אבינעם דנין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אבינעם דנין
Avinoam Danin.jpg
אבינעם דנין, 2002
לידה 13 בינואר 1939
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 בדצמבר 2015 (בגיל 76)
ענף מדעי ביולוגיה, בוטניקה
ארצות מגורים ישראל
תרומות עיקריות
חקר צמחים בישראל

פרופסור אבינעם דנין (13 בינואר 1939, כ"ב בטבת ה'תרצ"ט - 12 בדצמבר 2015, ל' בכסלו ה'תשע"ו) היה בוטנאי ואקולוג ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבינעם דנין נולד בחיפה לשרה וחירם דנין (בנם של רחל ויחזקאל דנין (סוכובולסקי)), גואל קרקעות ורוכש אדמות ידוע, שעבד בשירות הקרן הקיימת לישראל, ואחרי הקמת המדינה עבד בשירות מינהל מקרקעי ישראל. דודו היה עזרא דנין, מזרחן ואיש הש"י, ובעל אדמות ופרדסים באזור חדרה.

לאחר שהשלים את שירותו הצבאי, פנה דנין ללימודי ביולוגיה ובוטניקה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1964 השלים את עבודת המוסמך בנושא "הצומח במישור ימין" בהנחייתו של גדעון אורשן. בשנת 1970 השלים את עבודת הדוקטור בנושא "מונוגרפיה פיטוסוציולוגית-אקולוגית של הנגב הצפוני" בהנחייתם של מיכאל זהרי וגדעון אורשן. בשנים 1973–2007 היה חבר הסגל של מחלקה לאבולוציה, סיסטמטיקה ואקולוגיה באוניברסיטה העברית. בשנת 1988 התמנה לפרופסור חבר. בשנת 2007 פרש לגמלאות, אך המשיך לעסוק במחקר באופן אינטנסיבי, בתיאור ועדכון הפלורה של ארץ-ישראל.

מילא תפקידים רבים בשנות הוראתו באוניברסיטה העברית, ובהם:

אבינעם דנין סייר רבות בארץ ישראל, בחצי האי סיני ובארצות הסמוכות. במהלך שנות עבודתו גילה עשרות מינים ותת-מינים חדשים למדע בישראל, בסיני, בירדן, בטורקיה וביוון, בייחוד בסוג אזובית ובסוגים נוספים במשפחת השפתניים. כמה מינים אף נקראו על שמו (למשל כלך דנין). כן הגדיל במאות מינים את רשימות הצמחים של ישראל, סיני וירדן. נמנה עם הבוטנאים שזיהו את האפשרויות העצומות הגלומות ברשת האינטרנט ובעולם המחשבים בכלל לקידום ושיכלול ענף המדע שלהם. הוא ייסד את "צמחיית ישראל ברשת", מאגר מידע ענק על צמחי ישראל והמזרח התיכון.

היה שותף לכתיבת הכרכים בנושאי בוטניקה וצמחיית ארץ ישראל באנציקלופדיה "החי והצומח של ארץ ישראל" (1983) בעריכת עזריה אלון.

בשנת 1991 הוציא לאור, ביחד עם שותפתו למחלקה פרופ' נעמי פיינברון-דותן, את המגדיר לצמחי בר בארץ-ישראל, שתיאר באופן סיסטמטי את מכלול מיני הצמחים שתוארו בארץ-ישראל. בשנת 1998 ערך לבדו את המהדורה השנייה של המגדיר, משום שפרופ' פיינברון-דותן נפטרה מאז צאת המהדורה הראשונה.

אבינעם דנין הניח אחריו אישה - דרורה, ארבעה ילדים: איריס, מורית, ברק ושירה, ו-9 נכדים. איריס היא בתו מאשתו הראשונה, שרה בית הלחמי. הוא נפטר ב-12 בדצמבר 2015.

גילוייו בחקר תכריכי טורינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תכריכי טורינו הם יריעת פשתן הנמצאת בקתדרלת יוחנן המטביל בעיר טורינו שבאיטליה. על תכריכים אלו מופיעה דמותו של אדם הסובל מפגיעות גופניות שונות, רובן ככולן עלולות להיגרם על ידי צליבה. בשנת 1995 הצטרף דנין לקבוצת מחקר אמריקאית שמושבה בדורהם שבצפון קרולינה וחקר בתמונות שברשותם מציאות של דמויות צמחים שנראות ליד דמות גופו של האדם שנעטף בתכריכי טורינו. ממצאיו העיקריים הם גילוי דמויות של עכובית הגלגל, זוגן השיח ולוטם שעיר. התבוננות במפת התפוצה הכוללת של שלושת המינים מראה שהמקום היחיד בעולם, שבו היו יכולים בני-אדם להניח על גופו של נפטר פרטים טריים של שלשת המינים הנזכרים, הוא בין ירושלים לחברון. שמונה מהמינים שזוהו פורחים בחודשים מרץ-אפריל. דמויות קוצים של שיזף מצוי ושל אשחר ארץ-ישראלי נמצאו בקרבת ראשו של הנפטר וקנה של עבקנה שכיח או של קנה מצוי הונח ליד רגליו. בנוסף, גילה כ-300 תפרחות של קחון או בבונג דו-גוני שהונחו ללא גבעולים על ראשו של הנפטר. דנין וידא את ממצאי מחקריו בתמונות על ידי בדיקה ישירה של הבד העשוי פשתן בכנס חוקרים בטורינו שנערך בשנת 2000. הוא הציג את ממצאיו בכינוסים בינלאומיים ב-1998, 1999, 2000, 2002, 2007, 2008. כתב מאמרים בעברית ובאנגלית וספר באנגלית על הנושא. הספר תורגם לאיטלקית, ספרדית ופורטוגזית. מחקריו נכללים בתערוכות מתמידות שהוקמו במתחם נוטרדאם בירושלים, באוניברסיטה ברומא, בקליפורניה ובמקסיקו.

פרסומים בעברית:

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אבינעם דנין בוויקישיתוף
מאמרים