אדם אלברט פון נייפרג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אדם אלברט פון נייפרג
Adam Albert von Neipperg
Neipperg.jpg
לידה 8 באפריל 1775
וינה, האימפריה הרומית הקדושה האימפריה הרומית הקדושההאימפריה הרומית הקדושה
פטירה 22 בפברואר 1829 (בגיל 53)
פארמה, דוכסות פארמה Flag of the Duchy of Parma.svg
השתייכות האימפריה הרומית הקדושההאימפריה הרומית הקדושה  האימפריה הרומית הקדושה
האימפריה האוסטריתהאימפריה האוסטרית  האימפריה האוסטרית
תקופת שירות 17911829
דרגה פלדמרשל-לוטננט
מלחמות וקרבות
מלחמות המהפכה הצרפתית
המלחמות הנפוליאוניות
עיטורים
  • מסדר סנטה אנה, דרגה 1
  • לגיון הכבוד
  • דרגה רביעית במסדר גאורגיוס הקדוש
  • אביר הצלב הגדול במסדר סנט מוריס ולזרוס
  • מפקד במסדר מריה תרזה
  • אביר הצלב הגדול של מסדר פרננדו הקדוש וההצטיינות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אדם אלברט פון נייפרגגרמנית: Adam Albert von Neipperg‏; 8 באפריל 1775 - 22 בפברואר 1829) היה גנרל ודיפלומט אוסטרי אשר התפרסם לאחר נישואיו למארי לואיז, דוכסית פארמה, אשר הייתה נשואה לפני כן לנפוליאון בונפרטה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נייפרג נולד בווינה ב-8 באפריל 1775 כבנו של הרוזן לאופולד פון נייפרג ואשתו הרביעית מריה לודוביקה, רוזנת האצפלד-ווילדנבורג-ורטר. אביו שלט ברוזנות נייפרג אשר עיר בירתה הייתה שווייגרן. ב-1776 הוכרה רוזנות נייפרג כמדינה אימפריאלית בתוך האימפריה הרומית הקדושה, אך ב-1806 סופחה לממלכת וירטמברג. נייפרג התחנך באקדמיה הצבאית קרלשול בשטוטגרט, בגיל שש עשרה הוא הגיע לשטרסבורג וניסה להתגייס לצבא ממלכת צרפת, אולם נדחה. ב-1791 הוא התגייס לצבא האימפריאלי. הוא לחם בצבא האימפריאלי במהלך מלחמות המהפכה הצרפתית, בין היתר בקרב ז'אמפ, קרב נירווינדן והמצור על ואלנסיין. ב-14 בספטמבר 1794 הוא ביצע משימה מסוכנת בעורף האויב, ובשובו נלכד בידי חיילים מצבא המהפכה הצרפתי. הם דקרו אותו בכידונים כל כך הרבה פעמים עד שהם סברו שהוא מת והניחו אותו לנפשו. בתקרית זו הוא איבד את עינו הימנית. למחרת הצרפתים מצאו אותו עדיין חי. הם תחקרו אותו, והגיעו למסקנה שהצרפתית שלו טובה מכדי שיהיה חייל אוסטרי. הם סברו שהוא מרגל ותכננו לירות בו לאחר שיחלים מפציעותיו. עם זאת, תהליך ההחלמה היה ארוך וממושך, ועד שהסתיים כבר השתנו הפקודות והוא הוחלף בעסקת חילופי שבויים. לפי תיעוד אחר, עינו אבדה לא במהלך ההתגוששות עם הצרפתים, אלא מהתעללות שעבר כאסיר בידיהם. הוא לא היה מסוגל לחזור לשירות פעיל במשך יותר משנה.

ב-1795 הוא השתתף בקרב מיינץ. הוא לחם גם בקרבות באיטליה במהלך מלחמת הקואליציה השלישית, ובין היתר השתתף בקרב מרנגו. ב-1809 הוא הצטרף לשירות הדיפלומטי האוסטרי ומונה לשגריר אוסטריה בשוודיה, והיה בין אלו שעודדו את העוצר השוודי הנסיך קרל יוהאן להצטרף אל הקואליציה האנטי-צרפתית השישית. לאחר המלחמה הוענק לו אות מסדר החרב. ב-1813 חזר נייפרג לצבא האוסטרי והצטיין בקרב לייפציג. לאחר הקרב הוא הועלה לדרגת פלדמרשל-לוטננט. ב-1814 הוא נשלח על ידי קנצלר אוסטריה קלמנס ונצל פון מטרניך, לשאת ולתת עם מלך נאפולי ז'ואקים מירא - גיסו של נפוליאון בונפרטה, אשר נשא ונתן בחשאי עם אוסטריה כדי לשמור על כסאו. לאחר מכן הוא ניסה להרחיק גם את המשנה למלך של נפוליאון באיטליה, הנסיך אז'ן, מהצרפתים. כאשר שב נפוליאון מגלותו באי אלבה לשלטון מאה הימים, חזר מירא וכרת ברית עם נפוליאון. בתגובה תקפו האוסטרים את נאפולי.

נייפרג השתתף במבצע לכיבוש נאפולי וקיבל תחת פיקודו יחידה מיוחדת שנקראה "צבא נאפולי". הוא היה אמור לחבור אל כוחותיו של הפלדמרשל פרידריך ביאנקי ולעלות יחד עמו על נאפולי. מירא שיגר את צבאו בפיקוד הגנרל מיכאל קרסקוסה במטרה למנוע את התחברות הכוחות של נייפרג וביאנקי. נייפרג הביס את קרסקוסה בקרב סקפזאנו ב-1 במאי 1815. יום לאחר מכן תקף מירא את ביאנקי בקרב טלנטינו. יומו הראשון של הקרב הסתיים ללא הכרעה. אף שלנאפוליטנים היה יתרון מספרי, הרי שהאוסטרים נמצאו בעמדת מגננה חזקה. יום לאחר מכן נראה שהקרב נוטה לצד מירא, אולם כאשר נודע למירא על תבוסתו של קרסקוסה הוא הבין שהכח של נייפרג מאיים כעת על עורפו והורה על נסיגה. לאחר מכן השתתף בכיבושה המהיר של צרפת שהביא לגירושו הסופי של נפוליאון לסנט הלנה.

נייפרג נפטר בפארמה ב-22 בפברואר 1829 בגיל 53.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נייפרג יחד עם מארי לואיז בנם ובתם

ב-1806 נייפרג התחתן עם תרזה ז'וזפין וולפורגיס, רוזנת ת'ורן-ולססינה (1778-1815) ונולדו להם ארבעה בנים. נכסי בית נייפרג עברו בירושה לבנו אלפרד (1807-1865) אשר נישא בפעם השנייה לנסיכה מריה פרדריקה שרלוטה (1816-1887), בתו של וילהלם הראשון, מלך וירטמברג. אלפרד מת בלי ילדים ואחיו ארווין פרנץ (1813-1897) ירש אותו. יורשי בית נייפרג עדיין מתגוררים בשווייגרן שבגרמניה. ראש הבית הנוכחי, קרל אויגן, רוזן נייפרג (נולד ב-1951), נשוי לאנדריאה פון הבסבורג, נכדתו של קרל הראשון, קיסר אוסטריה.

בקיץ 1814 שלח פרנץ הראשון, קיסר אוסטריה את נייפרג ללוות את בתו מארי לואיז, אשתו של נפוליאון, לעיירת הנופש אקס-לה-בן, על מנת למנוע ממנה להצטרף לנפוליאון. מארי לואיז התאהבה בנייפרג, והוא אף ייצג אותה בקונגרס וינה, אולם החדשות על כך לא התקבלו בעין יפה בעיני הציבור האוסטרי והצרפתי. במסגרת קונגרס וינה, קיבלה מארי לואיז את דוכסות פארמה, אך הוחלט שלאחר מותה תועבר הדוכסות לבית בורבון, משום שבעלות הברית התנגדו שצאצא של נפוליאון ישלוט בנחלה כלשהי באירופה. בשנת 1821 מת נפוליאון באי סנט הלנה, וזמן קצר לאחר מכן התחתנו מארי לואיז ונייפרג בנישואים מורגנטיים. עוד לפני נישואיהם נולדו להם שני ילדים, בת, אלברטינה, ובן, וילהלם אלברכט. לאחר נישואיהם נולדה להם בת נוספת, מתילדה, ועוד בן שמת במהלך הלידה.

מותו של נייפרג שבר לחלוטין את מארי לואיז, אולם על פי דרישות משפחתה היא נמנעה מלהתאבל עליו בפומבי. ב-1867 קיבל בנם וילהלם אלברכט את התואר "נסיך מונטנואובו הראשון". נכדו אלפרד, נסיך מונטנואובו השני היה אחד האישים המשפיעים בחצרו של פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה. הקו הזכרי של השושלת נכחד ב-1951 לאחר מותו של נינו פרדיננד, נסיך מונטנואובו השלישי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]