אירום צ'אנו שרמילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אירום צ'אנו שרמילה
Irom Chanu Sharmila
Irom sharmila at calicut.jpg
לידה 14 במרץ 1972 (בת 47)
אימפאל, הודו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה מניפור, הודו
כינויים נוספים אשת הברזל, מנגובי
פעילות בולטת פעילות למען זכויות אדם
ידועה בשל שביתת הרעב הארוכה בעולם, שניהלה נגד חוק הכוחות המיוחדים שניתנו לצבא הודו
שנות הפעילות מאז שנת 2000
פרסים והוקרה Gwangju Prize for Human Rights עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אירום צ'אנו שרמילה (נולדה 14 במרץ 1972),[1] ידועה גם בשם "אשת הברזל ממניפור"[2] או "מנגובי" ("הנאה")[3] היא פעילת זכויות האדם, פעילה פוליטית, ומשוררת מהמדינה ההודית של מניפור. ב-2 בנובמבר 2000,[4] היא החלה שביתת הרעב, שהסתיימה ב-9 באוגוסט 2016, כעבור 16 שנים של צום והאכלה בכפייה. מאחר שסירבה למזון ומים במשך יותר מ-500 שבועות, שביתת הרעב שלה נחשבת הארוכה ביותר בעולם.[5] ביום האישה הבינלאומי 2014 היא נבחרה לסמל האישה המובילה של הודו על ידי סקר MSN.[6][7]

בשנת 2014 שתי מפלגות הציעו שתעמוד איתם בבחירות הלאומיות, אך היא סירבה. באותו זמן, נשללה ממנה זכות ההצבעה מכיוון שהיא הייתה כלואה על האשמות של ניסיון התאבדות.[8][9][10] ב-19 באוגוסט 2014 בית המשפט הורה על שחרורה ממעצר, אך היא נעצרה שוב ב-22 באוגוסט 2014 בגין אותן ההאשמות, והוחזקה במעצר מנהלי במשך 15 ימים.[11] אמנסטי אינטרנשיונל הכריז עליה כעל אסירת מצפון.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרמילה נולדה ומתגוררת במניפור, אחת מ"מדינות שבע האחיות" במזרח הודו, אשר נמצאות במצב של מרד אזרחים מזה עשרות שנים; בין השנים 2005 ל-2015 נהרגו כ-5,500 אנשים כתוצאה מאלימות פוליטית.[12] ב-1958, הממשלה ההודית אישרה את חוק הסמכויות המיוחדות של הכוחות המזוינים שחל על רק שבע המדינות, ומעניק לכוחות הביטחון אישורים לחיפוש ללא צו מעצר, לעצור אנשים ללא צו, ולהשתמש בכוח קטלני אם יש "חשד סביר" כי אדם פועל נגד המדינה; חוק דומה הוחל על ג'אמו וקשמיר.[12]

שרמילה כבר הייתה מעורבת בתנועת השלום המקומית בהקשר של הפרות זכויות אדם במניפור, כאשר ב-2 בנובמבר 2000, בעיירה בשם מלום, עשרה אזרחים נהרגו בזמן המתנה בתחנת אוטובוס.[13] האירוע, המכונה "הטבח במלום",[14][15] בוצע לכאורה על ידי צוות פארה-צבאי הפועל יחד עם הצבא ההודי.[16][17]

שביתת הרעב[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרמילה, שהייתה בת 28 בזמן הטבח במלום, החלה בשביתת רעב כמחאה.[13] הדרישה העיקרית שלה הייתה שהממשלה ההודית תבטל את חוק הסמכויות המיוחדות (הידועה כם כ-AFSPA).[4][13][18] שביתתה התחילה במלום ב-5 בנובמבר, כשהיא נשבעת לא לאכול, לשתות, לסרק את שיערה, או להסתכל במראה עד ש-AFSPA יבוטל.[19]

שלושה ימים לאחר תחילה השביתה, שרמילה נעצרה על ידי המשטרה והואשמה ב"ניסיון להתאבדות",[4] אשר היה בלתי חוקי על פי חוק העונשין ההודי (IPC) באותו הזמן, והיא הוחזקה מאז במעצר מנהלי. מצבה הבריאותי הידרדר במהירות, ובעקבות כך החלו להאכיל אותה בכפייה באמצעות צנרור.[5][19]

מאז שהתחילה לשבות ברעב, שרמילה השתחררה ממעצר באופן קבוע בערך פעם בשנה, ואז נעצרה מחדש באותה עילה, מכיוון שלא הפסיקה את שביתתה.[18]

ב-2004, שרמילה כבר הפכה לסמל.[16] כשהשתחררה מהמעצר המנהלי ב-2006, דאגה להנהיג ולהשתתף במגוון פעילויות מחאה, כולל עליה לרגל לקברו של גנדי, ומחאה כללית שכללה פעילי זכויות אדם, סטודנטים, ותושבים מקומיים בג'נטר מנטר. [13] 30 נשים מחו בעירום בתמיכה לשרמילה מול מטה הקבוצה הפארה-צבאים (רובי אסאם) שביצעו את הטבח שהוביל למחאתה. הן החזיקו שלט בו כתוב "הצבא ההודי אונס אותנו". הנשים נעצרו וישבו במעצר שלושה חודשים.[13][20]

כשנעצרה שוב ב 6-באוקטובר באותה שנה, שוב על ניסיון התאבדות, היא נלקחה למכון ההודי למדעי הרפואה בניו דלהי, שם התחילה קמפיין מכתבים לראש הממשלה, הנשיא, ושר הפנים.[13] בתקופה זו, היא פגשה וזכתה לתמיכתה של פעילת זכויות האדם וכלת פרס נובל שירין עבאדי, שהבטיחה לקחת את מאבקה של שרמילה למועצת זכויות האדם של האו"ם.[13]

ב-2011, היא הזמינה את הפעיל נגד שחיתות אנה הזארה[21] והוא שלח שני נציגים כדי להיפגש איתה.[22]

באוקטובר 2011, מפלגת הקונגרס טרינמול של מניפור ופרדש הודיעה על תמיכתה בשרמילה ודרשו מראש המפלגה ממטה בנרג'י לעזור בביטול חוק AFSPA.[23] המפלגה הקומוניסטית של הודו (מרקסיסטית–לניניסטית) גם הצהירה על תמיכה בשרמילה עבור ביטול חוק AFSPA, וקראה למחאה כלל ארצית.[24] בנובמבר, לאחר אחת עשרה שנים של שביתת רעב, שרמילה שוב קראה לראש הממשלה מנמוהן סינג לבטל את החוק.[25] ב-3 בנובמבר 100 נשים יצרו שרשרת אנושית באזור אמברי בעיר גווהטי כדי להראות תמיכה בשרמילה, בעוד קבוצות חברתיות אחרות יזמו צום של 24 שעות לאות הזדהות.[26]

ב-2011 הושק "קמפיין הסולידריות להצלת שרמילה" (SSSC), [27] ובדצמבר באותה שנה, אוניברסיטת פונה הכריזה על תוכנית מלגות עבור 39 סטודנטיות ממניפור, לרגל יום הולדתה ה-39 של שרמילה.[28]

שרמילה הורשתה לראות את אמה רק פעם אחת במשך שנות השביתה שלה, בכוונה להפעיל עליה לחץ לוותר על המאבק. שרמילה אמרה בנושא, "ביום שיבוטל חוק AFSPA, אני אוכל אורז מידה של אימי".[29][30]

גם ב-28 במרץ 2016, שרנמילה שוחררה על ידי בית משפט שקבע שהעילות המשפטיות נגדה אינן חוקיות,[31] אך כשהמשיכה לקיים את הנדר שלה לא להיכנס לביתה או לאכול עד שיבוטל AFSPA,[32] היא שוב נעצרה, ושוב באותן האשמות של ניסיון התאבדות.

סיום שביתת הרעב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 ביולי 2016, הודיעה שרמילה כי בכוונתה לסיים את שביתת הרעב שהיא נוקטת בה מאז שנת 2000 ב-9 באוגוסט 2016. היא גם הודיעה, כי היא תרוץ בבחירות לראש מדינת מניפור.[33][34]

בית המשפט ששמע את העתירה האמין לה שכוונותיה אמיתיות, והורה על שחרורה. ב-9 באוגוסט, שרמילה יצאה לחופשי. היא הצהירה: "מהיום, סיימתי את הצום שלי. לעולם לא אשכח את הרגע הזה... קראו לי 'אשת הברזל', ואני רוצה להצדיק את השם הזה. אני לא יודעת הרבה על פוליטיקה, והחינוך שלי לא מפואר. אבל אני ההתגלמות האמיתית של המהפכה, ואני רוצה לעזור לעם".[35]

ההחלטה לסיים את הצום באה כהפתעה לרבים מתומכיה, מכיוון שחוק AFSPA עדיין עומד על כנו במניפור.[36] אך שרמילה טוענת שהיא לא מוותרת על המאבק, אלא רק משנה טקטיקות, ותמשיך להלחם עבור צדק לתושבי מניפור בזירה הפוליטית.[37] בעקבות שחרורה, היו גם גורמים שהתנגדו מטעמים שמרנים, ותומכים לשעבר שהביעו אכזבה בה, והאשימו אותה שהיא בוגדת בעקרונותיה מכיוון שברצונה להינשא. היא גם קיבלה איומים על חייה, להם הגיבה, "אם אנשים רוצים להגשים את חלומותיהם על הדם שלי, אז אני מוכנה לזה... כמו מהטמה גנדי... אני אדם פשוט, ככל האדם. אני לא קדושה. יש בי מן הטוב ומן הרע, וחסרונות רבים. למה אנשים רוצים להתייחס אלי כקדושה? למה רוצים לראות אותי דרך העדשות שלהם? מאסתי בחיים כאלה."[38]

הכרה ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2007 הוענק לשרמילה פרס גוונגג'ו לזכויות האדם, אשר ניתן ל"אדם או ארגון יוצא מן הכלל הפעיל בקידום והגנה על שלום, דמוקרטיה וזכויות אדם".[39] היא חלקה את הפרס עם לנין רגובנשי מארגון "ועדת משמר העם לזכויות אדם", ארגן זכויות מצפון-מזרח הודו.[39]

ב-2009 הוענק לה פרס מאילאמה הראשון מידי קרן מאילאמה עבור "הישגים באמצעות מאבקה הבלתי-אלים במניפור".[40]

ב-2010 היא זכתה בפרס מפעל חיים מוועדת אסיה לזכויות אדם.[41] באותה שנה, היא זכתה גם בפרס טאגור לשלום של המכון ההודי לתכנון וניהול, אשר כלל פרס כספי של 5,100,000 רופי,[42] ואת פרס "שלום והרמוניה" על שם סארווה גונה סמפנה, מאת Signature Training Centre.[43]

ב-2013 אמנסטי אינטרנשיונל הכריזו עליה  כאסירת מצפון, וטענו שהיא "מוחזקת במעצר אך ורק על ביטוי האמונות שלה בדרכי שלום."[44]

ייצוגים בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרה של דיפטי פריה מהרוטרה, Burning Bright: Irom Sharmila and the Struggle for Peace in Manipur, מתאר את חייה ומאבקה של שרמילה, וכן את הרקע הפוליטי לשביתת הרעב.[45] הסרט IronIrom: Two Journeys : Where the Abnormal is Normal יצא ב-2012, בהשתתפות מיני ואיד וטאינג'ם סינג.

אוג'ס אס וי, אמנית תיאטרון מפונה, ביצעה הופעת יחיד בכותרת Le Mashale ("שאי את הלפיד"), המבוססת על חייה ומאבקה של שרמילה, ואשר עובדה מהמחזה מאת סיביק צ'נדרן, Meira Paibi ("נושאות הלפידים"), אשר הוצג בתאטרונים במספר מדינות הודיות.[46][47]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ניחוח של שלווה (2010), מאת אירום צ'אנו שרמילה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אירום צ'אנו שרמילה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Mehrotra, Deepti Priya (2012). "The Making of an Activist". Burning Bright: Irom Sharmila and the Struggle for Peace in Manipur. Penguin Books India. ISBN 9788184751536. 
  2. ^ "Iron Lady of Manipur". Divya Bhaskar. 10 באוגוסט 2016. 
  3. ^ Rituparna Chatterjee (20 באפריל 2011). "Spot the Difference: Hazare vs. Irom Sharmila". Sinlung. 
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Bagchi, Suvojit (19 בספטמבר 2006). "Manipur woman's marathon fast". BBC News, Manipur. 
  5. ^ 5.0 5.1 Andrew Buncombe (4 בנובמבר 2010). "A decade of starvation for Irom Sharmila". The Independent. אורכב מ-המקור ב-22 October 2012. 
  6. ^ "Irom Sharmila is top woman icon: MSN poll". MSN. 11 במרץ 2014. 
  7. ^ "Irom Sharmila voted MSN poll’s Top Woman Icon in India.". Seven Sisters Project. 20 במרץ 2014. אורכב מ-המקור ב-21 March 2014. 
  8. ^ "Irom Sharmila not allowed to vote in Manipur". Zee News. 17 באפריל 2014. 
  9. ^ "Irom Sharmila Chanu's moral support to AAP". The Times Of India. 14 במרץ 2014. 
  10. ^ "Irom Sharmila not allowed to vote in Manipur EC official says Under Section 62 (5) of the Representation of the People Act, 1951, a person confined in jail cannot vote". Business Standard. 
  11. ^ "Irom Chanu Sharmila charged with attempted suicide, sent to judicial custody again". The Times of India. 22 באוגוסט 2014. 
  12. ^ 12.0 12.1 Krishna Pokharel for the Wall Street Journal. 7 January 2015.
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 13.3 13.4 13.5 13.6 Shoma Chaudhury (5 בדצמבר 2009). "Irom And The Iron In India’s Soul". Tehelka. אורכב מ-המקור ב-22 October 2012. 
  14. ^ Anjuman Ara Begum (3 בנובמבר 2010). "AFSPA and Unsolved massacres in Manipur". Twocircles. אורכב מ-המקור ב-21 October 2012. 
  15. ^ Imphal Free Press (2 בנובמבר 2013). "Malom Massacre horror relived 13 years later". Imphal Free Press. 
  16. ^ 16.0 16.1 Nilanjana S. Roy (8 בפברואר 2011). "Torchbearers for Victims in a Violent Land". The New York Times. אורכב מ-המקור ב-22 October 2012. 
  17. ^ Rahul Pathak (6 באוגוסט 2004). "Why Malom is a big reason for Manipur anger against Army Act". The Indian Express. 
  18. ^ 18.0 18.1 "Manipur Fasting Woman Re-arrested". BBC News. 9 במרץ 2009. 
  19. ^ 19.0 19.1 Mehrotra, Deepti Priya (2009). Burning bright : Irom Sharmila and the struggle for peace in Manipur (מהדורה 2009). New Delhi: Penguin Books India. ISBN 9780143103691. 
  20. ^ Hanjabam, Shukhdeba Sharma (17 בינואר 2008). "The Meitei upsurge in Manipur". Asia Europe Journal 6 (1): 157–169. 
  21. ^ Vidya Subramaniam (28 באוגוסט 2011). "Irom Sharmila urges Anna to visit Manipur". The Hindu. אורכב מ-המקור ב-21 October 2012. 
  22. ^ "Highlights of Anna Hazare's interview to NDTV". NDTV. 13 בספטמבר 2011. אורכב מ-המקור ב-21 October 2012. 
  23. ^ "Mamata's help sought for raising voice against AFSPA". The Times of India. 17 באוקטובר 2011. אורכב מ-המקור ב-22 October 2012. 
  24. ^ "CPI (ML) to show solidarity to Sharmila with nation-wide agitation". Imphal Free Press via Kanglaonline. 29 בספטמבר 2011. אורכב מ-המקור ב-21 October 2012. 
  25. ^ "PM should realize I am struggling for people: Irom". The Times of India. Times News Network. 4 בנובמבר 2011. אורכב מ-המקור ב-21 October 2012. 
  26. ^ "Civil society groups in state back Irom's cause". The Times of India. Times News Network. 3 בנובמבר 2011. אורכב מ-המקור ב-22 October 2012. 
  27. ^ Staff, The Hindu.
  28. ^ "Scholarship for Manipuri girl students in Sharmila's honour". The Times of India. 10 בדצמבר 2011. אורכב מ-המקור ב-22 October 2012. 
  29. ^ "A Life-Affirming Fast". Economic & Political Weekly. 23 במרץ 2013. 
  30. ^ Sarkar, S. (18 בינואר 2013). "The Iron Lady of Manipur". Indian Journal of Gender Studies 20 (1): 147–151. doi:10.1177/0971521512465965. 
  31. ^ "Irom Sharmila Released: Latest News, Photos, Videos on Irom Sharmila Released - NDTV.COM". NDTV.com. 
  32. ^ "Irom Sharmila re-arrested after resuming hunger strike over Afspa repeal". http://Hindustan Times/. 
  33. ^ http://www.newindianexpress.com
  34. ^ "Irom Sharmila: India activist to end fast after 16 years". BBC. 
  35. ^ "אשת הברזל" ההודית סיימה את שביתת הרעב שלה – לאחר 16 שנים, ואללה, 10 באוגוסט 2016
  36. ^ "Resolve of her fast". Economic & Political Weekly. 23 במרץ 2013. 
  37. ^ http://www.tribuneindia.com/news/nation/irom-sharmila-to-end-her-fast-of-16-years-will-fight-polls/271530.html
  38. ^ Am ready to die like Mahatma Gandhi, a disappointed Irom Sharmila tells her critics, India TV, ‏August 10, 2016
  39. ^ 39.0 39.1 "Gwangju Prize for Human Rights". 18 May Memorial Foundation. אורכב מ-המקור ב-22 October 2012. 
  40. ^ Sobhapati Samom (1 במרץ 2010). "Kerala activists promise support to Irom Sharmila". Assam Tribune. אורכב מ-המקור ב-22 October 2012. 
  41. ^ "Human rights defender awarded for lifetime achievement". Asian Human Rights Commission. 29 בינואר 2010. אורכב מ-המקור ב-22 October 2012. 
  42. ^ "Irom Sharmila awarded Rabindranath Tagore peace award". dnaindia.com. 12 בספטמבר 2010. אורכב מ-המקור ב-21 October 2012. 
  43. ^ "Sharmila Conferred Peace Award". manipuronline.com. 27 בדצמבר 2010. אורכב מ-המקור ב-22 October 2012. 
  44. ^ Manash Pratim Gohai (2 באוקטובר 2013). "Irom Sharmila Chanu must be immediately released, Amnesty India says". Times Of India. 
  45. ^ Laxmi Murthy (דצמבר 2009). "Reluctant heroine: 'Burning Bright' by Deepti Priya Mehrotra". Himal South Asian. אורכב מ-המקור ב-21 October 2012. 
  46. ^ T. Saravanan (11 בפברואר 2011). "For a noble cause". The Hindu. אורכב מ-המקור ב-21 October 2012. 
  47. ^ Shalini Umachandran (12 בפברואר 2011). "Single act that captures a dozen wounds of Manipur". The Times of India. Times News Network. אורכב מ-המקור ב-21 October 2012.