אה"מ אימפלייסבל (1899)
 | |
| אה"מ "אימפלייסבל" לאחר הוספת דוכניות בקרת אש לתורן הקדמי והתורן האמצעי שלה, תצלום מ-1909 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 הצי המלכותי הבריטי |
| סדרה | אוניות המערכה מסדרת פורמידבל |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
בסיס הצי המלכותי דבונפורט  |
| תחילת הבנייה | 13 ביולי 1898 |
| הושקה | 11 במרץ 1899 |
| תקופת הפעילות | 10 בספטמבר 1902 – 1919 (כ־16 שנים) |
| אחריתה | נגרטה ב-8 בנובמבר 1921 |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם הראשונה |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | בְּרֵיק: 14,700 טון, בְּטָעוּן: 16,100 טון |
| אורך | 131.6 מ' (אורך כללי) |
| רוחב | 22.9 מ' |
| שוקע | 7.9 מ' |
| מהירות | 18 קשרים |
| גודל הצוות | 780 איש |
| טווח שיוט | 5,500 מייל ימי (9,400 ק"מ) במהירות 10 קשר |
| הנעה | 2 מנועי קיטור בהספק אינדיקטורי של 15,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| שריון |
חגורת שריון: 229 מ"מ הסיפון: 25–76 מ"מ צריחי התותחים הראשיים: 254 מ"מ בתי התותחים: 152 מ"מ בסיסי התותחים הראשיים (ברבטות): 305 מ"מ מחיצות רוחביות: 229–305 מ"מ צריח הניתוב: 356 מ"מ |
| חימוש |
4 תותחים 12 אינץ' (305 מ"מ) 12 תותחים 6 אינץ' (152 מ"מ) 10 תותחים 12 פאונד (3 אינץ', 76 מ"מ) 6 תותחים 3 פאונד (1.9 אינץ', 47 מ"מ) 4 צינורות טורפדו 18 אינץ' (457 מ"מ) |
  | |
אה"מ "אימפלייסבל" (באנגלית: HMS Implacable) הייתה אוניית מערכה קדם-דרדנוט של הצי המלכותי הבריטי, השלישית בסדרת "פורמידבל" והשנייה מבין שלוש אוניות הצי שנשאו שם זה. מאפייני המבנה והחימוש של אוניות הסדרה התבססו על אלו של אוניות מערכה קודמות. גם הן חומשו בסוללה של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מילימטרים) – אם כי בעלי אורך קנה של 40 קליברים, הכבדים יותר, ומהירותן המרבית הייתה 19 קשרים (35 קמ"ש), כמו של האוניות מסדרת "קאנופוס"", אך השריון שלהן היה עבה יותר. בניית האונייה החלה ביולי 1898, היא הושקה במרץ 1899 ובנייתה וציודה הושלמו ביולי 1901. היא הוכנסה לשירות פעיל בספטמבר 1901 והוצבה בצי הים התיכון שבו שירתה עד 1908. לאחר שיפוץ הוצבה בצי התעלה ובמאי 1910 הועברה לצי האטלנטי. עם הכנסתן לשירות של אוניות המערכה החדשניות מסדרת "דרדנוט" הפכה "אימפלייסבל" למיושנת. היא הוצבה בשייטת אוניות המערכה החמישית וב-1912 צורפה לצי מימי המולדת.
כשפרצה מלחמת העולם הראשונה הועברו "אימפלייסבל" ושאר אוניות השייטת לצי התעלה. היא סופחה לזמן קצר לפטרול דובר ואחר כך נטלה חלק במערכת הדרדנלים בגליפולי. היא חיפתה על הכוחות שנחתו בכף הלס ב-25–26 באפריל ועל כוחות אנזא"ק שהתבססו בחוף במהלך החודש הבא. בסוף מאי 1915 נשלחה לתגבר את הצי האיטלקי בקצה הדרומי של הים האדריאטי לאחר הצטרפות איטליה הצטרפה למלחמה לצד מדינות ההסכמה. היא נשארה בים התיכון עד יוני 1917, מלבד חזרה קצרה לבריטניה במרץ ואפריל 1916 לצורך שיפוץ. לאחר שחזרה לאנגליה היא הושבתה עד מרץ 1918, אז הוסבה לשימוש כאוניית בסיס לכוח הסיור הצפוני. לאחר המלחמה היא הוצאה משירות פעיל וב-1921 נמכרה לגריטה.
תיאור האונייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוניות הסדרה "פורמידבל" תוכננו ב-1897 על יסוד מאפייני המבנה והחימוש של הסדרות הקודמות "מג'סטיק" ו"קאנופוס" בתוספת שיפורים. מאוניות "מג'סטיק" הן נטלו את ממדיהן הגדולים יותר ומאוניות "קאנופוס" את שריון קרופ החזק יותר. כמו כן חומשו בתותחים ראשיים ובתותחים משניים ארוכים יותר ועל כן רבי-עוצמה, וגם צורת הגוף שלהם שופרה להגדלת המהירות. התוצאה שהתקבלה הייתה אונייה בעלת שריון חסין יותר בהשוואה לשתי הסדרות הקודמות, שמהירותה גבוהה כמו של אוניות "קאנופוס".
אורכה הכללי של "אימפלייסבל" היה 431 רגל 9 אינץ' (131.6 מטרים), רוחבה 75 רגל (22.9 מטרים) והשוקע 25 רגל 11 אינץ' (7.90 מטרים), ההדחק בְּרֵיק 14,500 טון אימפריאלי (14,700 טון מטרי) וההדחק בְּטָעוּן 15,800 טון אימפריאלי (16,100 טון מטרי). הצוות מנה 780 קצינים וחוגרים. האונייה הונעה על ידי זוג מנועי קיטור תלת דרגתיים בני 3 צילינדרים. הקיטור סופק על ידי עשרים דוודי בלוויל. עשן הדוודים נפלט לשתי ארובות באמצע האונייה. שני המנועים פיתחו יחד הספק אינדיקטורי של 15,000 כוחות סוס (11,000 קילוואט) שהעניקו לאונייה מהירות מרבית של 18 קשרים (33 קמ"ש).
סוללת התותחים הראשית של "פורמידבל" מנתה ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ) בצריחים דו-קניים, צריח אחד לפני המבנה העילי וצריח שני מאחוריו. בסיסי הצריחים, הברבטות, איפשרו טעינה או צידוד ב-360 מעלות. כמו כן הייתה האונייה חמושה בסוללה משנית של שנים עשר תותחי 6 אינץ' (152 מ"מ) שהוצבו בבתי תותחים (casemates), בעשרה תותחי 12 פאונד 3 אינץ' (76 מ"מ) ובשישה תותחי 3 פאונד 1.9 אינץ' (47 מ"מ) להגנה מפני ספינות טורפדו. כמקובל באוניות המערכה בתקופה זו, חומשה האונייה גם בארבעה צינורות טורפדו 18 אינץ' (457 מ"מ) שקועים בגוף.
ל"אימפלייסבל" הייתה חגורת שריון בעובי 9 אינץ' (229 מילימטרים); המחיצות הרוחביות בשני קצות החגורה היו בעובי 9–12 אינץ' (229–305 מילימטרים). השריון של צריחי הסוללה הראשית היה בעובי 8–10 אינץ' (203–254 מילימטרים), ושריון הברבטות בעובי 12 אינץ' (305 מילימטרים). שריון בתי התותחים המשניים היה מפלדת קרופ בעובי 6 אינץ'. דפנות צריח הניתוב היו בעובי 14 אינץ' (356 מילימטרים). לאונייה היו שני סיפונים משוריינים בעובי 1–3 אינץ' (25–76 מילימטרים), בהתאמה.
היסטוריית שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
"אימפלייסבל" נבנתה במספנת דבונפורט. שדריתה הונחה ב-13 ביולי 1898 והיא הושקה ב-11 במרץ 1899, עוד קודם שבנייתה הושלמה. הסיבה לכך היה הצורך לפנות את מדרון ההשקה כדי שאפשר יהיה להתחיל לבנות את אוניית המערכה "באלוורק". בניית "אימפלייסבל" וציודה הסתיימו ביולי 1901. היא הוכנסה לשירות פעיל תחת פיקודו של קפטן הנסיך לואי מבטנברג ב-10 בספטמבר 1901 והוצבה בצי הים התיכון. היא עזבה את פלימות' בדרכה לים התיכון ב-29 בספטמבר, והגיעה למלטה ב-8 באוקטובר 1901. המגינים של תותחי ה-3 פאונד שלה הוסרו בשנה שלאחר מכן. ביוני 1902 פקדה את אלכסנדריה כדי ליטול חלק בחגיגות ההכתרה של המלך אדוארד השביעי, ובספטמבר אותה שנה היא ביקרה בנאפפליו בים האגאי במסגרת תמרונים משולבים עם שייטת הים התיכון ושייטת התעלה. קפטן רג'ינלד צ'ארלס פרות'רו מונה למפקדה ב-27 באוקטובר 1902, והחזיק בתפקיד עד מאי 1904. בנובמבר 1902 היא ביקרה בג'נובה כדי להוריד לחוף את הנסיך לואי עם שובו הביתה, וקציני האונייה השתתפו בנשף הכתרה מאוחר שארגנה הקהילה הבריטית בעיר.
במהלך שירותה בים התיכון היא עברה שיפוצים בנמל מלטה בשנים 1902, 1903–1904 ו-1904–1905, שבמהלכם שודרגו התרנים שלה מספר פעמים והיא צוידה במדי טווח ובציוד בקרת אש. ב-12 ביולי 1905 ארעה בה תאונה קטלנית, כאשר דוד קיטור התפוצץ והרג ופצע תשעה אנשי צוות. התפוצצות דוד קיטור ארעה גם ב-16 באוגוסט 1906 בשל חוסר במי הזנה שגרם לדוד להתחמם יתר על המידה. ב-1908 נכנסה למספנת צ'טם בבריטניה לשיפוץ נוסף. במהלך השיפוץ הזה הועברו תותחי ה-12 פאונד שלה מהסיפון הראשי למבנה העילי, וארבעת אשנבי התותחים הקדמיים נאטמו כדי להקטין חדירת מים לאונייה בים סוער. בסיום השיפוץ בצ'טם, בפברואר 1909, הועברה "אימפלייסבל" לצי התעלה, ולאחר מכן, ב-15 במאי 1909, לצי האטלנטי. ב-13 במאי 1912, אחרי הארגון מחדש של הצי, הועברה "אימפלייסבל" לשייטת אוניות המערכה החמישית של צי מימי המולדת השני שבסיסה בנור.
מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ב-1 באוגוסט 1914, הועברו "אימפלייסבל" ושאר אוניות השייטת החמישית לצי התעלה שבסיסו בפורטלנד. "אימפלייסבל" ואחותה למחצה "קווין" צורפו בסוף אוקטובר 1914 באופן זמני לפטרול דובר, שנשלח להפגיז את כוחות הצבא הגרמני בחופי בלגיה ולסייע לחילות מדינות ההסכמה שנלחמו באותה חזית. הכוחות הגרמניים תקפו את עמדות הצרפתים ממזרח לדנקרק ועל כן היה צורך בסיוע של ארטילריה כבדה. שייטת של משחתות ואוניות תותחים עזרה לשבירת המתקפה הגרמנית עוד לפני הגעת "קווין" ו"אימפלייסבל". ידיעות מודיעיניות על היתכנות מתקפת-נגד של סיירות משוריינות גרמניות, שבסופו של דבר לא יצאה לפועל, הניעו את הבריטים לשלוח את אוניות המערכה ואת כוח הארוויץ' כדי להדוף אותה. לאחר שהתברר שלא נשקפת יותר סכנה מצי גרמני, חזרו "קווין" ו"אימפלייסבל" לצי התעלה. ב-14 בנובמבר הועברה השייטת החמישית לבסיס הצי בשירנס למקרה שהגרמנים ינסו לפלוש, אך היא שבה לפורטלנד ב-30 בדצמבר 1914. בינואר 1915 החלו הצי הבריטי והצי הצרפתי לשלוח אוניות למזרח הים התיכון כדי לפעול נגד כוחות האימפריה העות'מאנית. חלק מהן היו משייטת המערכה החמישית. בפורטלנד נותרו רק "אימפלייסבל", "קווין", "פרינס אוף ויילס" ו-"לונדון" והסיירות הקלות "טופז" ו"דיימונד".
מערכת הדרדנלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במרץ 1915, בעוד הציים הבריטי והצרפתי הנלחמים בדרדנלים מתכוננים לצאת למתקפה גדולה, ביקש המפקד העליון אדמירל סאקוויל קרדן ביקש להעביר לפיקודו שתי אוניות מערכה נוספות של השייטת החמישית, "אימפלייסבל" ו"קווין", כי צפה שתהיינה אבידות במערכה המתוכננת. שתי האוניות יצאו מאנגליה ב-13 במרץ 1915 והגיעו ללמנוס ב-23 במרץ 1915. עם הגעתה לדרדנלים הצטרפה "אימפלייסבל" לשייטת הראשונה, בפיקודו של אדמירל משנה רוסלין ומיס, שכללה מלבדה שבע אוניות מערכה. במהלך החודש הבא עשו הציים הבריטי והצרפתי הכנות לנחיתה בכף הלס, תחילת החלק היבשתי של מערכת גליפולי.
בערב ה-23 באפריל החלו כוחות בעלות הברית לתפוס עמדות לקראת הנחיתה; נושאות הגייסות עשו דרכן לנקודת הריכוז ליד טנדוס. ומיס שט אחריהן בסיירת המשוריינת "יוריאלוס", כש"אימפלייסבל" ואוניית המערכה "קורנווליס" מלוות אותו. בלילה שבין 24 ל-25 באפריל הועברו חיילים עברו מנושאות הגייסות ל"אימפלייסבל", "קורנווליס" ו"יוריאלוס", והן שטו בחסות החשיכה אל נקודות הנחיתה בחוף. "אימפלייסבל" הגיעה לחוף X, אחת מנקודות הנחיתה בכף הלס, והחלה להוריד חיילים לחוף בשעה 04:00 בחיפוי תותחיה שהפגיזו את ביצורי החוף העות'מאניים. במהלך ההפגזה ירתה עשרים פגזי 12 אינץ' ו-368 פגזי 6 אינץ'. אזור הנחיתה נקרא בפי החיילים "חוף אימפלייסבל", כאות הוקרה על הסיוע החיוני שקיבלו מתותחי האונייה במהלך התקפתם את עמדות העות'מאנים.
במהלך הימים הבאים המשיכה "אימפלייסבל" להפגיז עמדות עות'מאניות סביב חופי הנחיתה. ב-26 באפריל, כאשר הכוחות העות'מאניים נאספו בקריתיה כדי להנחית מתקפת נגד על חוף Y, פתחה אימפלייסבל בהפגזה כבדה ופיזרה אותם. יומיים לאחר מכן, במהלך קרב קריתיה הראשון, חזרה אל חוף X ויחד עם עוד כמה אוניות מערכה בריטיות וצרפתיות הפגיזה ריכוזי חיילים עות'מאניים. בליל 1 במאי עזרה להדוף התקפה עות'מאנית על חוף Y, וחמישה ימים לאחר מכן חיפתה על התקפה בריטית וכוחות אנזא"ק שלא הצליחה ונקראת קרב קריתיה השני.
פעולות מאוחרות יותר[עריכת קוד מקור | עריכה]
"אימפלייסבל", "קווין", "לונדון" ו"פרינס אוף ויילס" הועברו לשייטת השנייה למשימות מיוחדות (Detached Squadron), שהוקמה זה לא כבר כדי לסייע לצי האיטלקי במלחמתו נגד הצי האוסטרו-הונגרי בים האדריאטי. היא הגיעה לבסיסה החדש בנמל טאראנטו שבאיטליה ב-27 במאי 1915. בנובמבר 1915 הועברה "אימפלייסבל" לשייטת השלישית למשימות מיוחדות. שייטת זו, שבסיסה בסלוניקי, הוקמה כדי לסייע לכוח הסיור של תעלת סואץ ולעזור לצי הצרפתי להטיל הסגר ימי על חופי הים האגאי של יוון ובולגריה. לקראת סוף אותו חודש עברה לבסיסה החדש בפורט סעיד, מצרים. ב-22 במרץ 1916 הפליגה "אימפלייסבל" לבריטניה לצורך שיפוצים, והגיעה למספנת פלימות' ב-9 באפריל 1916. כשהסתיים השיפוץ שלה, היא הוחזרה לשייטת השלישית למשימות מיוחדות שבסיסה בסלוניקי. כאשר ויתר קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון על כתרו, ביוני 1917, הייתה "אימפלייסבל" באתונה.
ביולי 1917 חזרה "אימפלייסבל" לבריטניה, הוצאה משירות פעיל והושבתה בפורטסמות'. חלק מצוותה הועבר לכלי שיט נגד צוללות, וארבעה מבתי התותחים על הסיפון הראשי, משני צדיו, הוחלפו בשני תותחי 6 אינץ'. במרץ 1918 הוחזרה לשירות והוסבה לאוניית בסיס של כוח הסיור הצפוני (Northern Patrol) בלרוויק, קירקוול ובונקראנה. לקראת ההסבה פורקו ממנה תותחי ה-6 אינץ' והרשתות נגד טורפדו, ונותרו בה סוללת התותחים הראשית וארבעה תותחי 6 אינץ' של הסיפון העליון. בנובמבר 1918 צורפה "אימפלייסבל" לרשימת האוניות המיועדות להוצאה משורות הצי. היא הוצאה מרשימות הצי ב-1919 וב-4 בפברואר 1920 הועמדה למכירה. האונייה נמכרה לגריטה ב-8 בנובמבר 1921 לחברת המסחר הבריטית סלואו, שמכרה אותה מחדש לחברה גרמנית. באפריל 1922 נגררה "אימפלייסבל" לגרמניה לפירוק.
