לדלג לתוכן

אדווין סטנטון פורטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדווין סטנטון פורטר
Edwin Stanton Porter
אדווין סטנטון פורטר, במאי
אדווין סטנטון פורטר, במאי
לידה 21 באפריל 1870
פנסילבניה
פטירה 30 באפריל 1941 (בגיל 71)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות קנסיקו עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Edwin Stanton Porter עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מועדפת סרט אילם עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אדווין סטנטון פורטראנגלית: Edwin Stanton Porter;‏ 21 באפריל 1870 - 30 באפריל 1941) היה מחלוצי הקולנוע המוקדם, אבי העריכה הקולנועית. התפרסם בזכות עבודתו כבמאי בחברה של תומאס אדיסון.

לידה וחינוך

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדווין פורטר נולד בפנסילבניה לתומס ריצ'רד פורטר ולמרי ג'יין (קלארק). לפורטר היו שלושה אחים ואחות. פורטר עבד, בין עבודות מזדמנות כמפעיל טלגרף.

הקריירה המוקדמת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא הועסק במשך תקופה במחלקת החשמל של תאגיד ויליאם ובניו, בשנת 1893 התגייס לצי ארצות הברית כחשמלאי. במהלך השירות שלו כשלוש שנים הוא הראה כישרון כממציא של מכשירים חשמליים המשפרים את התקשורת.

פורטר נכנס לתעשיית הסרטים בשנת 1896. בשנה הראשונה הקרין סרטים על מסכים גדולים בארצות הברית. הוא הועסק לתקופה קצרה על ידי רף וגאמון, סוכני ציוד הצפייה של תומאס אדיסון. לאחר מכן עזב כדי להפוך למקרין נייד עם מכונה (מקרן) המתחרה באדיסון, הוא נסע דרך הודו המערבית וגם חצה את דרום אמריקה כשהוא מציג סרטים בירידים ובשדות פתוחים, ולאחר מכן ערך את סיורו השני דרך קנדה וארצות הברית. הוא חזר לניו יורק ועבד בתור מקרין וניסה ללא הצלחה, להקים מפעל לייצור מצלמות ומקרנים.

בשנת 1899 הצטרף פורטר לחברת הייצור של אדיסון, התחיל בייצור ציוד, עבר להדפסה הסופית של הפילם ולבסוף לבימוי שחקנים, במהלך העשור הוא הפך לבמאי המשפיע ביותר באמריקה. מהניסיון שלו בהופעות שטח פורטר ידע מה הקהל רוצה, והוא החל לעשות סרטים וקומדיות עבור אדיסון - אחד הסרטים הראשונים שלו היה טדי הנורא, המלך גריזלי, סאטירה שנעשתה בפברואר 1901 על סגן הנשיא הנבחר, תיאודור רוזוולט. כמו כל הבמאים הראשונים, הוא לקח רעיונות מאחרים, אבל במקום פשוט להעתיק סיפורים הוא שידרג אותם.

סרטו של פורטר "חייו של כבאי אמריקני" (1903) היה הסרט הראשון שנערך מצילומים רבים וקטעי ארכיון שנמצאו במחסני חברת אדיסון שתיארו שריפות וכיבוין. הסרט כלל עלילת מתח וחידוש קולנועי נוסף – צילום תקריב (Close Up). פורטר גילה ביצירת סרט זה שהיחידה הבסיסית של השפה הקולנועית אינה ה"סצנה" כי אם ה"צילום" (Shot) – סדרת תמונות רצופה ובלתי מופרעת, המצולמת על ידי מצלמה אחת.

פורטר הלך בעקבות ג'ורג מלייס וכמו ג'יימס וויליאמסון במקום להשתמש בחיתוך פתאומי בצילומים, ייצר פורטר מעברי דיזולב (התמוססות), מעברים הדרגתיים מתמונה אחת לאחרת. ב"חייו של כבאי אמריקאי" עזרה הטכניקה לקהל לעקוב אחר התנועה החיצונית המורכבת.

שוד הרכבת הגדול ואחריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – שוד הרכבת הגדול
ג'וסטוס בארנס בסרטו של אדווין פורטר "שוד הרכבת הגדול" (1903)

סרטו הגדול הבא של פורטר, היה ראשון המערבונים. "שוד הרכבת הגדול", אף הוא משנת 1903 יצר את התבנית לפיה נוצקו המערבונים במשך מאה השנים שלאחר מכן. השודדים בסרט התנפלו על רכבת, פגעו בנוסעיה, אך לאחר מרדף השיגה אותם יד החוק. פורטר השתמש באפקט הקרנה אחורית (כמו מסך כחול המודרני) פן וטילט (צידוד עם המצלמה מעלה ומטה לצדדים - עד אז לא נהגו להזיז את המצלמה בזמן צילום), סרט זה היה להצלחה כבירה. סרטיו הבאים של פורטר הציגו חידושי עריכה נוספים. ניתן לראות בפורטר את יוצרה הבסיסי של שפת העריכה הקולנועית.

פורטר לקח את הסיפור הטיפוסי של האמריקאי במערב, שכבר הכיר מן הספר "רומן באגורה" והמחזה והפך אותו לחוויה ויזואלית חדשה לגמרי. הסרט הורכב מעשרים סצינות נפרדות, יחד עם תמונת תקריב מבהילה של ירי פושע לעבר המצלמה. צילומי חוץ ופנים ביחד צילום חותך שימוש ראשוני בעריכה מקבילה (כאשר רואים פעולה בו זמנית במקומות שונים.) שוד הרכבת הגדול היה פופולרי מאוד. במשך כמה שנים הקרינו אותו ברחבי ארצות הברית, ובשנת 1905 הוא היה האטרקציה הראשונה שלה הצלחה המבוססת היטב לקולנוע כבידור מסחרי בארצות הברית.

לאחר שוד הרכבת הגדול פורטר המשיך לנסות טכניקות חדשות. הוא הציג שני סיפורים מקבילים על קלפטומן (1905), סרט של פרשנות חברתית כמו בסרטיו הקודמים יצר טכניקה לא קונבנציונלית 1904 אסיר לשעבר. בימי שבעה (1905) הוא השתמש בתאורה בצד, תקריב, אחת הדוגמאות הראשונות של סרטים היוצאים מן הקו הרגיל התיאטרלי האנלוגיה של צילום יחיד עבור כל סצנה (1906). הוא גם ביים סרטי טריקים כמו "חלום של שטן ..." (1906), המבוסס על הקומיקס של וינזור מקיי. בין 1903 ל-1905 הוא הצליח להדגים בהצלחה את רוב הטכניקות שהפכו לבסיס בתעשייה. למשל הוא עזר לפתח את המושג המודרני של עריכת המשכיות, סלל את הדרך עבור ד.וו גריפית', שהתחיל אצלו כשחקן עם זאת, הוא נראה כיוצר סגנונות רבים ולא הביא אותם יחד לסגנון קולנועי אחיד. בשנת 1910 הוא ביים סרט הרפתקאות אליס בארץ הפלאות.

בשנת 1909 נולדה מערכת תעשייתית חדשה (ניקלודיאון) התפתחויות אלו ביססו את האמנות החדשה, שבתחילה רבים ראו בה אך קוריוז חולף. אולמות בשם "ניקלאודיון" (ניקל בארצות הברית הוא כינוי ל-5 סנטים, עלות הכניסה לאולם) קמו בכל מקום בארצות הברית, ובשנת 1908 היו כבר כעשרת אלפים אולמות כאלו. התעשייה הפכה לעסק מסחרי ענק, אשר הביא ליצירת חברות גדולות שעסקו אך ורק בקולנוע. סרטי "פאתה" הצרפתיים השיגו מעמד בכורה עולמי, כאשר דאגו לשליטה בפטנטים חשובים בתחום, כמו גם לבעלות באולפני סרטים מתוך התנגדות לשיטה החדשה עזב את אדיסון והצטרף עם אחרים להקמת חברת רקס, חברה עצמאית לראינוע. הוא גם לקח חלק בחברה ליצור מקרנים (סימפלקס). אחרי שלוש שנים הוא מכר את חברת רקס קיבל הצעה מאדולף צוקר להיות הבמאי הראשי של חדשות מפורסמים ושחקנים חברת סרטים, (החברה האמריקאית הראשונה שייצרה בקביעות סרטים באורך מלא.) פורטר ביים את השחקן במה ג'יימס ק האקט בחמשת הסרטים האמריקאים הראשונים, האסיר (1913) וכן ביים מרי פיקפורד, פאולין פרדריק ואת ג'ון ברימור סרטים עלילתיים. אבל כישורי הבימוי שלו לא עמדו בקצב השינויים המהיר של אמנות הקולנוע. הסרט האחרון שלו יצא ב-1915 במהלך ארגון מחדש של החברה הוא עזב את חברת חדשות מפורסמים ושחקנים.

מ 1917–1925 פורטר כיהן כנשיא החברה סימפלקס יצרני המקרנים. לאחר פרישתו בשנת 1925 הוא המשיך לעבוד על עצמו כממציא ומעצב, הבטחת מספר פטנטים עבור עדיין מצלמות ומכשירי המקרן. במהלך 1930 הוא הועסק על ידי תאגיד.

הוא נפטר בשנת 1941 בגיל 71, בטאפט מלון בניו יורק ונקבר בבית הקברות ולהאלה, ניו יורק. הוא הותיר אחריו את אשתו, קרוליין, שנשא ב-5 ביוני 1893; בלי ילדים.

פורטר נותר דמות עלומה בתולדות הקולנוע. למרות החשיבות שלו כבמאי של שוד הרכבת הגדול וסרטים אחרים על סרטיו המוקדמים החדשניים לא מוטל ספק, אבל הוא מעולם לא פיתח סגנון הבימוי עקבי, וגם בשנים שלאחר מכן לא מחה כאשר אחרים השתמשו מחדש בטכניקות שלו ולא טען אותם לעצמו. הוא תואר כאדם צנוע, שקט, זהיר והוא לא חש בנוח לעבוד עם הכוכבים המפורסמים שבעבר הוא ביים. פורטר אמר כי הוא היה יותר מכונאי אומנותי מאשר אמן דרמטי, אדם שידע להתמודד עם מכונות טוב יותר מאשר עם אנשים.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]