אליפות מדריד הפתוחה (טניס)
 | |
| מיקום | מדריד, ספרד |
|---|---|
| מקום הטורניר | קאחה מחיקה |
| משטח | משטח חימר |
| האתר הרשמי | |
| הסבב העולמי לגברים (ATP) | |
| קטגוריה | טורניר מאסטרס |
| הגרלה | 56S / 28Q/ 24D |
| סך פרסים | €7,279,270 |
| הסבב העולמי לנשים (WTA) | |
| קטגוריה | טורניר פרמייר חובה |
| הגרלה | 64S / 32Q/ 28D |
| סך פרסים | $7,021,128 |
אליפות מדריד הפתוחה (בספרדית: Masters de Madrid) היא טורניר טניס מקצועי לגברים ולנשים, שנערך במדריד בירת ספרד מדי שנה בתחילת מאי. הטורניר, שמשוחק על מגרשי חימר, הוא טורניר מאסטרס 1000 בסבב ה-ATP (גברים) וטורניר פרמייר חובה בסבב ה-WTA (נשים). בעבר היה ידוע גם בשם מדריד מאסטרס, וכיום נקרא גם Mutua Madrid Open מטעמי חסות.
יון ציריאק, טניסאי עבר רומני, וכיום איש עסקים מיליארדר, הוא הבעלים של הטורניר מאז 2009.[1] ציריאק הצהיר ב-2015 כי הוא מרוויח מעל 35 מיליון יורו בשנה מהטורניר, וכי הטורניר שלו מביא הכנסות של למעלה מ-200 מיליון יורו לעיר מדריד.[2]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז שהושק בשנת 2002 כטורניר לגברים, היה הטורניר היה אחד מ-9 טורנירי המאסטרס 1000 בסבב ה-ATP. בתחילה, בין השנים 2002 ו-2008 נערך הטורניר באולם מדריד ארנה (Madrid Arena), והיה הראשון מבין שני טורנירי המאסטרס ששוחקו על משטח קשה באולם לקראת סוף עונת הטניס של ה-ATP. בשנת 2009, הורחב הטורניר וכלל גם טורניר פרמייר לנשים;[3] כמו כן הוא הועבר לתקופה מוקדמת יותר בשנת הטניס, והפך לחלק מעונת החימר על חשבון אליפות המבורג הפתוחה, שנושלה ממעמדה כטורניר מאסטרס.[4] בנוסף, הוא עבר למיקום חדש בפארק מנת'נרס (Park Manzanares), בו הוקם קומפלקס טניס חדש, הקאחה מחיקה (Caja Magica).[3]
המעבר לחימר כחול ובחזרה לחימר אדום[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקראת הטורניר של 2012, בחר ציריאק, הבעלים של הטורניר, להשתמש בצבע חדש של חימר - כחול, למשטחים של כל המגרשים. טענתו הייתה כי הצבע הכחול עדיף מבחינה ויזואלית, במיוחד עבור צופי הטלוויזיה (טורנירים אחרים המשוחקים על משטחים קשים ביצעו מעבר דומה לכחול).[5] מארגני האליפות הבטיחו כי מלבד צבע, פני המשטח שמרו על אותם המאפיינים כמו חימר אדום מסורתי.[6]
בנובמבר 2011 סיפר ציריאק כי משטח החימר הכחול אושר רשמית עבור הטורניר של 2012, הן על ידי ה-ATP והן על ידי ה-WTA.[7]
עם זאת, לאחר שהסתיים הטורניר, איומים על חרמות עתידיות של מספר שחקנים, במיוחד רפאל נדאל ונובאק ג'וקוביץ' (שהפסידו בשלבים המוקדמים של הטורניר על המשטח הכחול), גרמו למנהלי הטורניר לחזור לחימר האדום המסורתי בעונת 2013.[5]
זוכי העבר[8][עריכת קוד מקור | עריכה]
יחידים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | אלוף | מקום שני | תוצאה |
|---|---|---|---|
| 2002 |  אנדרה אגאסי
|
 יירי נובאק
|
פרישה |
| 2003 |  חואן קרלוס פררו
|
 ניקולאס מאסו
|
6–3, 6–4, 6–3 |
| 2004 |  מראט סאפין
|
 דוד נלבנדיאן
|
6–2, 6–4, 6–3 |
| 2005 | רפאל נדאל
|
 איוואן ליוביצ'יץ'
|
3–6, 2–6, 6–3, 6–4, 7–6(7–3) |
| 2006 |  רוג'ר פדרר
|
פרננדו גונסאלס
|
7–5, 6–1, 6–0 |
| 2007 | דוד נלבנדיאן
|
רוג'ר פדרר
|
1–6, 6–3, 6–3 |
| 2008 |  אנדי מארי
|
 ז'יל סימון
|
6–4, 7–6(8–6) |
| מעבר ממשטח קשה למשטח חימר | |||
| 2009 | רוג'ר פדרר (2)
|
רפאל נדאל
|
6–4, 6–4 |
| 2010 | רפאל נדאל (2)
|
רוג'ר פדרר
|
6–4, 7–6(7–5) |
| 2011 |  נובאק ג'וקוביץ'
|
רפאל נדאל
|
7–5, 6–4 |
| 2012 | רוג'ר פדרר (3)
|
תומאש ברדיך
|
3–6, 7–5, 7–5 |
| 2013 | רפאל נדאל (3)
|
סטאן ואוורינקה
|
6–2, 6–4 |
| 2014 | רפאל נדאל (4)
|
 קיי נישיקורי
|
פרישה במצב 2–6, 6–4, 3–0 |
| 2015 | אנדי מארי (2)
|
רפאל נדאל
|
6–3, 6–2 |
| 2016 | נובאק ג'וקוביץ' (2)
|
אנדי מארי
|
6–2, 3–6, 6–3 |
| 2017 | רפאל נדאל (5)
|
 דומיניק תים
|
7–6(10–8), 6–4 |
| 2018 |  אלכסנדר זברב
|
דומיניק תים
|
6–4, 6–4 |
| 2019 | נובאק ג'וקוביץ' (3)
|
 סטפנוס ציציפס
|
6–3, 6–4 |
| 2020 | בוטל בשל מגפת הקורונה בספרד | ||
| 2021 | אלכסנדר זברב (2)
|
 מטאו ברטיני
|
6–7(8–10), 6–4, 6–3 |
| 2022 | קרלוס אלקרס
|
אלכסנדר זברב
|
6–3, 6–1 |
| 2023 | קרלוס אלקרס (2)
|
יאן-לנארד שטרוף
|
6–4, 3–6, 6–3 |
יחידות[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
| שנה | אלופה | מקום שני | תוצאה | ||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ↓ טורניר חובה ↓ | |||||||
| 2009 | דינארה סאפינה
|
 קרוליין ווזניאקי
|
6–2, 6–4 | ||||
| 2010 | ארוואן רזאי
|
ונוס ויליאמס
|
6–2, 7–5 | ||||
| 2011 | פטרה קביטובה
|
 ויקטוריה אזרנקה
|
7–6(7–3), 6–4 | ||||
| 2012 | סרינה ויליאמס
|
ויקטוריה אזרנקה
|
6–1, 6–3 | ||||
| 2013 | סרינה ויליאמס (2)
|
מריה שראפובה
|
6–1, 6–4 | ||||
| 2014 | מריה שראפובה
|
 סימונה האלפ
|
1–6, 6–2, 6–3 | ||||
| 2015 | פטרה קביטובה (2)
|
סבטלנה קוזנצובה
|
6–1, 6–2 | ||||
| 2016 | סימונה האלפ
|
 דומיניקה ציבולקובה
|
6–2, 6–4 | ||||
| 2017 | סימונה האלפ (2)
|
קריסטינה מלדנוביץ'
|
7–5, 6–7(5–7), 6–2 | ||||
| 2018 | פטרה קביטובה (3)
|
 קיקי ברטנס
|
7–6(8–6), 4–6, 6–3 | ||||
| 2019 | קיקי ברטנס
|
סימונה האלפ
|
6–4, 6–4 | ||||
| 2020 | בוטל בשל מגפת הקורונה בספרד | ||||||
| 2021 | ארינה סבלנקה
|
 אשלי ברטי
|
6–0, 3–6, 6–4 | ||||
| 2022 |  אונס ג'אבור
|
ג'סיקה פגולה
|
7–5, 0–6, 6–2 | ||||
| 2023 | ארינה סבלנקה (2)
|
 איגה שוויונטק
|
6–3, 3–6, 6–3 | ||||
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אליפות מדריד הפתוחה (בספרדית ובאנגלית)
אליפות מדריד הפתוחה, ברשת החברתית פייסבוק
אליפות מדריד הפתוחה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אליפות מדריד הפתוחה, ברשת החברתית אינסטגרם
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ביוגרפיה של יון ציריאק באתר היכל התהילה של הטניס
- ^ Romanian billionaire Ion Tiriac could sell his Madrid Open tournament, באתר Romania Insider
- ^ 1 2 עובדות ונתונים על אליפות מדריד הפתוחה באתר Tennis365
- ^ על הטורניר של 2009 באתר Essential Tennis
- ^ 1 2 בן רותנברג, Even Four Years Later, Bad Feelings Linger Over the Blue Clay in Madrid, New York Times, 7 במאי 2016
- ^ Rafael Nadal Leads the Complaints Against Blue Clay in Tennis באתר The National
- ^ El Mutua Madrid Open se jugará en una pista azul באתר as.com (בספרדית)
- ^ זוכי העבר באתר הרשמי של הטורניר (בספרדית)