אליפות מדריד הפתוחה (טניס)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אליפות מדריד הפתוחה
Mutua Madrid Open
Caroline Wozniacki and Dinara Safina at the 2009 Mutua Madrileña Madrid Open.jpg
מיקום מדריד, ספרד
מקום הטורניר קאחה מחיקה
משטח משטח חימר
האתר הרשמי
הסבב העולמי לגברים (ATP)
קטגוריה טורניר מאסטרס
הגרלה 56S / 28Q/ 24D
סך פרסים €7,279,270
הסבב העולמי לנשים (WTA)
קטגוריה טורניר פרמייר חובה
הגרלה 64S / 32Q/ 28D
סך פרסים $7,021,128

אליפות מדריד הפתוחהספרדית: Masters de Madrid) היא טורניר טניס מקצועי לגברים ולנשים, שנערך במדריד בירת ספרד מדי שנה בתחילת מאי. הטורניר, שמשוחק על מגרשי חימר, הוא טורניר מאסטרס 1000 בסבב ה-ATP (גברים) וטורניר פרמייר חובה בסבב ה-WTA (נשים). בעבר היה ידוע גם בשם מדריד מאסטרס, וכיום נקרא גם Mutua Madrid Open מטעמי חסות.

יון ציריאק, טניסאי עבר רומני, וכיום איש עסקים מיליארדר, הוא הבעלים של הטורניר מאז 2009.[1] ציריאק הצהיר ב-2015 כי הוא מרוויח מעל 35 מיליון יורו בשנה מהטורניר, וכי הטורניר שלו מביא הכנסות של למעלה מ-200 מיליון יורו לעיר מדריד.[2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שהושק בשנת 2002 כטורניר לגברים, היה הטורניר היה אחד מ-9 טורנירי המאסטרס 1000 בסבב ה-ATP. בתחילה, בין השנים 2002 ו-2008 נערך הטורניר באולם מדריד ארנה (Madrid Arena), והיה הראשון מבין שני טורנירי המאסטרס ששוחקו על משטח קשה באולם לקראת סוף עונת הטניס של ה-ATP. בשנת 2009, הורחב הטורניר וכלל גם טורניר פרמייר לנשים;[3] כמו כן הוא הועבר לתקופה מוקדמת יותר בשנת הטניס, והפך לחלק מעונת החימר על חשבון אליפות המבורג הפתוחה, שנושלה ממעמדה כטורניר מאסטרס.[4] בנוסף, הוא עבר למיקום חדש בפארק מנת'נרס (Park Manzanares), בו הוקם קומפלקס טניס חדש, הקאחה מחיקה (Caja Magica).[3]

המעבר לחימר כחול ובחזרה לחימר אדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוג'ר פדרר מכה חבטה באליפות מדריד 2012 על החימר הכחול

לקראת הטורניר של 2012, בחר ציריאק, הבעלים של הטורניר, להשתמש בצבע חדש של חימר - כחול, למשטחים של כל המגרשים. טענתו הייתה כי הצבע הכחול עדיף מבחינה ויזואלית, במיוחד עבור צופי הטלוויזיה (טורנירים אחרים המשוחקים על משטחים קשה ביצעו מעבר דומה לכחול).[5] מארגני האליפות הבטיחו כי מלבד צבע, פני המשטח שמרו על אותם המאפיינים כמו חימר אדום מסורתי.[6]

בנובמבר 2011 סיפר ציריאק כי משטח החימר הכחול אושר רשמית עבור הטורניר של 2012, הן על ידי ה-ATP והן על ידי ה-WTA.[7]

עם זאת, לאחר שהסתיים הטורניר, איומים על חרמות עתידיות של מספר שחקנים, במיוחד רפאל נדאל ונובאק ג'וקוביץ' (שהפסידו בשלבים המוקדמים של הטורניר על המשטח הכחול), גרמו למנהלי הטורניר לחזור לחימר האדום המסורתי בעונת 2013.[5]

זוכי העבר[8][עריכת קוד מקור | עריכה]

יחידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רפאל נדאל הוא שיאן הזכיות ליחידים, עם 5 זכיות סך הכול
שנה אלוף מקום שני תוצאה
2002 ארצות הבריתארצות הברית אנדרה אגאסי צ'כיהצ'כיה יירי נובאק פרישה
2003 ספרדספרד חואן קרלוס פררו צ'ילהצ'ילה ניקולאס מאסו 6–3, 6–4, 6–3
2004 רוסיהרוסיה מראט סאפין ארגנטינהארגנטינה דוד נלבנדיאן 6–2, 6–4, 6–3
2005 ספרדספרד רפאל נדאל קרואטיהקרואטיה איוואן ליוביצ'יץ' 3–6, 2–6, 6–3, 6–4, 7–6(7–3)
2006 שווייץשווייץ רוג'ר פדרר צ'ילהצ'ילה פרננדו גונסאלס 7–5, 6–1, 6–0
2007 ארגנטינהארגנטינה דוד נלבנדיאן שווייץשווייץ רוג'ר פדרר 1–6, 6–3, 6–3
2008 הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת אנדי מארי צרפתצרפת ז'יל סימון 6–4, 7–6(8–6)
  מעבר ממשטח קשה למשטח חימר  
2009 שווייץשווייץ רוג'ר פדרר (2) ספרדספרד רפאל נדאל 6–4, 6–4
2010 ספרדספרד רפאל נדאל (2) שווייץשווייץ רוג'ר פדרר 6–4, 7–6(7–5)
2011 סרביהסרביה נובאק ג'וקוביץ' ספרדספרד רפאל נדאל 7–5, 6–4
2012 שווייץשווייץ רוג'ר פדרר (3) צ'כיהצ'כיה תומאש ברדיך 3–6, 7–5, 7–5
2013 ספרדספרד רפאל נדאל (3) שווייץשווייץ סטאן ואוורינקה 6–2, 6–4
2014 ספרדספרד רפאל נדאל (4) יפןיפן קיי נישיקורי פרישה במצב 2–6, 6–4, 3–0
2015 הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת אנדי מארי (2) ספרדספרד רפאל נדאל 6–3, 6–2
2016 סרביהסרביה נובאק ג'וקוביץ' (2) הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת אנדי מארי 6–2, 3–6, 6–3
2017 ספרדספרד רפאל נדאל (5) אוסטריהאוסטריה דומיניק תים 7–6(10–8), 6–4
2018 גרמניהגרמניה אלכסנדר זברב אוסטריהאוסטריה דומיניק תים 6–4, 6–4
2019 סרביהסרביה נובאק ג'וקוביץ' (3) יווןיוון סטפנוס ציציפס 6–3, 6–4

יחידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטרה קביטובה היא שיאנית הזכיות ליחידות, עם 3 זכיות סך הכול
שנה אלופה מקום שני תוצאה
↓    טורניר חובה    ↓
2009 רוסיהרוסיה דינארה סאפינה דנמרקדנמרק קרוליין ווזניאקי 6–2, 6–4
2010 צרפתצרפת ארוואן רזאי ארצות הבריתארצות הברית ונוס ויליאמס 6–2, 7–5
2011 צ'כיהצ'כיה פטרה קביטובה בלארוסבלארוס ויקטוריה אזרנקה 7–6(7–3), 6–4
2012 ארצות הבריתארצות הברית סרינה ויליאמס בלארוסבלארוס ויקטוריה אזרנקה 6–1, 6–3
2013 ארצות הבריתארצות הברית סרינה ויליאמס (2) רוסיהרוסיה מריה שראפובה 6–1, 6–4
2014 רוסיהרוסיה מריה שראפובה רומניהרומניה סימונה האלפ 1–6, 6–2, 6–3
2015 צ'כיהצ'כיה פטרה קביטובה (2) רוסיהרוסיה סבטלנה קוזנצובה 6–1, 6–2
2016 רומניהרומניה סימונה האלפ סלובקיהסלובקיה דומיניקה ציבולקובה 6–2, 6–4
2017 רומניהרומניה סימונה האלפ (2) צרפתצרפת קריסטינה מלדנוביץ' 7–5, 6–7(5–7), 6–2
2018 צ'כיהצ'כיה פטרה קביטובה (3) הולנדהולנד קיקי ברטנס 7–6(8–6), 4–6, 6–3
2019 הולנדהולנד קיקי ברטנס רומניהרומניה סימונה האלפ 6–4, 6–4

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]