אליום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אליוםערבית: اليوم) היה יומון מפלגתי ישראלי בערבית, שהיה שופרה של מפא"י וההסתדרות. העיתון התקיים בשנים 1968-1948.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתון נוסד ביפו, באותו בניין ששימש לפני כיבוש יפו את העיתון "פלסטין", שחדל להתקיים. בראשית ימיו הציג עצמו "אליום" כהמשכו של "פלסטין". מבחינה רשמית, מו"ל העיתון הייתה עמותת אלת'קאפה (התרבות) ומשנת 1959 השתייך רשמית לעמותת אליום. אולם עורכו הראשי של העיתון היה חבר מערכת "דבר", המזרחן מיכאל אסף, שמשרדו שכן בבניין עיתון דבר ובעיתון התפרסם חומר רב שלא היה אלא תרגום מאמרים מ"דבר", כך שברור היה שהעיתון שייך להסתדרות ולמפלגת השלטון.

לדברי החוקרים מוסטפא כבהא ודן כספי, מטרת העיתון הייתה לחבר את הציבור הערבי למדינת ישראל, להדריך אותו בדמוקרטיה ולנתק אותו מהתרבות הערבית של הארצות השכנות. העיתון הדגיש את היתרונות שבמצבם של ערביי ישראל לעומת אחיהם הנתונים תחת שלטון מוסלמי. בעיתון ניתן אמנם מקום גם למאמרי ביקורת ומכתבים למערכת, אך לצד כל מאמר ומכתב ביקורתי שנדפס פורסמה תגובה מערכתית-ממסדית. בשל נימתו הציונית, המהללת ללא ביקורת את הישגי המדינה וערביי ישראל לא זכה העיתון לאמינות בקרב קהל היעד שלו, לכך נלוו גם ניהול כושל ורמה נמוכה יחסית של כתיבה.

לאחר מלחמת ששת הימים, במקביל לפתיחת השוק הערבי-ישראלי לעיתונים משאר העולם הערבי, פריחת העיתונות המסחרית הלא-מפלגתית בעברית ושקיעת העיתונות המפלגתית, נסגרו רוב העיתונים-מטעם. על אף מימון מפלגתי והסתדרותי לא הצליח "אליום" להגיע לתפוצה סבירה ונסגר.

תפוצת העיתון בשיאה הגיעה ל-4,000 גיליונות, אולם בתקופות רגילות נעה סביב 3000-2000 תוך תנודות חדות[1].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורי שטנדל, ערביי ישראל: בין הפטיש לסדן. הוצאת אקדמון, 1992, עמ' 372