פיליפ ז'ילבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פיליפ ז'ילבר
Overijse - Brabantse Pijl, 15 april 2015, aankomst (B08).JPG
פיליפ ז'ילבר (2015)
לידה 5 ביולי 1982 (בן 37)
ורוויה בלגיהבלגיה
גובה 179 ס״מ עריכת הנתון בוויקינתונים
משקל 70 ק"ג עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום כביש
התמחות מרוצים חד-יומיים
קבוצה נוכחית דקונינק קוויק-סטפ
קבוצות עבר לה פראנסס דה ז'ה (2003-2008)
סילנס-לוטו (2009)
אומגה פרמה-לוטו (2010-2011)
BMC‏ (2016-2012)
הישגי שיא

Jersey rainbow.svg אלוף העולם (2012)
קטע אחד בג'ירו ד'איטליה
2 קטעים בוואלטה אספניה
פריז - רובה (2019)
לייז'–בסטון–לייז' (2011)
ג'ירו די לומברדיה (2009, 2010)
רונדה ון פלנדרן (2017) מרוץ אמסטל גולד (2010, 2011, 2014, 2017)
לה פלש ואלון (2011)

פריז-טור (2008, 2009)
www.philippegilbert.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ז'ילבר במרוץ רונדה ון פלנדרן (2008)
ז'ילבר במרוץ לייז'–בסטון–לייז' (2009)
מילות עידוד לז'ילבר, שנצבעו על מעלה לה-רדוט על ידי אוהדיו, לפני מרוץ לייז'–בסטון–לייז'
פיליפ ז'ילבר תוקף במעלה הקובורג באליפות העולם ב-2012, התקפה שהביאה לו את הניצחון במרוץ.

פיליפ ז'ילברצרפתית: Philippe Gilbert; ‏ נולד ב-5 ביולי 1982, בוורוויה (Verviers) בבלגיה) הוא רוכב אופני כביש בלגי-ואלוני הרוכב (נכון ל-2019) בקבוצת דקונינק קוויק-סטפ. ז'ילבר מצטיין במרוצי אופניים חד-יומיים והישגיו הבולטים הם ניצחונות במרוצים: לייז'–בסטון–לייז' (2011), ג'ירו די לומברדיה (2009 ו-2010), רונדה ון פלנדרן (2017), פריז - רובה (2019), אמסטל גולד (2010, 2011, 2014 ו-2017), פריז-טור (2008 ו-2009), לה פלש ואלון (2011) ובאליפות העולם באופני כביש (2012) . ז'ילבר זכה בתואר "ספורטאי השנה בבלגיה" בשנים 2009 ו-2010 ובפרס אופני הזהב ב-2011.

הקריירה בקבוצת FDJ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'ילבר החל את הקריירה שלו ב-2002 כשהצטרף כ"מתמחה" לקבוצה הצרפתית "פראנסז דה ז'ה" (מכונה בקיצור FDJ).[1] ב-2003 הפך לרוכב מקצועני בקבוצה וכבר באותה שנה זכה בניצחונו הראשון, בקטע בטור דה ל'אווניר (Tour de l'Avenir). ב-2004 ניצח בקטע במרוץ האוסטרלי, טור דאון אנדר (Tour Down Under) ובמרוץ החד-יומי הצרפתי, "פריז-קורז" (Paris–Corrèze). הוא היה שותף לנבחרת הבלגית במרוץ הכביש באולימפיאדת אתונה (2004) אך סיים רק במקום ה-49. ב-2005 ניצח ז'ילבר מספר מרוצים בצרפת, כולל: "טרופי דה גרימפר" (Trophée des Grimpeur), "טור די או-ואר" (Tour du Haut-Var) ו"פולינורמנד" (Polynormande) וכתוצאה מכך זכה ב"גביע צרפת לאופני כביש" (תואר השמור לרוכבים בקבוצות צרפתיות הצוברים נקודות במרוצים המתקיימים בצרפת). הוא אף ניצח באותה שנה בקטעים במרוצי הקטעים "ארבעת הימים של דנקירק" (Quatre Jours de Dunkerque) ו"טור הים התיכון" (Tour Méditerranéen).

שנת 2006 הייתה שנה מוצלחת ביותר עבור ז'ילבר. בפתיחת העונה הוא ניצח במרוץ אומלופ הט פולק, לאחר סדרת התקפות שלו שהסתיימה בבריחה אישית מוצלחת כ-7 קילומטרים לסיום.[2] במהלך העונה הוא אף ניצח במרוצים החד-יומיים "גראן פרי דה פורמי" (GP de Fourmies) ו"גראן פרי דה ואלוני" (GP de Wallonie), וניצח בקטעים במרוצי הקטעים דופינה ליברה ואנקו טור.

בתחילת 2007 הוסרה מירכו נקודת חן סרטנית ובשל כך, התעכבה מעט חזרתו למרוצים.[3] פציעה זו לא מנעה ממנו לנסות את כוחו בבריחה במרוץ מילאנו - סן רמו; יחד עם ריקרדו ריקו, הוא הצליח לברוח בעליה לפוג'ו ונתפס רק 1,200 מטר לפני קו הסיום. ניצחונו הראשון בעונה זו הושג בעת שניצח קטע ב"טור דה לימוזן" (Tour de Limousin). במרוץ "פריז-טור" (Paris–Tours) באותה שנה, שוב היה מעורב ז'ילבר בבריחה מסוכנת (יחד עם קרסטן קרון ופיליפו פוצאטו) שנתפסה 500 מטר לפני קו הסיום.

ז'ילבר החל את עונת 2008 ברגל ימין כשזכה בקטגוריית ההרים ב"טור דאון אנדר" ובדירוג הכללי ובשני קטעים ב"וואלטה מיורקה" (Vuelta a Mallorca). עדיין בתחילת העונה, הוא ניצח בפעם השנייה באומלופ הט פולק לאחר שיצא לבריחה אישית מוצלחת כמעט 50 קילומטר לסיום. במרוץ "מילאנו - סן רמו הוא סיים במקום השלישי אחרי פביאן קנצ'לארה ופיליפו פוצאטו. סיום העונה היה אף הוא מוצלח עבור ז'ילבר בעת שניצח במרוץ הקלאסי הוותיק "פריז-טור", כשניצח את שלושת חבריו לבריחה במאוץ אל קו הסיום כשהם מקדימים את הדבוקה ב-4 שניות.

הקריירה בקבוצת סילנס לוטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2009 עבר ז'ילבר לאחת משתי הקבוצות הבלגיות הבכירות; קבוצת "סילנס לוטו". הייתה זו הכרה ביכולתו של ז'ילבר להיות לאחד מהרוכבים המובילים במרוצים החד-יומיים הקלאסים. ז'ילבר הביא לידי ביטוי את יכולתו זו בעיקר בסוף העונה. אמנם הוא ניצח בסוף מאי בקטע ה-20 בג'ירו ד'איטליה, אך לשיאו הגיע בהמשך השנה. תחילה, כשניצח בסוף הקיץ בשני מרוצים חד-יומיים איטלקיים; "קופה סבטיני" ו"ג'ירו דל פיימונטה" ובהמשך, כשניצח באוקטובר ב"פריז-טור", לאחר שתקף בעליה הנמצאת 11 קילומטר לסיום. יחד איתו בבריחה נשארו עד הסיום גם תום בונן ובורוט בוזיץ' ואף על פי ששני רוכבים אלו מצטיינים במאוצים, הצליח ז'ילבר לנצח במאוץ אל קו הסיום וזכה במרוץ שנה שנייה ברציפות. שבוע לאחר מכן, ניצח גם במרוץ היוקרתי הג'ירו די לומברדיה, לאחר שהצליח לברוח יחד עם סמואל סנצ'ז וניצח אותו במאוץ אל קו הסיום.[4]

באפריל 2010 ניצח ז'ילבר את ניצחונו הראשון לעונה במרוץ אמסטל גולד. במרוץ המפרך שכלל התקפות רבות (חלקן ביוזמת ז'ילבר), הצליח ז'ילבר לברוח בעלייה המסיימת בקוברג כשתקף 500 מטר לסיום והצליח לשמור על יתרונו עד לקו הסיום.[5] כמו ב-2009, גם ב-2010 הגיע ז'ילבר לשיאו בסוף העונה. לאחר שניצח שני קטעים בוואלטה אספניה הוא ניצח שנה שנייה ברציפות במרוצי הסתיו האיטלקיים; ה"ג'ירו דל פיימונטה" וה"ג'ירו די לומברדיה" כשבאחרון, שנערך בתנאי מזג אוויר קשים ביותר, הוא ניצח לאחר בריחה אישית. לאליפות העולם שנערכה בג'ילונג באוסטרליה, הגיע ז'ילבר כאחד המועמדים המובילים. ואמנם, הוא היה אחד הרוכבים החזקים במרוץ והפגין, כדרכו, רכיבה אגרסיבית, אולם המרוץ הסתיים במאוץ רב משתתפים בניצחונו של תור הוסהובד.

התחלת 2011 סימנה שנה טובה לז'ילבר בעת שניצח במרוץ האיטלקי מונטה פאשי סטראדה ביאנקה וסיים שלישי ב"מילאנו סן-רמו". במרוצי האביב הוא הגיע לשיאו, בעת שניצח ב-4 מרוצים חד יומיים יוקרתיים ברציפות: בראבנט פיל (Brabantse Pijl), "אמסטל גולד", לה פלש ואלון והשיא - המרוץ שהיה לו החשוב ביותר, לייז'–בסטון–לייז'. מרוץ זה, שמסלולו נמצא באזור בו גדל ובו הוא מתגורר, היה חלומו של ז'ילבר והוא אמר לא פעם שהוא מוכן להחליף את כל ניצחונותיו בניצחון במרוץ זה. בשלושת המרוצים הראשונים ניצח ז'ילבר בצורה מרשימה תוך הפגנת עליונות על שאר הרוכבים ובמרוץ שהסתיים בליאז', הוא גבר במאוץ הסיום על האחים פרנק ואנדי שלק. בסיום העונה זכה ז'ילבר בפרס היוקרתי, אופני הזהב, המוענק לרוכב הבולט ביותר בעולם באותה שנה.

קבוצת BMC[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2012 עבר ז'ילבר לקבוצת BMC במטרה להתחרות במרוצים הקלאסיים בארדנים ועל מנת לסייע לקאדל אוונס לשחזר את זכייתו בטור דה פראנס. עם זאת, ז'ילבר לא הצליח לנצח באף אחד ממרוצי הארדנים, ואף לא סייע לאוונס לשחזר את הישגו. את הניצחון הראשון של העונה השיג ז'ילבר באוגוסט 2012, כשניצח בשלב התשיעי של הוואלטה אספניה, והמשיך לנצח גם את השלב ה-19 בו.

ב-23 בספטמבר ניצח ז'ילבר זכה באליפות העולם באופני כביש שנערכה בהולנד, וקיבל את חולצת הקשת בענן.

גם בעונת 2013 התקשה ז'ילבר לרשום ניצחונות לזכותו, ופעם נוספת רשם את הניצחון הראשון בעונה רק באוגוסט, בוואלטה אספניה, הפעם בשלב ה-12. ב-2014 הצליח ז'ילבר מעט יותר אך לא חזר לרמת השיא שלו ב-2011. הוא ניצח במרוצי הארדנים "בראבנט פיל" ו"אמסטל גולד", אך במרוצים הקלאסיים האחרים בהם הצטיין הגיע רק למקום ה-7 (ג'ירו די לומברדיה) ו-8 (לייז'–בסטון–לייז'). כמו כן, הוא ניצח ב-2014 במרוצי הקטעים הקצרים "Ster ZLM Toer" שבהולנד וטור בייג'ינג שבסין. ב-2015 ניצח ז'ילבר בשני קטעים בג'ירו ד'איטליה ובמרוץ חד-יומי אחד (Grand Prix Pino Cerami). ב-2016 ניצח באליפות בלגיה במרוץ הכביש, בקטע אחד בוואלטה מורסיה במרוץ חד-יומי אחד (GP José Dubois).

קבוצת קוויק-סטפ פלורס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2017 עבר לרכוב בקבוצה הבלגית הבכירה, קוויק-סטפ פלורס. בתחילת העונה השיג ז'ילבר רצף ניצחונות במרוצי האביב המוקדמים: תחילה ניצח באומלופ הט ניוזבלאד, ואחרי כן גם בE3 הארלבקה, במרוץ החד-יומי דווארס דור פלנדרן, במרוץ הקטעים הקצר שלושת הימים של ברוז'-דה פאנה (כולל ניצחון באחד מקטעי המרוץ) ולשיאו הגיע בניצחון ברונדה ון פלנדרן לאחר בריחת יחיד של 55 ק"מ. הוא ניצח במרוץ אמסטל גולד בפעם הרביעית לאחר שגבר במאוץ אל קו הסיום על שותפו לבריחה, מיכל קוויאטקובסקי.

ב-2018 ניצח ז'ילבר במרוץ חד-יומי אחד. הוא סיים שני ב-E3 הארלבקה ושלישי ברונדה ון פלנדרן. ב-2019 ניצח ז'ילבר במרוץ פריז - רובה, ובכך השיג ארבעה ניצחונות בחמשת המונומנטים במהלך הקריירה. הוא ניצח את הקטע ה-12 של וואלטה אספנייה 2019, וגם את הקטע ה-17 באותו מרוץ. לקראת סוף עונת 2019, ז'ילבר חתם בקבוצת לוטו - סודאל, וירכב עבורה בעונת 2020.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גובהו של ז'ילבר הוא 1.79 מטר, הוא שוקל 69 ק"ג ומבנה גופו חסון ביחס לרוב רוכבי האופניים. ז'ילבר נחשב כרוכב אשר מרבה לתקוף במרוצים ותכונה זו הקנתה לו אוהדים רבים. גם רוכבי עבר ידועי שם מציינים את ייחודו של ז'ילבר בין רוכבי הדבוקה. אדי מרקס אמר באפריל 2011: "הישגיו הותירו בי רושם רב. מה שהוא עשה עד עכשיו טוב יותר ממה שעשה מרקס".[6] רוכב העבר האיטלקי, מיקלה ברטולי, אמר: "ז'ילבר הוא אחד מהרוכבים האמיתיים שכמוהם נותרו מעטים בדבוקה. הוא מתחרה במרוצים עם הלב והנשמה, לא כמו אחרים שמתנהגים כמו ידוענים".[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פיליפ ז'ילבר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ madiot regrets losing gilbert after launching his career, ‏ Cyclingnews.com, ‏ 23 באפריל 2011
  2. ^ Superb Gilbert solo, ‏ cyclingnews.com,‏ 26 בפברואר 2006
  3. ^ Gilbert undergoes skin cancer surgery, ‏ cyclingnews.com,‏ 20 בינואר 2007
  4. ^ יובל גולן, פיליפ ז'ילבר מציג - חיסול של סוף עונה, אתר מגזין "אופניים"
  5. ^ Amstel Gold Race 2010: Philippe Gilbert ends 16-year wait for Belgian win on the Cauberg, דיילי טלגרף, 18 באפריל 2010
  6. ^ 'Gilbert is better than Merckx' says Merckx, ‏ Cycling Weekly, ‏ 22 באפריל 2011. ז'ילבר התייחס מאוחר יותר להשוואה ואמר כי הוא עדיין רחוק מאוד מהישגיו של מרקס.
  7. ^ Gilbert praised by Bartoli and Merckx in advance of Liège-Bastogne-Liège, ‏ Velonation ‏, 23 באפריל 2010


הקודם:
מרק קוונדיש
אלוף העולם במרוצי כביש
2012
הבא:
רוי קושטה