אוסטים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוסטים
ирæттæ
Ossetian girl 1883.jpg
נערה אוסטית, תמונה מ-1883
אוכלוסייה

רוסיהרוסיה  רוסיה 558,515 [1]
מתוכם (480,310 בצפון אוסטיה)
דרום אוסטיהדרום אוסטיה  דרום אוסטיה 51,000 (2007) [2]
גאורגיהגאורגיה  גאורגיה 38,000
סוריהסוריה  סוריה 59,000

טורקיהטורקיה  טורקיה 37,000
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
חבל אוסטיה
שפות
אוסטית, רוסית, גאורגית
דת
בעיקר נצרות אורתודוקסית מזרחית
קבוצות אתניות קשורות
יאר'נובים ועמים איראניים אחרים
כולל יאסים (הונגריה)
ריקוד האוסורי בבתומי
הכפר נוּזאל, דרום אוסטיה 1900
הכפר דרגוואס, צפון אוסטיה
אוסטים בלבוש צ'וחה, 1881

האוֹסֶטים (אוסטית: ирæттæ, irættæ) הם קבוצה אתנית היושבים בעיקר בקווקז - בחבלי צפון ודרום אוסטיה. השפה האוסטית שייכת לקבוצת השפות האיראניות המזרחיות שפה זו אינה הדדית מובנת (אנ'), ואינה קרובה לאף שפה אחרת. השפה האוסטית היא שריד יחיד של ניב סקיתי-סארמטי (אנ'), שהייתה נפוצה בעבר. היא השפה האיראנית היחידה באירופה.

האוסטים מרוכזים בעיקר בחבל אוסטיה המחולקת מבחינה פוליטית לשני חלקים: צפון אוסטיה שברוסיה ודרום אוסטיה, שהחל משנת 2008 היא דה פקטו מדינה בדלנית עצמאית מגאורגיה כתוצאה מלחמת גאורגיה-רוסיה.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם הגאוגרפי הרוסי "אוסטיה" והכינוי האתני התואם "אוסטים", נתקבל מהשם הגאורגי לארצם, ומבוסס על הכינוי האלאני העתיק "אס". כיון שהאוסטים מורכבים מכמה תתי-קבוצות (בעיקר אירונים ודיגורים) ומשכך חסרו כינוי עצמי, התקבע אצלם הכינוי הרוסי עוד לפני צירופם לאימפריה הרוסית.

אוסטים בפי הגאורגים הם אוֹסֵבִּי (ოსები) וביחיד אוֹסִי (ოსი). אוסטיה או אוֹסֵתִי (ოსეთი) בפי הגאורגים היא "ארץ האוסטים".

פרקטיה זו קיבלה תפנית בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 עם התעוררות הלאומית האוסטית החדשה. המחלוקת בין תתי הקבוצות האוסטיות - הדיגורים והאירונים על מעמד הדיאלקטים הביאה לחיפוש שם אתני חדש. בהשפעת הסכסוך הגאורגי-אוסטי הועדף השם "אלאניה" (ובהתאמה "אלאנים"), שמה של קונפדרציה סרמטית מימיי הביניים, שהאוסטים מאמינים כי הם אבותיהם. בשנת 1994 הוסף השם אלאניה לשם הרישמי של הרפובליה הרוסית צפון אוסטיה - אלניה [3].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוסטים הם צאצאי האלאנים, הענף היחיד של הסרמטים ששרד את הפלישה הגותית בסוף המאה ה-2 לספירה. האלאנים הקימו ממלכה שהשתרעה בין הדון לוולגה והתקיימה עד לפלישה המונגולית במאה השלוש עשרה. הלחץ המונגולי גרם לאלאנים לנדוד מן הערבה אל הקווקז, שם יצרו שלוש קבוצות אתנוגרפיות שונות: האירונים, הדיגורים, והקודארים. קבוצה נוספת של אלאנים, היאסים, שנדדו עד להונגריה.

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ-50% מהאוסטים הם נוצרים אורתודוקסים, 30% שייכים לוועצדין (אנ') וכ-15%-20% מוסלמים.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המיתולוגיה האוסטית (אנ'), כמו המיתולוגיות של יתר תושבי הקווקז כוללת אלים וישויות על טבעיות. על פי אמונתם מוצאם הוא מן הסרמטים אך אמונתם מכילה גם אלמנטים נוצריים מאוחרים יותר והאלים האוסטים מזוהים לעתים קרובות עם קדושים נוצריים. אלים אלה תפקיד בסיפורים המפורסמים על גזע של גיבורים אלוהיים למחצה בשם נארתים.

המוזיקה האוסטית (אנ') נפוצה באזור בו שוכנים האוסטים משני צידי הקווקז הגדול. החל מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 החל תהליך של איסוף והקלטה של המוזיקה האוסטית. הריקוד אוֹסוּרִי {ოსური) רפרטואר הריקודים הגאורגיים הוא ריקוד מאזור דרום אוסטיה.

מוצא יהודי?[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת ההשערות בדבר מוצא האוסטים הייתה השערתם של חוקרי הקווקז פפאף (pfaff) ופטר וון אוסלר (אנ'). הם הניחו כי מוצא האוסטים, או לפחות חלק מהם, הוא יהודי. הם הגיעו למסקנה זו בהתבסס על מנהגיהם שמקצתם דומה למנהגים והחוקים הנזכרים במקרא. חוקרי קווקז נוספים, ביניהם האנתרופולוג ארנסט שנטר (אנ'), ציינו במחקריהם כי הדעה הנפוצה בקווקז היא כי מוצא האוסטים הוא יהודי. אולם ההיסטוריון מקסים קובלבסקי (אנ') הסתייג מהנחה זו. הוא טען מנגד כי קרוב לוודאי שחלק מאותם מנהגים אומצו על ידי האוסטים מן הארמנים, ואין בכך הוכחה לכך שמוצאם מהיהודים[4].

השפה האוסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפה האוסטית (אנ') שייכת לקבוצת השפות האיראניות המזרחיות, ענף של השפות ההודו-אירופיות. שפה זו אינה הדדית מובנת (אנ'), ואינה קרובה לאף שפה אחרת. השפה האוסטית היא שריד יחיד של ניב סקיתי-סארמטי (אנ'), שהייתה נפוצה בעבר. היא השפה האיראנית היחידה באירופה.

ישנם שני קבוצות ניבים עיקריים: אירון (אנ') ודיגור (אנ').

פונמות באוסטית
ענבלי וילוני חכי בתר־
מכתשי
מכתשי
/שיני
שפתי
שיני)
אפי n m
סותם qʷ gʷ kʷʼ d tʼ b pʼ
מחוכך ʤ ʧʼ ʣ ʦʼ
חוכך ʁ χʷ ‏s z v f
מקורב
(צדי)
w j
l
רוטט r
* תוספת פונמה בהתאמה לסטנדרט

- ציון פונמות משולש (שתיהן בנפרד, וביחד)

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ברונו מסרלי וג' איווס (1997), הרי העולם, עמ' 96, (באנגלית)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אוסטים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]