מרוץ אופניים חד-יומי
מרוץ חד-יומי הוא אחד מסוגי מרוצי האופניים. המרוץ נערך במשך מספר שעות ובו, בניגוד למרוץ קטעים, המנצח הוא הרוכב שחוצה ראשון את קו הסיום. אורכם של המרוצים החד-יומיים משתנה בהתאם לאופי המרוץ ולרמת הקושי שלו, ונע לרוב ממרחק של כמה עשרות קילומטרים ועד מרוצים בני 260 קילומטר ואף למעלה מכך, בסבב הוורלד טור ובאליפות העולם באופני כביש.
חלק מהמרוצים החד-יומיים נקראים מרוצים קלאסיים או קלאסיקות. ההגדרה למרוצים קלאסיים איננה חד משמעית. בדרך כלל, נהוג לכנות מרוצים כקלאסיים אם הם גם בעלי היסטוריה ארוכה ובעלי חשיבות מיוחדת. כלומר, מרכזים אליהם תשומת לב תקשורתית רבה וטובי הרוכבים נוטלים בהם חלק.
בדרך כלל, הביטוי מרוץ חד-יומי משייך את המרוץ לעולם אופני הכביש וזאת למרות שרוב מרוצי אופני ההרים הם חד-יומיים. באופני הרים כמעט ולא מתקיימים מרוצי קטעים ולכן אין צורך להבדילם כחד-יומיים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרוץ חד-יומי הוא הדיסציפלינה הוותיקה ביותר של כל מרוצי האופניים. המרוצים הראשונים נערכו בסוף שנות ה-60 של המאה ה-19, אולם רק ב-1891 החלו להתקיים מרוצים שחזרו על עצמם מדי שנה. היו אלו המרוצים פריז–ברסט–פריז (1,200 ק"מ אותם רכבו ברציפות, היום המרוץ מתקיים כברווט – מרוץ אתגר לחובבים),[דרושה הבהרה] בורדו–פריז (600 ק"מ, 1891, התקיים עד 1988), לייז'–בסטון–לייז' (1892) ופריז–בריסל (400 ק"מ, 1893, מתקיים עד היום כמרוץ חד-יומי במסלול בן 220 ק"מ).
בשנים 1958–1988 נכללו המרוצים החד-יומיים הנחשבים ביותר בסבב סופר פרסטיז' פרנו אינטרנסיונל יחד עם מרוצי הקטעים החשובים ביותר. מ-1989 ועד 2004 התקיים סבב הגביע העולמי באופני כביש שכלל את עשרת המרוצים החד-יומיים החשובים ביותר. החל מ-2005 נכללים המרוצים החשובים בסבב הפרו-טור שכולל גם מרוצי קטעים.
סוגי מרוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיימים שלושה סוגים בסיסיים של מרוץ חד-יומי
- מרוץ מנקודה לנקודה – מרוץ בו המסלול הוא מנקודת הזינוק לנקודת הסיום ואין בו חלקים עליהם רוכבים מספר פעמים
- מרוץ מעגלי – מרוץ בו המסלול מורכב מסיבוב בסיסי באורך של 10–50 קילומטר עליו חוזרים מספר פעמים
- קריטריום – מרוץ שנערך על מסלול סיבובי קצר, לרוב בשטח עירוני.
ישנם גם מרוצים שהם שילוב של שני הסוגים הראשונים כשבדרך כלל, המרוץ נפתח בקטע ארוך מנקודה לנקודה ובסיום יש מספר סיבובים של מסלול מעגלי.
דרוגי המרוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לכל המרוצים הנמצאים תחת חסות ה-UCI יש קודים אשר מלמדים על רמת חשיבותם. בהתאם לקוד המרוץ נגזרת גם רמת הקבוצות המשתתפות במרוץ ואורך המסלול.
- המרוצים החד-יומיים החשובים ביותר נכללים בסבב הפרו-טור ומסומנים בקוד ProT. אורך המסלול בהם הוא לרוב כ-250 קילומטר (מילאנו-סן רמו מגיע ליותר מ-290 קילומטר)
- מרוצים חשובים מאוד שלא נכללו בסבב הפרו-טור מסומנים כדרגה מיוחדת (Hors Classe) ומסומנים בקוד HC.1 ואורך המסלול בהם הוא כ-200 קילומטר.
- דרגה נמוכה יותר מסומנת בקוד 1.1 וכך הלאה, 1.2 ו-1.3
מקבצי מרוצים לאורך העונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרוצים חד יומיים מתקיימים לאורך כל העונה במדינות השונות. בלוח המרוצים המקצועני השנתי קיימים מספר מקבצים של מרוצים חד-יומיים שזוכים להתייחסות מיוחדת. קיים מקבץ גדול של מרוצים המכונים "מרוצי האביב" ומתקיימים בחודשים מרץ ואפריל. נהוג לחלק את מרוצי האביב לשתי קבוצות משנה: הקלאסיקות הצפוניות ומרוצי הארדנים. מקבצי המרוצים מאפשרים לרוכבים המתמחים בסוגי המרוצים השונים, לכוון את הכנותיהם, כך שיגיעו לשיא כושרם במשך השבועות בהם מתקיימים מרוצי היעד שלהם.
קיימים מרוצים מפורסמים שאינם שייכים לשום מקבץ. המפורסם שבהם הוא מרוץ מילאנו - סן רמו, שנערך באמצע מרץ בריביירה האיטלקית.
הקלאסיקות הצפוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל מתחילת מרץ ועד סוף אפריל נערכים מספר מרוצים חשובים. רובם נערכים בבלגיה הנחשבת כמדינה בה נושא המרוצים החד יומיים הוא המפותח והאהוד ביותר. שני המרוצים הבולטים ביותר במקבץ זה הם הרונדה ון פלנדרן ופריז - רובא שנערך בצרפת ונחשב כ"מלכת הקלאסיקות". ברוב הקלאסיקות של הצפון עוברים הרוכבים על פני קטעים קצרים (500 עד 3,000 מטר) הסלולים באבני מרצפות (בצרפתית Pavè). קטעים אלו יוצרים קושי מיוחד לרוכבים (במיוחד בתנאי מזג אוויר קשים) ונדרשת מומחיות כדי לעבור קטעים אלו בשלום. גם תנאי מזג האוויר מקשים לרוב על הרוכבים כיוון שבחודשים אלו הקור והגשם שוררים עדיין בצפון אירופה. בחלק מהמרוצים משולבות עליות קצרות אך תלולות. הבולטים במרוצים אלו הם (מסודרים לפי תאריך המרוץ):
| שם המרוץ | מדינה | דירוג UCI | מהדורות |
|---|---|---|---|
| אומלופ הט ניוזבלאד |  בלגיה
|
HC.1 | 71 |
| E3 הארלבקה | בלגיה
|
וורלד טור | 59 |
| רונדה ון פלנדרן | בלגיה
|
וורלד טור | 100 |
| גנט–וייפלחם | בלגיה
|
וורלד טור | 73 |
| פריז–רובה |  צרפת
|
וורלד טור | 114 |
| סכלדפרייס | בלגיה
|
HC.1 | 104 |
מרוצי הארדנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במחצית השנייה של חודש אפריל נערכים שלושה מרוצים חשובים באזור הארדנים. מרוצים אלו מתאפיינים בעליות ארוכות יותר (יחסית לקלאסיקות הצפוניות) ומתאימים גם לרוכבים המתמחים יותר במרוצי קטעים. שלושה מרוצים אלו נערכים תוך שמונה ימים ושלושתם מסתיימים בעליה אל קו הסיום (עד 2002 הסתיים מרוץ אמסטל גולד בתוואי מישורי). ב-2004 הצליח הרוכב האיטלקי, דווידה רבלין, להשיג הישג יוצא דופן כשניצח בשלושת המרוצים ברצף. פיליפ ז'ילבר חזר על הישג זה ב-2011.
| שם המרוץ | מדינה | דירוג UCI | מהדורות |
|---|---|---|---|
| מרוץ אמסטל גולד |  הולנד
|
וורלד טור | 51 |
| לה פלש ואלון | בלגיה
|
וורלד טור | 80 |
| לייז'–בסטון–לייז' | בלגיה
|
וורלד טור | 102 |
האליפויות הלאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמעט בכל המדינות שבחצי הכדור הצפוני, מתקיימת האליפות הלאומית במרוץ הכביש, בשבוע האחרון של חודש יוני. מרוצי האליפות יוקרתיים מאוד, לא רק לרוכבים אלא גם לקבוצות. המנצח באליפות הלאומית לובש במרוצי השנה העוקבת חולצה בצבעי הדגל הלאומי.
מרוצי סוף העונה באיטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחודשים אוגוסט, ספטמבר ותחילת אוקטובר נערכים באיטליה מרוצים חד יומיים רבים, בייחוד בצפון איטליה. המרוץ החשוב ביותר מבין מרוצים אלו הוא גם האחרון שבהם, הג'ירו די לומברדיה. בדרך כלל במחציתם הראשונה של מסלולי מרוצים אלו יש קטע ארוך מנקודה לנקודה ומחציתם השנייה כוללת מספר סיבובים של מסלול מעגלי הכולל גם עליה אחת או שתיים. המרוצים הבולטים הם:
| שם המרוץ | מדינה | דירוג UCI (נכון ל-2019) | מהדורות (נכון ל-2018) |
|---|---|---|---|
| טרה ואלי וארזינה |  איטליה
|
HC.1 | 98 |
| ג'ירו דל'אמיליה | איטליה
|
HC.1 | 101 |
| מילאנו–טורינו | איטליה
|
HC.1 | 99 |
| ג'ירו דל פיימונטה | איטליה
|
HC.1 | 102 |
| ג'ירו די לומברדיה | איטליה
|
וורלד טור | 112 |
אליפות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת אוקטובר נערכת אליפות העולם ובה נערכים גם שלושה מרוצי כביש (בנוסף למרוצים נגד השעון). אליפות העולם לרוכבים עד גיל 23, אליפות העולם לנשים ואליפות העולם לגברים. פעם בארבע שנים נערך מרוץ חד-יומי במשחקים האולימפיים.
טקטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהכללה, הטקטיקה במרוצים חד-יומיים מתבססת על אותם עקרונות הקיימים גם במרוצי קטעים. בשני סוגי המרוצים יש לדבוקה ולבריחות תפקיד חשוב במרוץ ובשני סוגי המרוצים יש לכל קבוצה את המובילים שלה ששאר רוכבי הקבוצה רוכבים עבורם. אולם, ישנם בכל זאת, הבדלים לא מעטים בשני סוגי המרוצים. במרוץ החד-יומי על הרוכבים לקבל החלטות מכריעות בשבריר של שנייה. איחור בהצטרפות לניסיון בריחה, או כניסה פזיזה לבריחה שדינה להכשל עשויים להכריע את גורל המרוץ. כל תקלה כגון תקר, או נפילה (אף ללא נזק גופני), עלולה להביא את הרוכב לפיגור שממנו יתקשה להתאושש. מקובל לחשוב שרוכבים המתמחים במרוצים חד-יומיים יודעים טוב יותר "לקרוא" את המרוץ מאשר רוכבים המתמחים במרוצי קטעים.
במרוץ הקטעים יש לקבוצות מטרות שונות. חלקן מעוניינות בדרוג הכללי ומגלות אדישות לניצחונות בקטעים. חלקן מעוניינות רק בניצחונות בקטעים ומגלות אדישות בכל הקשור לקטעים בהם אין להם סיכוי לניצחון שכזה. חלקן מעוניינות בחולצות הקטגוריות השונות (הרים, מיאוצים). במרוץ חד-יומי יש מטרה אחת: ניצחון במרוץ. מטרה זו גורמת בדרך כלל לקצב מהיר יותר ולכך שמרוצים רבים מסתיימים בדרך של התשה ובירור (סלקציה). במרוצים המתפתחים בדרך זו רק הרוכבים החזקים ביותר מסוגלים להמשיך בקצב המאפשר להם להוות גורם כלשהו במרוץ. לעיתים מזומנות, במרוצים הקשים ביותר, פחות ממחצית המזנקים מסיימים את המרוץ.
בחלק גדול מהקבוצות המקצועניות יש למרוצים החד-יומיים מנהלים ספורטיביים נפרדים. בדרך כלל מדובר ברוכבי עבר שהתמחו במרוצים חד-יומיים וצברו ניסיון רב. אחד המנהלים הספורטיביים המצליחים ביותר בשנים האחרונות, יוהאן ברוינל, שהתמחה במרוצי קטעים ובמיוחד בטור דה פראנס, הודה בספרו "We Might as Well Win" כי הוא מתקשה בניהול מרוצים חד-יומיים וכי זו הסיבה שהביא את דירק דמול לקבוצתו כמנהל הספורטיבי של המרוצים הקלאסיים.[1]