אופריצ'נינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
האופריצ'ניקים, ציור מאת ניקולאי וסילייביץ' נברב
איוואן הרביעי
הקרמלין של אלכסנדרוב, מעון הצאר בתקופת האופריצ'נינה
המטרופוליט פיליפ מברך את איוואן הרביעי

אופריצ'נינהרוסית: Опричнина) – תקופה בהיסטוריה הרוסית שהחלה בשנת 1565 והסתיימה עם מות איוואן הרביעי בשנת 1584, תקופה שהתאפיינה בטרור ממשלתי ובמערכת מיוחדת של אמצעי אכיפת החוק. כמו כן היה זה שמו של חלק מרוסיה הצארית שהועבר לממשל מיוחד ונוהל על ידי "אופריצ'ניקים". מקור השם במילה הרוסית העתיקה опричь (אופריץ') שפירושה "מיוחד".

על פי לאנדרי קורבסקי, אציל רוסי של התקופה הרלוונטית, האופריצ'ניקים היו "צבא השטן".

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1558 איוואן הרביעי התחיל במלחמת ליבוניה במטרה להגיע לחופי הים הבלטי. במהלך שנת 1559 הוא מצא את עצמו במלחמה נגד קואליציה של פולין, הדוכסות הגדולה של ליטא ושוודיה. גם בחזית הדרום הוא היה צריך להתמודד עם הפשיטות של ח'אנות קרים. בנוסף למלחמה כוללת במספר חזיתות, רוסיה הייתה צריכה להתמודד עם תקופות של אירועים קשים באקלים ומגפות. כתוצאה מכך המדינה נכנסה למצב כלכלי קשה במיוחד.

כבר בתחילת מלחמת ליבוניה הצאר האשים את הצבא באי-רצון להלחם ובכך שמפקדיה לא מכירים בו כסמכות צבאית. בשנת 1564 מפקד הצבא המערבי אנדרי קורבסקי ערק לליטא ואף השתתף בפשיטות נגד הרוסים.

כל זה הביא את איוואן הרביעי לרעיון של שינוי מהותי בשלטון תוך הקטנת זכויות הבויארים והגדלת כוח של המעמד הנמוך בין האצילים.

הנהגת אופריצ'נינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 בדצמבר 1564 איוואן הרביעי עם משפחתו עבר לפרבר מוסקבה אלכסנדרובו וב-3 בינואר 1565 הודיע על סיום כהונתו כצאר. לאחר יומיים הגיעה למשכנו משלחת בראשות ראש הכנסייה וביקשה ממנו לחזור בו. בפברואר 1565 הוא חזר למוסקבה והודיע על הסכמתו לחזור לשלטון תוך הנהגת שינויים בשלטון:

  • הוא קיבל זכות לעריכת דין ללא התערבות של אף אחד כולל אנשי הכנסייה.
  • הונהג מעמד של "אופריצ'ניק" שתפקידם לשמור על יעדי הצאר והם כפופים לו ישירות. מעמד זה קבלו כ-1000 איש.
  • אופריצ'ניקים מקבלים לרשותם חלקים של מוסקבה ושטחים בפרובינציה. הבעלים הקודמים גורשו.
  • יתר חלקי המדינה מועברים לשלטון הבויארים ורק במקרים מיוחדים הם צריכים לפנות לצאר.

בשנת 1570 איוואן הרביעי עם אופריצ'ניקים יצא לנובגורוד לאור החשד שעיר זו מתכוונת לעבור לשליטת פולין. תוך חודש וחצי כל סביבת נובגורוד נבזזה ואלפי אנשים נהרגו. קיימת הערכה שבפשיטה זו נהרגו כ-10 אלפים תושבים, כשליש מתושבי האזור. הוצאות להורג המשיכו גם במוסקבה. רק ביולי 1570 הוצאו להורג כ-200 אנשים. בנוסף להריגת אצילים גם משפחתם סבלה וגורשה תוך העברת הרכוש לקופת הצאר.

לקראת שנת 1572 התברר לאיוואן הרביעי שהשיטה אינה תורמת להצלחות צבאיות ואף גורמת להעמקת המשבר הכלכלי. השיטה לא בוטלה באופן רשמי אך יצא צו מיוחד שאסר על הזכרת השם "אופריצ'ניק" והורגשו הקלות משמעותיות.

השלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם לעדויות הכרוניקות, לאחר ה"אופריצ'נינה" המדינה נראתה כאילו עברה פשיטה עוינת אכזרית במיוחד. אלפי אנשים נהרגו וקשרי מסחר נותקו. המשבר הכלכלי-חברתי היה אחד הסיבות לתקופת הצרות של תחילת המאה ה-17. גם מהיבט הצבאי לא היו שום הצלחות. מלחמת ליבוניה הסתיימה ללא שום הצלחות לרוסיה הצארית.

יחד עם זאת מהיבט פוליטי אופריצ'נינה תרמה רבות לחיזוק שלטון הצאר ללא מגבלות חוקיות.

רוב ההיסטוריונים הרוסים של המאה ה-19 ראו באופריצ'נינה תופעה שלילית ותוצאה ישירה של האופי החולני והברוטאלי של הצאר. חלק אחר ראו בה תוצאה של חשד הצאר מפני הבויארים שלדעתו לא תמכו במדיניותו במהלך מלחמת ליבוניה ובמיוחד תגובה לעריקתו של אנדרי קורבסקי. בתקופה הסובייטית העמדה השולטת הייתה עמדה שתמכה בתופעה. זאת לאור העובדה שאופריצ'נינה חיזקה את השלטון המרכזי וכתוצאה מכך, בהתאם לעמדה זו, תרמה לחיזוק המדינה הרוסית. בשנת 1946 פורסם גילוי דעת של המפלגה הקומוניסטית שתיאר את התופעה כתופעה פרוגרסיבית במיוחד.

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב-1863 יצא לאור ספרו של אלכסיי טולסטוי, נסיך הכסף המגולל את קורות התקופה.
  • ב-4 בנובמבר 2009 יצא לאקרנים סרטו של פאבל לונגין, צאר (Царь) על שנתיים מחייו של הצאר איוואן הרביעי, מלחמתו במתנגדיו ויחסיו עם המטרופוליט המוסקבאי פיליפ, אותו גילם השחקן אולג יאנקובסקי בתפקידו הקולנועי האחרון.
  • בשנת 2006 יצא הספר יום האופריצ'ניק מאת המחבר ולדימיר סורוקין המגולל עתיד דיסטופי ברוסיה של שנת 2027 והשתלטותם של אנשי כוח בדמות האופריצ'נינה. בשנת 2008 יצא ספר ההמשך קרמלין הסוכר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אופריצ'נינה בוויקישיתוף