אלכסנדר רודימצב

אלכסנדר איליץ' רודיצמב
Алекса́ндр Ильи́ч Роди́мцев
	אלכסנדר רודימצב
לידה	8 במרץ 1905; האימפריה הרוסית
פטירה	13 באפריל 1977 (בגיל 72); מוסקבה, ברה"מ
מקום קבורה	בית הקברות נובודוויצ'יה
מדינה	ברית המועצות
השכלה	האקדמיה הצבאית של המטכ"ל של צבא רוסיה; אקדמיית פרונזה ;
צאצאים	Irina Rodimtseva
השתייכות	ברית המועצות
תקופת הפעילות	מ-1927
דרגה	גנרל-פולקובניק
תפקידים בשירות
	יועץ צבאי בכיר לצבא הרפובליקני בספרד (1936-1937); מפקד הקורפוס המוטס ה-3; מפקד דיוויזיית הרובאים ה-87; מפקד דיוויזיית המשמר (גווארדיה) ה-13; מפקד קורפוס המשמר ה-32 (1943-1945); סגן מפקד המחוז הצבאי מזרח סיביר; סגן מפקד המחוז הצבאי הצפוני;
פעולות ומבצעים
	מלחמת האזרחים בספרד; החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה;
עיטורים
	פעמיים גיבור ברית המועצות ; 3 עיטורי לנין ; 4 עיטורי הדגל האדום ; עיטור בוגדן חמלניצקי ; 2 עיטורי סובורוב ; עיטור קוטוזוב ; 2 עיטור הכוכב האדום

אלכסנדר איליץ רודימצב (1905–1977) היה מפקד מצטיין בשורות הצבא האדום במלחמת העולם השנייה, שהתפרסם במהלך קרב סטלינגרד כמפקד דיוויזיית המשמר ה-13, וזכה פעמיים בעיטור גיבור ברית המועצות.

קריירה צבאית מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רודימצב נולד במחוז אורנבורג ברוסיה בשנת 1905. בשנות ה-20 הוא התגייס לשורות הצבא האדום. בשנים 1936-1937 נשלח רודימצב לספרד כיועץ צבאי בכיר לצבא ספרד הרפובליקנית, במסגרת הסיוע הצבאי שהגישה ברית המועצות לצד הרפובליקני במהלך מלחמת האזרחים בספרד, וזכה בעיטור גיבור ברית המועצות על הצטיינותו במשימה זו.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלבי הפתיחה של המתקפה הגרמנית על ברית המועצות (מבצע ברברוסה) שימש קולונל רודימצב במפקד חטיבה ולאחר מכן כמפקד הקורפוס המוטס ה-3 באוקראינה המערבית. בספטמבר 1941 הצליח חלק מהקורפוס שבפיקודו להיחלץ מהכיתור הגרמני של הכוחות הסובייטיים באזור קייב, ובראשית נובמבר הוקמה דיוויזיית הרובאים ה-87 משרידי הקורפוס תחת פיקודו של רודימצב. בינואר 1942 קיבלה היחידה את עיטור הדגל האדום על הצטיינותה בקרבות ושמה שונה לדיוויזיית המשמר ה-13. במאי 1942 השתתפה הדיוויזיה במתקפה הסובייטית הכושלת באזור חרקוב (קרב חרקוב השני). במהלך המתקפה היא הצליחה להדוף התקפות נגד גרמניות עזות, אך ספגה אבדות כבדות מאוד והוצאה מקו החזית לצורך ארגון מחדש. על הצטיינותו בלחימה באזור חרקוב הועלה רודימצב לדרגת מיור גנרל.

ב-13 בספטמבר 1942 נשלחה דיוויזיית המשמר ה-13, בהוראה ישירה מהסטאבקה, לחצות את נהר הוולגה ולתגבר את כוחות הארמייה ה-62 בעיר סטלינגרד, שהותקפו על ידי כוחות גרמניים עדיפים. הדיוויזיה ספגה אבדות נוראות, אך הצליחה לבלום את המתקפה הגרמנית במרכז סטלינגרד, ולהדוף אותם מהשטח השולט החיוני בגבעת מאמייב. עמידת הגבורה של הדיוויזיה מנעה את נפילת סטלינגרד לידי הגרמנים כבר באמצע ספטמבר, ואיפשרה לארמייה ה-62 לייצב את מערך ההגנה שלה ולקבל תגבורות נוספות. חייליו של רודימצב העריצו אותו בזכות אומץ ליבו, ושאבו השראה ממנהיגותו ומהדוגמה האישית שלו. במהלך החודשים הבאים הגנו שרידי הדיוויזיה על האגף השמאלי של הארמייה ה-62, מצפון לערוץ נהר צאריצה, ולאחר שהכוחות הסובייטיים עברו למתקפה באזור סטלינגרד נטלו חלק במבצע לחיסול הכוחות הגרמניים בכיס סטלינגרד. רודימצב, שהתפרסם בברית המועצות בעקבות התפקיד שמילא במהלך קרב סטלינגרד, קיבל בפעם השנייה את עיטור גיבור ברית המועצות על הצטיינותו בקרב.

לאחר תום המערכה באזור סטלינגרד התמנה רודימצב למפקד קורפוס המשמר ה-32, שכלל את הדיוויזיה המקורית שלו. הקורפוס היווה חלק מארמיית המשמר החמישית, וביולי 1943 מילא תפקיד חשוב בבלימת המתקפה הגרמנית על הגזרה הדרומית של בליטת קורסק במסגרת קרב קורסק. בשלבים המאוחרים יותר של המלחמה נגד גרמניה הנאצית, השתתף הקורפוס בהתקדמות אל נהר הדנייפר ובמבצעים של הצבא הסובייטי בצפון אוקראינה, במרכז פולין ובגרמניה. כחלק מהחזית האוקראינית ה-1 השתתף הקורפוס במתקפה הסובייטית הסופית על ברלין (קרב ברלין) והצטיין שוב במהלך הלחימה. רודימצב המשיך לפקד על הקורפוס עד תום המלחמה.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום המלחמה למד רודימצב באקדמיה צבאית של המטה הכללי. בתום לימודיו, בשנת 1947 מונה למפקד קורפוס המשמר ה-11. בשנת 1951 מונה לסגן מפקד המחוז הצבאי הצפון-סיבירי. בשנת 1953 נשלח לאלבניה כנספח צבאי וכיועץ ראשי לרמטכ"ל צבא אלבניה. בשנת 1956 שב לברית המועצות. לאחר שובו - חזר לתפקידו במחוז הצפון-סיבירי. בשנת 1960 מונה למפקד ארמיית המשמר הראשונה. בשנת 1966 עבר להיות יועץ לצוות המפקחים הכלליים של משרד ההגנה- תפקיד שניתן בדרך כלל לגנרלים שפרשו משירות פעיל.

אלכסנדר רודימצב התגורר במוסקבה, כתב ספרי זיכרונות ונובלה עלילתית אחת. הוא מת ב13 באפריל 1977. נקבר בבית העלמין נובודוויצ'יה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא אלכסנדר רודימצב בוויקישיתוף