איסור עבודת זר במקדש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

איסור עבודת זר הוא מצוות לא תעשה מתרי"ג מצוות, לפיה אסור לזר לעבוד עבודות מסוימות במקדש שמיועדות לעבודת הכהנים.

איסור עבודת זר במקדש
(מקורות עיקריים)
מצוות לא תעשה
מקרא במדבר יח,ד; במדבר יח,כב
תלמוד בבלי מסכת זבחים פרק ב
משנה תורה הלכות ביאת מקדש פרק ט
ספרי מניין המצוות ספר המצוות לרמב"ם: לאו עד, ספר החינוך: מצוה שצ, ספר מצוות גדול: לאו שט

מקור וטעם המצוה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר במדבר נאמר:

וְנִלְווּ עָלֶיךָ וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד לְכֹל עֲבֹדַת הָאֹהֶל וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם.

במדבר יח,ד

וכן נאמר:

וְלֹא יִקְרְבוּ עוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לָשֵׂאת חֵטְא לָמוּת.

במדבר יח,כב

בטעם המצוה כתב ספר החינוך שכבוד המקדש הוא שיעבדו שם אנשים קבועים משבט קבוע בדומה למלך שיש לו משרתים קבועים, שלא ראוי שיתחלפו בתכיפות.

דיני המצוה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכינוי "זר" ניתן לכל מי שאינו כהן זכר וכוונתו שהוא כזר לעניין עבודה במקדש.

אמרו חכמים - ”מקבלת הדם ואילך מצות כהונה“[1], כלומר רק בעבודות המיוחדות לכהנים אסור לזר לעבוד ועבודות אלו הם החל מקבלת הדם לאחר השחיטה. אבל שחיטה, הולכת העצים ואפילו הדלקת הנרות (במקרה שהוציא הכהן את המנורה החוצה לאחר שהכין אותם) מותרות בזר.

האיסור נוהג בין בזכרים ובין בנקבות, בין בזמן שבית המקדש קיים ובין בזמן שאינו. האיסור תקף גם לגבי כהן טמא או כהן בעל מום שחייבים על עבודה כשם שחייב עליה זר.

אם זר עבר ועבד עבודה אסורה לו, העבודה פסולה.

מתוך העבודות האסורות לזר ישנן ארבע עבודות שהעונש עליהן הוא מיתה והן: זריקת הדמים על המזבח, הקטרה, הקרבת הקורבן וניסוך המים והיין, ועליהן נאמר - ”וְהַזָּ֥ר הַקָּרֵ֖ב יוּמָֽת“. בשאר העבודות מי שעבד, עובר בלאו ולוקה והכלל הוא - אם אחרי עבודת הזר הכהן צריך לעשות עוד עבודה וזה לא גמר ההקרבה, לוקה ולא חייב מיתה. אמנם, בעבודות סילוק כגון דישון המזבח אינו חייב מיתה למרות שאין אחריהם עבודה.

זריקת דמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייב מיתה בין אם זרק בתוך ההיכל או זרק בעזרה בחוץ. בתוך זריקת דמים כלולה גם הזאת קרבנות המצורע.

הקטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייב מיתה אם הקטיר (אפילו כזית) איברים או קומץ או לבונה על המזבח ואפילו אם הזיז את האיברים שלא נשרפו וקירב את זמן השריפה שלהם. וכן אם הקטיר קטרת על מזבח הזהב. אמנם מי שמקטיר קטורת ביום הכיפורים בקדש הקדשים אינו חייב מיתה עד שיקטיר מלא חפניו.

וכן מי שמסדר שני גזרי עצים על המערכה חייב מיתה מכיוון שהעצים נחשבים כקורבן.

שני איסורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם אדם שחלים עליו שני איסורי עבודה, עבד - חייב לגבי כל אחד מהאיסורים וכן התרת עבודה במקדש בשבת אינה חלה על זר. לדוגמה, אם זר עבד בשבת במקדש עבר גם על חילול שבת וגם על איסור עבודת זר. וכן אם כהן בעל מום עבד במקדש טמא, חייב בשני האיסורים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]