דוד לוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דוד לוי
דוד לוי
תאריך לידה 21 בדצמבר 1937 (בן 79)
ממשלות 18, 19, 20, 21, 22, 23, 24, 27, 28, 29
כנסות 7 - 16
סיעה גח"ל, הליכוד, הליכוד-גשר-צומת, גשר, ישראל אחת
תפקידים בולטים

דוד לוי (נולד ב-21 בדצמבר 1937) הוא פוליטיקאי ואיש ציבור ישראלי. כיהן במשך שנים כחבר הכנסת וכשר בממשלות ישראל.

משפחתו, נעוריו במרוקו ועלייתו לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד לוי נולד, גדל והתחנך בעיר רבאט שבמרוקו, להוריו, משה וסימי. אביו נולד בקזבלנקה למסעוד ומרים לוי, ושם הכיר בגיל 16 את סימי, איתה התחתן כשהיו שניהם בני 17. בגיל 19 עברו לרבאט ומשה החל ללמוד את מקצוע הנגרות. שנתיים לאחר מכן נולד בנם הבכור, אשר, ושנתיים לאחר מכן נולד דוד, שנקרא על שם אחי סבתו, הרב דוד לוי. כעבור שנתיים נולדה אחותו, מירי. בתקופה זו פתח אביו נגרייה משלו, בה ייצר רהיטים לבית ולמשרד. כעבור 4 שנים נולד צ'רלי ואחריו מקסים, אלי, ארמונד והבת הקטנה ז'ילברט. עם פרוץ מלחמת השחרור, עקבה המשפחה אחר הנעשה בישראל באמצעות שידורי "קול ציון לגולה". בגיל 11 חגג לוי את הבר מצווה שלו, על פי המנהג של יהודי צפון-אפריקה, שבהגיע הבן הבכור לגיל 13, עורכים לו ולאחיו הצעיר חגיגה משותפת. לוי ואחיו למדו בבית הספר "אליאנס". במקביל ללימודיו, החל לוי בגיל 12 לעבוד בנגרייה של אביו. אחרי שעות הלימודים באליאנס, למד גם ב"תלמוד תורה". מאז נעוריו, הפך לוי ללקוי ראייה בעינו הימנית בשל פגם ברשתית.[1] במרוקו היה חבר בתנועות נוער ציוניות. הוא החל ב"בני עקיבא", עבר ל"דרור" וממנה ל"בית"ר". ב-1956 השתתף בכנס משותף של צעירים יהודים וערבים, שהיה למעשה ויכוח, בו השתתף גם הנסיך חסן השני, מלכה העתידי של מרוקו.[2]

משפחתו של לוי עזבה את ביתה ועלתה לישראל לפני שהספיק לסיים את בית הספר התיכון. בערב פסח 1957, חצו בני המשפחה את הגבול עם מרוקו הספרדית, אל העיר סאוטה, שם נפגשו עם איש קשר של הסוכנות היהודית, ששיכן אותם בבית מלון. למחרת הפליגה המשפחה לגיברלטר, שם נשלחה אל מחנה עולים. במחנה גיברלטר הכיר לוי את אשתו רחל אדרי, שהייתה אז בת 16, ממשפחה בת 14 ילדים מקזבלנקה. מגיברלטר עברו שתי המשפחות למחנה מעבר במרסיי, אותו עזבה משפחת לוי ביוני 1957 ועלתה לישראל על האניה "ארצה". עם הגעתה של משפחת לוי לנמל חיפה, התאחדה עם הבן הבכור, אשר, שעלה לפני כן לבדו, ונשלחה להתגורר בבית שאן.[3] כעבור ארבעה חודשים הגיעה גם משפחתה של רחל לבית שאן[4] וכארבעה חודשים לאחר מכן הם נישאו.[3] ב-1957 נפסל לוי לשירות בצה"ל על ידי הוועדה הרפואית בלשכת הגיוס, בגלל הפגיעה בעינו.[5][6]

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכניסה לפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית שאן עבד לוי בעבודות זמניות בקיבוצי האזור.[7] הוא עבד בייעור בגלבוע, בחקלאות[8] ובחפירת תעלות עבור חברת מקורות. עם נישואיהם וגם לאחר הולדת בתם הבכורה, עבדה רחל במשק בית הספר של בית שאן, אולם לוי היה מובטל.[9] לאחר תקופת אבטלה ארוכה, התפרץ ללשכת העבודה ועקר בה דלת. הוא נעצר על ידי המשטרה והוחזק במעצר 48 שעות, עד שהובא בפני שופט שגזר עליו 12 ימי מחבוש, אותם ריצה בתא המעצר של משטרת בית שאן.[10] לאחר מכן מצא עבודה באחד הקיבוצים, שם יזם שביתה של הפועלים, שהשיגה אספקה של מים קרים ונקיים לעובדים בשדה.[11] בשנת 1960 השיג עבודה קבועה כפועל בניין ובין השאר עבד בהקמת מלון הילטון תל אביב, מגדל שלום מאיר וקריה למחקר גרעיני – נגב. בהמשך ארגן קבוצת עובדים שהקימה מקלטים באזור בית שאן[12]. בסוף 1963 כבר התמקצע בעבודתו כטפסן.[13] הוריו ואחיו הצעירים (ביניהם מקסים לוי) עברו להתגורר בלוד, שם פסקו שנות האבטלה של אביו, שהחל לעבוד במפעל של התעשייה האווירית לישראל.[14]

ב-1961 נרשם לוי כחבר בסניף המקומי של תנועת החרות בבית שאן.[14] בשנת 1964 נבחר לאגודת פועלי הבניין מטעם מפא"י ורשימתו זכתה לרוב גדול,[15] אולם לאחר מכן החל להיות פעיל בתנועת החרות ובסיעת תכלת לבן בהסתדרות[16]. בבחירות למועצת בית שאן ב-1965 הוא נבחר למועצה מטעם רשימת גח"ל, שקיבלה מנדט אחד מתוך 11,[17] ומונה לסגן ראש המועצה המקומית במסגרת קואליציה עם המפד"ל,[18] ללא מפא"י. כשנה לאחר מכן, ב-1966, נבחר למרכז תנועת החרות.[19] מאוחר יותר נבחר להנהלת סיעת תכלת לבן בהסתדרות.[20] במסגרת תפקידו במועצת בית שאן, עמד החל משנת 1968 בראש ועדת ביטחון של המועצה[21].

חברות בכנסת ובממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד לוי עם אחיו מקסים לוי בלוד

בבחירות לכנסת ה-7 בשנת 1969, הוצב לוי במקום ה-24 ברשימת גח"ל (גוש חרות ליברלים). המפלגה זכתה ב-26 מנדטים ולוי נבחר לראשונה לכנסת, והפך לחבר הכנסת הצעיר ביותר.[22] בינואר 1970 נשא את נאומו הראשון בכנסת, במסגרת הדיון על הודעת ראש הממשלה גולדה מאיר על מצוקתם של היהודים בארצות ערב, בו קרא לפעול לפינויים המוחלט מכל הארצות הללו.[23]

אחרי המהפך בבחירות לכנסת התשיעית בשנת 1977 הפקיד בידיו ראש הממשלה מנחם בגין את תיק הקליטה. בבחירות להסתדרות, שהתקיימו ב-21 ביוני 1977, היה לוי מועמד לתפקיד מזכ"ל ההסתדרות מטעם סיעת הליכוד, שקיבלה 28% מן הקולות (לעומת 22% ב-1973).[24] החל מ-15 בינואר 1979 הפקיד בידיו ראש הממשלה גם את תיק הבינוי והשיכון, נוסף על תיק הקליטה. כשר שיכון התנגד לשיתוף הסוכנות היהודית בפרויקט שיקום השכונות, ונלחם על הדומיננטיות בפרויקט עם יגאל ידין, השר הממונה על תיאום פעילות משרדי הממשלה בנושא[25].

באפריל 1981 עמד לוי בראש סיעת הליכוד בבחירות לוועידה ה-14 של ההסתדרות. הסיעה קיבלה מעט פחות מ-27% מכלל הקולות.[26] אחרי הבחירות לכנסת העשירית בשנת 1981, סירב לוי לקבל שוב את תיק השיכון, מאחר שקיווה לקידום למשרד יוקרתי יותר, אולם הוא התרצה רק אחרי שבגין העניק לו את התואר סגן ראש הממשלה.

בישיבת ממשלה מיוחדת שהתכנסה ב-16 בספטמבר 1982 לאחר רצח נשיא לבנון בשיר ג'ומאייל, בה מסר שר הביטחון אריאל שרון "שיחידת פלנגות גדולה נכנסה למחנה סברה", מחה השר לוי נגד כניסת צה"ל לביירות. הוא טען כי ישיבת הצבא בעיר תביא ללחץ כבד על ישראל והזהיר מפני מה שנודע לאחר מכן כטבח סברה ושתילה: "אנו יכולים להיראות לא אמינים. כאשר אני שומע שהפלנגות כבר נכנסות לשכונה מסוימת, ואני יודע מהי משמעות הנקם אצלם, איזו שחיטה, אז איש לא יאמין שנכנסו לעשות שם סדר והאשמה תהיה בנו. לכן אני חושב שאנו כאן עלולים להיכנס למצב שבו נואשם, והטיעון שלנו לא יעמוד על רגליו".[27] אזהרתו זו נותרה ללא תגובה מצד איש מחברי הממשלה.[28]

דוד לוי היה סמל למזרחים החפצים בשותפות מלאה בממסד, ומוחים כנגד נורמות של קיפוח שהשתרשו. הוא הצליח ללכד סביבו תמיכה גדולה במרוץ הפוליטי אך לא די כדי שיתמנה לראש ממשלה לאחר פרישת מנחם בגין ב-1983. יצחק שמיר ניצח בהתמודדות מולו במרכז הליכוד.

דוד לוי כיהן כסגן ראש הממשלה ושר הבינוי והשיכון בכל ממשלות ישראל בין השנים 19791990. בהצבעה בממשלת האחדות הלאומית ב-1985 על הנסיגה מלבנון היה השר היחיד מהליכוד שהצביע בעד הנסיגה, החלטה שעברה על חודו של קול בממשלה.

לאחר התרגיל המסריח בשנת 1990, מונה דוד לוי לשר החוץ בממשלת שמיר. במהלך כהונתו חודשו הקשרים עם רוב מדינות אפריקה ועם מדינות מזרח אירופה. הסיבה העיקרית לתהליך זה הייתה נפילת מסך הברזל.

על רקע החלטת שמיר לעמוד בראש משלחת ישראל לוועידת מדריד באוקטובר 1991 החליט דוד לוי שלא להשתתף בוועידה. באותן שנים נחשב לנץ פוליטי ונמנה, יחד עם אריאל שרון ויצחק מודעי, על החישוקאים בליכוד, שהתנגדו לוויתורים בשטחים.

את כעסו ותסכולו מיחסו של שמיר וצמרת הליכוד אליו הוא הביע לאחר מכן ב"נאום הקופים" המפורסם שלו בו הוא טען, כי הוא מקופח בגלל מוצאו. בין היתר ביטא לוי את הרגשתו במילים: "הייתי בפיהם של כמה אנשי ליכוד קוף שזה עתה ירד מהעצים, תוקפים אותי, טוענים שאני פומפוזי, דמגוג ושאיני דואג לבעיות האמיתיות".

אחרי שהליכוד נחל מפלה בבחירות לכנסת השלוש עשרה בשנת 1992 התמודד לוי בבחירות הפנימיות לראשות הליכוד, שלראשונה היו פתוחות לכל חברי הליכוד. בבחירות שנערכו ב-1993 התמודד מול בנימין נתניהו, בני בגין ומשה קצב. נתניהו ניצח ואחריו לוי, בגין וקצב. במהלך ההתמודדות התפרסם סיפור הקלטת הלוהטת בו טען נתניהו ש"אדם אחד בליכוד, מוקף בחבורה של פושעים" ניסה לסחוט אותו באמצעות קלטת וידאו בה הוא נראה בוגד באשתו. הרמיזה כלפי דוד לוי ואנשיו כאחראים לפרשה יצרה קרע עמוק בין שני האישים.

פעילות במסגרת גשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד לוי פרש מהליכוד ביוני 1995 והקים את תנועת גשר. לקראת הבחירות לכנסת הארבע עשרה בשנת 1996 שב והתאחד עם הליכוד. בליל הבחירות נראה היה כי בנימין נתניהו נחל מפלה, ברגע קשה זה עלה לוי עם נתניהו לדוכן הנואמים, ואחז בידו במפגן של תמיכה. מאוחר יותר התברר כי נתניהו ניצח ודוד לוי התמנה לשר חוץ בממשלתו. דוד לוי אף פעל למען הכנסת אריאל שרון לממשלת נתניהו על ידי יצירת "תיק תשתיות מורחב". עם הזמן נוצרו בקיעים ביחסים בין לוי לנתניהו, שהסתיימו בקרע מוחלט. לוי פרש מהממשלה ב-6 בינואר 1998 ברעש גדול לאחר שטען שתקציב המדינה אינו דואג לשכבות החלשות[29] ושנתניהו לא משלב אותו מספיק במהלכים המדיניים[דרוש מקור].

גשר תרמה להפלת ממשלת נתניהו, אחרי שנתניהו סירב להפקיד בידי לוי את תיק האוצר, בהיותם בעלי תפיסה כלכלית שונה בתכלית[דרוש מקור].

לוי חבר למפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת החמש עשרה בשנת 1999, והאיחוד בין מפלגת מימד, מפלגת העבודה ותנועתו יצר את רשימת ישראל אחת שרצה בראשות אהוד ברק. לאחר ניצחונו של ברק בבחירות קיבל לוי את תפקיד שר החוץ בפעם השלישית בחייו. הוא תמך בנסיגה החד צדדית מרצועת הביטחון בדרום לבנון, אך הסתכסך עם ברק בשל הפשרות המדיניות שהציע לפלסטינים. הוא התפטר מהממשלה ב-4 באוגוסט 2000, ולקראת הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה בשנת 2001 הביע תמיכה במועמדותו של אריאל שרון. שרון מצידו לא מינה את לוי לשר בממשלה אחרי זכייתו. בהמשך כהונתה של ממשלת שרון, כיהן דוד לוי כשר בלי תיק למשך כארבעה חודשים (8 באפריל-30 ביולי 2002).

החזרה לליכוד ומפלגת גשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת הבחירות לכנסת ה-16, פרש דוד לוי מראשות המפלגה ועבר לליכוד בצעד שגרם לחילוקי דעות בקרב חברי המפלגה. באסיפה שהתקיימה על ידי חברי המפלגה שנותרו בה, נבחרה אסתי שירז, שכיהנה אז כראש מטה ההסברה במפלגה, לעמוד בראש גשר במקום דוד לוי וגשר הגישה רשימה לוועדת הבחירות המרכזית, לצורך התמודדות לכנסת ה-16[30]. דוד לוי הגיב בעתירה לפסול את הרשימה ובקשתו נתקבלה על ידי בית המשפט[31]. דוד לוי נבחר לכהן בכנסת ה-16 ובתום מאבק משפטי שארך מספר שנים, החליט בית המשפט ב-2007 לפרק את גשר והמפלגה חדלה מלהתקיים.

לאחר שהכריז שרון על תוכנית ההתנתקות היה לוי חבר בקבוצת המורדים שניסתה להכשילה, צעד שמתנגדיו טענו קשור לכעסו על שרון בשל העובדה ששוב מידר אותו מלשמש בתפקיד בכיר מטעם הסיעה. עם זאת ההתנגדות לתוכנית תואמת את העמדות המדיניות בהן נקט משחר פעילותו הפוליטית. פעילותו בכנסת בקדנציה זו התאפיינה בפעילות פרלמנטרית מועטה. לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה כשל בהשגת מקום ריאלי ברשימת הליכוד בכנסת, ובכך בא הקץ על קרוב ל-37 שנים של חברות בכנסת.

עם ההכרזה על הבחירות לכנסת השמונה עשרה בחר לוי לא להתמודד על מקום ברשימת הליכוד, והוא הוצב במקום האחרון הסמלי ברשימתה לכנסת.

לאחר הפרישה מהכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד לוי עם שגריר ארצות הברית בישראל דן שפירו, בית שאן 2011
דוד לוי באירוע לזכר מורשת אנואר סאדאת שאורגנה על ידי שגרירות ארצות הברית בישראל, נובמבר 2017

במערכת הבחירות לנשיאות ישראל ב-2014 הוזכר שמו של דוד לוי כמועמד אפשרי מטעם הליכוד לתפקיד הנשיא, לאור הדיווחים בתקשורת על חוסר תמיכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו במועמד ראובן ריבלין ממפלגתו[32]. לוי התייחס לאפשרות ואמר כי ירוץ לנשיאות "רק בהסכמה רחבה"[33], אך חמישה ימים אחר כך הודיע כי לא יתמודד לתפקיד[34].

אופיו וחייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוי התמיד בקשריו לעיר בה התחיל את הקריירה - בית שאן. גם כשהיה שר עסוק חזר לעתים קרובות לביתו בעיר.

סגנון דיבורו האיטי והמוטעם, התפטרויותיו והיעלבויותיו התכופות, התחושה שרווחה שלמרות שלל תפקידיו, מעולם לא הייתה לו השפעה של ממש - כל אלו הפכו את לוי לדמות כמעט קומית בעיני חלק מהציבור, והוא אף צוין כז'אנר בדיחות שנקראו על שמו - "בדיחות דוד לוי", שהחלו להתפשט בראשית שנת 1978[35]. כאשר מונה לוי לשר החוץ של מדינת ישראל, התמקדו אותן בדיחות בביקורת שהופנתה כלפיו, בטענה שהאיש אינו דובר את השפה האנגלית, ולכן יתקשה לתפקד כשר חוץ. לוי אכן אינו דובר אנגלית רהוטה, אך הצרפתית שלו רהוטה ומלוטשת היטב. בנאומיו בעצרת הכללית של האו"ם הוא הפגין זאת והדבר אף צוין על ידי השבועון האקונומיסט. כמו כן, דובר לוי גם ערבית וספרדית.[36]

מנגד, אחרים רואים את דוד לוי כדמות שקולה ומתונה. הוא בלט בין המסתייגים ממלחמת לבנון הראשונה, תמך באהוד ברק אך התנגד לוויתוריו, וקרא להפסקת מדיניות ההבלגה בטרם מבצע חומת מגן. במישור החברתי הבליט עצמו לוי כנושא קולה של "ישראל השנייה", למודת הסבל והמצוקות הכלכליות, אך האשימו אותו שבדרך כלל נמנע מלחפש לעצמו תפקיד ביצועי כלכלי.

ב-2002 אחיו מקסים לוי, ראש עיריית לוד, נפטר בפתאומיות מדום לב. סמוך לאירוע זה נפגעו שלושה מבניו באירוע טרור בבית שאן בעת פעילות פוליטית בבחירות הפנימיות בליכוד.

דוד לוי נשוי לרשל (רחל) ולהם 12 ילדים. בנו, ז'קי לוי כיהן כראש עיריית בית שאן ונבחר לכהן כח"כ בכנסת העשרים מטעם מפלגת הליכוד. בנו, אשכול לוי (יליד 1969), נקרא על שמו של ראש הממשלה לוי אשכול.[5] בתו, אורלי לוי-אבקסיס, הייתה חברת כנסת מטעם מפלגת ישראל ביתנו וכיום היא חברת כנסת עצמאית. אחיינו הוא ראש עיריית מודיעין, חיים ביבס.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אריה אבנרי, דוד לוי, הוצאת ידיעות אחרונות, 1983.
  • יאיר קוטלר, הנבחרת הלאומית, כרך א', פרק ב' (7), ירדן הוצאה לאור, 1988, עמודים 319 - 343

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אריה אבנרי, דוד לוי, עמ' 13-12, 17-15.
  2. ^ אריה אבנרי, דוד לוי, עמ' 20.
  3. ^ 3.0 3.1 אריה אבנרי, דוד לוי, עמ' 28-25.
  4. ^ אריה אבנרי, דוד לוי, עמ' 34-33.
  5. ^ 5.0 5.1 אריה אבנרי, דוד לוי, עמ' 93.
  6. ^ אריה אבנרי, דוד לוי, עמ' 94: עם הבחינה מחדש שעשה צה"ל לקריטריונים של פסולי הגיוס, באוקטובר 1975, בגיל 37, חויל לוי כחוק וניתן לו פנקס מילואים.
  7. ^ אריה אבנרי, דוד לוי, עמ' 32.
  8. ^ אריה אבנרי, דוד לוי, עמ' 49.
  9. ^ אריה אבנרי, דוד לוי, עמ' 37-36.
  10. ^ אריה אבנרי, דוד לוי, עמ' 38.
  11. ^ אריה אבנרי, דוד לוי, עמ' 39.
  12. ^ יוסף וקסמן, גח"ל שולח את דוד לוי מבית שאן, מעריב, 17 באוקטובר 1969
  13. ^ אריה אבנרי, דוד לוי, עמ' 44, 49.
  14. ^ 14.0 14.1 אריה אבנרי, דוד לוי, עמ' 51.
  15. ^ אריה אבנרי, דוד לוי, עמ' 43.
  16. ^ נבחרה מועצת עובדי בית שאן, חרות, 4 באוקטובר 1964
  17. ^ אריה אבנרי, דוד לוי, עמ' 55.
  18. ^ קואליציה מפד"ל גח"ל בבית שאן, חרות, 9 בנובמבר 1965
    הוקמה קואליציה רפ"י, גח"ל ומפד"ל בבית שאן, חרות, 3 בדצמבר 1965
  19. ^ אריה אבנרי, דוד לוי, עמ' 62.
  20. ^ אריה אבנרי, דוד לוי, עמ' 86.
  21. ^ ועדת בטחון נבחרה במועצה המקומית בית שאן, מעריב, 6 בנובמבר 1968
  22. ^ אריה אבנרי, דוד לוי, עמ' 104.
  23. ^ אריה אבנרי, דוד לוי, עמ' 130.
  24. ^ אריה אבנרי, דוד לוי, עמ' 170, 175.
  25. ^ Frederick A. Lazin, Politics and Policy Implementation , SUNY Press, 1994, page 25
  26. ^ אריה אבנרי, דוד לוי, עמ' 259, 264.
  27. ^ שמעון שיפר, כדור של"ג : סודות מלחמת לבנון, עמ' 126-125.
  28. ^ אהוד יערי, זאב שיף, מלחמת שולל, עמ' 330.
  29. ^ טל לוי, 04.01.1998/"נשבר לי", אמר שר החוץ דוד לוי והתפטר, באתר הארץ, 4 בינואר 2011
  30. ^ בחירות לכנסת ה-16
  31. ^ סמדר שילוני, ביהמ"ש ביטל השתתפות "גשר" בבחירות, באתר ynet, 1 בינואר 2003
    ע"ב 129/03, אתי שיראז עשור נגד קובי נבון, רו"ח
  32. ^ המהדורה‏, פרסום ראשון: דוד לוי מגייס תמיכה למרוץ לנשיאות, באתר וואלה! NEWS‏, 26 בינואר 2014
  33. ^ רעות מישור, דוד לוי: ארוץ לנשיאות רק בהסכמה רחבה, לא אלך למאבק שיעכיר את האווירה, באתר nana10‏, 22 במאי 2014
  34. ^ מורן אזולאי ואביהו שפירא, דוד לוי הכריז: לא אתמודד לנשיאות, באתר ynet, 27 במאי 2014
  35. ^ אריה אבנרי, דוד לוי, פרק 24: דוד לוי כבדיחה לאומית, עמ' 185.
  36. ^ אריה אבנרי, דוד לוי, עמ' 188.