איה מצויצת
![]() | |
---|---|
![]() | |
מצב שימור | |
![]() | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
מחלקה: | עופות |
סדרה: | דורסי יום |
משפחה: | נציים |
סוג: | איה |
מין: | איה מצויצת |
שם מדעי | |
![]() טמינק, 1821 | |
![]() |
איה מצויצת (שם מדעי: Pernis ptilorhyncus), או איה מזרחית (Oriental honey buzzard), היא עוף דורס בגודל בינוני, מסוג איה.
תחום תפוצתה של האיה המצויצת כולל את אסיה, ממרכז סיביר ועד מזרח יפן. בקיץ נודד העוף לסיביר וחורף בדרום-מזרח אסיה. בשאר מקומות תפוצתו העוף יציב בדרך כלל.
המין שוכן באזורים מיוערים, בעיקר של עצים רחבי עלים. תפוצתו הרבה משתנה מיערות טרופיים ליערות טייגה. הוא יימצא גם באזורים פתוחים, שפלות, גבעות ומורדות הרים.
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אורך הגוף 68-50 ס"מ. מוטת כנפיים 150-135 ס"מ. משקל 1500-750 גרם. פולימורפי, צבע הניצוי משתנה בהתאם לתת-המינים ולאזורים הגאוגרפים. מזכירה איית צרעים, אך גדולה יותר, ציצית עורף בולטת, לעיתים נראה סימן כהה בצורת פרסה על בליטת הזפק.
תזונתה מתבססת בעיקר על צרעות ודבורים, ובעיקר תצורת הלרווה שלהם. היא ניזונה אף מיערת דבש ומדבש נוזלי, מתוך כוורות תלויות או בתוך כוכי עצים. בנוסף יכולה להזון מחרקים אחרים, וחולייתנים קטנים כלטאות, צפרדעים, יונקים ועופות קטנים.
העוף מוזכר מספר פעמים בתנ"ך:
- ”וְאֶת הַדָּאָה וְאֶת הָאַיָּה לְמִינָהּ” (ויקרא יא יד)
- ”וְהָרָאָה וְאֶת הָאַיָּה וְהַדַּיָּה לְמִינָהּ” (דברים יד יג)
- ”נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה” (איוב כח ז)
תפוצת תת-המינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Pernis ptilorhyncus orientalis - מסיביר עד סחלין, דרום עד מנצ'וריה, יפן וקוריאה. חורף בדרום-מזרח אסיה- אינדונזיה והפיליפינים.
בישראל מזדמן (אין לדעת ברמת סבירות גבוהה מתי והיכן יהיה), פרט זכר בוגר צולם[2].
- P. p. ruficollis - הודו, סרי לנקה, מיאנמר עד סין.
- P. p. philippensis - הפיליפינים.
- P. p. palawanensis - באיי פלאוואן שבפיליפינים.
- P. p. torquatus - סומטרה ובורנאו
- P. p. ptilorhyncus - האי ג'אווה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ איה מצויצת באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ לארס סוונסון, פיטר גרנט, קיליאן מולארני ודן צטרסטרום (2003). הציפורים, המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל, עמוד 387. מפה - מיפוי והוצאה לאור, הוצאת הקיבוץ המאוחד. מסת"ב 965-7184-54-1.