אלברט בגר

אלברט בגר
	אלברט בגר בהופעה במוזיאון ישראל, 2022
לידה	22 במרץ 1959 (בן 64); איסטנבול שבטורקיה
מוקד פעילות	ישראל
מקום לימודים	מכללת ברקלי למוזיקה
כלי נגינה	סקסופון וחליל
בן או בת זוג	ענת בגר
צאצאים	סתיו בגר
פרסים והוקרה	פרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים (2009); פרס לנדאו (2005) ;

אלברט בגר (נולד ב-22 במרץ 1959) הוא מלחין ג'אז ישראלי, יוצר ונגן סקסופון וחליל. הקליט עד כה 14 אלבומי ג'אז מקוריים בהם מנוגנים קטעים שנכתבו ועובדו על ידו. בגר הוא דמות מובילה בישראל ובעולם בסצנת האוונגרד והג'אז החופשי^[1]. מאז שנות ה-2000, בגר חבר בסגל ההוראה של החוג לג'ז ומוזיקה רב-תחומית של האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים^[2].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגר נולד באיסטנבול שבטורקיה בשנת 1959, עלה לישראל בגיל 3, וגדל בקריית אתא. בצעירותו הקשיב בעיקר למוזיקת הפופ/רוק של שנות השישים, והפרוג-רוק של תחילת שנות השבעים. כשהאזין לראשונה למוזיקה של להקת, ג'טרו טול, ושמע את החליל של איאן אנדרסון, הוא נמשך מיד לצליל שהופק על ידי הכלי ובמהלך שירותו הצבאי הוא השיג לעצמו חליל והחל ללמוד בעצמו.

לאחר השירות הצבאי, למד מוזיקה קלאסית אצל החלילן אורי טפליץ. בגיל 26 החליט שהחליל לא יכול היה לשאת את האנרגיה המוזיקלית שהוא רוצה לייצר, ועבר ללמוד סקסופון, ושנה למד בבית הספר "רימון". שנה אחר כך קיבל מלגה לבבית הספר למוזיקה ברקלי בבוסטון, ושם למד שלוש שנים.

לאחר שחזר לישראל ניגן עם הרכב הג'אז "מינואט".

בשנת 1995 הוציא בגר את אלבום הבכורה שלו "The Primitive", אוסף של קומפוזיציות מוקדמות שכתב במשך מספר שנים. אלבומו השני "This life" יצא בחברת התקליטים הגדולה בישראל NMC בשנת 1997, וזכה לחוזה הפצה עולמי עם חברת קולומביה רקורדס.

בשנת 2000, הוציא את האלבום "Art of the Moment", בהשתתפות מנחם זיבזינר בגיטרות, גבי מאיר בבס ואמיר דוד בתופים.

בשנת 2003, הוחתם בגר בלייבל החדש Earsay's Jazz של חברת האוזן השלישית, על ידי המפיק יוסי אכוטי, עם חוזה למספר אלבומים, והוציא את האלבום "הבל הבלים" עם השלישייה החדשה שלו (גבריאל מאייר בבס וחגי פרשטמן בתופים)^[3]. בשנת 2004 הוציא את האלבום "Listening" עם החמישייה שלו (יוני סילבר בסקסופון אלט וקלרינט בס, חגי פרשטמן בתופים ויפתח קדן בגיטרה)^[4].

בשנת 2005 ניגן בפסטיבל הג'אז בתל אביב, עם שתיים מהדמויות הדומיננטיות ביותר בעולם הג'אז החופשי, חמיד דרייק (תופים) וויליאם פארקר (בס). השלושה הקליטו כמה מהיצירות של בגר, באלבום שיצא בשני חלקים בשם "Evolving Silence" (שיצאו ב-2005 ו-2006)^[5].

בשנת 2008 הוציא את אלבומו השמיני "Big Mother" שעסקה בנושא האקולוגיה והסכנה שבני אדם גורמים לכדור הארץ. אלבום זה היה הראשון שכלל פסנתרן (אבירן בן נעים)^[6].

בשנת 2010, אלברט חתם על חוזה הקלטות עם הלייבל Anova Music, והוציא את "Peacemaker", יצירה קונספטואלית בת שישה חלקים^[7].

בשנת 2011 השתתף בהקלטת באלבום "עוד נוסע אחד" של הראפר סגול 59^[8].

בשנת 2012 הוציא אלבום משותף עם חברי ההרכב "Farthest South" בשם "Omens and Talismans"^[9].

בשנת 2019 השתתף בהקלטות האלבום "כוכב הקופים" של אחיו מני בגר^[10].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגר הוא אחיו הצעיר של יוצר וזמר הרוק מני בגר, וניגן בחליל בשירו "בוקר של חמסין". בנו הוא סתיו בגר, מיוצרי השיר "טוי", שזכה באירוויזיון 2018.

הוא מקיים אורח חיים טבעוני זה שנים רבות^[11].

נשוי לציירת והפסלת, ענת בגר, ומתגורר במושב דור.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

2005 - פרס לנדאו^[12]
2009 - פרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים^[13]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

(1995) The primitive
(1997) This life
(2000) Art of the Moment
(2002) Hevel havalim
(2004) Listening
(2005) Evolving Silence Vol.1
(2006) Evolving Silence Vol.2
(2008) Big Mother
(2010) Peacemaker
(2012) There's Nothing Better To Do
(2014) The Way To Go
(2016) Freedom Is An Option
(2017) Black Mynah
(2018) Heads

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלברט בגר, דף שער בספרייה הלאומית
אלברט בגר, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
אלברט בגר האתר הרשמי
גבר הולך לעיבוד, באתר הארץ
המנגינה שאינה נגמרת ריאיון עם אלברט בגר

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ בן שלו, אלברט בגר, שליח אומת הג'ז, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2014
^ נעם בן זאב, לשכוח את צ'רלי פארקר, באתר הארץ, 8 ביולי 2009
^ בן שלו, צעקה בתוך מסגרת, באתר הארץ, 22 במאי 2003
^ ביקורות:
בן שלו, יותר טוב משלישייה, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2004
גיל ג'יבלי, ‏נגד הזרם, באתר גלובס, 26 באוגוסט 2004
^ ביקורות:
בן שלו, קצה גבול הרעש, באתר הארץ, 28 ביולי 2005
גיל ג'יבלי, ‏שובו של האלברט, באתר גלובס, 2 באוגוסט 2005
^ ביקורות:יוסי מר חיים, עכבר העיר ת"א, אלברט בגר ממשיך להפתיע, באתר הארץ, 22 במאי 2008
בן שלו, עוד פסגה אחת, באתר הארץ, 5 במרץ 2008
^ בן שלו, אלברט בגר בהופעה: שולח צליל מחושמל, באתר הארץ, 26 באפריל 2010
^ האזינו: סומק בגווני סגול, באתר ynet, 26 ביוני 2011
^ גל אלפרויט, קול הקמפוס, אלבום ישראלי של מוזיקה טהורה, גולמית ושורשית, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2013
אורי זר אביב, מה מחפש מוסיקאי בדרום, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2012
^ תימורה לסינגר, ‏בין אופטימיות לאימה: מני בגר סוף-סוף הוציא אלבום חדש, והאש שבו נוגעת, בוערת על לחניו היפים, באתר גלובס, 2 באוגוסט 2019
^ אלברט בגר מציג: הרמוניה של כאוס
^ ציפי שוחט, בין מקבלי פרס לנדאו: טליה פז ועידן רייכל, באתר הארץ, 13 במרץ 2006
^ הוכרזו הזוכים בפרסי יצירה לקומפוזיטורים, באתר ynet, 4 באוגוסט 2009

[1] בן שלו, אלברט בגר, שליח אומת הג'ז, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2014

[2] נעם בן זאב, לשכוח את צ'רלי פארקר, באתר הארץ, 8 ביולי 2009

[3] בן שלו, צעקה בתוך מסגרת, באתר הארץ, 22 במאי 2003

[4] ביקורות:
בן שלו, יותר טוב משלישייה, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2004
גיל ג'יבלי, ‏נגד הזרם, באתר גלובס, 26 באוגוסט 2004

[5] ביקורות:
בן שלו, קצה גבול הרעש, באתר הארץ, 28 ביולי 2005
גיל ג'יבלי, ‏שובו של האלברט, באתר גלובס, 2 באוגוסט 2005

[6] ביקורות:יוסי מר חיים, עכבר העיר ת"א, אלברט בגר ממשיך להפתיע, באתר הארץ, 22 במאי 2008
בן שלו, עוד פסגה אחת, באתר הארץ, 5 במרץ 2008

[7] בן שלו, אלברט בגר בהופעה: שולח צליל מחושמל, באתר הארץ, 26 באפריל 2010

[8] האזינו: סומק בגווני סגול, באתר ynet, 26 ביוני 2011

[9] גל אלפרויט, קול הקמפוס, אלבום ישראלי של מוזיקה טהורה, גולמית ושורשית, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2013
אורי זר אביב, מה מחפש מוסיקאי בדרום, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2012

[10] תימורה לסינגר, ‏בין אופטימיות לאימה: מני בגר סוף-סוף הוציא אלבום חדש, והאש שבו נוגעת, בוערת על לחניו היפים, באתר גלובס, 2 באוגוסט 2019

[11] אלברט בגר מציג: הרמוניה של כאוס

[12] ציפי שוחט, בין מקבלי פרס לנדאו: טליה פז ועידן רייכל, באתר הארץ, 13 במרץ 2006

[13] הוכרזו הזוכים בפרסי יצירה לקומפוזיטורים, באתר ynet, 4 באוגוסט 2009

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]