איסורי מלאכה בחול המועד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איסורי מלאכה בחול המועד
(מקורות עיקריים)
משנה מסכת מועד קטן
תלמוד בבלי מסכת חגיגה, דף י"ח, מסכת מועד קטן
משנה תורה ספר זמנים, הלכות שביתת יום טוב, פרק ז' - ח
שולחן ערוך אורח חיים, סימן תק"ל, אורח חיים, סימן תקל"ג - תקמה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

האיסור לעשות מלאכה בחול המועד הוא איסור שגדריו נקבעו על ידי חז"ל בהתאם לצורך המלאכות, לעמל הכרוך בהן ולטיבן, מקור האיסור שנוי במחלוקת.

המקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא מופיעים שלש מקורות בימי המועד שאינם "מקרא קודש" כלומר שאין צורך להכריז בהם על קדושה מיוחדת (שהשתמר בטקס הקידוש).

בספר שמות, בפרשיית המועדות המשובצת בפרשת משפטים שאחר מתן תורה, המתחילה:
  • שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה. אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר: שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת - כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב - כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם...
בספר ויקרא, פרשיית מועדי ה' המשובצת בפרשת בהר.
  • אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' - מִקְרָאֵי: 'קֹדֶשׁ!', אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם... שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן - מִקְרָא: 'קֹדֶשׁ!' יִהְיֶה לָכֶם...
בספר דברים, פרשיית קרבנות המועדים המשובצת בסוף פרשות אמור.
  • וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לה' Lהֶיךָ: צֹאן וּבָקָר... שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת - לֶחֶם עֹנִי...


בתלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ח, עמוד א':

מכלל דתרוייהו סבירא להו (מתוך כלל הדברים נראה ששניהם סבורים להם)
דחולו של מועד אסור בעשיית מלאכה!
מנהני מילי? (מן-אין (מהיכן) אלו הדברים?)
  • דתנו רבנן: (ששיננו רבותינו על האמור בשמות 23:15) את חג המצות תשמור שבעת ימים: - לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה. דברי רבי יאשיה.
  • רבי יונתן אומר: אינו צריך!! קל וחומר!...
  • תניא: כל מלאכת עבודה לא תעשו: לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה. דברי ר' יוסי הגלילי.
  • רבי עקיבא אומר אינו צריך!! הרי הוא אומר: אלה מועדי ה' וגו'. - במה הכתוב מדבר? ...אין הכתוב מדבר אלא בחולו של מועד ללמדך שאסור בעשיית מלאכה.
תניא אידך: ששת ימים תאכל מצות, וביום השביעי עצרת לה'.

איסור זה אמנם נדרש מהמקראות, אולם ישנה מחלוקת בין הראשונים אם האיסור הוא מדאורייתא, כלומר נובע מפרשנות של המקרא, או מדרבנן, כלומר חידוש של חז"ל שרק הסמיכו אותו על המקרא, ואין זה פירושו המקורי והמקובל של הכתוב.

כמו כן נאסרו מסחר, ודברים שיש בהם טרחה מרובה.

ישנה מחלוקת בפוסקים, האם ל"ט המלאכות האסורות בשבת וביום טוב משום יצירה, אסורות גם בחול המועד (אלא אם כן הותרו), או שבחול המועד אסורות רק מלאכות שיש בהן טרחה.[דרוש מקור]

חז"ל אף התרו באנשים שנוהגים לעשות מלאכה בחול המועד שהם בכלל אלו המבזים את המועדות, ונמצאים בשורה אחת עם בעלי עבירות שונות שאין להם חלק לעולם הבא[1], והם כאילו עובדי עבודה זרה[2].

מלאכות שהותרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחול המועד הותרו שבעה סוגי מלאכות:

צורך המועד ואוכל נפש[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צורכי אוכל נפש - הכנת מזון למועד: מותר מעשה אומן, מותר לכוין (לתכנן מראש) מלאכתו במועד, ולעשות בשכר לאחרים. מותר לעשות בפומבי, אם ניכר שעושה לצורך המועד.
  • מכשירי אוכל נפש - שימוש בציוד להכנת מזון וטיפול בצרכי הגוף, וכן לשם רפואה והיגיינה. גם תיקון הציוד מותר, ומותר לעשות בשכר לאחרים. אך אם תכנן מראש מלאכתו למועד, מותר רק מעשה הדיוט[3].

מכשירי מכשירים, כגון תיקון רשתות שצדים בהם עופות מותר לעשות בהם רק מלאכת הדיוט ולא מלאכת אומן[4].

  • שאר צורכי המועד - לדוגמה שטיפת רצפה, או תיקון רכב: מותר מעשה הדיוט בלבד, ובתנאי שלא כיון מלאכתו למועד. אסור לעשות לאחרים בשכר.
  • פועל שאין לו מה לאכול - מותר לו לעשות כל מלאכה עבור אחרים.

מלאכת דבר האבד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מלאכת דבר האבד - מלאכה שאם לא תיעשה, יגרם לאדם נזק או הפסד: מותר גם מעשה אומן, ולאחרים בשכר. כל זאת רק בתנאי שלא דחה את המלאכה בכוונה לחול המועד כשהיה יכול לעשותה מקודם.

לדוגמה: מותר להשקות "בית השלחין" - שדה ששותה תמיד מים ממקור מים שהופסק בחול המועד באונס, ואם לא יושקה בחול המועד יגרם הפסד לשדה. במקרה כזה מותר להשקות בין ממעיין שנבע תמיד ואין חשש שיופסק, ואפילו ממעיין שנביעתו החלה בחול המועד. לעומת זאת שדה "בית הבעל" שהיא שדה שמשקים אותה פעמים ספורות בשנה ואינה טעונה השקיה תמידית, אסור להשקותה.

גם במקרים של דבר האבד, לא הותרה טרחא יתירה, ולכן המשנה[5] פוסקת שאסור להשקות שדה ממי קילון. בתלמוד[6] הוסבר כי המשנה פוסקת כדעת רבי יהודה שסובר כך במקום אחר[7]. בנוסף, נאסרה השקיה ממי גשמים, מכיוון שחששו חז"ל שמא יבואו לידי טרחה יתירה (לפי פירוש אחד - שמא יבואו להשקות במי קילון, ולפי גרסה שנייה - שמא מי הגשמים הצבורים בשלולית יצטמצמו ויבוא למצב של טרחה יתירה)[8]

צורך חשוב (מצווה, רבים, ואכילה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מלאכה לצורך מצווה: מעשה אומן מותר, אם המצוה עוברת (=עלול להפסיד את המצוה), ואפילו כיוון מלאכתו במועד. לעשות בשכר לאחרים, מותר רק אם זמן המצוה במועד, וישתמש ברווח לשמחת המועד. מעשה הדיוט מותר, גם לצורך אחרי החג, אם לא יהיה לו זמן.
  • צורכי רבים - לדוגמה לתקן דרכים או מקווה: מותר גם מעשה אומן לצורך המועד, לכוין מלאכתו למועד, ולעשות לאחרים בשכר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רבי אלעזר המודעי אומר, המחלל את הקדשים, והמבזה את המועדות, והמלבין פני חברו ברבים, והמפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום, והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא“ (משנה, מסכת אבות, פרק ג', משנה י"א)
  2. ^ ”ואמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה כל המבזה את המועדים (רש"י: חולו של מועד) כאילו עובד עכו"ם“ (תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף כ"ג, עמוד א')
  3. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"מ, סעיף ח' ומשנה ברורה, סימן תק"מ, סעיף קטן כ"ז.
  4. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקמ"א, סעיף א' ומשנה ברורה, סימן תקמ"א, סעיף קטן ב', על פי המגן אברהם. כעין דבריו ראו בחידושי הרמב"ן למועד קטן.
  5. ^ משנה, מסכת מועד קטן, פרק א', משנה א'.
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ב', עמוד א'.
  7. ^ תוספתא פרק א'
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ב', עמוד א'.