קודש הקודשים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף קדש הקדשים)
ציור הממחיש כניסת הכהן הגדול לקודש הקודשים ביום הכיפורים

קודש הקודשים או הדְּבִיר היה החדר הפנימי, המערבי, החשוב והקדוש ביותר במשכן ובבית המקדש. בקודש הקודשים הוצב ארון הברית שבו לוחות הברית המעידים על ברית מעמד הר סיני.

תכולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשכן שבנה משה, שכן בתוך קודש הקודשים ארון הברית ובו לוחות הברית ועליו הכפורת עם הכרובים מעליה. בצד הארון הונחו צנצנת המן, ומטה אהרן הכהן.

בבית המקדש הראשון שבנה שלמה המלך, נצבו לצדי הארון שני פסלי ענק של כרובים עשויים עץ בציפוי זהב, שגובהם עשר אמות (כחמישה מטרים) ומוטת כנפיהם גם היא עשר אמות.

חז"ל מתארים[1] שלקראת סוף תקופת בית ראשון גנז יאשיהו את הארון כדי שלא יבזזו הבבלים את לוחות הברית שבארון, שלא ניתנים לשחזור, ובבית שני נותר רק סלע היסוד של ההר - אבן השתייה (בגובה של שלוש אצבעות ובאורכו ורוחבו של הארון), שהיא הנקודה המרכזית שממנה נברא העולם על פי המסורת היהודית.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידות קודש הקודשים היו עשר על עשר אמות (כחמישה על חמישה מטרים) במשכן, ועשרים על עשרים אמה (כעשרה על עשרה מטרים) בבית המקדש. אורך ורוחב קודש הקודשים זהים לאורך בדי הארון. אורך הבדים אינו כולל את רוחב הארון (שאליו חוברו הבדים). כמו כן מסופר שהבדים היו מדויקים באורך קודש הקודשים, ונראו מבחוץ כמין שתי בליטות על הפרוכת - "כשני דדי אישה", זאת כדי שביום הכיפורים יוכל הכהן הגדול לדעת היכן להזות את דם פר יום הכיפורים והשעיר לה' (ראו "יום הכיפורים בבית המקדש").

בין קודש הקודשים לבין הקודש - החדר הגדול יותר שלפני קודש הקודשים, שבו הוצבו המנורה, מזבח הזהב ושולחן הפנים - הייתה הפרדה. בבית המקדש הראשון - קיר אבנים שבשל עוביו נקרא 'אמת טרקסין', ובבית המקדש השני, שתי פרוכות ואמה מבדילה ביניהן. על-פי המסורת היהודית עמד הארון בנס[2].

כניסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרך-כלל חל איסור מוחלט להיכנס לקודש הקודשים, מלבד הכהן הגדול ביום הכיפורים. במקרים בהם נדרשו תיקונים בקודש הקודשים או שהיה דבר שם דבר מת שהיה צריך להוציאו, היו נכנסים, היו משלשלים כהנים בתיבות הפתוחות מצד אחד בלבד, דרך פתחים הנקראו "לולים"[3], על מנת שיראו רק את הקיר הנחוץ תיקון, ולא יהנו מיופי המקום[4]. הכניסה לצורך תיקון או הוצאת דבר טמא הייתה מותרת אף לאנשים שאינם כהנים, אך הייתה להם עדיפות. אם לא מצאו כהן או לוי - היה מותר גם לישראל להיכנס לשם, ואף לטמאים במקרה שלא מצאו טהורים[5].

מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – זיהוי מקום המקדש

לדעת רוב החוקרים, קודש הקודשים נמצא במקום שבו עומדת היום כיפת הסלע. עם זאת, יש דעות הממקמות את קודש הקודשים צפונית, דרומית, ומערבית לכיפת הסלע.

השוואה לארמון אחשורוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים[6] מצביעים על דמיון העולה מתיאוריו של מחבר מגילת אסתר, בין מבנה בית המקדש: חצר המקדש, ההיכל ולבסוף קדש הקדשים שהנכנס אליו שלא על פי הכללים עונשו מוות, למבנה ארמונו של אחשורוש: חצר חיצונה, חצר פנימית, ובית המלך, שהנכנס אליהם ללא רשות עונשו מוות.

השוואה לגן העדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם המצביעים על דמיון בין קודש הקדשים לגן העדן: בתוך גן העדן ניצב עץ החיים, ולאחר חטא עץ הדעת הוצבו בפתחו כרובים שנועדו לשמור שלא ייכנס לשם האדם. וכך גם במרכזו של קודש הקודשים ניצב ארון הברית ובו לוחות הברית וספר התורה, שנקרא "עץ חיים", ומעליו שני הכרובים, וגם לשם אסור לאדם להיכנס, מלבד לכהן הגדול ביום הכיפורים, לאחר הכפרה והטהרה מן החטא.[7]

חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר יהושע[8] נמסר - "וַיַּעַל מִשָּׁם, אֶל-יֹשְׁבֵי דְּבִרו וְשֵׁם-דְּבִר לְפָנִים, קִרְיַת-סֵפֶר", הרד"ק פירש: "אמרו רבותינו ז"ל, כי בלשון פרסי קורין 'דביר' לספר". הרד"ק אף עסק בקשר בין שני השמות, והביא בפירושו[דרוש מקור] מקור תלמודי - תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ"ד, עמוד ב', שלפיו מקור המילה 'דביר' בשפה פרסית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלקי בית המקדש השני
     

Temple sketch- dvir.png

Arrowupgreen.png
צפון
לשכת העצים
לשכת הנזירים
לשכת השמנים
לשכת המצורעים
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
י
     
מקרא

1. לשכת הפרווה   2. בית החליפות   3. לשכת פרהדרין   4. בין האולם ולמזבח   5. תאים   6. מסיבה   7. אחורי בית הכפורת

שערי המקדש

א. שער עזרת נשים   ב. שער העליון   ג. שער הדלק   ד. שער הבכורות   ה. שער המים
ו. שער יכניה / הניצוץ   ז. שער הקרבן   ח. שער הנשים   ט. שער השיר / המוקד   י. שער בלי שם