שירין עבאדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שירין עבאדי
شیرین عبادی
Ebadi.jpg
לידה 21 ביוני 1947 (בת 71)
המדאן, איראן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איראן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים לונדון
ידועה בשל פעילת זכויות אדם איראנית
השכלה אוניברסיטת טהראן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע עורכת דין, שופטת
תפקיד שופטת עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס נובל לשלום
חתימה Shirin Ebadi Signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שירין עבאדיפרסית: شیرین عبادی; נולדה ב-21 ביוני 1947) היא עורכת דין איראנית, פעילת זכויות אדם ומייסדת מרכז מגיני זכויות האדם. ב-2003 היא זכתה בפרס נובל לשלום על מאמציה למען הדמוקרטיה וזכויות האדם ובייחוד למען זכויות נשים, ילדים ופליטים. היא האיראנית הראשונה והאישה המוסלמית הראשונה שזכתה בפרס[1].

ב-2009 שר החוץ הנוורגי, יונאס גאהר סטור, פרסם הודעה לפיה פרס נובל לשלום של עבאדי הוחרם על ידי השלטונות האיראנים וכי "זו הפעם הראשונה בה פרס נובל לשלום שהוחרם על ידי הרשויות המדינה"[2]. איראן דחתה את הטענות[3]. עבאדי חיה בגלות בלונדון מאז יוני 2009 בגלל רדיפות של אזרחים איראנים שביקרו את המשטר במדינה[4].

בשנת 2004 עאבדי נכללה ברשימת מאה הנשים המשפיעות של פורבס[5] וב-2009 היא נכללה בספר הסוקר את מאה הנשים המשפיעות בכל הזמנים[6].

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבאדי נולדה בהמאדן באיראן. אביה, מוחמד עלי עבאדי, היה הנוטריון הראשי של העיר ופרופסור למשפט מסחרי. אמה, מינו יאמיני, חלמה להיות רופאה אך משפחתה לא אפשרה לה ללמוד. עבאדי מספרת שאמה הייתה מסורה לילדיה אך לא הייתה מאושרת[7]. משפחתה עברה לטהרן ב -1948.

התקבלה למחלקת המשפטים באוניברסיטת טהראן ב-1965, ובסיום לימודיה ב-1969 היא עברה בהצלחה את הבחינות להיות שופטת. לאחר תקופת התמחות בת שישה חודשים היא החלה את הקריירה שלה כשופטת במרץ 1970. מ-1975 עד 1979 היא כיהנה כנשיאת בית המשפט העירוני בעיר טהראן[8][9]. עבאדי, שתמכה המהפכה[10] וקיוותה שהמפכה תביא את איראן להיות אחת המדינות המשפיעות בעולם[8]. בשנת 1979, השלטון החדש קבע שאישה אינה יכולה לכהן כשופטת. לכן הורדה שירין עבאדי מתפקידה כנשיאת בית המשפט העירוני, לתפקיד עוזרת משפטית באותו בית משפט. השופטות מחו על השינוי במעמדן ומשרד המשפטים נתן להן את התואר "מומחיות במשפט". עבאדי לא יכלה לסבול את המצב והגישה בקשה לפרישה מוקדמת[11]. היא קבלה רישיון לעריכת דין רק ב-1993 ועד לקבלתו, כתבה ספרים וכתבות לעיתונאים מקומיים[12]. עבאדי העבדה כמרצה למשפטים באוניברסיטת טהראן והמשיכה לפעול למען של נשים וילדים[13].

פעילותה כעורכת דין[עריכת קוד מקור | עריכה]

כעורכת דין עבאדי ייצגה פרו בונו משפחות של אזרחים שנפגעו מהמשטר. היא ייצגה את משפחתו של דריוש פורואהאר, אינטלקטואל ופוליטיקאי, מנהיג מפלגת האומה האיראנית, שנרצח בביתו יחד עם אשתו[14]. פורואהאר היה אחד מהאינטלקטואלים האיראנים שכפי הנראה שנרצחו בעקבות התנגדותם לרפובליקה האיראנית. ב-1999 בהפגנות הסטודנטים נהרג הסטונדט עזאת אברהים-ניג'ד ועוד כ-200 סטודנטים נפצעו. לטענת משתתפים בהפגנה הוא נהרג מאנשי כוחות הביטחון. עבאדי ייצגה את משפחתו של עזאת ודרשה לחקור את הפרשה ולהעמיד לדין את האחראים. לאחר עיכוב ממושך בשאלה מי היה בעל סמכות שיפוטית בעניין עזאת, דחה אותו בית המשפט המהפכני את הבקשה לקיים משפט משום שלא הוגש כתב אישום על אדם ספציפי באופן רשמי ומאז מותו[15].

עבאדי הגנה גם על מקרים שונים של התעללות בילדים, בניהם המקרה של הילדה, אריאן גולשאני. גולשאני נוצלה במשך שנים והוכתה למוות על ידי אביה ואחיה החורג. מקרה זה זכה לתשומת לב בינלאומית וגרם למחלוקת באיראן. עבאדי השתמש בפרשה זו כדי להאיר את הבעיתיות בחוקים של משמורת על ילדים באיראן, לפיה מעניקים משמורת בגירושין בדרך כלל לאב. גם במקרה של אריאן, שם העידה האם בבית המשפט כי האב מתעלל והתחננה לקבל משמורת על ביתה[16].

עבאדי סייעה בניסוח הצעת חוק נגד התעללות פיזית בילדים, אשר הועבר על ידי הפרלמנט האיראני בשנת 2002. כמו כן, חברות הפרלמנט ביקשו מעבאדי לנסח הצעת חוק שתאפשר לאישה להתגרש מבעלה על בסיס חוקי השריעה, אך חברי פרלמנט לא אפשרו להצעה לעבור[17].

הזכייה בפרס נובל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 באוקטובר 2003 זכתה עבאדי בפרס נובל לשלום על מאמציה למען הדמוקרטיה וזכויות אדם, ובמיוחד למען זכויותיהם של נשים וילדים[18]. ועדת הפרס ציינה שעבאדי היא "אדם אמיץ "ש"מעולם לא הבחין באיום על ביטחונה [האישי]"[19]. באיראן, אנשי ממשל לא הגיבו או היו ביקורתיים בנוגע לבחירתה של עבאדי, הם כינו את הזכייה מהלך פוליטי של מוסד פרו מערבי וביקרו את עבאדי שלא כיסתה את שערה בטקס פרס נובל. אמצעי התקשורת המדינתיים באיראן פרסמו, בקצרה, את זכייתה של עבאדי בסוף מהדורות החדשות של הערב[20]. נשיא איראן, מוחמד ח'אתמי, לא בירך את עבאדי באופן רשמי על זכייתה ואמר שהוא מקווה שהיא תתעל את הזכייה בפרס לטובת איראן ושלום עולמי וציין שפרסי נובל למדעים חשובים ואילו פרס נובל לשלום הוא "לא מאוד חשוב"[21].

ב-14 באוקטובר בשדה התעופה בטהרן קבלו את פניה של עאבדי כ-10,000 אלפים איש (בעיקר נשים)[20].

לאחר הזכייה בפרס נובל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2006, עבאדי לקחה חלק יוזמת נובל לנשים שהוקמה על ידי שש זוכות בפרס נובל לשלום לתמיכה בקבוצות נשים ברחבי העולם בקמפיין למען צדק, שלום ושוויון[22].

עבאדי הסכימה לייצג את שבעה מנהיגים של הקהילה בהאית איראן שנעצרו ב -2008[23]. באפריל באותה השנה, פרסמה עבאדי הודעה כי "האיומים על חיי, ביטחוני ועל חיי משפחתי, שהחלו לפני זמן מה, החריפו", האיומים התייחסו לנאומייה מחוץ לאיראן וההגנה על קהילת המיעוט בהאי באיראן[24]. בדצמבר 2008 סגרה המשטרה האיראנית את המשרדים של מרכז מגיני זכויות אדם, הארגון שהקימה עבאדי[25].

בנובמבר 2009, בעת שהותה בלונדון טענה עבאדי שמדליית פרס נובל לשלום והדיפלומה שלה נלקחו מהכספת בבנק שלהם, לצד עיטור לגיון הכבוד וטבעת שקיבלה מאגודת העיתונאים הגרמנית וכן שחשבון הבנק שלה הוקפא[26]. משרד החוץ האיראני הכחיש את האשמות[27].

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1996: אות הוקרה מטעם Human Rights Watch
  • 2001: פרס למגיני זכויות אדם לזכרו של טורולף ראפטו
  • 2003: פרס נובל לשלום
  • 2004: פרס ארגון Women's eNews ל-21 מנהיגות לכבוד המאה ה-21
  • 2005:הפרס אזרחים בונים שלום של אוניברסיטת קליפורניה באירוויין
  • 2006:אות לגיון הכבוד
  • 2006: פרס הסובלנות (Toleranzpreis der Evangelischen Akademie Tutzing)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שירין עבאדי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Profile: Shirin Ebadi" (באנגלית). 27 בנובמבר 2009. בדיקה אחרונה ב-3 במאי 2019. 
  2. ^ "Norway says Iran confiscated Ebadi's Nobel". Reuters (באנגלית). 26 בנובמבר 2009. בדיקה אחרונה ב-3 במאי 2019. 
  3. ^ "Iran denies it confiscated Ebadi's Nobel medal". Reuters (באנגלית). 27 בנובמבר 2009. בדיקה אחרונה ב-3 במאי 2019. 
  4. ^ Anita Kirpalani On 1/8/10 at 7:00 PM EST, A Q&A With Nobel Laureate Shirin Ebadi, Newsweek, ‏2010-01-08 (בAmerican English)
  5. ^ Forbes.com: Forbes 100 Most Powerful Women in the World 2004, archive.fo, ‏2012-07-30
  6. ^ The 100 most influential women of all time, עריכה: Kathleen Kuiper, New York, NY: Britannica Educational Pub. in association with Rosen Educational Services, 1st ed, 2010, עמ' 330-331
  7. ^ Benjamin, Michelle., Nobel's women of peace, Toronto: Second Story Press, 2008
  8. ^ 8.0 8.1 טיימס, ניו יורק (11 באוקטובר 2003). "פרס נובל לשלום לפעילת זכויות האדם האיראנית שירין עבאדי". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-9 במאי 2019. 
  9. ^ 2004-2005 Lecture: Shirin Ebadi - University of Alberta, web.archive.org, ‏2017-04-27
  10. ^ מרלה ברוורמן, פרקליטת השטן - תכלת, tchelet.org.il, ‏2008
  11. ^ The Nobel Peace Prize 2003, NobelPrize.org (בAmerican English)
  12. ^ Kinnear, Karen L., Women in developing countries : a reference handbook, Santa Barbara, Calif.: ABC-CLIO, 2011, עמ' 152
  13. ^ Shirin Ebadi, bahai-library.com
  14. ^ Fowler, Sarah (2 בדצמבר 2018). "A wave of killings that shook a nation" (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-14 במאי 2019. 
  15. ^ Congressional Record: NOBEL PEACE PRIZE TO SHIRIN EBADI OF IRAN, Government Printing Office, 2003, עמ' 25512. (באנגלית)
  16. ^ Robert Fisk, Iranian law blamed as girl killed by drug-addict father, The Independent, ‏1997-12-24 (באנגלית)
  17. ^ Encyclopedia of human rights, עריכה: David P. Forsythe, Oxford: Oxford University Press, 2009, כרך 1, עמ' 78-81
  18. ^ The Nobel Peace Prize 2003, NobelPrize.org (בAmerican English)
  19. ^ "Nobel winner's plea to Iran" (באנגלית). 10 באוקטובר 2003. בדיקה אחרונה ב-29 במאי 2019. 
  20. ^ 20.0 20.1 Ziba Mir-Hosseini, Shirin Ebadi’s Nobel Peace Prize Highlights Tension in Iran | MERIP|אתר=merip.org|תאריך=10.27.2003|תאריך_וידוא=2019-05-29
  21. ^ "Khatami advice to Nobel laureate" (באנגלית). 14 באוקטובר 2003. בדיקה אחרונה ב-29 במאי 2019. 
  22. ^ Nobel Women's Initiative, Nobel Women's Initiative (בAmerican English)
  23. ^ Iran: The situation of the Bahá’í community, Landinfo, ‏2017
  24. ^ "Top Iranian dissident threatened" (באנגלית). 14 באפריל 2008. בדיקה אחרונה ב-3 ביוני 2019. 
  25. ^ Iran Shuts Down Nobel Winner's Rights Group, VOA, ‏November 01, 2009 (באנגלית)
  26. ^ "Tehran 'confiscates Nobel medal'" (באנגלית). 27 בנובמבר 2009. בדיקה אחרונה ב-3 ביוני 2019. 
  27. ^ "Iran denies it confiscated Ebadi's Nobel medal". Reuters (באנגלית). 27 בנובמבר 2009. בדיקה אחרונה ב-3 ביוני 2019.