אה"מ קרסי (1899)
 | |
| אה"מ קרסי | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | סיירת משוריינת |
| צי | הצי המלכותי הבריטי |
| דגל הצי |
 |
| סדרה | קרסי |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
Fairfield Shipbuilding and Engineering Company  |
| תחילת הבנייה | 12 באוקטובר 1898 |
| הושקה | 4 בדצמבר 1899 |
| תקופת הפעילות | 28 במאי 1901 – 22 בספטמבר 1914 (13 שנים) |
| אחריתה | הוטבעה בתקרית 22 בספטמבר 1914 |
| מיקום |
52°15′01″N 3°40′08″E / 52.25027778°N 3.66888889°E |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם הראשונה |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | 12,000 טון |
| אורך | 143.9 מטר |
| רוחב | 21.2 מטר |
| שוקע | 8.2 מטר |
| מהירות | 21 קשרים |
| גודל הצוות | 725–760 איש |
| הנעה | 30 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור בהספק 21,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| שריון |
שריון עיקרי – 51–152 מ"מ שריון סיפון – 25–76 מ"מ צריחי תותחים – 150 מ"מ ברבטות – 152 מ"מ מגדל הניווט – 305 מ"מ מחיצות – 127 מ"מ |
| חימוש |
2 תותחי 9.2 אינץ' (234 מ"מ) 12 תותחי 6 אינץ' (152 מ"מ) 12 תותחי 12 פאונד (76 מ"מ (3 אינץ')) 3 תותחי 3 פאונד (47 מ"מ (1.9 אינץ')) 2 צינורות טורפדו 18 אינץ' (450 מ"מ) |
  | |
אה"מ קרסי הייתה סיירת משוריינת מסדרת קרסי שנבנתה עבור הצי המלכותי בסביבות שנת 1900. בסיום היא שובצה לתחנת סין. ב-1907 היא הועברה לתחנת צפון אמריקה ומערב הודו לפני שהושמה במילואים ב-1909. היא נכנסה לשירות מחדש בתחילת מלחמת העולם הראשונה, היא מילאה תפקיד קטן בקרב מפרץ הלגולנד כמה שבועות לאחר תחילת המלחמה. קרסי ושתיים מאחיותיה טורפדו והוטבעו על ידי הצוללת הגרמנית U-9 ב-22 בספטמבר 1914 עם אובדן של 560 מאנשי הצוות שלה.
תכנון ותיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההדחק של קרסי תוכנן להיות 12,000 טונות ארוכות (12,190 טונות). אורך הספינה היה 472 רגל (143.9 מטרים), רוחב של 69 רגל 9 אינץ' (21.3 מטרים) ושוקע של 26 רגל 9 אינץ' (8.2 מטרים). היא הונעה על ידי שני מנועי קיטור 4 צילינדרים עם הרחבה משולשת, שכל אחד מהם הניע גל הנע אחד, שהפיק סך של 21,000 כוחות סוס (15,660 קילוואט) והעניקו לה מהירות מרבית של 21 קשרים (39 קמ"ש). המנועים הונעו על ידי 30 דוודי בלוויל. בניסויי הים שלה, קרסי הגיעה רק ל-20.7 קשרים (38.3 קמ"ש), הביצועים האיטיים ביותר מכל הסדרה שלה. היא נשאה מקסימום 1,600 טון של פחם והצוות שלה נע בין 725 ל-760 קצינים ומלחים.
החימוש העיקרי שלה היה מורכב משני תותחי טעינת עכוז (BL) 9.2 אינץ' (234 מ"מ) Mk X בצריחים בודדים, אחד לפני ואחד מאחורי המבנה העילי. הם ירו פגזים במשקל 380 ליברות (170 קילוגרם) פגזים לטווח של 15,500 יארד (14,200 מטרים). החימוש המשני שלה, של 12 תותחי BL 6 אינץ' Mk VII, היה מסודר בקזמטים באמצע הספינה. שמונה מהם הורכבו על הסיפון הראשי והיו לשימוש רק במזג אוויר רגוע. היה להם טווח מרבי של כ-12,200 יארד (11,200 מטרים) והם ירו פגזים במשקל 100 ליברות (45 קילוגרם). 12 תותחי ירי מהיר (QF) 12 פאונד 12 cwt הותקנו להגנה מפני סירות טורפדו, שמונה על קזמטים בסיפון העליון וארבעה במבנה העילי. הספינה נשאה גם שלושה תותחי הוצ'קיס במשקל 3 פאונד ושני צינורות טורפדו שקועים.
לחגורת השריון בקו המים של הספינה היה עובי מרבי של 6 אינץ' (152 מילימטרים) והיא הצטמצמה ל-5 אינץ' (127 מילימטרים) מחיצות רוחביות. השריון של צריחי התותחים והברבטות שלהם היה בעובי 6 סנטימטרים בעוד שריון הקזמטים היה בעובי 5 סנטימטרים. שריון הסיפון המגן נע בעובי של 1–3 אינץ' (25–76 מילימטרים) ומגדל הניווט היה מוגן בעובי 12 אינץ' (305 מילימטרים) של שריון.
היסטוריית שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרסי, שנקראה על שם קרב קרסי ב-1346, הונחה על ידי בניית ספינות פיירפילד במספנתם בגובן, סקוטלנד ב-12 באוקטובר 1898 והושקה ב-4 בדצמבר 1899. לאחר שסיימה את ניסויי הים שלה עברה לעתודת הצי בפורטסמות' ב-24 במאי 1901. היא נכנסה לשירות בתחנת סין ב-28 במאי 1901, אך עזיבתה נדחתה בכמה חודשים כאשר גלגל ההיגוי שלה התקלקל זמן קצר לאחר שעזבה את הבסיס והיא נאלצה לחזור. בסופו של דבר היא עזבה את מימי הבית בתחילת אוקטובר 1901, והגיעה לקולומבו ב-7 בנובמבר, ולאחר מכן לסינגפור ב-16 בנובמבר. היא שובצה בתחנת צפון אמריקה ואיי הודו המערבית בין השנים 1907 עד 1909 והושמה במילואים עם שובה הביתה.
הספינה הוקצתה לשייטת הסיירות ה-7 זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914. על השייטת הוטלה המשימה לפטרל באזור שנקרא "הארבעה-עשר הרחבים" (The Broad Fourteens)[1] בים הצפוני לתמיכה בכוח משחתות וצוללות שבסיסו בהארוויץ' שהגן על הקצה המזרחי של תעלת למאנש מפני ספינות מלחמה גרמניות המנסות לתקוף את נתיב האספקה בין אנגליה לצרפת. במהלך קרב מפרץ הלגולנד ב-28 באוגוסט, הספינה הייתה חלק מ-Cruiser Force 'C', במילואים מול חופי הולנד, ולא ראתה שום פעולה. לאחר הקרב, אדמירל משנה ארתור כריסטיאן הורה לקרסי להעלות לסיפון 165 ניצולים גרמנים לא פצועים מהספינות שניזוקו קשות של כוח הארוויץ' של קומודור רג'ינלד טירוויט. בליווי אחותה בקצ'אנט, היא הפליגה לעבר נור כדי לפרוק את השבויים שלהם.
גורל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבוקר 22 בספטמבר, קרסי ואחיותיה, אבוקיר והוג, היו בסיור ללא משחתות מלווות, שכן אלו נאלצו לחפש מחסה ממזג אוויר גרוע. שלוש האחיות הפליגו בשורה לאורך כ-2,000 יארד (1,800 מטרים) בנפרד במהירות של 10 קשרים (19 קמ"ש). הם לא ציפו להתקפת צוללות, אבל היו להם תצפיות ותותח אחד מאויש מכל צד כדי לתקוף כל צוללת שנראתה. מזג האוויר התמתן מוקדם יותר באותו בוקר וטיירוויט היה בדרך לתגבר את הסיירות בשמונה משחתות.
במקביל, בבוקר 20 בספטמבר יצאה מנמל וילהלמסהאפן הצוללת הגרמנית U-9, בפיקוד קפיטן-לויטננט אוטו ודיגן. משימתה הייתה לפגוע באוניות הבריטיות שהעבירו חיילים ואספקה מבריטניה לצרפת. לצוללת היו ארבעה צינורות טורפדו, שניים בחרטומה ושניים בירכתיה, פונים לאחור. בסך הכל היו לצוללת שישה טילי טורפדו. מזג האוויר הקשה גרם לפגיעה במצפן הגירוסקופי של הצוללת, ווודיגן נאלץ לנווט על ידי זיהוי החוף שלידו הפליג. תנאי הים הקשים היטו אותו ממסלולו, והוא הבין שלא יגיע ליעדו. בלילה שבין 21 ל-22 בספטמבר שהתה הצוללת על קרקעית הים, ועם שחר עלתה אל פני המים. בשעה 6:15 זיהה סגנו של ודיגן דרך הפריסקופ את שלוש הסיירות המשוריינות מתקדמות לכיוונו בשורה חזיתית, במרחק של כ-3 קילומטרים בין אונייה לאונייה. הטווח היה כמה מאות מטרים. הבריטים הפליגו בקו ישר, בלי זיגזג, מכיוון שלא היו להם הוראות לעשות כך. יחד עם זאת, על כל אונייה הוצבו צופים, ותותח אחד בכל צד היה מאויש.
ודיגן תמרן לעמדת ירי, ובשעה 6:20 ירתה הצוללת טורפדו אחד על האונייה הקרובה ביותר, אבוקיר, מטווח 500 מטרים. מיד לאחר מכן צלל ודיגן מתחת למים. הטורפדו פגע בצידה הימני של האונייה הבריטית, וגרם להצפת חדר המנוע ולעצירת האונייה. הצוללת לא נצפתה, ולפיכך סבר דראמונד שהאונייה נפגעה ממוקש ימי. הוא הורה לשתי הסיירות האחרות להתקרב כדי לסייע בחילוץ הנפגעים. לאחר כעשרים וחמש דקות התהפכה אבוקיר וטבעה; רק סירת הצלה אחת הורדה ממנה, בשל אובדן הכוח במנופי האונייה שמנע הורדת אחרות. שתי הסיירות האחרות התקרבו, כאמור, כדי לסייע; מפקדה של הוג הבין שהמדובר בצוללת, והורה לקרסי לחפש פריסקופ. למרות זאת, המשיך לנוע באיטיות כדי לחלץ נפגעים.
בשעה 6:55 עלתה הצוללת הגרמנית שוב על פני המים, והבחינה בהוג שהייתה נייחת במים, שקועה בחילוץ. וודיגן הורה לטעון מחדש את צינור הטורפדו הקדמי הריק (תרגולת חדשנית ולא מקובלת בצוללות באותה תקופה), וירה שני טילי טורפדו על הוג מטווח כ-300 מטרים. ריקון שני הצינורות הקדמיים בבת אחת גרם לשינוי באיזון הצוללת, וחרטומה עלה על פני המים. תותחניה של הוג זיהו את הצוללת ופתחו עליה באש; הגרמנים לא איבדו את קור הרוח, ייצבו את הצוללת וצללו שוב. האונייה הבריטית נפגעה משני טילי הטורפדו, התהפכה לאחר עשר דקות וטבעה עשר דקות נוספות לאחר מכן. סירות ההצלה שלה כבר היו במים, אך הן היו מלאות בניצולים מאבוקיר.
קרסי התקרבה אל הוג הטובעת והורידה שתי סירות. באותה עת הבחינו הצופים בקרסי בפריסקופ של U-9, ומפקדה הורה להגביר מהירות ולפתוח באש. התותחנים לא פגעו, וניסיונה של קרסי לנגוח בצוללת לא הצליח. הצוללת הגרמנית צללה, ואחר כך עלתה שוב על פני הים, ובשעה 7:20 ירתה את שני הטורפדו האחוריים שלה על קרסי. אחד מהם פגע בצדה הימני, והשני החטיא. וודיגן סובב את הצוללת, ובשעה 7:30 ירה את הטורפדו האחרון שלו על קרסי. האונייה הבריטית נפגעה, התהפכה, צפה הפוכה עד 7:55, ואז שקעה. שתי מכמורתניות הולנדיות שהיו באזור לא התקרבו אל האוניות הטבועות, מחשש למוקשים ולצוללות נוספות; קרסי עוד הספיקה לירות לעברן ירייה אחת בזעם, לפני שטבעה.
ב-8:30 הגיעה למקום אוניית הקיטור ההולנדית פלורה, ומשתה מהמים 286 איש. אוניית קיטור נוספת, טיטאן, שהגיעה מעט מאוחר יותר, אספה 147 ניצולים נוספים; שתי מכמורתניות בריטיות, קוריאנדר ו-J.G.C. משו ניצולים נוספים מהמים. אל קומודור טרייויט הגיעו קריאות מצוקה, והוא מיהר לאזור הקרב. כאשר הגיעו המשחתות שלו לאזור בשעה 10:45, נמשו מהמים 837 איש. 1,459 קצינים ומלחים נספו, רובם אנשי מילואים. 560 מבין הנספים היו מקרסי.
U-9 פנתה כדי לחמוק מן הזירה, ואולם הדבר לא היה פשוט. היה ברור לוודינגן שהמשחתות שתגענה בקרוב לזירה תתחלנה בחיפוש אחריו, אך הוא לא היה יכול לצלול, שכן המצברים שלו היו ריקים; הפלגה על פני המים הייתה בעייתית: מהירותה של הצוללת הייתה נמוכה מזו של המשחתות, מה גם שמנוע הבנזין של הצוללת העלה עמוד עשן שחור, שהיה מגלה את הצוללת ממרחק רב. וודינגן החליט לפנות לכיוון החוף ההולנדי, בתקווה שהמשחתות לא יוכלו לזהות אותו על רקע החוף. המהלך הצליח, והמשחתות שפתחו במצוד נרחב אחרי הצוללת לא זיהו אותה. הצוללת בילתה את הלילה מתחת לפני המים, ובבוקר שבה לווילהלמסהאפן.
בשנת 1954 מכרה ממשלת בריטניה את זכויות החילוץ של כל שלוש הספינות לחברה גרמנית והן נמכרו שוב לחברה הולנדית שהחלה להציל את המתכת של ההריסות בשנת 2011.
