אוסטים
 | |
| נערה אוסטית, תמונה מ-1883 | |
| אוכלוסייה | |
|---|---|
|
 אסטוניה 116 | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
| חבל אוסטיה | |
| שפות | |
| אוסטית, רוסית, גאורגית | |
| דת | |
|
בעיקר נצרות אורתודוקסית מזרחית | |
| קבוצות אתניות קשורות | |
|
יאר'נובים ועמים איראניים אחרים כולל יאסים (הונגריה) |
.jpg)
._F._21._Oss%C3%A8thes_(Oss%C3%A8tes)._Mission_scientifique_de_Mr_Ernest_Chantre._1881.jpg)
האוֹסֶטים (אוסטית: ирæттæ, irættæ) הם קבוצה אתנית היושבים בעיקר בקווקז - בחבלי צפון אוסטיה ודרום אוסטיה. השפה האוסטית שייכת לקבוצת השפות האיראניות המזרחיות . שפה זו אינה מובנת ע"י דוברי שפות אירניות אחרות (אנ'), ואינה קרובה לאף שפה אחרת. השפה האוסטית היא שריד יחיד של ניב סקיתי-סארמטי (אנ'), שהייתה נפוצה בעבר. היא השפה האיראנית היחידה באירופה.
האוסטים מרוכזים בעיקר בחבל אוסטיה המחולק מבחינה פוליטית לשני חלקים: צפון אוסטיה שברוסיה ודרום אוסטיה, שהחל משנת 2008 היא דה פקטו מדינה בדלנית עצמאית מגאורגיה כתוצאה ממלחמת גאורגיה–רוסיה.
מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור השם הגאוגרפי הרוסי "אוסטיה" והכינוי האתני התואם "אוסטים", נתקבל מהשם הגאורגי לארצם, ומבוסס על הכינוי האלאני העתיק "אס". כיוון שהאוסטים מורכבים מכמה תתי-קבוצות (בעיקר אירונים ודיגורים) ומשכך חסרו כינוי עצמי, התקבע אצלם הכינוי הרוסי עוד לפני צירופם לאימפריה הרוסית.
אוסטים בפי הגאורגים הם אוֹסֵבִּי (ოსები) וביחיד אוֹסִי (ოსი). אוסטיה או אוֹסֵתִי (ოსეთი) בפי הגאורגים היא "ארץ האוסטים".
פרקטיקה זו קיבלה תפנית בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 עם ההתעוררות הלאומית האוסטית החדשה. המחלוקת בין תתי הקבוצות האוסטיות - הדיגורים והאירונים על מעמד הדיאלקטים הביאה לחיפוש שם אתני חדש. בהשפעת הסכסוך האוסטי-גאורגי הועדף השם "אלאניה" (ובהתאמה "אלאנים"), שמה של קונפדרציה סרמטית מימיי הביניים, שהאוסטים מאמינים כי הם אבותיהם. בשנת 1994 הוסף השם אלאניה לשם הרשמי של הרפובליקה הרוסית צפון אוסטיה - אלניה[3].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האוסטים הם צאצאי האלאנים, הענף היחיד של הסרמטים ששרד את הפלישה הגותית בסוף המאה ה-2 לספירה. האלאנים הקימו ממלכה שהשתרעה בין הדון לוולגה והתקיימה עד לפלישה המונגולית במאה השלוש עשרה. הלחץ המונגולי גרם לאלאנים לנדוד מן הערבה אל הקווקז, שם יצרו שלוש קבוצות אתנוגרפיות שונות: האירונים, הדיגורים, והקודארים. קבוצה נוספת של אלאנים, היאשים, שנדדו עד להונגריה.
דת[עריכת קוד מקור | עריכה]
כ-50% מהאוסטים הם נוצרים אורתודוקסים, 30% מאמינים בדת מקומית מסורתית בשםאוצדין (אנ') וכ-15%-20% מוסלמים.
תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
המיתולוגיה האוסטית (אנ'), כמו המיתולוגיות של יתר תושבי הקווקז כוללת אלים וישויות על טבעיות. על פי אמונתם מוצאם הוא מן הסרמטים אך אמונתם מכילה גם אלמנטים נוצריים מאוחרים יותר והאלים האוסטים מזוהים לעיתים קרובות עם קדושים נוצריים. לאלים אלה תפקיד בסיפורים על גזע של גיבורים אלוהיים למחצה בשם נארתים.
המוזיקה האוסטית (אנ') נפוצה באזור בו שוכנים האוסטים משני צידי הקווקז הגדול. החל מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 החל תהליך של איסוף והקלטה של המוזיקה האוסטית. הריקוד אוֹסוּרִי {ოსური) רפרטואר הריקודים הגאורגיים הוא ריקוד מאזור דרום אוסטיה.
הספרות האוסטית החל להתפתח בסוף המאה ה-19 כאשר פעל קוסטה חטאגורוב שנחשב למייסד השפה הספרותית. בשנת 1914 ארסן קוטסויב יסד בסנקט פטרבורג כתב עת ספרותי שנתן במה לסופרים אוסטים צעירים ותרם להתפתחות הספרות בשפה האוסטית.
מוצא יהודי?[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחת ההשערות בדבר מוצא האוסטים הייתה השערתם של חוקרי הקווקז פפאף (pfaff) ופטר וון אוסלר (אנ'). הם הניחו כי מוצא האוסטים, או לפחות חלק מהם, הוא יהודי. הם הגיעו למסקנה זו בהתבסס על מנהגיהם שמקצתם דומה למנהגים והחוקים הנזכרים במקרא. חוקרי קווקז נוספים, ביניהם האנתרופולוג ארנסט שנטר (אנ'), ציינו במחקריהם כי הדעה הנפוצה בקווקז היא כי מוצא האוסטים הוא יהודי. אולם ההיסטוריון מקסים קובלבסקי (אנ') הסתייג מהנחה זו. הוא טען מנגד כי קרוב לוודאי שחלק מאותם מנהגים אומצו על ידי האוסטים מן הארמנים, ואין בכך הוכחה לכך שמוצאם מהיהודים[4].
השפה האוסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
השפה האוסטית (אנ') שייכת לקבוצת השפות האיראניות המזרחיות, ענף של השפות ההודו-אירופיות. שפה זו אינה מובנת ע"י דוברי שפות אירניות אחרות (אנ'), ואינה קרובה לאף שפה אחרת. השפה האוסטית היא שריד יחיד של ניב סקיתי-סארמטי (אנ'), שהייתה נפוצה בעבר. היא השפה האיראנית היחידה באירופה.
ישנן שתי קבוצות ניבים עיקריות: אירון (אנ') ודיגור (אנ').
| ענבלי | וילוני | חכי | בתר־ מכתשי |
מכתשי /שיני |
שפתי (־שיני) | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| אפי | n | m | ||||||||||
| סותם | qʷ | gʷ | kʷᵔʼ | d | tʼ | b | pʼ | |||||
| מחוכך | ʤ | ʧʼ | ʣ | ʦʼ | ||||||||
| חוכך | ʁ | χʷ | s z | v | f | |||||||
| מקורב (צדי) |
w | j | ||||||||||
| l | ||||||||||||
| רוטט | r | |||||||||||
| * תוספת פונמה בהתאמה לסטנדרט ᵔ - ציון פונמות משולש (שתיהן בנפרד, וביחד) | ||||||||||||
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ברונו מסרלי וג' איווס (1997), הרי העולם, עמ' 96, (באנגלית)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אברהם פולק (1951), כזריה: תולדות ממלכה יהודית באירופה, מוסד ביאליק
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ על פי מפקד אוכלוסין רוסי, 2010
- ^ PCGN Report Georgia: a toponymic note concerning South Ossetia
- ^ Shnirelman, Victor (2006). "The Politics of a Name: Between Consolidation and Separation in the Northern Caucasus".
- ^ * מרדכי אלטשולר (1990), יהודי מזרח קאווקאז: תולדות היהודים ההרריים מראשית המאה התשע-עשרה, עמ' 53, ISBN 9652350311
