אורינוקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נהר אורינוקו
נהר האורינוקו במבט מלמעלה
נהר האורינוקו במבט מלמעלה
אורך 2,410 ק"מ
ספיקה ממוצעת 33,000 מ"ק לשנייה
אגן ניקוז 880,000 קמ"ר
מוצא הרי רמת גיינה שבדרום ונצואלה ובברזיל
גובה מוצא הנהר 1,047 מטרים
יובלים Ventuari River, Padamo River, Suapure River, Mavaca River, Ocamo River, Manaviche River, Cunucunuma River, Río Cunucunuma, Río Iguapo, Sipapo River, Cuchivero River, Parguaza River, Guaviare River, Apure River, Meta River, Caura River, Caroní River, Aro River, Arauca River, Capanaparo River, Atabapo River, Vichada River, Cinaruco River, Tomo River, בפסקה זו 5 רשומות נוספות שטרם תורגמו עריכת הנתון בוויקינתונים
שפך האוקיינוס האטלנטי
מדינות באגן הניקוז ונצואלה, קולומביה
אגן נהר האורינוקו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נהר האורינוקוספרדית: Orinoco) הוא הנהר השלישי באורכו בדרום אמריקה, לאחר האמזונאס והפרנה, והשלישי בספיקתו בעולם לאחר נהרות האמזונאס וקונגו. הוא זורם בשטחי ונצואלה וקולומביה, ונשפך לאוקיינוס האטלנטי בדלתה גדולה מול האי טובגו.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכו של האורינוקו הוא 2,400 ק"מ, ואגן הניקוז שלו מכסה שטח של כ-880,000 קמ"ר. מקורותיו, המוקפים ביער הגשם של האמזונס, נובעים מהרי רמת גיינה שבדרום ונצואלה ובברזיל. מהלכו מתעקל בקשת גדולה ממערב צפונה, אז נשפכים אליו נהרות מרכסי האנדים הצפוניים: קורדיירה דה מרידה (ונצואלה) והקורדיירה המזרחית (קולומביה), שם הוא משמש גם כגבול בין ונצואלה לקולומביה. לאחר מכן זורם האורינוקו מזרחה דרך סוואנות וערבות-בר אל חוף האוקיינוס האטלנטי, אליו הוא נשפך בדלתה גדולה וביצתית.

יובליו הראשיים של האורינוקו הם הנהרות גווירה ומטה (קולומביה), אפורה, קורה וקרוני (ונצואלה). במוצאו של הנהר ברמות גיינה, הוא מתפצל לשני ערוצים: אחד מהם הוא האורינוקו עצמו, שאליו זורמים כשני שלישים ממי הנהר, והשני הוא הנהר המיוחד במינו קסיקיארה, שמחבר בין אגן הניקוז של האורינוקו לזה של האמזונאס, ומוליך את השליש הנותר אל הנהר ריו נגרו וממנו לנהר אמזונאס.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו של הנהר נגזר מן השפה הילידית ווראו, בהוראת 'מקום-חתירה' (güiri-noko) . במשך אלפי שנים יושב אזור האורינוקו בידי שבטים אינדיאנים. האירופאי הראשון שהגיע לשפך האורינוקו היה כריסטופר קולומבוס, במסעו השלישי לאמריקה בשנת 1498, שעל אף שהבחין בערבוב המים המתוקים שמזרים הנהר למרחבי האוקיינוס, לא השכיל להבין שנהר עצום שכזה עובר ביבשת גדולה, ובכך החמיץ למעשה את גילוי אמריקה הדרומית. בין המפורסמים שבחוקרי האורינוקו נמנו אלכסנדר פון הומבולדט, שבילה כשנה וחצי בחקירת יערותיו בסירות רעועות וברגל בחברת ידידו אמה בונפלן, וכן סר וולטר ראלי, שהאמין כי ימצא את עיר הזהב האגדית אל דוראדו ביערות האורינוקו. ראלי שכנע את אליזבת הראשונה מלכת אנגליה לממן את מסעו. הוא נכשל בניסיונו, לאכזבת מלכת אנגליה, אף שחזר לבריטניה עם תיאורים נלהבים על מערכת החי והצומח של האורינוקו.

בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדלתה הגדולה של האורינוקו היא מבוך של תעלות, איים וצמחייה מוריקה, בה חיים שפע של בעלי חיים: קורמורנים, דגי פיראנה, דולפינים, קפיבארה, שלדגים, פומות, יגוארים, קופי קפוצ'ין, נחשי בואה ואנקונדה, איגואנות ועוד. בדלתת האורינוקו חי מין של תנין בשם תנין האורינוקו, שהוא מין התנין היחיד החי באזור תפוצה אחד בלבד בעולם כולו.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערים העיקריות על נהר האורינוקו הן סיודד בוליבר (312,691 איש), סיודד גואיאנה (800,000 איש), וטוקופיטה (80,000 איש). בשטח הדלתא חיים כ-24 אלף איש מבני השבט האינדיאני ווראו (Warao).

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרומן רובינזון קרוזו המבוסס על סיפור אמיתי מתרחש על אי סמוך לשפך נהר האורינוקו
  • הספר האורינוקו המופלא מאת ז'ול ורן (1898. תר' יוסף רביקוב בשם על גדות האורינוקו, 1964) — הרפתקאות משלחת שיצאה לחקור את נתיב הנהר הדרום-אמריקני.
  • בשיר "ונצואלה" של דן אלמגור ומשה וילנסקי בביצוע להקת בצל ירוק מופיע שם נהר זה, ובטעות נכתב בגרסה הראשונה של השיר כי הוא נשפך לאמזונס.[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אורינוקו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלי אשד, “ונצואלה” על פי דן אלמגור, באתר "יקום תרבות", 10 במאי 2013