אה"מ פרינס אוף ויילס (1902)
_in_1912_2.jpg) | |
| אה"מ פרינס אוף ויילס, 1912 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 הצי המלכותי הבריטי |
| סדרה | אוניות המערכה מסדרת לונדון |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
מספנת צ'טהאם  |
| תחילת הבנייה | 20 במרץ 1901 |
| הושקה | 25 במרץ 1902 |
| תקופת הפעילות | 18 במאי 1904 – 10 בנובמבר 1919 (15 שנים) |
| אחריתה | נמכרה לגריטה ב-12 באפריל 1920 |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם הראשונה |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 14,370 טון, מקסימלי: 15,600 טון |
| אורך | 131.6 מטר |
| רוחב | 22.9 מטר |
| שוקע | 7.9 מטר |
| מהירות | 18 קשרים |
| גודל הצוות | 714 איש |
| טווח שיוט | 10,000 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 20 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור בהספק 15,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| שריון | שריון עיקרי – 229 מ"מ, שריון סיפון – 25–64 מ"מ, צריחי תותחים ראשיים – 254 מ"מ, קזמטים – 152 מ"מ, ברבטות – 305 מ"מ, מחיצות הגנה – 229–305 מ"מ, מגדל הניווט – 356 מ"מ |
| חימוש | 4 תותחים 12 אינץ' (305 מ"מ), 12 תותחים 6 אינץ' (152 מ"מ), 16 תותחים 12 ליטראות (3 אינץ', 76 מ"מ), 6 תותחים 3 ליטראות (1.9 אינץ', 47 מ"מ), 4 צינורות טורפדו 18 אינץ' (457 מ"מ) |
  | |
אה"מ פרינס אוף ויילס הייתה אוניית מערכה פרה-דרדנוט של הצי המלכותי הבריטי מסדרת לונדון. יש הרואים את אוניות הסדרה כתת-סדרה של סדרת פורמידבל, אך עם הגנת שריון שונה. עקב הבדלים קלים בין קווין ופרינס אוף ויילס לשאר סדרת לונדון, הן מכונות לפעמים סדרת קווין. הסוללה הראשית של האונייה כללה ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ), ומהירותה המרבית הייתה 18 קשרים (33 קמ"ש). זמן קצר לאחר השלמת האונייה הוקצתה לצי הים התיכון ולאחר מכן לצי האטלנטי ב-1909 ולצי הבית שלוש שנים לאחר מכן. פרינס אוף ויילס שימשה לעיתים קרובות כאוניית דגל במהלך הקריירה שלה.
האונייה הוקצתה לצי התעלה לאחר תחילת מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914 והעבירה באותו חודש את הנחתים המלכותיים לבלגיה. בתחילת 1915, היא קיבלה הוראה לעבור לים התיכון לתמוך בכוחות מדינות ההסכמה במערכת הדרדנלים, אך פרינס אוף ויילס נשארה שם רק לזמן קצר לפני שקיבלה פקודה לעבור לים האדריאטי לתגבר את הכוחות האיטלקיים שם במקרה של תקיפה של הצי האוסטרו-הונגרי. האונייה נקראה בחזרה הביתה בתחילת 1917 וצמצמה למילואים עם הגעתה. פרינס אוף ויילס שימשה כספינת בסיס עד שנרשמה למכירה בסוף 1919. האונייה נמכרה לגרוטאות באמצע 1920 ופורקה לאחר מכן.
תכנון ותיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
חמש אוניות הסדרה הוזמנו בשנת 1898 בתגובה לבנייה ימית מוגברת עבור הצי הרוסי הקיסרי. העיצוב לסדרת לונדון הוכן ב-1898; זה היה חזרה וירטואלית על סדרת פורמידבל הקודמת, אם כי עם עדכון משמעותי לתוכנית ההגנה על השריון הקדמי. במקום מחיצה רוחבית מסורתית עבור הקצה הקדמי של חגורת השריון הראשית, החגורה נישאה קדימה והצטמצמה בהדרגה בעובי. גם שריון הסיפון חוזק. בשל הבדלים קלים בין שתי אוניות הסדרה האחרונות - קווין ופרינס אוף ויילס - לבין שאר אוניות סדרת לונדון, אוניות אלו מכונות לפעמים כסדרת קווין.
באלוורק הייתה באורך 400 רגל (120 מטרים) בין הניצבים ואורך כולל של 431 רגל 9 אינץ' (131.60 מטרים). הייתה להם רוחב של 75 רגל (23 מטרים) ושוקע של 26 רגל (7.9 מטרים). הדחק האונייה היה 14,500 טונות ארוכות (14,700 טונות) בתפוסה סטנדרטית ועד 15,700 טונות ארוכות (16,000 טונות) במעמס מלא. לאונייה היה גובה מטאצנטרי של 4.46 רגל (1.36 מטרים). הצוות שלה מנה 747 קצינים ומלחים כשנכנסה לשירות ב-1904.
האונייה הונעו על ידי זוג מנועי קיטור תלת דרגתיים עם 3 צילינדרים שהניעו שני מדחפים הפוכים פנימה. קיטור למנועים סופק על ידי עשרים דוודי בלוויל. היא הייתה ספינת הקרב הבריטית האחרונה שנבנתה עם דודי בלוויל מכיוון שהם הוכחו כבעייתיים ולא חסכוניים בספינות קודמות. המנועים תוכננו להפיק סך של 15,000 כוחות סוס (11,000 קילוואט) ולהעניק לה מהירות מרבית של 18 קשרים (33 קמ"ש). במהלך ניסויי הים שלה ב-8 בפברואר 1908, הגיעה פרינס אוף ויילס למהירות של 18.57 קשרים (34.4 קמ"ש). האונייה נשאה 900 טונות ארוכות (910 טונות) של פחם עבור הדוודים, אם כי הקיבולת המרבית שלהם הייתה 2,000 טונות ארוכות (2,000 טונות); זה העניק לה טווח שיוט של 5,400 מיילים ימיים (10,000 ק"מ) במהירות של 10 קשרים (19 קמ"ש).
חימוש ושריון[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוניות הסדרה נשאו ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ)/ 40 קליבר Mark IX מותקנים בצריחי תותחים לפני ומאחורי המבנה העילי. כל תותח סופק עם 80 פגזים. התותחים ירו פגזים במשקל 850 ליברות (390 קילוגרם) לטווח מרבי של 15,150 יארד (13,850 מטרים). החימוש המשני שלהם כלל שנים עשר תותחי 6 אינץ' (152 מילימטרים)/ 45 קליבר Mark VII על צריחים בודדים המוצבות בקזמטים באמצע האונייה, שישה בכל צד רוחב. שמונה מהם הורכבו על הסיפון הראשי והשאר על הסיפון העליון; התותחים של הסיפון הראשי היו קשים לפעולה במזג אוויר סוער. לכל תותח סופקו 200 פגזים. הם ירו פגזים במשקל 100 ליברות (45 קילוגרם) לטווח מרבי של כ-12,200 יארד (11,200 מטרים). להגנה מטווח קרוב נגד ספינות טורפדו, האונייה נשאה 14 תותחי 12 פאונד בצריחי ציר עם 300 פגזים לכל תותח. ארבעה מהם היו על הסיפון הראשי, זוג אחד בכל קצה של האונייה והעשרה הנותרים על הסיפון העליון. פרינס אוף ויילס נשאה גם שישה תותחי הוצ'קיס 3 פאונד (1.9 אינץ' (47 מ"מ)), שניים בכל צמרת לחימה ואחד בכל גג צריח. האונייה הייתה מצוידת גם בארבע צינורות טורפדו 18 אינץ' (457.2 מ"מ) שקועים בגוף; אלה הונחו על צד הרוחב, שניים לצד כל ברבטה.
אוניות הסדרה היו מוגנות בשילוב של שריון קרופ, שריון הארווי, פלדת ניקל ופלדה עדינה. סידור השריון שלהם היה שיפור מצטבר לעומת אוניות סדרת פורמידבל הקודמות, וכלל פיתוחים שנעשו עבור אוניות הסדרה דאנקן, אם כי עם שריון עבה יותר ממה שהיה מיועד לאוניות מסדרת דאנקן. הייתה להם חגורת שריון בעובי 9 אינץ' (229 מילימטרים) בחלק העיקרי של החגורה; המחיצה הרוחבית בקצה האחורי של החגורה הייתה בעובי 9–12 אינץ' (229–305 מילימטרים). שלא כמו אוניות מערכה בריטיות קודמות, החלק הקדמי של המצודה המרכזית לא היה מכוסה במחיצה רוחבית; במקום זאת, המחיצה הושמטה כדי לחסוך במשקל ששימש להארכת חגורת השריון לאורך כל צד האונייה, אם כי בעובי מופחת. לפני הברבטה, החגורה צומצמה ל-7 אינץ' (178 מילימטרים), ואז הצטמצמה ל-5 אינץ' (127 מילימטרים), ואז ל-3 אינץ' (76 מילימטרים), ולבסוף ל-2 אינץ' (51 מילימטרים) בקצה הקיצוני של החרטום.
דפנות צריחי הסוללה העיקרית שלהן היו בעובי 8–10 אינץ' (203–254 מילימטרים), ובניגוד לסדרות אוניות מערכה קודמות שהיו להן צריחים מעוקלים, ללונדון היו צריחים שטוחי חזית. גגות הצריח היו בעובי 2–3 אינץ' (51–76 מילימטרים). שינוי זה היה תוצאה של אימוץ השריון של קרופ, שהיה קל יותר לייצור כך מאשר הפלדה של הארווי. הצריחים ישבו על גבי ברבטות בעובי 12 אינץ' (305 מילימטרים), וסוללת הקזמטים הייתה מוגנת בשריון בעובי 6 אינץ' מפלדת קרופ; לקזמטים היה שריון בעובי 2 אינץ' של פלדה בצדדים ובגבם. גם מנופי התחמושת שלהם היו מוגנים ב-2 אינץ' של שריון. למגדל הניווט הקדמי של האוניות היו דפנות בעובי 10–14 אינץ' (254–356 מילימטרים), ואילו למגדל האחורי היו דפנות בעובי 3 אינץ'. האוניות הותקנו בשני סיפוני שריון, בעובי 1–2.5 אינץ' (25–64 מילימטרים), בהתאמה.
בנייה וקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרינס אוף ויילס, שנקראה על שם התואר שניתן לבנו הבכור של המונרך, הייתה האונייה החמישית בשם זה ששירתה בצי המלכותי. האונייה הונחה במספנת צ'טם ב-20 במרץ 1901, ולוחית השדרית הראשונה הונחה על ידי ליידי וורטון, אשתו של אדמירל משנה סר ויליאם וורטון, הידרוגרף לאדמירליות. היא הושקה על ידי נסיכת ויילס (לימים המלכה מרי) ב-25 במרץ 1902, בנוכחות נסיך ויילס (לימים המלך ג'ורג' החמישי), על שמו נקראה האונייה. עם השלמתה במרץ 1904, פרינס אוף ויילס נכנסה מיד למילואים במספנת צ'טם. האונייה נכנסה שם לשירות ב-18 במאי לשירות עם צי הים התיכון. בזמן שהותה בים התיכון, היא התנגשה בספינת הסוחר SS אנידוון ליד אוראן, צפון אפריקה הצרפתית, ב-29 ביולי 1905, העוגן של אנידוון נדחק דרך ציפוי הסיפון הראשי שלה. ב-16 באפריל 1906, פרינס אוף ויילס עברה פיצוץ בחדר המנועים שבו שלושה אנשי צוות נהרגו וארבעה נפצעו. ב-28 במאי היא סיימה את סיור הים התיכון הראשון שלה והושבתה עבור שיפוץ במספנת פורטסמות' שנמשך מיוני עד נובמבר. ב-8 בספטמבר, האונייה שוב נכנסה לשירות צי הים התיכון. היא הפכה לאוניית הדגל של סגן מפקד הצי באוגוסט 1907, ועברה שיפוץ נוסף במלטה ב-1908.
פרינס אוף ויילס הועברה לצי האטלנטי כאוניית הדגל של מפקד הצי בפברואר 1909 וניזוקה מפיצוץ באחד מתנורי ההסקה שלה ב-2 ביולי. בדצמבר 1910, האדמירל משנה ג'ון ג'ליקו, לימים מפקד ה"גרנד פליט" ("הצי הגדול") ולורד הים הראשון, הניף את דגלו בפרינס אוף ויילס. האונייה עברה שיפוץ בגיברלטר בפברואר-מאי 1911 לפני שהועברה לצי הבית ב-13 במאי 1912. בתחילה הפכה פרינס אוף ויילס לאוניית הדגל של שייטת אוניות המערכה השלישית של הצי הראשון, אך לאחר מכן חזרה להיות ספינה פרטית בשייטת ב-13 במאי. מאוחר יותר הפכה האונייה לאוניית הדגל של סגן מפקד הצי השני, בפורטסמות' וחלק משייטת אוניות המערכה החמישית. עד 18 בפברואר 1913, היא שימשה כאוניית הדגל של סגן מפקד שייטת אוניות המערכה החמישית. ב-2 ביוני 1913, היא נפגעה בטעות על ידי הצוללת צה"מ C32 בזמן שהשתתפה בתרגילים, אך לא נגרם לה נזק. עד 18 במאי 1914, פרינס אוף ויילס החליפה את אוניית האחות שלה, קווין, כאוניית הדגל של שייטת אוניות המערכה החמישית.
מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914, השייטת שובצה לצי התעלה שהוקם מחדש ב-7 בנובמבר ובסיסה בפורטלנד, ממנה סיירה בתעלת למאנש. פרינס אוף ויילס הייתה כעת אוניית הדגל של אדמירל משנה ברנרד קארי והמשימה הראשונה של השייטת הייתה להגן על העברת כוח המשלוח הבריטי על פני תעלת למאנש לצרפת. הם סיירו בקצה המזרחי של התעלה בעוד שייטות אוניות המערכה השביעית והשמינית חיפו על שייטת הסיירות בכניסה המערבית. הגרמנים לא עשו מאמץ משמעותי להפריע לתנועה בתעלה והשייטת החמישית הורשתה לחזור לפורטלנד לאחר שחלק הארי של חיל המשלוח הבריטי עבר ב-23 באוגוסט. מספר ימים לאחר מכן, השייטת העבירה את גדוד הנחתים של פורטסמות' לאוסטנדה, בלגיה. ב-14 בנובמבר, שייטת אוניות המערכה החמישית הועברה לשירנס בגלל חשש שפלישה גרמנית לבריטניה הגדולה עומדת בפתח, אך השייטת חזרה לפורטלנד ב-30 בדצמבר 1914.
ב-19 במרץ 1915, פרינס אוף ויילס נצטוותה להפליג לדרדנלים להשתתף במערכת הדרדנלים. היא עזבה את פורטלנד ב-20 במרץ 1915 ושובצה לשייטת החמישית הבריטית של צי מדינות ההסכמה ליד הדרדנלים, לשם הגיעה ב-29 במרץ. פרינס אוף ויילס תמכה בנחיתות של הבריגדה השלישית, הצבא האוסטרלי, בגאבא טפה ובמפרץ אנזא"ק ב-25 באפריל. תקופתה בדרדנלים הייתה קצרה, שכן אמנת הצי האנגלו-צרפתי-איטלקי מ-10 במאי דרשה מהבריטים לספק שייטת של ארבע אוניות מערכה לתגבר את הצי האיטלקי בים האדריאטי כאשר איטליה הכריזה מלחמה על האימפריה האוסטרו-הונגרית. אדמירל פאולו ת'און די רבל, ראש המטה של הצי האיטלקי, האמין שהאיום מצוללות אוסטרו-הונגריות וממוקשים ימיים במימי הים הצרים של הים האדריאטי חמור מכדי שישתמש בצי לפעילות אקטיבית. במקום זאת, רבל החליט ליישם מצור בקצה הדרומי הבטוח יחסית של הים האדריאטי עם הצי הראשי, בעוד ספינות קטנות יותר, כמו ספינות MAS, ערכו פשיטות על ספינות ומתקנים אוסטרו-הונגריים.
ב-22 במאי, פרינס אוף ויילס, יחד עם אוניות המערכה אימפלייסבל, לונדון וקווין, הועברו לים האדריאטי כדי להקים את השייטת המנותקת השנייה ופרינס אוף ויילס הגיעה לבסיסה החדש ב-27 במאי. האונייה הפכה לאוניית הדגל של השייטת במרץ 1916. היא סיימה את חובות הדגל שלה ביוני 1916, כשהפליגה לגיברלטר לשיפוץ ואז חזרה לים האדריאטי.
בפברואר 1917 נצטוותה פרינס אוף ויילס לחזור לבריטניה. במסעה הביתה, היא עצרה בגיברלטר מ-28 בפברואר 1917 עד 10 במרץ 1917 והגיעה למספנת דבונפורט מאוחר יותר במרץ. היא הושמה בעת הגעתה למילואים ושימשה כספינת בסיס. פרינס אוף ויילס הוכנסה לרשימת הפירוק ב-10 בנובמבר 1919, ונמכרה לגרוטאות ל-Thos. W. Ward ב-12 באפריל 1920. האונייה הגיעה למילפורד הייבן, ויילס, כדי להיגרט ביוני 1920.
