אומלופ הט ניוסבלד

אומלופ הט ניוסבלד
Omloop Het Nieuwsblad
	טום בונן לפני הזינוק בגנט ב-2009
	טום בונן לפני הזינוק בגנט ב-2009
כינוי	הט פולק; גנט-גנט
מדינות	בלגיה
סוג	כביש
אורך המסלול	כ-200 קילומטרים
חודש	סוף פברואר-תחילת מרץ
משך	חד-יומי
היסטוריה
התקיים לראשונה	1945
מרוצים עד כה	79 (נכון ל-2023)
מנצח ראשון	ז'אן בוגרטס
מוביל במספר הניצחונות	שלושה ניצחונות; ארנסט סטרקס ; ז'וזף ברוייר ; פטר ון פטגם
מנצח אחרון	יאן טראטניק
שנת מרוץ אחרונה	2024

אומלופ "הט ניוסבלַד" (בהולנדית: Omloop Het Nieuwsblad) הוא מרוץ אופניים חד-יומי, חצי-קלאסי, הנערך מדי שנה במזרח פלנדריה שבבלגיה. המירוץ, אשר נערך תמיד בשבת האחרונה של פברואר, או בשבת הראשונה של חודש מרץ, הוא המירוץ הפותח את עונת המרוצים בבלגיה. המירוץ מתאפיין במזג אוויר קר ובעליות קצרות אך תלולות של קטעים מרוצפים ומהווה ניגוד למחנות האימונים שעורכות בחורף הקבוצות המקצועניות באזורים החמים של אירופה כגון: ספרד, דרום איטליה ודרום צרפת.

המירוץ נערך לראשונה בשנת 1945 והוא אורגן עד 2008 על ידי העיתון הבלגי Het Volk. המירוץ נוצר כתוצאה מהתחרות עם העיתון Het Nieuwsblad אשר מארגן בהצלחה את המירוץ המפורסם הרונדה ון פלנדרן. ב-2008 נרכש העיתון "הט פולק" על ידי מתחרהו, ה"הט ניוסבלד", וחדל להופיע. החל ב-2009 שונה שם המירוץ לשמו הנוכחי. תוואי ההט ניוסבלד עובר בחלק גדול מהתוואי של ה"רונדה" ומשמש במידה מסוימת כהכנה למירוץ העיקרי, אם כי זכייה בו נחשבת גם היא ככבוד גדול. בשנותיו הראשונות של המירוץ הוא נודע גם בשם גנט - גנט מאחר שהעיתונים המתחרים פרסמו אותו בשם זה כדי למנוע פרסום מהעיתון המארגן.

החל משנת 2006 מתקיים על חלק מתוואי המסלול (אורך מסלול של כ-135 ק"מ), מעט לאחר זינוק מרוץ הגברים, אומלופ הט ניוסבלד לנשים.

הט ניוסבלד ומזג האוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלל המועד בשנה בו מתקיים המירוץ, נערכו חלק גדול מהמרוצים בעבר בתנאי מזג אוויר קשים, בקור עז, גשם ואף שלג. רק במקרים ספורים נדחה, או בוטל המירוץ כתוצאה מתנאים אלו. מארגני המירוץ עוקבים אחר תחזית מזג האוויר עד לשעת זינוק המירוץ ומתאימים, במידת הצורך, את המסלול כך שלא יסכן את בריאות הרוכבים. מסיבה זו נאלצים לעיתים המארגנים לעקוף את המעלות המרוצפים אשר נחשבים מצד אחד כשיא המירוץ, אך בה בעת גם כקטעים המסוכנים המועדים לנפילות. בשנים 1955, 1974 ו-1988 קוים המירוץ למרות ירידת שלג בליל המירוץ. בשנת 1971 נדחה המירוץ בשלושה שבועות כתוצאה משלג כבד וב-1986 בוטל המירוץ כתוצאה משלג. הפעם האחרונה בה בוטל המירוץ הייתה ב-2004. מארגן המירוץ, וים ון הרווך, אמר אז: "בטיחות הרוכבים לא הייתה יכולה להיות מובטחת. השלג והקור המקפיא הפכו את המסלול למסוכן מדי". המירוץ של 1960 בוטל אף הוא, אלא שביטול זה היה כתוצאה ממחלוקת בין ההתאחדות הבינלאומית לאופניים (UCI) ובין מארגני המירוץ, מחלוקת אשר הסתיימה בביטול הפגנתי של המירוץ על ידי המארגנים.

ההיסטוריה של המירוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנאי מזג האוויר הקשים בהם נערך המירוץ גרמו באופן ברור ליתרון לרוכבים הבלגים בכלל ולפלמים בפרט. ב-15 הפעמים הראשונות בהן קוים המירוץ, זכו בו רוכבים בלגיים. רק ב-1959 ניצח רוכב זר במירוץ, שיימוס אליוט האירי. ב-1948 חצה ראשון את קו הסיום הרוכב האיטלקי המפורסם, פאוסטו קופי לאחר ששלט במירוץ, אך הוא נפסל בשל קבלת גלגל חלופי במהלך המירוץ מרוכב מקבוצה אחרת (על פי החוק, היה מותר לקבל סיוע שכזה רק מרוכב מאותה קבוצה).

שיא המהירות במירוץ נקבע עוד ב-1975 על ידי הבלגי ז'וזף ברוייר שקבע מהירות של 43.35 קמ"ש.

מסלול המירוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך רוב שנותיו היה גם הזינוק למירוץ וגם סיומו ממוקם בעיר גנט. החל מ-1996 ועד 2007, הסתיים המירוץ בלוקרן הנמצאת כ-20 ק"מ צפונית מזרחית לגנט. המירוץ, אשר אורכו הוא כ-200 ק"מ, פונה מגנט דרומה ועובר בשורת מעלות של קטעי מרצפות. המפורסמים שבהם הם אוד קווארמונט, מור ון חרארדסברגן ומולנברג. האחרון נמצא כ-60 ק"מ מהסיום. מכאן התווי הוא מישורי אך עובר במספר קטעים של אבני מרצפות אשר יכולים להשפיע על תוצאת המירוץ. במידה ותנאי מזג האוויר נוחים, קיים סיכוי טוב למיאוץ רב משתתפים בסיום המירוץ. כאשר התנאים קשים, יש יתרון לקבוצות בריחה הנוצרות תוך כדי המירוץ.

ב-2008 חזר המירוץ למסלול המסורתי של גנט-גנט, כשהמעלה האחרון במסלול היה המולנברג הנמצא 39 קילומטרים לפני קו הסיום.^[1] ב-2018 קיבל המסלול את הסיום שהיה המסורתי ברונדה ון פלנדרן עד 2011, עם מעלה המור ון חררדסברגן המרוחק כ-20 ק"מ לסיום בעיר נינובה.^[2]