אה"מ קווין (1902)
 | |
| אה"מ קווין, בערך 1909 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 הצי המלכותי הבריטי |
| סדרה | אוניות המערכה מסדרת לונדון |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
בסיס הצי המלכותי דבונפורט  |
| תחילת הבנייה | 12 במרץ 1901 |
| הושקה | 8 במרץ 1902 |
| תקופת הפעילות | 7 באפריל 1904 – נובמבר 1919 (כ־15 שנים) |
| אחריתה | נגרטה ב-1921 |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם הראשונה |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 14,370 טון, מקסימלי: 15,600 טון |
| אורך | 131.6 מטר |
| רוחב | 22.9 מטר |
| שוקע | 7.9 מטר |
| מהירות | 18 קשרים |
| גודל הצוות | 714 איש |
| טווח שיוט | 10,280 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 13 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור בהספק 15,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| שריון | שריון עיקרי – 229 מ"מ, שריון סיפון – 25–64 מ"מ, צריחי תותחים ראשיים – 254 מ"מ, קזמטים – 152 מ"מ, ברבטות – 305 מ"מ, מחיצות הגנה – 229–305 מ"מ, מגדל הניווט – 356 מ"מ |
| חימוש | 4 תותחים 12 אינץ' (305 מ"מ), 12 תותחים 6 אינץ' (152 מ"מ), 16 תותחים 12 ליטראות (3 אינץ', 76 מ"מ), 6 תותחים 3 ליטראות (1.9 אינץ', 47 מ"מ), 4 צינורות טורפדו 18 אינץ' (457 מ"מ) |
  | |
אה"מ קווין הייתה אוניית מערכה פרה-דרדנוט של הצי המלכותי הבריטי מסדרת לונדון. יש הרואים את אוניות הסדרה כתת-סדרה של סדרת פורמידבל, אך עם הגנת שריון שונה. עקב הבדלים קלים בין קווין ופרינס אוף ויילס לשאר סדרת לונדון, הן מכונות לפעמים סדרת קווין. הסוללה הראשית של האונייה כללה ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ), ומהירותה המרבית הייתה 18 קשרים (33 קמ"ש). האונייה הונחה במרץ 1901, הושקה במרץ 1902 והושלמה במרץ 1904. לאחר כניסתה לשירות באפריל 1904, היא שירתה בצי הים התיכון עד 1906, אז שבה לבריטניה לפני יציאה לפעילות נוספת בצי הים התיכון מאוחר יותר באותה שנה. קווין הועברה חזרה לבריטניה בשנת 1908 ולאחר מכן שירתה בצי האטלנטי, צי הבית, ולבסוף בשייטת אוניות המערכה החמישית של הצי השני ב-1914.
לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914, קווין, עדיין חלק משייטת אוניות המערכה החמישית, שירתה בתחילה בתעלת למאנש. לאחר פעולות עם סיירת דובר, היא שירתה במערכת הדרדנלים לתמיכה בנחיתות מדינות ההסכמה בגליפולי. היא השתתפה בנחיתה בקייפ הלס ב-25–26 באפריל ותמכה בכוחות ANZAC על החוף במהלך החודש הבא. בסוף מאי 1915, קווין הוסגה כדי לתגבר את הצי האיטלקי בקצה הדרומי של הים האדריאטי לאחר שאיטליה הצטרפה למלחמה בצד מדינות ההסכמה. בתחילת 1917, היא הוסבה לספינת אם כדי לתמוך במחסום אוטרנטו ופורקה מנשקה במהלך השנה. האונייה חזרה לבריטניה לאחר המלחמה בתחילת 1919, שם שימשה לזמן קצר כספינת בסיס. קווין נמכרה לגרוטאות ב-1920 ופורקה בשנה שלאחר מכן.
תכנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
חמש אוניות הסדרה הוזמנו בשנת 1898 בתגובה לבנייה ימית מוגברת עבור הצי הרוסי הקיסרי. העיצוב לסדרת לונדון הוכן ב-1898; זה היה חזרה וירטואלית על סדרת פורמידבל הקודמת, אם כי עם עדכון משמעותי לתוכנית ההגנה על השריון הקדמי. במקום מחיצה רוחבית מסורתית עבור הקצה הקדמי של חגורת השריון הראשית, החגורה נישאה קדימה והצטמצמה בהדרגה בעובי. גם שריון הסיפון חוזק. בשל הבדלים קלים בין שתי אוניות הסדרה האחרונות - קווין ופרינס אוף ויילס - לבין שאר אוניות סדרת לונדון, אוניות אלו מכונות לפעמים כסדרת קווין.
קווין הייתה באורך 400 רגל (120 מטרים) בין הניצבים ואורך כולל של 431 רגל 9 אינץ' (131.60 מטרים). הייתה להם רוחב של 75 רגל (23 מטרים) ושוקע של 26 רגל (7.9 מטרים). הדחק האונייה היה 14,150 טונות ארוכות (14,380 טונות) בתפוסה סטנדרטית ועד 15,400 טונות ארוכות (15,600 טונות) במעמס מלא. לאונייה היה גובה מטאצנטרי של 4.46 רגל (1.36 מטרים). הצוות שלה מנה 714 קצינים ומלחים. אוניות הסדרה הונעו על ידי זוג מנועי קיטור תלת דרגתיים עם 3 צילינדרים שהניעו שני מדחפים הפוכים פנימה. קיטור למנועים סופק על ידי שלושה עשר דוודי Babcock & Wilcox, בשונה משאר אוניות הסדרה שקיבלו עשרים דוודי בלוויל. הדוודים של כל אונייה חולקו לשלושה חדרי דוודים והם חולקו לשתי ארובות הממוקמות באמצע האונייה. לאוניות הסדרה הייתה מהירות מרבית של 18 קשרים (33 קמ"ש) מ-15,000 כוחות סוס (11,000 קילוואט). האוניות נשאו 900 טונות ארוכות (910 טונות) של פחם עבור הדוודים, אם כי הקיבולת המרבית שלהם הייתה 2,000 טונות ארוכות (2,000 טונות); זה העניק להן טווח שיוט של 5,550 מיילים ימיים (10,280 ק"מ) במהירות של 10 קשרים (19 קמ"ש).
הסוללה הראשית של סדרת לונדון כללה ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ)/ 40 קליבר Mark IX מותקנים בצריחי תותחים לפני ומאחורי המבנה העילי. החימוש המשני שלהם כלל שנים עשר תותחי 6 אינץ' (152 מילימטרים)/ 45 קליבר Mark VII שהותקנו בקזמטים בדפנות הגוף. הגנה מפני סירות טורפדו ניתנה על ידי 16 תותחי ירי מהיר (QF) 12 פאונד (3 אינץ', 76 מ"מ) 12 cwt, שמונה מהם הותקנו במבנה העילי המרכזי ושמונת התותחים הנותרים הוצבו על הסיפון הראשי מקדימה ומאחורה וירו דרך חרכי ירי לא משוריינות בגוף האונייה. כל אחד משני צמרות הלחימה סופק עם שלושה תותחי הוצ'קיס QF 3 פאונד 47 מ"מ (1.9 אינץ'). מקובל באוניות מערכה של התקופה, הן צוידו גם בארבע צינורות טורפדו 18 אינץ' (457.2 מ"מ) שקועים בגוף; אלה הונחו על צד הרוחב, שניים לצד כל ברבטה.
לאוניות הסדרה הייתה חגורת שריון בעובי 9 אינץ' (229 מילימטרים); המחיצות הרוחביות בקצה האחורי של החגורה היו בעובי 9–12 אינץ' (229–305 מילימטרים). חזיתות הצריחים הראשיים שלהן היו מוגנים על ידי לוחות שריון בעובי 8 אינץ' (203 מילימטרים), על גבי ברבטות בעובי 12 אינץ', ותותחי הקזמטים היו מוגנים עם שריון בעובי 6 אינץ' של פלדת קרופ. במגדל הניווט היו דפנות בעובי 14 אינץ' (356 מילימטרים). האוניות הותקנו בשלושה סיפונים משוריינים, בעובי שנע בין 1–2.5 אינץ' (25–64 מילימטרים) כל אחד.
היסטוריית שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קווין הונחה במספנת דבונפורט ב-12 במרץ 1901. בטקס השתתפו ליידי צ'ארלס סקוט (אשתו של האדמירל לורד צ'ארלס סקוט), ליידי ארנסטין אדגקאמבה, גברת ג'קסון (אשתו של אדמירל משנה ט. ס. ג'קסון), וגברת צ'אמפנס (אשתו של הבנאי הראשי של מספנת דבונפורט ה. ב. צ'אמפנס). היא הושקה ונקראה על ידי המלכה אלכסנדרה ב-8 במרץ 1902, בנוכחות המלך אדוארד השביעי . זה היה האירוע הציבורי הגדול הראשון בו השתתפו בני הזוג מאז תום תקופת האבל לאחר עלייתו לשלטון של אדוארד השביעי בשנה הקודמת. האונייה הושלמה במרץ 1904.
קווין נכנסה לשירות ב-7 באפריל 1904 במספנת דבונפורט לשירות עם צי הים התיכון. היא חזרה לבריטניה והושבתה באפריל 1906, ולאחר מכן הופעלה מחדש ב-8 במאי 1906 כדי לחזור לים התיכון. היא חזרה למלטה בשנים 1906–1907 לתפקיד אוניית דגל, וב-20 במרץ 1907 הפכה לאוניית הדגל של הצי, תת אדמירל. התקופה השנייה שלה בשירות צי הים התיכון הסתיימה כשהיא הושבתה בדבונפורט ב-14 בדצמבר 1908. ב-15 בדצמבר 1908, המלכה הופעלה מחדש לשירות בצי האטלנטי. היא התנגשה בספינת הקיטור היוונית SS דפני בדובר ב-1 בפברואר 1909, ללא נזק רציני, ועברה שיפוץ בדבונפורט בשנים 1910–1911. ב-15 במאי 1912, קווין עברה לצי הבית השני. באפריל 1914 היא הפכה לאוניית הדגל של סגן המפקד, אדמירל משנה, שייטת אוניות המערכה החמישית, הצי השני, והוטל עליה תפקידים כספינת אימון תותחים בפורטסמות'.
מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת מלחמת העולם הראשונה, קווין ושייטת אוניות המערכה החמישית התבססו בפורטלנד והוקצו לצי התעלה שהוקם מחדש כדי להגן על תעלת למאנש. לאחר שחיפתה על ההובלה הבטוחה של חיל המשלוח הבריטי לצרפת באוגוסט, שייטת אוניות המערכה החמישית נשארה בפורטסמות' עד 4 בספטמבר כשחזרו לפורטלנד. קווין ואחותה למחצה אימפלייסבל צורפו באופן זמני לסיירת דובר בסוף אוקטובר 1914 כדי להפגיז את כוחות הצבא הגרמני לאורך חופי בלגיה בתמיכה בכוחות מדינות ההסכמה שנלחמו בחזית. הכוחות הגרמניים תקפו עמדות צרפתיות ממזרח לדנקרק, והם היו זקוקים מאוד לתמיכה ארטילרית כבדה. שייטת של משחתות ומוניטורים עזרה לשבור את המתקפה לפני שהגיעו קווין ואימפלייסבל. דיווחים על מתקפת נגד גרמנית קרובה עם סיירות משוריינות, שבסופו של דבר לא יצאה לפועל, הובילו את הבריטים לשלוח את אוניות המערכה כדי לשמור מפניה יחד עם כוח הארוויץ'. כשהתברר שהצי הגרמני לא מהווה איום, חזרו קווין ואימפלייסבל לצי התעלה. ב-14 בנובמבר, שייטת אוניות המערכה החמישית הועברה לשירנס בגלל חשש שפלישה גרמנית לבריטניה הגדולה עומדת בפתח, אך השייטת חזרה לפורטלנד ב-30 בדצמבר 1914.
במרץ 1915, בזמן שהצי הבריטי והצרפתי שניהלו את מערכת הדרדנלים התכוננו לצאת למתקפה גדולה ב-18 במרץ, המפקד הכללי, אדמירל סאקוויל קרדן, ביקש להעביר שתי אוניות מערכה נוספות של השייטת החמישית, אימפלייסבל וקווין תחת פיקודו בציפייה לאבדות במבצע הקרוב. האדמירליות הורתה על שתי האוניות לעבור לדרדנלים, והן עזבו את אנגליה ב-13 במרץ 1915 והגיעו ללמנוס ב-23 במרץ 1915. עד שהגיעו, הבריטים איבדו שתי אוניות מערכה בהתקפה ב-18 במרץ, מה שגרם לאדמירליות לשלוח את שתי האוניות האחרונות של השייטת החמישית להצטרף לצי. עם הגעתה אל הדרדנלים, קווין הצטרפה לשייטת השנייה, שם הפכה לאוניית הדגל של אדמירל משנה ססיל ת'ורסבי. במהלך החודש הבא החלו הצי הבריטי והצרפתי בהכנות לנחיתה בכף הלס, תחילתו של החלק היבשתי של מערכת גליפולי. היא תמכה בנחיתות ANZAC בגאבא טפה ב-25 באפריל 1915. קווין הגיעה אל חוף הנחיתה בערך בחצות, יחד עם אוניות המערכה לונדון ופרינס אוף ויילס; הוטלה עליהם המשימה לתמוך בנחיתה של הבריגדה האוסטרלית השלישית. קווין חיפתה על הצד הימני של החוף. במהלך הנחיתה, קווין ושאר אוניות החיפוי סיפקו אש חיפוי כאשר חיילי ה-ANZAC התקדמו פנימה וסייעו בדיכוי הארטילריה העות'מאנית.
קווין, אימפלייסבל, לונדון ופרינס אוף ויילס הועברו לשייטת המנותקת השנייה, שאורגנה כדי לתגבר את הצי האיטלקי בים האדריאטי כאשר איטליה הכריזה מלחמה על האימפריה האוסטרו-הונגרית. היא הגיעה לבסיס החדש שלה, טאראנטו, איטליה, ב-27 במאי 1915. מדצמבר 1916 עד פברואר 1917, קווין הוחזרה לשירות כספינת אם עבור אנשי מחסום אוטרנטו שניסו לחסום מעבר צוללות גרמניות ואוסטרו-הונגריות במצר אוטרנטו. רוב הצוות שלה חזר לבריטניה, והותיר מאחור רק צוות טיפול ותחזוקה, והיא פורקה בהדרגה מנשקה כאשר תותחיה הוקצו לתפקידים אחרים. רוב התותחי 6 אינץ' (150 מילימטרים) הוסרו עד אפריל 1917, וכל התותחי 12 אינץ' (300 מילימטרים) הורדו לחוף עד אוקטובר 1917, שם הם הועברו לידי הצבא האיטלקי לשימוש בהדפת התקפות של הצבא האוסטרו-הונגרי, למרות שהצריחים הושארו על הסיפון. קווין הפכה לאוניית הדגל של כוחות הצי הבריטי, טאראנטו, ושימשה ככזו עד פברואר 1918.
קריירה לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קווין עזבה את טאראנטו וחזרה לבריטניה באפריל 1919 והוכנסה לרשימת הפירוק במספנת צ'טם במאי 1919. היא זכתה לדחייה זמנית מרשימת הגריטה ביוני 1919 כשהוסרה מהרשימה וצורפה למוסד פמברוק כדי לשמש כספינת בסיס. קווין הוכנסה לרשימת המכירה במרץ 1920 ונמכרה לגרוטאות ב-4 בספטמבר 1920. היא הגיעה לבירקנהד ב-25 בנובמבר 1920 שם פורקה חלקית כדי שתוכל להגיע למעגן הגריטה שלה בפרסטון, ולאחר מכן הגיעה לפרסטון לגריטה ב-5 באוגוסט 1921.
