דרוש מקור].

לוי חבר למפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת החמש עשרה בשנת 1999, והאיחוד בין מפלגת מימד, מפלגת העבודה ותנועתו יצר את רשימת "ישראל אחת" שרצה בראשות אהוד ברק. לאחר ניצחונו של ברק בבחירות קיבל לוי את תפקיד שר החוץ בפעם השלישית בחייו. הוא תמך בנסיגה החד צדדית מרצועת הביטחון בדרום לבנון, אך הסתכסך עם ברק בשל הפשרות המדיניות מרחיקות הלכת שהציע לפלסטינים. הוא התפטר מהממשלה ב-4 באוגוסט 2000, ולקראת הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה בשנת 2001 הביע תמיכה במועמדותו של אריאל שרון. שרון מצידו לא מינה את לוי לשר בממשלה אחרי זכייתו. בהמשך כהונתה של ממשלת שרון, כיהן דוד לוי כשר בלי תיק למשך כארבעה חודשים (8 באפריל-30 ביולי 2002)

החזרה לליכוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת הבחירות לכנסת השש עשרה התפרקה גשר ונטמעה בליכוד, ולוי נבחר מטעמו לכנסת. לאחר שהכריז שרון על תוכנית ההתנתקות היה חבר בקבוצת "המורדים" שניסתה להכשילה, צעד שמתנגדיו טענו קשור לכעסו על שרון בשל העובדה ששוב מידר אותו מלשמש בתפקיד בכיר מטעם הסיעה. עם זאת ההתנגדות לתוכנית תואמת את העמדות המדיניות בהן נקט משחר פעילותו הפוליטית. פעילותו בכנסת בקדנציה זו התאפיינה בפעילות פרלמנטרית מועטה. לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה כשל בהשגת מקום ריאלי ברשימת הליכוד בכנסת, ובכך בא הקץ על קרוב ל-37 שנים של חברות בכנסת.

עם ההכרזה על הבחירות לכנסת השמונה עשרה בחר לוי לא להתמודד על מקום ברשימת הליכוד, והוא הוצב במקום האחרון הסמלי ברשימתה לכנסת.

אופיו וחייו אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוי התמיד בקשריו לעיר בה התחיל את הקריירה - בית שאן. גם כשהיה שר עסוק חזר לעתים קרובות לביתו בעיר.

סגנון דיבורו האיטי והמוטעם, התפטרויותיו והיעלבותיו התכופות, התחושה שרווחה שלמרות שלל תפקידיו, מעולם לא הייתה לו השפעה של ממש - כל אלו הפכו את לוי לדמות כמעט קומית בעיני חלק מהציבור, והוא אף "זכה" לז'אנר בדיחות שנקראו על שמו - "בדיחות דוד לוי". כאשר מונה לוי לשר החוץ של מדינת ישראל, התמקדו אותן בדיחות בביקורת שהופנתה כלפיו, בטענה שהאיש אינו דובר את השפה האנגלית, ולכן יתקשה לתפקד כשר חוץ. לוי אכן אינו דובר אנגלית רהוטה, אך הצרפתית שלו רהוטה ומלוטשת היטב. בנאומיו בעצרת הכללית של האו"ם הוא הפגין זאת והדבר אף צוין על ידי השבועון "האקונומיסט" (The Economist).

מנגד, אחרים רואים את דוד לוי כדמות שקולה ומתונה. הוא בלט בין המסתייגים ממלחמת לבנון, תמך באהוד ברק אך התנגד לוויתוריו מרחיקי הלכת, וקרא להפסקת מדיניות ההבלגה בטרם מבצע חומת מגן. במישור החברתי הבליט עצמו לוי כנושא קולה של "ישראל השנייה", למודת הסבל והמצוקות הכלכליות, אך האשימו אותו שבדרך כלל נמנע מלחפש לעצמו תפקיד ביצועי כלכלי.

ב-2002 עבר טרגדיות אישיות כאשר אחיו מקסים לוי, פוליטיקאי בזכות עצמו, שיחסיו עמו ידעו עליות ומורדות, נפטר בפתאומיות מדום לב. סמוך לאירוע זה נפגעו שלושה מבניו באירוע טרור בבית שאן בעת פעילות פוליטית בבחירות הפנימיות בליכוד.

דוד לוי נשוי לרשל (רחל) ולהם 12 ילדים. בנו, ז'קי לוי כיהן כראש עיריית בית שאן. בתו, אורלי לוי-אבקסיס, היא חברת כנסת מטעם מפלגת ישראל ביתנו. אחיינו הוא ראש עיריית מודיעין, חיים ביבס.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


שרי החוץ בממשלות ישראל

משה שרתגולדה מאיראבא אבןיגאל אלוןמשה דייןמנחם בגיןיצחק שמירשמעון פרסמשה ארנסדוד לוישמעון פרסאהוד ברקדוד לויבנימין נתניהואריאל שרוןדוד לויאהוד ברקשלמה בן עמישמעון פרסבנימין נתניהוסילבן שלוםציפי לבניאביגדור ליברמןבנימין נתניהואביגדור ליברמן

שרי הבינוי והשיכון בממשלות ישראל

גיורא יוספטליוסף אלמוגילוי אשכולמרדכי בנטובזאב שרףיהושע רבינוביץאברהם עופרשלמה רוזןגדעון פתדוד לויאריאל שרוןבנימין בן אליעזרבנימין נתניהויצחק לויבנימין בן אליעזרנתן שרנסקיאפי איתםציפי לבנייצחק הרצוגזאב בויםמאיר שטריתזאב בויםאריאל אטיאסאורי אריאל

שרים לקליטת העלייה בממשלות ישראל

חיים משה שפירא - יגאל אלון - שמעון פרס - נתן פלד - שלמה רוזן - דוד לוי - אהרן אבוחצירא - אהרן אוזן - יעקב צור - יצחק חיים פרץ - יאיר צבן - יולי אדלשטיין - יולי תמיר - אריאל שרון - ציפי לבני - זאב בוים - יעקב אדרי - אלי אפללו - סופה לנדבר