נסכים (קורבן)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נסכים הם קורבן מנחה מיין וסולת בלולה בשמן שהוקרבו בבית המקדש לצד קורבן עולה או שלמים. המילה "נסכים" משמשת לעיתים ליין בלבד ולעיתים כשם קיבוצי ליין עם מנחת הסולת והשמן.

מרכיבי הנסכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנסכים מורכבים משני חלקים:

  • יין: נשפך לספלים שהותקנו לשם כך על גג מזבח העולה וירד בנקב שהיה במזבח (אל השיתין). פעולת השפיכה נקראת "ניסוך היין".
  • סולת בלולה בשמן: מוקטרת ונשרפת כליל על גבי אש המזבח. נקראת "מנחת נסכים".

בנוסף, בחג הסוכות התקיים גם ניסוך מים. מיקום הנקבים לניסוך היה בפינה המערבית-דרומית של קרן המזבח. המים נשפכו במערב הפינה והיין ממזרח.

כמות הנסכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמות היין הסולת והשמן משתנה על פי בהמת הקורבן:

כבש: רביעית הין יין (שלושה לוגין, ליטר בערך), עשרון סולת (מעט יותר מקילו וחצי), ושמן בכמות זהה לזו של היין.

"וְהִקְרִיב הַמַּקְרִיב קָרְבָּנוֹ לַ-ה' מִנְחָה סֹלֶת עִשָּׂרוֹן בָּלוּל בִּרְבִעִית הַהִין שָׁמֶן. וְיַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין תַּעֲשֶׂה עַל-הָעֹלָה אוֹ לַזָּבַח לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד." (במדבר, ט"ו, ד'-ה')

איל (כבש בוגר, בן שנה ומעלה): שליש הין יין (ארבעה לוגים, ליטר ושליש בערך), שני עשרונים סולת (מעט למעלה משלושה ק"ג), ושמן בכמות זהה לזו של היין.

"אוֹ לָאַיִל תַּעֲשֶׂה מִנְחָה סֹלֶת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן שְׁלִשִׁית הַהִין. וְיַיִן לַנֶּסֶךְ שְׁלִשִׁית הַהִין תַּקְרִיב רֵיחַ-נִיחֹחַ לַ-ה'." (במדבר, ט"ו, ו'-ז')

בקר: יין בשיעור חצי הין (ששה לוגים, כשני ליטר), סולת בכמות של שלושה עשרונים (שלוש עשיריות האיפה, כחמישה ק"ג), ושמן בכמות זהה לזו של היין.

"וְהִקְרִיב עַל-בֶּן-הַבָּקָר מִנְחָה סֹלֶת שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן חֲצִי הַהִין. וְיַיִן תַּקְרִיב לַנֶּסֶךְ חֲצִי הַהִין אִשֵּׁה רֵיחַ-נִיחֹחַ לַ-ה'." (במדבר, ט"ו, ט'-י')

הקרבנות שלהם מצורפים נסכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עולת בהמה והשלמים טעונים נסכים, בין אם היה זה קרבן יחיד ובין אם היה זה קרבן ציבור, כגון קרבן התמיד. שאר הקרבנות פרט לעולה ושלמים (חטאת, אשם, בכור, מעשר בהמה ופסח), וכן עולת העוף, אינם טעונים נסכים. יוצאים מכלל זה חטאת המצורע ואשמו, בהם קבעה התורה תוספת נסכים[1]. הדבר נובע מן העובדה שקרבנות אלו אינם באים על חטא, ולכן יש בהם ביטוי של שמחה[2].

זמן הבאת הנסכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרך כלל נסכי הקרבן מוקרבים יחד עמו. בשעת הקרבת קרבן התמיד הייתה שיירה של כהנים מוליכה את חלקי הקרבן למזבח, וביניהם גם שני כהנים הנושאים את הנסכים[3]. בשעת ניסוך היין של קרבן התמיד היו הלויים שרים שיר של יום, מכיוון שהיין מבטא את השמחה[4]. עם זאת, הבאת הנסכים אפשרית גם בלילה שלאחר הבאת הקרבן, או כעבור מספר ימים[5].

איכות הנסכים ודרך השגתם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנסכים נבחרו גידולי האזורים המובחרים ביותר, בגידול אורגני ללא שימוש בחומרי דישון[6]. היה אסור להביא יין מבושל. בבית המקדש היה ממונה מיוחד שתפקידו הוא לקניית הנסכים ובדיקת איכותם[7]. הנוהג המקובל היה שבעל הקרבן רוכש את הנסכים במקדש מהממונה על הנסכים שמו היה יוחנן בן פינחס[8], אבל אם הביאם מביתו- הרי הם כשרים, וסומכים עליו ששמרם בטהרה[9]. גוי המביא קרבן עולה אינו מביא נסכים, אלא גזברות המקדש מספקת אותם עבורו[10].

בבית המקדש השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנבואת יחזקאל לא מוזכר אודות מצוות ניסוך היין כפי שהוזכר בתורה. לפי פירושו של אליעזר מבלגנצי, ייתכן כי בבית המקדש השלישי לא יוסך יין בעת הקרבת התמיד בגלל הכשלת העם ביין בעת בית המקדש הראשון. אולם בהקרבת קרבנות השבת, חג וראש חודש כן יוסך היין כדין.[11]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משנה מסכת מנחות פרק ט משנה ו
  2. ^ תלמוד בבלי מסכת סוטה דף טו עמוד א
  3. ^ משנה יומא פרק ב משנה ג. נסכי איל הובלו על ידי ארבעה כהנים, ונסכי בקר על ידי ששה כהנים, שם משניות ו-ז.
  4. ^ שופטים ט,יג, תהלים קד,טו
  5. ^ תלמוד בבלי מסכת מנחות דף מד עמוד ב
  6. ^ משנה מסכת מנחות פרק שמיני, ראו שם פירוט המקומות ודרך זיקוק השמן.
  7. ^ משנה מסכת שקלים פרק ה משנה א ומסכת מנחות פרק ח משנה ז
  8. ^ משנה מסכת שקלים פרק ה משנה ד
  9. ^ משנה מסכת חגיגה פרק ג משנה ד. משנה תורה לרמב"ם, הלכות מטמאי משכב ומושב, פרק יא הלכה א
  10. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ג הלכה ה
  11. ^ פירוש רבי אליעזר מבלגנצי לספר יחזקאל מה, יד