ישראל נג'ארה

רבי ישראל נג'ארה (1555 - 1628) רב פרשן ומשורר. "נעים זמירות ישראל", אחד מגדולי המשוררים והפייטנים העבריים בכל הזמנים.

נולד ב-1555 בצפת. בבחרותו עבר לדמשק והיה שליח ציבור בקהילה הספרדית שם. אחרי תקופה שעבר בין ערים שונות במקומות שונים בין היתר בסוריה חזר לדמשק לתקופה קצרה ומשם חזר לעיר הולדתו צפת. התחתן ונולדה לו ילדה, אחר מגפה בה שכל את בתו ואשתו חזר (בשנת 1576) לדמשק שם התחתן בשנית ונולדו לו שלשה ילדים. לאחר תקופה בדמשק עבר לעזה שם שימש כפוסק.

נפטר ב-1628 בעזה, ונקבר בבית-העלמין היהודי בעיר.

פיוטיו

הרב ישראל נג'ארה התפרסם בעיקר כמשורר ופייטן. הדי השפעתו ניכרים במרחב הגדול ביותר של קהילות יהודיות מארצות הבלקן, רוב ארצות העולם המוסלמי וכן הודו. בפיוטיו ניכרת ההשפעה של שירת ספרד הן במשקל והן בצורה הקפדניים, וכן בנושאי השירה. בין פיוטיו המפורסמים "יערת דבש", "יה ריבון עלם ועלמיא", "יודוך רעיוני", "יעלה בואי לגני" ורבים נוספים.

בשירתו היה שילוב נדיר בין קדושה, קבלה וחולין יחד עם התאמת השירה למנגינות מקומיות נפוצות ואהובות. מבחינה מוזיקלית חולל ר' ישראל מהפכה של ממש בכך שהתאים מנגינות עממיות אל שירת הקודש, קידש אף אותם, ובכך גרם לבני הקהילה, שהכירו את השירים העממיים, להחליף את הטקסט המקורי בטקסט עברי, המכוון כלפי שמים. "רכבות" אלו של מוזיקה עממית הובילו קרונות רבים של שירת קודש איכותית ופיוטים למרחבי העולם מאז ועד היום.

ההתנגדות אליו

בעקבות כתיבת השיר "כתובת ישראל" המנוסח ככתובה בין ישראל לה' בעת מתן תורה, מנחם די לונזאנו, בן דורו של נג'ארה, ביקר אותו וכתב כי "התיר עצמו לומר לה' יתברך כל מה שהנואפים אומרים זה לזה" (מתוך ספרו "שתי ידות", דף קמב). בנוסף הוא קבל על כך כי נג'ארה משתמש בסגנון ובמשקל הערביים, הזרים לרוח ישראל. אכן, החוקר יוסף יהלום גילה כי רבים משיריו של נג'ארה מתחילים באופן המזכיר שירי עגבים מוכרים של התקופה.

התנגדות נוספת הופנתה כלפי אישיותו של נג'ארה עצמו ובאה מכיוון המקובל תלמיד האר"י, רבי חיים ויטאל. ביומנו האוטוביוגרפי "ספר החזיונות" (עמוד 68) ויטאל כותב כי אמנם פזמוניו של נג'ארה טובים אך הוא עצמו "פיו דובר נבלה וכל ימיו שיכור" ולפיכך "אסור מי שידבר עמו ומי שיוציא מפיו הפזמונים שחיבר". הוא ממשיך ומספר כי נג'ארה חילל את השבת, קיים משכב זכור וכן שכב עם גויה ולכן "אסור ליהנות לו ואסור לתת לו כתובה או גט לכתוב וכמעט שראוי לפוסלן".

החיד"א בספרו "שם הגדולים" מזכיר ברמז את ההתנגדות לשירים בלבד ומתעלם מדברי ויטאל למרות שהכיר את ספרו. גם החוקר מרדכי מרגליות באנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל התייחס לדברי ויטאל בביטול וכתב כי "הדברים הנאמרים במהדורות שלפנינו אינם מחוורים". ככלל ההתנגדות לנג'ארה לא הכתה גלים בציבור הרחב וכבר בימיו הוא הפך למשורר אהוב ומקובל על קהילות ישראל.

מספריו

זמירות ישראל - פיוטים.
מערכות ישראל - פירוש לתורה.
מקווה ישראל - דרשות.
פצעי אוהב - פירוש על ספר איוב.

קישורים חיצוניים

פיוטים ותפילות מהספר "זמירות ישראל" ומספר ה"פזמונים", באתר "דעת"

כתובת ישראל - כתובה בין הקב"ה לישראל