אזובית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןאזובית
20150722Origanum vulgare1.jpg
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צינוראים
משפחה: שפתניים
סוג: אזובית
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Origanum
ליניאוס, 1753

אֲזוֹבִית (שם מדעי: .Origanum Tourn. ex L) הוא סוג של בני-שיח ועשבים רב-שנתיים ריחניים המונה כ-57 מינים ו-9 תת-מינים במשפחת השפתניים. תפוצת הסוג משתרעת ממקרונזיה, כל אירופה, אגן הים התיכון (מלבד מצרים), אל המזרח התיכון ועד למרכז סין[1]. מקור השם הלטיני של הצמח, אוריגנום, הוא ביוונית. המילה "אורוס" ביוונית פירושה הוא הר ו"גנוס" פירושה שמחה, כלומר "שמחת ההר". מקורו של הסוג באגן הים התיכון ומשתייכים אליו גם צמחי התבלין החשובים הבאים:

בעבר היו המינים אזוב תרבותי ואזוב מצוי שייכים לסוג Majorana, אולם לפי הסיסטמטיקה החדשה שערך הבוטניקאי Jan H. Ietswaart בשנת 1980, נכלל Majorana בסוג אזובית.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיני האזובית הם בני שיח או עשבים רב-שנתיים, שעירים או מקריחים או קירחים, מלבינים או מאפירים וריחניים מאוד. בעלי שערות בלוטיות יושבות שצבען אדום או צהוב.

הגבעולים רבועים.

העלים נגדיים פשוטים, דמוי-ביצה עד מוארכים-סגלגלים, תמימים עד משוננים קלות.

התפרחות גליליות עד מוארכות, לפעמים מוארכים כשהם נושאות פרי. התפרחות הם דורים מרובי פרחים שמקובצים במעין שיבולים קטנות וזקופות או במכבדים ענפים דמויי סוכך בראשי הגבעולים. החפים המלווים את התפרחות קטנים. החפים והחפיות ירוקים או סגולים-אדומים, מאורכים-סגלגלים עד אזמליים.

הפרחים דו-מיניים, בעלי עטיף כפול, דו-שפתניים, מאוחי עלים, צבעם לבן ארגמן-ורדרד.

הגביע דמוי פעמון, דו-שפתני מאוחה עלים חלקית, בעל כ-13 עורקים, שפת הגביע עם 5 שיניים כמעט שוות וכמעט משולשות שקוקודן חד או קהה. לוע הגביע עם טבעת שעירה או שהוא שסוע מלפנים עד לבסיסו לשני חצאים (אזובית מצויה).

הכותרת לבנה או ורדה עד סגולה, פעמונית, צינור הכותרת בולט מן הגביע; הכותרת דו-שפתנית, מאוחה עלים, שתי השפתיים ברורות למדי, שתיהן נראות יפה מבחוץ. השפה העליונה זקופה, שטוחה ומפורצת. השפה התחתונה פרושה, עם 3 אונות, האונה אמצעית גדולה יותר מאונות צדדיות.

האבקנים 4, מעורים אל צינור הכותרת, מפושקים וערוכים בשני זוגות בלתי שווים באורכם. בפרחים דו-מיניים הם חבויים מתחת לשפה העליונה או מעט בולטים ממנה. בפרחים נקביים הם חבויים בה. הזרים של האבקנים קירחים. המאבקים סגלגלים ובנויים מ-2 לשכות שמופרדים על ידי קונקטיב (רקמה חיבורית) דמוי משולש.

השחלה עילית, בעלת 4 מגורות ובכל מגורה ביצית אחת זקופה ועמוד העלי יוצא מבין המגורות, מבסיס השחלה ומתפצל בראשו לשתי זרועות. שתי הצלקות פחוסות, דמויי ביצה ומחוברות ביניהן.

עמוד עלי אחד בולט שקודקודו שסוע ל-2 זרועות בלתי שווים.

הפרי מסוג מַפְרֶדֶת (schizocarp) שעשוי 4 פרודות (זרעים, אגוזיות יבשות) ועטופות בגביע משתייר.

הזרעים סגלגלים, מעט מצולעים, יבשים, קירחים ובעלי עובר ישר.

מינים הנפוצים בארץ-ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארץ ישראל והארצות השכנות לה קיימים כמה מינים אנדמיים מסוג זה, כלומר, אלה קיימים רק בשטח מוגדר ומצומצם.

  • אֲזוֹבִית הַמִּדְבָּר (Origanum dayi Post)
  • אֲזוֹבִית יַרְדֵּנִית (Origanum jordanicum Danin & Künne) - בן-שיח מדברי נדיר מאוד אנדמי לירדן ויתכן גם לחצי האי-ערב. הגדל מחשופים של סלעים קשים שמדיף ריח תימול (זעתר, מתאים לתיבול פיצה). העלים נגדיים ופשוטים. הפרחים זעירים ולבנים, העלים זעירים ועגולים. מין זה הוא דומה לאזובית סיני בריח השמן האתרי שלו (המזכיר “זעתר”), בעלים ובכותרת הזעירה של פרחיו שכמעט אינה בולטת מהגביע. אבל הוא נבדל מכל מיני הסוג בגביע ששיניו כפופים לאחור. הצמח נאסף על ידי אינגריד קונה בשנת 1991 ואחר כך בשנת 1994. מין זה הוגדר ופורסם על ידי הבוטנאי הישראלי אבינעם דנין והחוקרת הגרמניה אינגרד קונה בשנת 1996 והוכר כמין נפרד בשנת 2003. תואר המין “ירדנית” הוקדש לזכרו של חוסיין מלך ירדן שחתם באותה העת בערבה על חוזה שלום עם יצחק רבין[2].
  • אֵזוֹב מָצוּי (Origanum syriacum L) - שמו המדעי בעברית אזובית מצויה ושמו המדעי בעבר Majorana syriaca, ושמו בערבית פשוט "זעתר". בן שיח שגבעוליו מעוצים, פרחיו קטנים, לבנים ומופעים בתפרחת דמויית שיבולת. הו נפוץ גדל בבר ובתרבות כמעט בכל חלקי ישראל. ראה הרחבה בערך.
  • אֲזוֹבִית סיני (Origanum isthmicum Danin) - בן-שיח מדברי נדיר מאוד אנדמי לסיני וייתכן גם לירדן. הוא מדיף ריח תימול (זעתר, מתאים לתיבול פיצה). העלים נגדיים ופשוטים. גביע דמוי פעמון ששיניו זקופות, הכותרת אינה בולטת מהגביע. היא גדלה על מחשופים של סלעים קשים רק בצפון סיני ברכס חלאל, שהוא חלק מרצועת היבשה המחברת את אסיה ואפריקה המכונה Isthmic Desert. מין זה התגלה על יד הבוטנאי אבינעם דנן בשנת 1968 מיד לאחר מלחמת ששת הימים ופורסם בשנת 1969 והתקבל כמין נפרד בשנת 2003. הצמח מדיף ריח תימול (זעתר). שיני הגביע זקופות. הכותרת אינה בולטת מהגביע[2][3].
  • אֲזוֹבִית פּוּנוֹן (Origanum punonense Danin) - בן-שיח מדברי נדיר מאוד הגדל מחשופים של סלעים קשים. המין התגלה באדום והוגדר על ידי אבינעם דנין בשנת 1990 והתקבל כמין נפרד בשנת 2003. השם המדעי ניתן על שם העיר הקדומה פונון הנזכרת במקרא במסעי בני ישראל:”וַיִּסְעוּ מִצַּלְמֹנָה, וַיַּחֲנוּ בְּפוּנֹן” (במדבר ל”ג, מ”ב). שמה של עיר זאת, שהייתה קשורה במכרות נחושת משחר ההיסטוריה, עבר אלינו דרך שם הכפר הבדווי פינאן[2][4].
  • אֲזוֹבִית פֶּטְרָה (Origanum petraeum Danin) - בן-שיח דו-מיני שמצוי בירדן ואנדמי לירדן. הוא גדל על מחשופים של סלעים קשים ובאבני-חול קשות בערבות-שיחים. הצמח נאסף על ידי אינגריד קונה בסביבת פטרה, והוגדר על ידי אבינעם דנין ב-1990 והתקבל כמין נפרד בשנת 2003. צבע הכותרת לבן-צהבהב. צבע המאבקים לפני פתיחתם סגול בהיר. העלים נגדיים, פשוטים ונגדיים. הגביע שלו שונה מהגביע של אזובית פונון[2][5].
  • אֲזוֹבִית רָמוֹן (Origanum ramonense Danin) - בן-שיח מדברי נדיר מאוד, בסכנת הכחדה ואנדמי לדרום ישראל. אזובית הרמון דומה לאזובית המדבר, אך שונה ממנה בכמה מאפיינים. העלים קטנים יותר והגבעולים שעירים הרבה יותר מאלה של אזובית המדבר, אבל טעמם וריחם דומים לה. הכותרת קטנה וצבעה לילך או ורוד חיוור ולא לבן. בפקע הפרח, ובפרח צעיר צבעה ארגמן ולא צהוב. הפקעים קטנים יותר מהפקעים של אזובית המדבר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אזובית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Origanum L., Plants of the World Online (POWO)
  2. ^ 1 2 3 4 Danin, A. & Fragman- Sapir, O. (2019). Flora of Israel Online, בעקבות צמחים, פרק פרק ז’ חלקים 9,8
  3. ^ אזובית סיני, צמחיית ישראל וסביבתה
  4. ^ אזובית פונון, צמחיית ישראל וסביבתה
  5. ^ אזובית פטרה, צמחיית ישראל וסביבתה
Dahlia redoute.JPG ערך זה הוא קצרמר בנושא בוטניקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.