מלחמת ליבוניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ניסוח.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מלחמת ליבוניה
Siege of Narva 1558.jpg

מצור על נרבה בשנת 1558. תמונה משנת 1836
תאריך התחלה: 1558
תאריך סיום: 1583
משך הסכסוך: כ־25 שנים
מקום: ליבוניה (לטביה ואסטוניה של היום)
תוצאה: ניצחון דני-נורווגי, פולני-ליטאי, ושוודי
שינויים בטריטוריות: שטח ליבוניה סופח לאיחוד הפולני ליטאי.
קרליה ושטחים נוספים סופחה לשוודיה
הצדדים הלוחמים
מפקדים

מלחמת ליבוניה הייתה מלחמה בין רוסיה הצארית וקואליציות משתנות של מדינות שכנות, בה ניסתה רוסיה להשתלט על שטחים לאורך חוף הים הבלטי. המלחמה התחוללה בשנים 1558-1583 והסתיימה ללא השגת מטרותיה מבחינת הרוסים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסדר הליבוני היה מעוניין בשליטה על המסחר עם רוסיה הצארית והגביל את הסוחרים הרוסים. כל המסחר היה מתנהל דרך הנמלים בשטח המסדר ותוך שימוש של אוניות של ברית ערי הנזה בלבד. כמו כן, הם מנעו מעבר של סחורות צבאיות ומומחים לרוסיה. מדיניות זו נתמכה על ידי שוודיה ופולין.

בהתאם לתנאי חוזה שלום שנחתם בשנת 1503 עם איוואן השלישי לתקופה של 50 שנה, הליבונים היו צריכים לשלם תשלום שנתי כתמורה להעברת העיר טרטו לשליטתם. מספר שנים לאחר חתימת החוזה הופסקה העברת התשלום ללא תגובה מצד הרוסים. בשנת 1554 דרש הצאר איוואן הרביעי את התשלום, כולל תשלומים עבור התקופה שעברה. כמו כן דרש הצאר לבטל את הבריתות הצבאיות שהיו לליבונים עם הדוכסות הגדולה של ליטא ושוודיה כתנאי לחתימת חוזה המשך. סוכם שהתשלום הראשון יועבר בשנת 1557. בשנת 1557 נחתם חוזה בין הליבונים ופולין על היחסים בין המדינות והליבונים קבלו על עצמם תנאים של ואסל. באביב 1557 הרוסים בנו עיר-נמל חדשה ליד נרבה. הליבונים וברית ערי הנזה מנעו מסוחרים אירופאים להגיע לנמל החדש.

יש לציין שבאותה תקופה הליבונים היו בתקופת החלשות עקב מספר תבוסות בקרבות עם השכנים והרוסיה הצארית הייתה בעליה לאחר מספר כיבושים במזרח וסיפוח חאנות קאזאן וחאנות אסטרחן.

ליבוניה בשנת 1573-1578

מהלך המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרוסים החלו את המתקפה ב-17 בינואר 1558 תוך פלישה למזרח אסטוניה ובתחילת מרץ חזרו לתחומי רוסיה. כתוצאה ממהלך זה הליבונים החליטו להעביר לרוסים כ-60,000 טאלר אך עד למאי נאספה רק מחצית הסכום. כמו כן התרחשו התקלויות מקומיות באזור נרבה. הרוסים החלו בהכנות למתקפה כוללת. הכוח הצבאי של הליבונים היה מוגבל והיתרון היחסי שלהם היה במבצרים שנבנו לאורך הגבול, אם כי לאור התפתחות התותחנות, רוב המבצרים היו מיושנים. במהלך קיץ - סתיו 1558 הרוסים כבשו 20 מבצרים ובסוף השנה רוב הכוח עזב את השטח לתקופת החורף. בתחילת 1559 לרוסים היו מספר הצלחות צבאיות והם התקדמו לכיוון ריגה. בפברואר 1559 הכוחות נסוגו וסוכם על הפסקת אש למשך חצי שנה. הסיבה לכך שהרוסים לא המשיכו בהתבססות בליבוניה היה לחץ גדול שהופעל עליהם מצד של פולין, שוודיה, דנמרק והדוכסות הגדולה של ליטא. בנוסף ללחץ השגרירים, לאיוואן הרביעי היו גם בעיות בדרום המדינה עקב הפלישות החוזרות ונשנות של ח'אנות קרים. חלק מאצילי רוסיה העדיפו להתקדם לדרום תוך תקווה שהם יוכלו לקבל באזור זה אדמות רבות. בתקופת הפסקת האש הרוסים אכן נלחמו נגד ח'אנות קרים אך לכך לא היו השלכות מדיניות גדולות. לעומת זאת, הליבונים ניצלו את הפסקת האש לשיפור מצבם. ב-31 באוגוסט 1559 המסדר הליבוני חתם חוזה עם הדוכסות הגדולה של ליטא ועבר להיות תחת חסות הדובסות. בתחילת 1559 העיר טאלין הועברה לשוודיה והאי סאארמה נמכר לדנמרק.

במהלך שנת 1560 הרוסים התקדמו והיו להם מספר הצלחות. שוודיה וליטא ביקשו מהרוסים לסגת ולאחר סירובם הרוסים מצאו את עצמם במלחמה נגד קואליציה של ליטא ושוודיה.

לחימה נגד הדוכסות הגדולה של ליטא[עריכת קוד מקור | עריכה]

באביב 1562 הליטאים פשטו על אזור סמולנסק. לאור הבעיות בדרום עם ח'אנות קרים, איוואן הרביעי היה יכול לתת מענה רק בסתיו 1562. בתחילת 1563 הוא התחיל במצור על פולוצק וב-15 בפברואר העיר נכבשה. אך לאחר כיבוש העיר לרוסים לא היו הצלחות במערכה. בשנת 1564 הם נחלו מספר הפסדים. הנסיך אנדרי קורבסקי, המפקד העליון של הצבא ויועצו הקרוב של הצאר, ערק לליטא. לאור הבעיות בחזית ואי-רצון של האצולה בהמשך המלחמה איוואן הרביעי הנהיג משטר של אופריצ'נינה. בשנת 1566 למוסקבה הגיעה משלחת ליטאית עם הצעה להפסיק את הלחימה על בסיס מצב הכוחות בשטח. לאחר התייעצות במסגרת זמסקי סובור, איוואן הרביעי החליט להמשיך במלחמה והמטרה היה כיבוש ריגה. בשנת 1569 הוקם האיחוד הפולני ליטאי. בשנת 1573 הרוסים נחלו תבוסה כואבת בקרב נגד הכוחות השוודים. אומנם לקראת סוף שנת 1576, לאחר כ-20 שנות מלחמה רוב שטחי ליבוניה היו בשליטה רוסית, רק ריגה וסביבתה לא נכבשו. לאחר תחילת שלטונו של המלך הפולני החדש סטפאן באטורי רוב ההצלחות הרוסיות נמחקו. בשנת 1579 הפולנים כבשו בחזרה את פולוצק ומספר ערים בתחום רוסיה עצמה. בשנת 1581 החל מצור על פסקוב. המצור נמשך מספר חודשים אך העיר לא נכבשה ובפברואר 1582 המצור הופסק.

סיום המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1583 נחתם חוזה סיום המלחמה בין הרוסיה הצארית לבין האיחוד הפולני ליטאי. רוסיה הצארית ויתרה על כל שטחי ליבוניה אך קבלה בחזרה מספר ערים בגבולה. לאיחוד הפולני ליטאי סופחו שטחים נרחבים בליבוניה.

במאי 1583 נחתם חוזה עם שוודיה. הרוסים ויתרו על כל האדמות שהיו להם לחוף הים הבלטי באזור המפרץ הפיני והם הועברו לשליטה שוודית.

לאחר כ-25 שנות מלחמה לרוסיה הצארית לא היו הישגים של ממש מהיבט הפוליטי והם אף הפסידו מבצרים לאוך החוף הבלטי. המלחמה המתמשכת תרמה להדרדרות מצב חברתי-כלכלי במדינה והייתה אחד הסיבות למשבר ברוסיה הצארית בתחילת המאה ה-17 - תקופת הצרות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מלחמת ליבוניה בוויקישיתוף