אהל מכון בניני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אהל מכון בניני

אׂהֶל מְכוֹן בִּנְיָנַי / שֶׁשָׁם עָלוּ זְקֵנָי,
הַקָּהָל עָשׂוּ קָרְבָּנַי / וּלְזֶבַח הַתּוֹדָה בָּאוּ בָּנַי.
כל הקהל כאחד ארבע ריבוא אלפיים שלוש מאות ושישים. ולזבח השלמים בקר שניים אילים חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה.

הבית הראשון של הפיוט

אהל מכון בניני (ידוע גם כשיר האותיות או אותיות לרבינו סעדיה) הוא פיוט המפרט כמה פעמים מופיעה בתורה כל אחת מכ"ב האותיות. רבים ייחסו את הפיוט לרב סעדיה גאון[1] אך יש שייחסוהו לרבי סעדיה בן יוסף בכור שור.[2]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

האגדה מספרת על רב סעדיה ששאל חייט "כמה תפירות תפרת היום?", החייט, כמנהגם של יהודים ענה בשאלה "כמה אותיות יש בתורה?". רב סעדיה לראשונה בחייו לא ידע תשובה על שאלה שנשאל, והצטער מאוד על כך. הוא השביע מלאך, והמלאך גילה לו את מספר האותיות. לאחר מכן כתב את הפיוט בו ציין כמה פעמים מופיעה כל אחת מהאותיות בתורה.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיוט כולל 28 בתים. בית אחד עבור כל אות מהאלפבית העברי כולל אותיות מנצפ"ך, ועבור האות ת שני בתים. החלק הראשון של כל בית מתחיל באות אליה הוא מתייחס ולאחר מכן רומז בראשי תיבות למספר הפעמים שהאות מופיעה בתורה, מניין האלפים בחציו הראשון והמאות והיחידות בחציו השני. בחלק השני של כל בית נרמזים פסוקים מהתנ"ך הכוללים את מספר הפעמים שמופיעה האות ואחריו מובאים הפסוקים עצמם. מחבר הספר "סייג לחכמה" הוסיף לפיוט בית מסכם המרמז על מספרן של כל האותיות יחד.

דוגמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבית הראשון פותח ב"אׂהֶל מְכוֹן בִּנְיָנַי / שֶׁשָׁם עָלוּ זְקֵנָי"; המילה הראשונה מתחילה באות א עליה נסוב הבית. אחריה שתי מילים עם ראשי התיבות מ' ב' המרמזות על מ"ב אלפים (42,000), ושלוש מילים נוספות עם ראשי התיבות ש' ע' ז' המרמזות ל-377 (שע"ז) יחידות. בסך הכל לפי הפיוט מופיעה האות א' בתורה 42,377 פעמים. החלק השני של הבית "הַקָּהָל עָשׂוּ קָרְבָּנַי / וּלְזֶבַח הַתּוֹדָה בָּאוּ בָּנַי" מרמז לשני פסוקים המובילים גם הם למספר 42,377, הפסוק הראשון הנרמז במילה "הקהל" הוא "כָּל הַקָּהָל כְּאֶחָד אַרְבַּע רִבּוֹא אַלְפַּיִם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים"[3] הכולל את המספר 42,360, הפסוק השני הנרמז ב"ולזבח" הוא "וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתּוּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה"[4] הכולל פעם אחת את המספר 2 ושלוש פעמים את המספר 5 ובסך הכל: 17, חיבור המספרים שבשני הפסוקים מוביל שוב לתוצאה 42,377.

ספירת האותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא ברור את מה התכוון מחבר הפיוט לספור, האם את האותיות בחמישה חומשי תורה, או בתנ"ך כולו. לפי סיכום האותיות בשיר עולה סכום של 815,280 אותיות, מספר שבחישוב שטחי אפשר להיווכח כי אינו נכון, לא לגבי חמישה חומשי תורה ולא לגבי התנ"ך כולו.[5] ייתכן שהכוונה היא לתורה ונביאים בלבד.[6]

מספר ההופעות של כל אות בתורה.
אות לפי "אהל מכון בניני"[7] לפי ספירה ממוחשבת[8]
א 42,377 27,059
ב 38,218 16,345
ג 29,537 2,109
ד 32,530 7,032
ה 47,754 28,056
ו 76,922 30,513
ז 22,867 2,198
ח 23,447 7,189
ט 11,052 1,804
י 66,420 31,531
כ 37,272 8,610
ך 10,981 3,358
ל 41,517 21,570
מ 52,805 14,466
ם 24,973 10,624
נ 32,977 9,867
ן 8,719 4,259
ס 13,580 1,833
ע 20,175 11,250
פ 20,750 3,975
ף 1,975 830
צ 16,950 2,927
ץ 4,872 1,035
ק 22,972 4,695
ר 22,197 18,125
ש 32,148 18,125
ת 59,343 17,950
סך הכל 815,280 304,805

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו שם הגדולים מערכת גדולים אות ס' בערך רב סעדיה גאון, ואנציקלופדיה אוצר ישראל ערך "אותיות".
  2. ^ ישראל דוידזון, אוצר השירה והפיוט חלק א' עמוד 78. (ערך 1685).
  3. ^ ספר עזרא, פרק ב', פסוק ס"ד
  4. ^ ספר במדבר, פרק ז', פסוק י"ז ועוד.
  5. ^ הרב יאיר בכרך בשו"ת חוות יאיר סימן רל"ה.
  6. ^ הרב יעקב שור, משנת רבי יעקב פיעטרקוב ה'תר"ץ פרק ד' אות ג'.
  7. ^ על פי סייג לתורה פפד"מ ה'תקכ"ו
  8. ^ על פי ד"ר משה כץ, יש שישים רבוא אותיות בתורה, תחומין כא' ה'תשס"א, עמודים 555 - 560