פרוטקציוניזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית


שגיאות פרמטריות בתבנית:מקורות

פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

ערך שניתן לשפר את מקורותיו
בערך זה יש מקורות, אבל ניתן וכדאי לשפר את המקורות שכבר קיימים בו.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך שניתן לשפר את מקורותיו
בערך זה יש מקורות, אבל ניתן וכדאי לשפר את המקורות שכבר קיימים בו.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

בכלכלה, פרוטקציוניזם הוא מדיניות כלכלית של כפיית מגבלות וחסמים על הסחר בין מדינות, באמצעים כגון הטלת מכס על סחורות מיובאות, קביעות מכסות, רגולציה ממשלתית המובילה להפחתת הייבוא וחקיקה נגד היצף (anti-dumping), במטרה להגן על התעשייה המקומית במדינה מתחרות בינלאומית.

מאפייני הפרוטקציוניזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויסות הסחר בין המדינות נעשה לרוב באמצעים הבאים:

  • סובסידיות - נועדו להגן על עסקים וחברות מהסיכון הכרוך בשינויים כגון עלויות חומרי הגלם, שכר העובדים וכדומה.
  • מכסי מגן - נועדו להעלות באופן מלאכותי את המחיר של מוצרים מיובאים כך שיעלו יותר (או לכל הפחות יושוו) למחירי המוצרים המקומיים (הטלת מכסי מגן כוללת גם חוקים נגד היצף).
  • מכסות - קביעת מכסות מקסימום למוצרים מיובאים נועדה למנוע את הצפת השוק המקומי בסחורות הנמכרות ב"מחירי כניסה" (קרי, מחירים נמוכים מאוד שהתעשייה המקומית לא מסוגלת להתחרות בהם).
  • הפחתות מיסים - נועדו להקל על בעלי העסקים והחברות ולאפשר להם לחסוך בהוצאות ניהול העסק.
  • התערבות ממשלתית ישירה - במטרה לעודד צמיחה של תעשיות חדשות באמצעות מענקים, הלוואות בתנאים נוחים וכדומה.

מדיניות פרוטקציוניסטית נקשרה תמיד לתאוריות כלכליות כגון מרקנטיליזם ולאמונה כי שמירה על מאזן מסחרי חיובי מהווה יתרון כלכלי.

יישום מדיניות פרוטקציוניסטית במדינות המערב (שאינה עולה בקנה אחד עם כלכלת השוק החופשי) מונעת לרוב על ידי הרצון לשמר את רמת החיים של בני המעמד הבינוני, או כדי להגן על תעשיות בעלות חשיבות פוליטית. בעשורים האחרונים, מקומות עבודה רבים בעיקר בתעשיות המסורתיות, נסגרו או שעברו למדינות בהן כוח העבודה זול יותר (תהליך של מיקור חוץ). בשנים האחרונות תהליך דומה מתרחש במערב גם במקומות עבודה הנחשבים ל"צווארון לבן". גם סיבה זו הובילה לנקיטת מדיניות פרוטקציוניסטית, אם כי כלכלנים רבים סבורים שמדובר בהעברת ההון מהצרכנים (שמשלמים מחיר גבוה יותר עבור מזון או מוצרים מוגנים אחרים) לתעשיינים המקומיים המייצרים בעלויות גבוהות[1].

יש הסוברים כי היצע מגוון של מקומות עבודה חשוב יותר ממחירים נמוכים, אך אין עדיין קונצנזוס בקרב הכלכלנים שמדיניות פרוטקציוניסטית אכן תורמת לכך. אלכסנדר המילטון, אברהם לינקולן ותאודור רוזוולט היו ידועים בארצות הברית בגישתם הפרוטקציוניסטית לכלכלה. בארץ נחשבים הפוליטיקאים עמיר פרץ ושלי יחימוביץ' לבעלי גישה דומה.

טיעונים בעד פרוטקציוניזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצדדים בפרוטקציוניזם טוענים כי יש חשיבות לשמור על משרות גם אם הן הפסדיות או יקרות יותר, שכן בשם דאגה למעמד הביניים, נדחקים החוצה ממעגל העבודה עובדים מהשכבות החלשות יותר, שאינם מסוגלים למצוא עבודה בשל גילם המבוגר או העדר השכלה, או העדר משרות המתאימות להם (שעברו לחו"ל).

טענות נוספות שמתמקדות בפרספקטיבה הכלכלית הן שמובטלים אינם מסוגלים עוד לקנות ולצרוך וכך חלקם נגרע מהשתתפות בקניה וצריכה, תהליך התורם ליצירת מיתון, וכן שהחיסכון קטן בהרבה מהצפוי בשל תשלומי העברה למובטלים[2].

טענות אחרות מדגישות אספקטים אחרים לאו דווקא כלכליים אלא שמירה על איכות הסביבה, הבטחת אספקה בזמן מתיחות ביטחונית, ועוד.

טענה נוספת מפרספקטיבה חברתית ומשפחתית היא ששמירה על מקומות עבודה מקדמת שמירה על איזון ותפקוד של המשפחה ואף של החברה כולה. לדוגמה, מפעל שנסגר ומותיר עיירה שרוב בתי האב בה נפגעו, פוגע למעשה ביישוב כולו.

פרוטקציוניזם דה-פאקטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזירת הסחר הבינלאומי המודרנית, המונח 'פרוטקציוניזם' הוא רחב ומייצג מספר רב של גישות כלכליות מלבד קביעת מכסות והטלת מכסים. חלק מהכלכלנים סבורים כי הניסיונות של מדינות מתפתחות לאכוף חוקי עבודה וסטנדרטים מקומיים להגנת הסביבה נכללים תחת הגדרת הפרוטקציוניזם.

פרוטקציוניסטים רבים גורסים כי מודל הסחר החופשי הקיים כיום בעולם הוא שגוי, משום שאינו מגן על התעשייה המקומית במדינה אך מסייע לתעשיות וליצרנים זרים. כאשר ממשלה מסוימת מורידה או מבטלת מכסים על מוצרי ייבוא, הכנסותיה יורדות. כדי לפצות על כך נאלצת הממשלה להעלות את רמת המיסוי על החברות והיצרנים המקומיים באופן לא פרופורציונלי. למעשה, הממשלה מפלה לרעה את החברות המקומיות בעוד שחברות זרות נהנות מפטור ממס. אי-לכך החל תהליך שבו חברות מקומיות מעדיפות להעביר את מרכז פעילותן למדינות בהן נטל המס נמוך יותר ולמכור את מוצריה הפטורים ממכס בשוק המקומי.

מגמות עולמיות כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיניותן המוצהרת של המדינות המפותחות כיום היא ביטול הפרוטקציוניזם ועידוד הסחר החופשי באמצעות שורה של אמנות דו-צדדיות ורב-צדדיות וארגונים בינלאומיים כגון ארגון הסחר העולמי (WTO). יחד עם זאת, מדינות רבות עדיין עושות שימוש בכלים כגון קביעת מכסות, סובסידיות והקלות מס במטרה להגן על יצרנים מקומיים (בעיקר כאלו בעלי השפעה פוליטית)[3]. ברם, לקביעת המכסות יש לעיתים השפעה הפוכה והיא מגבירה את רווחיות היצרנים הזרים: כאשר נקבעת מכסה מסוימת, רמת ההיצע אינה תואמת את רמת הביקוש והיצרנים הזרים יכולים להעלות את מחירי מוצריהם.

לדוגמה, בשנים 1981 עד 1994 יצרני המכוניות היפניים קבעו לעצמם מכסות וולונטאריות לייצוא רכבים לארצות הברית. מכסות אלו הגבילו את כמות הרכבים שיוצאו לארצות הברית כך שלא תאמו את רמת הביקוש של הצרכנים האמריקאים. קביעת מכסות אלו גרמו לעליית מחירים של הרכבים היפניים ב-14%.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תומכי מדיניות הסחר החופשי גורסים כי מדיניות פרוטקציוניסטית הזיקה לרוב לאנשים שהיא מתיימרת לעזור להם[3]. בתגובה נטען כי מבקרים אלו הם אידאולוגים אוטופיים שאינם מסתמכים על המציאות הקיימת. עם זאת, מרבית האקדמאים מתחומי הכלכלה מצדדים בסחר החופשי ומציינים שיתרונותיו עולים על חסרונותיו. לדעת הכלכלנים המודרניים פתיחת השווקים והורדת החסמים יוצרת יותר מקומות עבודה משום שהיא מאפשרת למדינה להתמחות בתחום שבו יש לה יתרון תחרותי.

כלכלנים מסוימים אף טוענים כי המסחר החופשי מסייע לעובדים במדינות המתפתחות למרות שתקנות העבודה המחמירות הנהוגות במדינות המפותחות אינן חלות עליהם. זאת משום שהגידול בייצור יוצר מקומות עבודה חדשים בתחומי השירותים, מביא להעלאת משכורות ויוצר תחרות בין היצרנים. אי-לכך, חל גידול בצמיחה וישנה התקדמות משמעותית ברמת החיים של העובדים, על-אף היותם מנוצלים לכאורה בידי חברות מערביות. כלכלנים אלו טוענים עוד כי המצדדים בפרוטקציוניזם מטעמי הגנה על העובדים במדינות המתפתחות, עושים זאת למראית עין בלבד כאשר מטרתם האמיתית היא הגנה על התעשיות והיצרנים השונים במדינותיהם.

אלן גרינספן, לשעבר יו"ר הבנק המרכזי של ארצות הברית מתח ביקורת נוקבת על הצעות חוק פרוטקציוניסטיות שונות בטענה שהן מובילות ל"דלדול ביתרון התחרותי שלנו... אם נמשיך בנתיב הפרוטקציוניסטי, טווח ההתרחבות של תעשיות חדשות ויעילות יותר יצטמצם... התפוקה הכוללת והרווחה הכלכלית יסבלו מכך..."

ביקורת נוספת מעלה חשש כי הפרוטקציוניזם מעניק כוח מופרז לרגולטורים, והדבר מאפשר שחיתות שלטונית[3].

עמדות ביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הטוענים כי היות שמדובר בשתי גישות קצה, שמהוות יותר מודל תאורטי מאשר יישומי, אין תועלת בישום מדיניות רחבה של פרוטקציוניזם, ומנגד, גם לא ביישום נרחב של כלכלת שוק חופשי. לכל גישה יש יתרונות כמו גם חסרונות, ועל המדינה למקם את עצמה על הרצף במקום המתאים לה[4].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרוטקציוניזם בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שאול פומרנץ, למה אנחנו פוחדים מחשיפה לייבוא?, באתר עבודה שחורה, ‏18/11/2010
  2. ^ תמר בן יוסף, לו יהי סחר חופשי, באתר עבודה שחורה, ‏23/11/2010
  3. ^ 1 2 3 סמואל גרג, "ישראל והסחר החופשי" השילוח 16, אוקטובר 2019
  4. ^ תמר בן יוסף, "גם לגלובליזציה היה מחיר גבוה", באתר עידן השוק החפשי (בלוג), ‏9/1/23